לפתוח את היד ואת הארנק: על הנזקים של הקמצנות ועל הדרך לצאת מזה

ראובן ושרה הגיעו אלי לייעוץ זוגי, כמו שהם תיארו את זה, רגע לפני הגירושים. הוא התחיל את השיחה ואמר: "אשתי קמצנית וכבר קשה לי לחיות עם זה. היא מעירה לי על כל שקל שאני מוציא, ולא משנה על מה. תמיד זה מיותר או שהיא הייתה יכולה למצוא את זה זול יותר. אנחנו לא יוצאים לשום מקום, לא הולכים לאירועים של חברים או של משפחה כי צריך לתת מתנות והילדים למדו לא לצפות לעזרה, כי זה מגיע עם ביקורת קשה ופרצופים שעושים להם כאב בטן. הוויכוח האחרון היה על ספה לסלון. הספה שלנו כבר מרוטה. צריך חדשה, זה ממש בושה. אנחנו לא מארחים כי שרה חושבת שזה בזבוז להכין עוגה או להגיש קפה. אבל אני כבר לא יכול יותר עם העליבות הזאת".

שרה עקמה את הפנים והתפרצה לדבריו, בטענה שהוא בזבזן , ואם לא הייתה שמה גבולות, לא היה להם כלום. "הוא קונה את הכי יקר, בלי לחשוב בכלל. זה נראה לך הגיוני ללכת ולהוציא אלפי שקלים על ספה סלונית? אפשר למצוא ביד שנייה ספות כמעט חדשות ברבע מחיר. אם זאת אידיאולוגיה של מיחזור? לא, זה חסכנות, לא חבל על הכסף? הוא מדבר על אורחים. אני צריכה להאכיל אנשים זרים? חברים – חברים אבל למה אני צריכה להוציא על זה כסף? אם אפשר להיפגש בבית קפה? למה? אי אפשר להיפגש במקום ציבורי ושכל אחד יביא לעצמו טרמוס ומשהו לאכול? הרי כל העניין זה המפגש לא הבזבוזים. אני לא מתחברת לזה. זה ראובן, רק תני לו להוציא ולהוציא. אם היינו חיים כמו שהוא רוצה, היינו גרים ברחוב", היא מסכמת.

מחקר שנערך ב-2018 באוניברסיטת ייל בחן את ההשפעות של קמצנות על מערכות יחסים בין אישיים. נמצא כי אנשים שמפגינים קמצנות מוגזמת נוטים לעיתים לעורר תחושות ריחוק אצל הקרובים אליהם. המחקר הראה כי במערכות יחסים זוגיות קמצנות יכולה להוביל לתחושת אי-נוחות אצל בני הזוג ואף לעורר מאבקים קשים על רקע כלכלי, עד לרמה של ניתוק קשר.

הימנעות ופחד מחוסר בעתיד

קמצנות היא תכונה שמאפיינת אנשים שמתקשים להיפרד מרכושם, במיוחד מכספם, גם כאשר יש צורך בכך. היא משויכת לעיתים כמאפיין של אישיות, ובמצבים מסוימים גם נחשבת כהפרעת אישיות הגורמת לסבל, לפגיעה במערכות יחסים ולמצוקה אישית. במובן הפסיכולוגי, קמצנות נתפסת כהתנהגות שנובעת מפחד מחוסר, מאובדן שליטה או מחשש לחוסר ביטחון. אנשים קמצנים חווים לעיתים תחושת חרדה משמעותית מול פעולות של הוצאה כספית או חלוקה של משאבים אישיים, גם אם יש להם אפשרות כלכלית. זהו דפוס מחשבתי של "אין לי מספיק, ועלי לשמור את מה שיש לי",  המעורר תגובה קפדנית וקשוחה, בלי קשר לכמה יש במציאות. במחזה "הקמצן", מספר מולייר, הסופר והמחזאי הצרפתי, על אדם שמנע מילדיו זוגיות ואהבה כדי לחסוך.

קמצנות היא תכונה אשר קשורה לפחד ומאופיינת בהימנעות מהוצאות. פחד לתת, פחד שלא יהיה, פחד להוציא כספים, פחד מחוסר. זה יכול להיות קשור להתנהגות חיקוי של הורה קמצן, לטראומה מאירועים של רעב או חוסר מכשיל, ולעתים זאת תחושה והתנהגות שגובלת בהפרעה. הקמצן יוותר על הנוחות שלו כדי להימנע מהוצאה.

הרבה קמצנים יגידו על עצמם שהם בעצם חסכנים מחושבים שפועלים כדי להימנע ממצוקה של חוסר ביום המחר, בעוד הסובבים אותם- חברים, בני זוג או בני משפחה חשים שחוסר הנדיבות מגיע עד כדי קמצנות וגרימת סבל ותסכול, יצירת איכות חיים ירודה ומניעה של סיפוק צרכים בסיסיים.

פרויד (אבי הפסיכולוגיה) טען שקמצנות היא תוצאה של קושי להיגמל מחיתולים בילדות, אחיזה וקיבעון אנאלי שיוצר אישיות נוקשה וקמצנית.

לגדול אצל אבא קמצן

אביב מספרת שגדלה עם אבא קמצן וזה השפיע לא רק על ילדותה ועל תפיסת עולמה, אלא גם על בחירת בני הזוג שלה בעתיד. "אבא שלי דאג רק לעצמו. על עצמו הוא לא היה קמצן אבל לנו תמיד אמר שאין, וחבל על הכסף, ולא צריך. גם לאמא בקושי נתן משהו אבל איך שהוא היא הצליחה להסתדר. אמא שלי נתנה עד שהתרוקנה. לא השאירה לעצמה ועשתה הכל בשבילנו והוא התעלם ממנה ומאתנו הילדים, חי כמו מלך ולא חלק כלום עם אף אחד עד יומו האחרון. לאחר מותו הסתבר שצבר סכומים גדולים של כסף, שאת רובו הוא החזיק בבית, בקופסאות ששמר מתחת למיטה שלו. גם בבנקים היו סכומים לא מבוטלים. לצערי אמא שלי כבר לא הייתה בחיים כדי ליהנות מזה.

גם ברגש אבא היה קמצן. מעולם לא שמעתי ממנו מילה טובה, כאילו הוא חשב שאם הוא יחמיא, יבואו אליו בדרישות, אז רק ביקורת ותלונות שמענו ממנו. זה השפיע עלי ברמות עמוקות. קודם כל אני עצמאית כלכלית ולא תלויה באף אחד. לקח לי הרבה שנים ללמוד לקבל. ידעתי לתת, לא בפזרנות אבל יש לי מידה סבירה של נדיבות, אבל לקבל אף אפעם לא ידעתי. תמיד בחרתי בני זוג שמצד אחד נתנו לי את המרחב להיות עצמאית, אבל מצד שני דמו לאבא שלי בכך שלא היתה להם נדיבות ולא ידעו להחמיא. זה מאד קשה לחיות עם קמצן. חוויתי את זה על בשרי. הוא היה מעביר עלי ביקורת משפילה, משתמש במילים קשות, כאילו אני טיפשה שלא מבינה כלום ורק חושבת איך לבזבז.

אלה היו שנים שבהן שאלתי את עצמי אם באמת אני לא בסדר כי אני מעזה לקנות משהו. מאז שנפרדתי ממנו אני נושמת. אני מבינה שאני בסדר גמור. שמותר לי לחיות ולהשתמש בכסף שלי כמו שאני בוחרת.

בשנים האחרונות אני עושה עבודה על לשחרר את הכעסים על אבא, על האקס, כי זה היה נורא לחיות בחוסר ולראות על ידך גבר שאמור להיות לך לעזר ובמקום זה הוא תוקפני או אדיש, קמצן על כולם ולוקח רק לעצמו.  בתקופה האחרונה אני לומדת לקבל, לבקש עזרה, לא רק להעניק. גם מבחינה רגשית אני מעזה היום לא רק להחמיא אלא לצפות שגם הצד השני יהיה נדיב וידע להחמיא, בלי לפחד. זה לא פשוט.

היום אני בקשר עם אדם נדיב וזה לא טבעי לי. בכל רגע עולה בי המחשבה אם זה אמתי, אם זה יכול להיות, אם הוא באמת בנתינה או שהוא רק עושה את עצמו. זאת החרדה שלי בגלל אבא שלי, זה לא קשור אליו. אני מקווה שהוא יחזיק מעמד וייתן לי את האפשרות ואת העזרה כדי לגדול מעל הפחד".

מחקרים וגורמים פסיכולוגיים

קמצנות יכולה להיות תולדה של גורמים סביבתיים, כמו חוויות ילדות של מחסור כלכלי או חוויות רגשיות של חוסר יציבות. למשל, מי שגדלו בסביבה עם לחץ כלכלי רב, עשויים לפתח דפוס התנהגות של שמירה קפדנית על כספים מתוך חשש ממצב דומה בעתיד. מחקר שפורסם בכתב העת Journal of Economic Psychology   מצביע על כך שאנשים שחוו מחסור כלכלי בילדותם נוטים לפתח התנהגויות קמצניות. לפי מספר מחקרים, אנשים עם הערכה עצמית נמוכה או תחושת חוסר ביטחון ברמה משמעותית, נוטים יותר להתנהגות קמצנית.

קמצנות מעניקה להם תחושת שליטה ומשדרת להם שיש להם שליטה על המשאבים שלהם, מה שמפחית את החרדה. קמצנות עשויה להתפתח להפרעה שנקראת "הפרעת אגירה", שם הקמצנות מתבטאת באגירה מוגזמת של חפצים, כולל כאלה שאין בהם שימוש, מתוך קושי להיפרד מהחפצים. אצל הקמצן עצמו, התחושות יכולות להיות מורכבות. מצד אחד, תחושת שליטה על רכושו ועל מה שהוא מחשיב כ"צורך לשמור לעתיד" מעניקה לו תחושת ביטחון ויציבות. מצד שני, יכולה להיווצר תחושת מתח ואף אשמה כאשר הוא מבין שהקמצנות פוגעת במערכות היחסים סביבו או בעצמו.

מחקר מ-2017, שהתפרסם ב-Nature Neuroscience, בדק פעילות מוחית של אנשים בעת קבלת החלטות כספיות. החוקרים מצאו כי במוחם של אנשים שמזוהים עם נטיות קמצניות, יש פעילות מוגברת באזורים שאחראיים על תחושת חרדה ועל ניהול משאבים. כאשר אותם אנשים נדרשו לשקול חלוקת כספים או רכישת מוצרים, פעילות מוחם הפגינה חרדה מוגברת.

מחקר נוסף שנערך באוניברסיטת סטנפורד גילה, שלאנשים עם נטייה לחיסכון קיצוני יש גם נטייה לפתח דפוסים של קמצנות, מה שעלול להוביל לצרכנות נמוכה מאוד ואף לפגיעה באיכות החיים. המחקר מצא כי בעוד שמידה מסוימת של חסכנות היא בריאה, קמצנות יתר יכולה לגרום לאדם לוותר על דברים בסיסיים הנדרשים לרווחתו האישית.

מקנאה באנשים נדיבים

יונה מספרת שהנדיבות שלה והרצון שלה לתרום ולתת בא מהבית. "אמא תמיד אמרה כשמישהו מושיט יד, צריך לתת לו ושלא נהיה במקום הזה  לעולם. אז היא תרמה לכל מני ארגונים, וכשקבצן היה פונה אליה ברחוב, היא הייתה קונה לו משהו לאכול, וכך גדלנו. גם אני פועלת ככה היום. אבא שלי היה נדיב אך עשה זאת בסתר. תמיד אמר: 'בתכריכים אין כיסים'. הוא היה פעיל בכל מני עמותות, ועשה למען אחרים בלי לבקש תמורה. גם אני פעילה בכמה עמותות. זה עובר בדם. אני מאמינה שנדיבות היא אחת התכונות הכי חשובות אצל בני אדם, לעשות למען אחרים ולא רק למען עצמך. אם הייתי יכולה לחיות עם מישהו קמצן? אני לא מכירה קמצנים. כנראה שהאנרגיה שלי יודעת להתרחק מהם", היא אומרת בחיוך.

מתיה לעומתה, חווה את עצמה כקמצנית . "הלוואי שהייתי יותר נדיבה. לצערי אינני. אני מקנאה באנשים נדיבים שחיים ברווחה. אם יש קשר בין קמצנות למצב כלכלי? בוודאי שיש קשר. זה לא שחסר לי משהו, אבל אם אני אהיה נדיבה כנראה שיחסר אז אני לא נדיבה. אני לא אוהבת לתת, לא אוהבת להוציא כסף ומשתדלת לשמור על מה שיש לי ולהוציא כמה שפחות. אם אני יוצאת לבתי קפה או מסעדות? ממש לא. יש לי קפה בבית. אם אני הולכת להצגות או מופעים? לא, אני שומעת ברדיו, לפעמים יש בטלוויזיה הופעות, אבל אני לא מתלהבת מלצאת ולהוציא כסף. אני הולכת ברגל לטייל, פוגשת אנשים, זה נחמד ומספיק לי לגמרי. אני לא אוהבת שבאים אלי הביתה ולא הולכת לאחרים. אם קשה לי ככה? לא קשה, אני רגילה. אני עושה את הכל בעצמי, לא מבקשת עזרה ולא אוהבת לעזור".

המילה קמצן מתארת אדם שידו קפוצה, משמע סגורה. מהמחקרים עולה כי קמצנות אינה רק דפוס התנהגות אלא תגובה פסיכולוגית מורכבת הקשורה לפחדים, לחוסר ביטחון ולחוויות עבר של חוסר. קמצנות קיצונית עלולה לפגוע ברווחה האישית ובקשרים חברתיים, ולעיתים נדרשת מודעות גבוהה לשם שינוי דפוסי ההתנהגות הללו. לעומת אלימות כלכלית, שהיא סוג של התעללות המתבטאת בשליטה וגזלה של החירות הכלכלית של אדם אחר, קמצנות כרוכה בהתעלמות מהצרכים של האחר.

שש דרכים לצאת מקמצנות

כדי לצאת מהתנהגות קמצנית, צריך קודם כל להכיר בכך שהיא קיימת אצלכם. זה שאתם לא אוהבים לבזבז כסף, או שמאמינים שתרבות הצריכה מפתה אנשים כדי שיקנו את מה שהם לא צריכים, זה עניין אחד, ולהיות קמצנים זה כבר משהו אחר. זה בסדר לא לבזבז כסף על דברים שלא חשובים לכם, זה בסדר לחיות עם תקציב ולהוציא על מה שבוחרים. מתי זה הופך לקמצנות? כשמתחילים לקנות דברים זולים באיכות גרועה רק כדי לחסוך, כשפוגמים בהנאה כי זה עולה כסף, כמרגישים חרדה כשיש הוצאה כספית גם אם קטנה, כשמסרבים לקנות מתנה לחבר או בני זוג, כשחוששים כל הזמן שלא יהיה מספיק גם כאשר יש די והותר, או כשאנשים סביבכם רומזים שההתנהגות שלכם היא קמצנות. במצבים האלה כדאי להבין שיש לכם בעיה. הפסקת קמצנות והפיכה לאדם מעט יותר נדיב היא תהליך שמתחיל במודעות לשינוי דפוסי החשיבה וההתנהגות הכלכליים. כדאי לזכור שהשינוי הוא תהליך הדרגתי, ומדובר בהרגלים חדשים שמחייבים סבלנות ותרגול יום יומי עד להפנמה. כמו בכל תהליך שינוי, כדאי לבקש תמיכה מהסביבה, עידוד והעצמה כדי שאפשר יהיה להתמודד עם הרגעים המאתגרים של תהליך השינוי.

הנה כמה צעדים שיעזרו לעבור מקמצנות להתנהלות מאוזנת:

1. הבנת השורשים הרגשיים של הקמצנות: נסו לזהות מהם הפחדים שלכם, ושאלו את עצמכם אם יש להם בסיס ממשי. חשוב להבין שהעיסוק בכסף לא חייב לקבוע את תחושת הביטחון שלך, ושאפשר לפתח תחושת שליטה מבלי להיצמד יתר על המידה לכסף ולרכוש.
2. שינוי הדרגתי בהרגלי ההוצאה: קחו לעצמכם מטרה להתחיל להוציא כסף באופן מתון והדרגתי – לדוגמה, לקנות פעם בשבוע משהו קטן לעצמכם או לאחרים. התחלת הוצאות כאלה, גם אם הן קטנות, יכולה לעזור לשחרר חלק מהפחד סביב הוצאת כסף ולהתחיל להרגיש שהשליטה נשמרת גם בעת מתן כספים.
3. פיתוח חשיבה נדיבה: תרמו סכומים קטנים, הזמינו חבר לקפה או קנו מתנה קטנה למישהו קרוב. פעולות אלה לא חייבות להיות יקרות, אך הן משדרות נדיבות כלפי הסובבים ומחזקות את תחושת הנתינה והעושר הפנימי.
4.  פיתוח הכרת תודה : במקום להתמקד במה שאין, נסו להקדיש זמן להכיר תודה על מה שיש לכם, וליהנות מכך. התחושה הזו תעזור להבין שהכסף הוא רק אמצעי ולא המטרה, ותעודד לשחרר את האחיזה המחמירה בו.
5. הצבת מטרות פיננסיות מאוזנות: קבעו לעצמכם תקציב שמיועד גם לחיסכון וגם להוצאות שונות, כולל כאלה שנועדו להנאה ונתינה. תכנון כלכלי נכון יאפשר לנהל את הכסף בביטחון ובחוכמה, כך שתוכלו ליהנות מהוצאות בלי להרגיש חרטה או פחד.
6. תרגלו נדיבות במעשים ביום-יום : מחוות שאינן כרוכות בהוצאה כספית יכולות לעזור לכם לתרגל נדיבות. התנהגות נדיבה במעשים כמו עזרה לזולת, תמיכה רגשית או מחמאות כנות מפתחת אופי נדיב, שעם הזמן מקל גם על פתיחת היד בהיבטים כלכליים.