בכתבה קודמת הבאנו את סיפורה של מגי רום, אמנית רב תחומית שהיא, בין השאר, ציירת מחוננת. היום נספר על אחד הציורים של מגי, שנגע עמוקות בחייהם של הורים שכולים.
אילן
אילן אלכסנדרוביץ' נולד ביום 1.9.1961 בחיפה, לאלה ואברהם, ניצולי שואה. הוא למד בבית-הספר היסודי "מעלה הכרמל", ומשם המשיך לבית-הספר התיכון "בסמת" במגמת אלקטרוניקה. אילן היה נער תמיר, יפה תואר ונעים הליכות, שגם הצטיין בלימודים וכבש לבבות בהתנהגותו הצנועה.
הוא היה פעיל בבית-הספר, אהב לטייל ברחבי הארץ, להאזין למוסיקה ולרקוד ריקודי עם. הוא גם הקדיש זמן רב לפעילות בשבט הצופים "משוטטי בכרמל". כמנהיג טבעי, היה אילן למדריך ואחר כך למרכז שבט כריזמטי.
לפני גיוסו, הצטרף אילן לגרעין הנח"ל "מעוף" של תנועת הצופים. הגרעין התארגן לצורך הקמת קיבוץ חדש בשם תובל, במועצה האיזורית משגב שבגליל התחתון. את תקופת השל"ת המוקדם של גרעין "מעוף" עשה אילן בקיבוץ בית-העמק, שם התחבב על הכול. בקיבוצו הצעיר, תובל, הפך אילן לציר מרכזי.
הוא יצא עם משלחת הסברה של צעירים ישראלים לאנגליה, שם הרצה בפני צעירים יהודים. מקצתם של צעירים אלה שוכנעו לעלות ארצה ולהתיישב בקיבוצים שונים. בינואר 1980, התגייס אילן לנח"ל המוצנח, ואחרי קורס צניחה וקורס מ"כים, הוצב באחד מגדודי הצנחנים.
בתקופת השל"ת האמצעי שב אל קיבוצו, תובל, להמשיך את עבודתו ולהדריך גרעין צופים חדש בשם "עירד". מהר מאוד מצא אילן את דרכו אל הקבוצה המרכזית במשק, והפך לדמות מרכזית בו.
ביוני 1982, עמדה תקופת השל"ת בתובל לפני סיומה. אילן היה מועמד לקורס קצינים. אך בשל מלחמת שלום הגליל, הוצב בחטיבת חיל-רגלים והשתתף בקרבות בלבנון. השבוע חל יום השנה למותו.
ביום י"ז בתמוז תשמ"ב (8/7/1982) נפל אילן בעת מילוי תפקידו במלחמת שלום הגליל, והובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחיפה. הוא הניח אחריו הורים ואחות.
משפחתו הוציאה ספר לזכרו, ובו דברי חברים, מורים וקרובים על דמותו. כמו כן, הקימו הוריו וחבריו חדר על שמו בשבט "משוטטי בכרמל" ומתקן ספורט בשטח מחנה הקיץ של תנועת "הצופים" ביער עופר. מדי שנה, מקדיש שבט "משוטטי בכרמל" את טקס פתיחת שנת הפעילות שלו לזכרו של אילן.
ההורים
ארבע שנים מאוחר יותר, נסעו הוריו של אילן, אלה ואברהם אלכסנדרוביץ' לשנת שבתון בניו יורק (אברהם הוא פרופסור בפקולטה להנדסת חשמל בטכניון).
בניו יורק, התגלגלה לידי בני הזוג חוברת צילומים בשם "Best of photo journalism 1982". הם פתחו את האלבום בעמוד אקראי, ולתדהמתם, ראו שם תצלום של נגמ"ש, עליו התנוסס שמו של גרעין הנח"ל "מעוף". על הנגמ"ש ישב בנם, אילן. הייתה זאת תמונתו האחרונה של אילן, והיא צולמה יום או יומיים לפני שנהרג.
את התמונה צילם בוב פויל, שזכה בפרס פוליצר ב-1983. ההסבר מתחת לתצלום היה:
חייל ישראלי נח על נגמ"ש ליד ביירות ביולי 1982. |
הזוג אלכסנדרוביץ', שלו בת ונכדים המתגוררים במרכז הארץ, החליט שלא יעזוב את דירתו בחיפה, וימשיך להתגורר בה. הם החליטו לשמור על חדרו של אילן שלהם.
הנצחה
לפני מספר שנים הגיעו אלה ואברהם לבית "יד לבנים" בחיפה, למפגש עם קבוצת אמנים. הם היו משפחה אחת מתוך 15 משפחות, שהגיעו כדי להיעזר באמנים לצורך פרויקט הנצחה לילדיהם שנפלו.
כל אמן הציג את עצמו, ואחר כך נוצר קשר בין האמנים למשפחות הנופלים. האמנית הראשונה שהציגה את עצמה הייתה מגי רום. מגי היא פסנתרנית, שחקנית וציירת, שיצירותיה מוצגות בתערוכות בארץ ובחו"ל.
אלה מספרת שכאשר שמעה את דבריה של מגי, הרגישה אליה מיד חיבור עמוק, וידעה מיד שמגי היא האמנית "שלהם". היא שמעה גם אמנים אחרים מציגים את עצמם, אך החלטתה כבר נפלה – מגי היא האמנית בעזרתה תרצה להנציח את בנה ביצירת אמנות. מגי נענתה ברצון.
היא ביקרה את הזוג בביתו, כדי להכיר את אילן, הבן שנפל. היא ישבה בחדרו, קראה ממכתביו, ראתה תמונות וקטעי וידיאו, שמעה את הוריו מספרים עליו והתרשמה מאוד מתמונתו האחרונה של אילן.
"אחר כך," מספרת מגי, "קמתי ואמרתי להם: 'בנכם נמצא עכשיו אצלי בלב. יש לי כבר מספיק מידע ורגש כלפיו, כדי שאוכל לצייר ציור שייצא לי מהלב.'"
הציור שנגע
והיא אכן ציירה ציור שיצא מהלב.
מגי:
אילן היה חבר בגרעין הנח"ל 'מעוף', שהקים את קיבוץ תובל בגליל המערבי. בציור רציתי להטמיע את דמותו בנוף הקיבוץ הצעיר, תובל, שאילן כל כך אהב.
מגי אכן שילבה בציור את תצלומו האחרון של אילן בנוף הקיבוץ. אילן יושב, תלוי בין שמיים וארץ, על הנגמ"ש שלו "מעוף", סמוך לחלקת הכלניות, לא רחוק מן הסלע עליו נהג לשבת עם חבריו.
הציור נמסר להורים בטקס מצומצם בבית יד לבנים בחיפה, בעיצומם של ימי הקורונה, ונגע מאוד לליבם. הם מיסגרו את הציור המקורי ותלו אותו בחדרו של אילן, שהם עדיין שומרים עליו. עותק נוסף של הציור תלוי בסלון הבית.
אלה נוהגת לומר בהתרגשות שמגי הכניסה אור לחייהם. מגי רום ומשפחתה הפכו למשפחתם המורחבת של אלה ואברהם.
סיפור עצוב ומרגש על גבורה ועל אובדן ועל חיבור שלא יאמן בין אנשים.
יהי זכרו של אילן ברוך
מאוד מרגש.טובי ויפיי בנינו הולכים והלכו. 2000 שנים של יגון. ציור מהמם.
מגי רום יקרה, נעימה, אנושית, אכן, אמנית רב תחומית אליה נחשפתי בהצגת יחיד שלה, 'לא שווה סיכה" כשהיא משחקת, שרה ומנגנת על הפסנתר, נוגעת בכל נים ורגש של הצופים.
לפני מספר שנים נהניתי מתערוכת ציוריה באוניברביטת תל אביב.
ממליצה בחום לעקוב אחריה פועלה. תמיד חכמה מחברת, מחוברת חמה ואוהבת אדם.
כול הכבוד
אילן צעיר ממני בחיפה וגם אני אמנית ולמדתי במעלה הכרמל
ציור יפה מאוד ומדהים. שבת שלום ומבורך.
ריגשתם מאד!
אין היה בן כתתי בבי"ס מעלה הכרמל והיינו בגדוד דותן בצופים יחד.
הוא היה נער יפה תואר, חברותי ואהוד, ועם זאת ערכי וצנוע.
אני שמחה שזיכרו חי וקיים בדרך כה יפה…
יהי זיכרו ברוך!
את מדהימה מגי יקרה. ברגישותך הכה רבה – היטבת להביא בציור המופלא את סיפורו של אילן ז"ל!!!