ממתק לשבּת • פרק 14 מתוך הספר 'בת מספר 4' ○ לילי מילת
צפיתי השבוע בסדרה מַדְרֲסֶה של סייד קשוע, בבימויו של גורי אלפי, שעלתה בתחילת השנה לרשת כאן חינוכית. בקצרה, מדובר בבית ספר דו לשוני בירושלים, בו ילדים, ערבים ויהודים, חולקים יחד מערכת חינוך מגיל גן ועד סיום התיכון. הסדרה מטפלת באומץ בכל האמיתות והסטיגמות והקלישאות הנוגעות לחיים המשותפים משני הצדדים.
בעוד שהקשר בין המשפחות הערביות והיהודיות בסדרה מתקבל בברכה, מעצם העובדה שהם שלחו את ילדיהם ללמוד יחד מטעמים אידיאולוגיים – כאשר הקשרים בין הנערים והנערות מתעמקים, עם כל מורכבות גיל העשרה, עולות שאלות קשות ואחת מהן היא 'רגע, אנחנו רוצים שתהיו חברים, אבל לא יותר מידי, כן?'.
ד"ר ג'ון ריצ'רד בל בסיפורינו חווה קושי דומה. מצד אחד, הוא קיבל את עבודתו במנזר במטרה ברורה לרפא את הילה ולהחזיר אותה לארץ החיים. מצד שני, כשהוא אכן מצליח, מתעורר החשש שמא יצליח מעבר לנדרש ולרצוי מבחינה רב תרבותית. כלומר, עולה פחד גדול מהערבוב הזה בין הדתות. ואני תוהה, אנחנו רוצים דברים, לפחות חושבים שאנחנו רוצים, אבל מה קורה כשהם מתגשמים? מתברר כי הפחד מהצלחה משתק לא פחות מהפחד מכישלון.
אנחנו כבר יודעים מה באמת קרה להילה. האב פרנסיס יודע מה באמת קרה להילה. רק ג'ון, זה שאמור לדעת לפני כולם כדי שיבין באמת עם מה הוא מתמודד, רק הוא נותר בעלטה. הקילוף הזה, שכבה אחרי שכבה, מתסכל מאין כמוהו. ובכל זאת, בפרק שלפניכם, ד"ר בל לא מוותר; לא לעצמו, לא לאב פרנסיס ולא להילה.
קריאה נעימה.
פרק 14
האב פרנסיס ביקש לטייל איתו בגינת המנזר. הוא היה מרוצה כי בדיוק איתו רצה לשוחח. הם הלכו בשתיקה וג'ון חיכה שהאב ידבר קודם. הלה שתק עד שהגיעו לספסל בקצה הגינה. הספסל שלו ושל הילה, כך חשב על המקום. הסתבר שלא היה היחיד. האב פרנסיס נעצר, הניח את ידיו על הספסל והביט בים. הנמל היה לקראת שקיעת היום וג'ון הצטער שהילה לא כאן לראות. "אני מעריך מאוד את מה שאתה עושה עם אודרי הקטנה." כך קרא להילה, וג’ון הרגיש עוד יותר לא נוח ברגשותיו כלפיה.
"אני מרגיש שתכף יבוא ה'אבל'."
"אני יודע שאתה מודע לכך שלא יכול להיות ביניכם שום דבר חוץ מיחסי מטפל ומטופלת."
"ברור שאני יודע את זה, אתה לא צריך לומר לי כזה דבר, האב פרנסיס. אני לא ילד."
"אתה לא, אבל היא כן."
"אני מצטער לבשר לך את זה, היא כבר בת עשרים, ממש לא ילדה."
"נשים כמוה תמיד יהיו ילדות."
"למה אתה מתכוון 'נשים כמוה'."
"פגומות."
"האב פרנסיס," ג'ון ניסה לשלוט ברגשותיו, "אני לא יודע מה זאת השטות הזאת שאני שומע, גם ממנה ועכשיו ממך. אני מתפלא עליך. חשבתי שהיא חשובה לך."
"היא חשובה לי מאוד, בן. אתה לא מבין."
"אז תסביר לי."
"אני מכיר את המשפחה."
"את זה כבר אמרת לי. תצטרך לומר יותר כדי שאבין."
"אני יודע, בני, אני יודע." האב פרנסיס נאנח, "מאז ומתמיד הייתה שקטה. מדברת בשקט, מבינה לאט דברים. נבהלת מהר. זה היה בולט מאוד במשפחה ארגנטינאית קולנית שכזו. אימא שלה תמיד אמרה שהיא מקולקלת." ג'ון הזדקף במקומו והאב פרנסיס הניח יד על כתפו להרגיעו. "אני יודע. זה נשמע נורא. גם האחים שלה הציקו לה כל הזמן בעניין הזה."
"אז מה אם היא שקטה, יש הרבה טיפוסים בעולם הזה."
"אני יודע, זה לא מה שאני מתכוון. אלא שתמיד היה בה משהו קצת ילדותי, לא ברור. לפעמים חשבתי שזה סוג של פיגור או אוטיזם, נו, מהדברים האלה."
"האב פרנסיס, אני מבלה עם הילה שעות רבות ביום כבר חצי שנה, אם הייתה מוגבלת בשכלה הייתי יודע את זה."
"מבלה עם הילה. זאת בדיוק הבעיה, ג'ון. אני פוחד שאתה מעורב מדי. מצד אחד הגעת איתה ליותר ממה שקיוויתי. הזמנתי אותך להיות רופא המנזר בתקווה שתצליח לטפל בה. מצד שני, אתם לא יכולים להיות יחד. היא יהודייה. היא תחזור לחיים שלה מחוץ למנזר כשתחלים, ולך אין מקום בחיים האלה. בישראל יהודייה ונוצרי לא יוכלו להיות יחד. יהרגו אותך, ואותה."
"אתה הולך רחוק מאוד, האב פרנסיס. אני לא מתכוון 'להיות' עם הילה כמו שאתה חושב. אני המטפל שלה, אני הרופא שלה, אני רוצה לעזור לה ואעשה הכול כדי שתחלים. גם אם השיטות שלי שונות מאלה שאתה מכיר, אני קודם כל שם אותה בראש מעייניי ואחר כך את מה שאנשים חושבים או לא חושבים. וזה כולל את הדוד שלי ואותך, עם כל הכבוד לכם, ואתם יודעים שיש לי כבוד רב אליכם, הילה תקבל ממני את כל מה שאני יכול לתת לה." ג'ון הבין תוך כדי דיבור שהסגיר את עצמו יותר מכפי שהתכוון. הוא התנשם בתסכול.
"תראה, האב פרנסיס. כן, אני אוהב אותה, אני לא מכחיש. בסדר, אני אוהב את הילה. אבל אני לא מתכוון להרוס את החיים שלה. אני אוהב אותה מספיק כדי לתת לה את מה שהיא צריכה ולא את מה שאני צריך. אני לא אחצה את הגבול הזה. אני אעזוב לפני שמשהו כזה יקרה."
האב פרנסיס טפח על כתפו. "בסדר, ג'ון. בסדר. אני מקבל את זה. אלוהים גם יודע שאין לי ברירה. אתה היחיד שהצליח להביא אותה למצב הזה. אנחנו לא הצלחנו."
"עכשיו תורי לשאול שאלה, האב פרנסיס. אם אפשר."
"ודאי, בני, שאל."
"לא חשבתי שהיא יודעת. הייתי צריך להיות זהיר יותר."
"אני מבקש ממך, האב פרנסיס. כדי לטפל בהילה כמו שצריך אני חייב לדעת כל מה שאתה יודע. אני כבר מנחש הרבה, אבל אם לא אעסוק בניחושים זה יעזור לי מאוד." "בסדר, בסדר בני." האב פרנסיס הנהן בהשלמה. "זה היה אח שלה. עד כמה שאנחנו יודעים, רק אחותה יפית יודעת איפה היא נמצאת. הוא הגיע אליי בעניין אחר. הוא רוצה להביא קבוצת תיירים לביקור במנזר. נבהלתי כשראיתי אותו, אבל הוא דיבר איתי על חודש ספטמבר אז יש עוד המון זמן. הוא לא יבוא לכאן עד אז."
"כמה אחים ואחיות יש לה?" ג'ון כבר חשב שהבין יותר, אבל רצה לוודא.
"יש לה ארבעה אחים ועוד חמש אחיות חוץ ממנה."
"האח הזה שבא אליך למנזר, זה האח הבכור?"
"לא. זה האח השני."
מקסים כל פרק מתחיל לרגש יותר התמונות מהממות
תודה מושקה🫠 כייף שאת אוהבת.
אני מתפלל מהכתיבה שלה. מחכה לעוד. מיקי.
תודה רבה מיקי
לילי היקרה תודה רבה על תגובתך.
אני מעוניינת ברשותך להתנצל על חלק מהתגובות כאן ולמחות על כבודה.
לילי היא ילדה מקסימה ילידת השכונה שלנו,הוריה צאצאי עירק אנשים מקסימים ואוהבי אדם וכיאה לשכונה המקסימה שלנו כולם נפגשים מדי פעם במרכז המסחרי,בטיילת הים וב"היכל חנה" בחגים ובימי כיפור והסוגייה ביננו היא בנושא הסיפור ולא פוליטית!
מציעה לכל הטרמפיסטים הפוליטיים לעבור לדיונים אחרים.
שבת שלום לילי היקרה
תודה על ההבהרה שולה מקסימה. נדייק ונאמר שיוצאי עיראק וסוריה 🙃 כפי שכתבתי בהשראתם את ספרי הראשון – כלת הים:)
ובאשר לדיון שהתנהל כאן, אלו ימים מאוד נפיצים וכל מילה מציתה משהו אצל מישהו גם אם יצאה מהקשרה… אז במובנים מסוימים אני מבינה.
באשר אלייך, אני בעיקר מודה לך שנתת מזמנך לקרוא בעיון ולרשום על מה שהקריאה עוררה בך. זה לא באמת משנה מה כוונת הסופר/ת, הרגשות המתעוררים בקריאת סיפור שייכות לקוראת וזו מהות הקריאה לדעתי. שלא יצא מזה בסוף שאני מצפה שתהיה הסכמה גורפת לסיפור ובכלל – זה היה עולם משעמם מאוד אם כולנו היינו זהים ודומים…
המשך שבת של אהבה שתהיה🙏🏼
מדוע ישנם מגיבים שלא קוראים את כל המאמר בטרם הם מגיבים.
המדובר פה סך הכל על בחורה מארגנטינה ותו לא.
אחים יהודים אנחנו ואל לנו להתעמת.
חן חן לך סופרת חביבה.
לעמנואל החנפן אילו היתה מביאה דוגמה או סדרה של ארגון כמו פורום קהלת או להב"ה מייד הייתם אתה וחברים השמאלנים הקיצוניים עפים על הסופרת אבל גורי אלפי וקשוע זה חן חן לסופרת.
מי שמעלה תכנים פוליטיים ואקטואליים בתוך סיפורי אלף לילה ולילה שלא יעשה פני מופתע מתגובות הגולשים.שולה לגמרי צודקת הערבים כובשים בשקט את ערי הצפון חיפה עכו נצרת כרמיאל האם משפחות יהודיות יכולות לקנות נכסים ולגור בישובים ובערים ערביות?
שלום קובי, הדיון ביני לבין שולה אינו פוליטי כלל וכלל. אנחנו באות מאותה שכונה והיא תוהה לגבי עלילת הספר ומדוע בחרתי להתמקד במקומות מסוימים על פני אחרים וכן, היא פרו המקומות הקדושים ליהדות ועניתי לה על כך שכמובן שאין סתירה וגם להם התייחסות אוהבת וראויה בהמשך הסיפור. ובקשר לדבריך, לא ברור לי מדוע אתה מייחס פוליטיקה כשאינה קשורה. מקווה שאתה מודע לכך שאתה קורא כאן פרק מספר ארוך. בכל שבוע עולה פרק ההמשך וזה רחוק מלהיות ספר פוליטי… אתה מוזמן להביט אחורה אל 13 הפרקים האחרים שעלו בשבועות הקודמים ולקבל את התמונה השלמה. שבת שלום.
היי לילי
ביקשת ממני להתמקד שוב השבוע בהמשך הסיפור ורשמת שתתמקדי בגיבורים ובמקומות הקדושים לעם היהודי באיזור הגיאוגרפי בו מתוארים סיפורייך(שזה איזור המגורים שלנו למעשה) אבל שוב התאכזבתי.
אגב ,עם או בלי קשר,מציעה לך ולקוראים פעם קצת לקרוא על ההיסטוריה של חיפה בפרק שעוסק בתקיפת הצלבנים את חיפה והיהודים בה בשנת 1100 לערך.
באשר לפתיח של דברייך כפי שהצגת אותה היא דרך אחת להביט על המציאות.התוכנית אכן מעלה שאלות.
רוב האנשים ,וזו כבר דעתי,מבינים שההפרדה בין העמים אינה נובעת מפחד והיא מתבקשת וחשובה.שסכנת ההתבוללות,איבוד הזהות והדת היהודית אפרופו "מדינת כל אזרחיה" ובדגש על ארצנו היחידה היא סכנה עצומה ולא פחותה מכל האיומים הביטחוניים שמולם ניצבת ישראל היהודית.
שבת שלום.
שלום שולה, מה שביקשתי הוא שתתני הזדמנות לפרקים הבאים… הספר כבר כתוב, אני לא משנה אותו משבוע לשבוע… בכל שבוע עולה פרק ההמשך. אם את רוצה לחזור אלינו בפרק 27, שם יהיה על מערת אליהו או בפרק 38 כשהגיבורה זוכרת את תפילות יום הכיפורים עם אביה, את מאוד מוזמנת.
זה הסיפור שסיפרתי שולה יקרה, לטוב ולרע, זה הסיפור.
את לא חייבת לאהוב אותו. זה לא סיפור על ההיסטוריה של העם היהודי או הנוצרי, יש ספרי היסטוריה למכביר. זה סיפורה של הילה, בחורה ממשפחה יהודית ארגנטינאית מסורתית, סיפור על הפגיעה שעברה ועל התמודדותה עם מה שקרה לה ועל אחרים שעזרו לה בדרך.
בין לבין מוזכרים מקומות וסיפורים הקשורים בדתות השונות. אך כאמור ואני מדגישה – זה בשום אופן לא ספר היסטוריה.
תודה שקראת והתייחסת. שבת ברוכה שתהיה.
איזה פתיח נהדר הבאת. איך הוא מתכתב יפה עם הדילמה של ג'ון (וגם מתחבר לי עם מה ששוחחנו היום).
ובפרק הזה את ממחישה איזה גבר ג'ון. גבר עם מילה ולצידו יש את האב פרנסיס שמצד אחד דואג אבל מאפשר לג'ון להלך בין הטיפות.
בזכות האב פרנסיס מתאפשרת ההיתכנות הבלתי אפשרית להחלמתה של הילה.
מתאים לי הפרק הזה לשבת הזו.
שבת שלום לילי
אתה כבר מלווה אותי בספר השני, מאז כלת הים, נראה לי שכבר ברור שאצלי הכול קשור:)
תודה עופר יקר. שאתה קורא, תודה שאתה מגיב, תודה על השיחה הטובה היום. שבת ברוכה שתהיה.