סיפור אישי על אישה מדהימה
"השלתי 55 ק"ג כדי לתרום לבעלי כליה"
נולדנו באותו בי"ח, בהפרש של שישה חודשים פחות יום (בדיוק!) זה מזו. הגורל הפגיש בינינו אחרי מלחמת יום הכיפורים כששירתנו יחד במשטרת ישראל במרחב חיפה – ומאז אנחנו נשואים באושר 42 שנים.
אשר הגיע לקצונה כפקד ואני עובדת בשירות המדינה (משרד הכלכלה) כ-33 שנים.
במשך ארבעה עשורים החיים נעו על מסלולם, עד שבעקבות בדיקה שגרתית שביצע אשר לפני שלוש שנים נחתה עלינו כרעם ביום בהיר הבשורה: אשר סובל מאי-ספיקת כליות, וצריך להתחיל בטיפולי דיאליזה.
מאותה נקודה היה לי ברור שאני הולכת לתרום לו כליה. הייתה רק בעיה אחת: שקלתי 120 ק"ג, והרופאים לא היו מוכנים לקחת סיכון. הם אמרו שרק אחרי שארד במשקל, אוכל לתרום כליה.
הזוגיות שלנו חזקה מהכול, אפילו יותר ממשקל הגוף שלי…
אז החלטתי שאני לא מוותרת.
אשר סבל בטיפולי הדיאליזה, ולא היה רגע אחד לבזבז. וכך ביולי 2013 עברתי ניתוח מעקף קיבה (ניתוח בריאטרי). למרות תהליך ההחלמה שנמשך עד היום, ההקאות והחששות, המאמצים נשאו פרי.
השלתי את המשקל העודף, ושנה לאחר מכן הוענק האישור המיוחל לתרום את הכליה.
ב-21/09/2014 בוצעה השתלת הכליה במחלקת ההשתלות בבית החולים בלינסון.
מטבע הדברים, לצד התקווה הגדולה היו גם פחדים וחששות, מכיוון ששנינו פסענו אל עבר הלא נודע: אשר להשתלה ואני להליך של תרומת כליה. למרות התהיות הקיומיות האמנתי בכל לבי שאלוהים לא נותן לאדם לעבור קשיים שאינו יכול לעמוד בהם. אמונה שהוכיחה את עצמה, וברוך השם ההחלמה נמשכת.
לאורך כל תקופת המחלה, ולמעשה עד היום, אנחנו עטופים באהבת המשפחה הגרעינית והמורחבת.
ראשונה הייתי להיכנס לחדר הניתוח: רגע לפני שהורדמתי, אני זוכרת איך אמרתי לרופא המנתח שאת גופי אני מפקידה בידיו ואת רוחי בעיני הבורא – ובעזרת השם הכול יהיה בסדר. כל הזמן הקצר טרום הרדמה חשתי את אבי המנוח חג מסביבי ומעניק לי תחושה של הגנה, תחושה רוחנית שקשה לי להסביר במילים…
בפעם הבאה שפקחתי את עיניי הייתי כבר אחרי. לאחר תקופת החלמה לא פשוטה חזר אשר לאיתנו. וכך גם אני. מאז אני שוקלת 60 ק"ג, שומרת על תזונה בריאה (ועל הדרך מקבלת מחמאות על הגזרה)… אשר משמש כרכז מתנדבים בתנועת של"ם, ואני צפויה לצאת לפנסיה עם אין-ספור חלומות להגשים: מעיסוק מרכזי בהתנדבות ועד עשיית דוקטורט. אולי אפילו להנחות קבוצות, ודרך הסיפור שלנו להעצים אחרים.
לאורך הדרך גילינו שהמתנה שקיבלנו מאלוהים אינה מובנת מאליה, וחשוב לנו לנצל את זמננו כאן על האדמה בתרומה לקהילה. זו התודה שלנו על הנס שחווינו וממשיכים לחוות יחדיו.
לאחר תרומת הכליה, ולאחר 35 שנות עבודה במשרד הכלכלה במחוז חיפה החלטתי לפרוש כדי להיות עם אשר אישי אבל אז מצאתי את עצמי מחפשת עיסוק בהתנדבות בנוסף לעסק אני בעליו "תבונה ודעת" עסק הנותן שירותים לסטודנטים.
חשבתי וחשבתי על איך להביע בפני אלוקי את הכרת התודה… או אז החלטתי ללמוד ליצנות רפואית במכללת שמחת הלב כך במשך חצי שנה נסעתי מדי יום שישי כאשר ההכנות לשבת מתחילות כבר ביום רביעי..כדי שאסיים את לימודי אגיע בזמן לפני שבת לקבלה…
סיימתי קורס ליצנות רפואית והוסמכתי כליצנית רפואית טיפולית.
נכון להיום מאז חודש אוקטובר 2016 אני מתנדבת בקהילה בקריית ים בשלוש מועדוניות רווחה בעיר בקרב כ-50 תלמידים בגילאי בית הספר היסודי, עורכת להם ימי הולדת, פעילות שוטפת של קסמים בלונים הפתעות הרקדה שירה מוזיקה והכל מכל כל כדי לשמח וכן חוגגת חגים…
בתקופת החגים לוח הזמנים שלי עמוס כי בנוסף לפעילות השוטפת אני מתנדבת עם הליצנית הרפואית שלי בי בקרב אוכלוסיות אחרות כמו עמותת שמחה לילד, מתנסים, ילדים חולים, בתי ספר ואני פתוחה לכל בקשה שמגיעה אלי כי שמי יוצא למרחקים…
במשך חצי שנה הצלחתי להטביע את חותמי בעיסוקי המכיר תודה לאלוקים בשמי הליצני
" פלורינה מארץ טינטינה" הקונצפט שלי שאני ליצנית שמגיעה בשליחות הקיסר בסין להנחיל שמחה ואהבה בקרב ילדים מבוגרים ועוד…
[bs-thumbnail-listing-2 columns="4" title="העצמת נשים בחיפה" tag="61" count="4" pagination-show-label="0" pagination-slides-count="3" slider-animation-speed="750" slider-autoplay="1" slider-speed="3000" bs-show-desktop="1" bs-show-tablet="1" bs-show-phone="1" paginate="slider"]