סיפורה של בותיינה חלבי – אמנית דרוזית המקדישה את חייה להנצחת השואה

לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה שיחול בימים הקרובים, אביא בפניכם כמה סיפורים מרגשים. בכתבה זו, בחרתי לספר את סיפורה המדהים של בותיינה חלבי, אמנית דרוזית מדלית אל כרמל, שמקדישה את חייה להנצחת השואה.

ילדות בדלית אל כרמל

בותיינה נולדה בדלית אל כרמל לאמין ופואזה חסון ולה שלושה אחים וארבע אחיות. שמה ניתן לה, על שום הארץ הטובה, הרכה והפורייה. בצעירותו, עבד אביה עם חברת החשמל ובהמשך עם קבלן מחיפה. מאוחר יותר פתח איטליז בכפר. אמה, עקרת בית.

בותיינה התינוקת ואחד מאחיה עם הוריה (אלבום פרטי)
אמין ופואזה חסון, הוריה של בותיינה (אלבום פרטי)

סבה של בותיינה מצד אביה, חוסין חסון, היה “המוכתאר” של דלית אל כרמל בימים עברו. את סבה וסבתה מצד אביה, שנפטרו טרם לידתה, היא לא זכתה להכיר.

חוסין חסון, סבה של בותיינה מצד אביה, בבגדים מסורתיים (אלבום פרטי)

סבה מצד אמה, פדאללה חסון, מספרת בותיינה, היה אדם עשיר. מנישואיו הראשונים נולדו 12 בנות ובן אחד. מנישואיו השניים, לאחר פטירת אשתו הראשונה, נולדו שתי בנות נוספות. פדאללה בנה את בית הספר הראשון בדלית אל כרמל, שלימים הפך למלון וכיום משמש כחנויות. כן היו בבעלותו איטליז וחנות לממכר מוצרים שייבא מחו”ל. בותיינה ושאר הנכדים נהגו לעזור לסבם בחנותו.  

כתבות נוספות בחי פֹּה - חדשות חיפה:
פדאללה חסון, סבה של בותיינה מצד אמה (אלבום פרטי)

“הייתי ילדה קטנה, שקטה וביישנית”, מספרת לי בותיינה. “כבר מגיל צעיר אהבתי לעזור לאחרים ואנשים הרגישו שאפשר לסמוך עלי”.

בהיותה בכיתה ו’, הצטרפה ללהקת הריקודים המסורתיים הראשונה בכפר.

בותיינה חלבי בלהקת הריקוד המסורתי הראשונה בדלית אל כרמל (אלבום פרטי)

לאחר סיום לימודיה בבית הספר התיכון אורט רונסון, למדה בותיינה בקורס הכשרה כמזכירה משפטית במכללה למנהל חיפה ובהמשך למדה ניהול מערכות משרדיות וניהול עסקי. בנוסף, סיימה קורס כחובשת מוסמכת ורכזת מתנדבות. בפועל, היא לא עוסקת באף אחד מתחומים אלה, שכן בשנת 2007 קרה דבר שגרם לה לשנות כיוון ולמעשה שינה את חייה.

נקודת המפנה – החיבור לנושא השואה

בשנת 2007, קראה בותיינה בעיתון כתבה בה סופר סיפורם של כמה ניצולי שואה, בליווי תמונות. “קראתי את הכתבה והזדעזעתי”, היא מספרת. “כבת לעדה הדרוזית, ידעתי שנספו שישה מיליון יהודים בשואה אך לא ידעתי מעבר לכך. מעולם לא פגשתי ניצולי שואה ולא הכרתי את סיפורם האישי.

מאותו יום ואילך נקשרתי עמוקות לנושא השואה. התמונות והסיפורים נגעו לליבי וחשתי צורך פנימי להביע את הכאב הנורא ואת תחושת חוסר האונים שראיתי על פניהם של הנספים. מאותו רגע התחלתי לצייר ומאז לא הפסקתי…

הציור הראשון שציירתי, היה של צעדת המוות של ההולכים לעבר מותם, ללא תווי פנים. ההשתקפות מסמלת את הקריאה לעזרה. הנבטים בתחתית הציור, מסמלים את ששת מיליון הנספים וגם נביטה וחיים”.

בותיינה חלבי ברקע הציור הראשון שציירה בנושא השואה. (צילום: יעל הורוביץ)

מסעה החינוכי להנצחת השואה

החשיפה לנושא השואה דחפה אותה להעמיק בלימוד על נושא השואה. היא החלה לקרוא ספרים בנושא ולהשלים את פערי הידע ובמקביל המשיכה לצייר דמויות יהודיות במחנות הריכוז ובגטאות.  בתחילה ציירה בהשראת תמונות אותנטיות מהשואה ובהמשך על בסיס סיפוריהם של ניצולי שואה שביקרו בגלריה.

שנה מאוחר יותר, הציגה בותיינה לראשונה את ציוריה בתערוכה במרכז התרבות בכפר. המבקרים הופתעו מכך שאמנית דרוזית נוגעת בתחום השואה הרגיש כל כך ותמכו בבחירתה יוצאת הדופן. בתערוכה השנייה, שהציגה מאוחר יותר, דיברה על הכחשת השואה, נושא שמדאיג אותה מאוד.  

מתוך תפיסתה לקידום דיאלוג, סובלנות וקבלת האחר, יזמה בותיינה בשנת 2011 פרויקט בשם “דיאלוג עם שכנים” בשיתוף מוזיאון השואה בבית טרזין שבקיבוץ גבעת חיים איחוד. היא יצרה חיבור של מנהלי בתי הספר בישובים הדרוזיים דלית אל כרמל ועוספיה עם בית טרזין והעמיקה את המודעות בחברה הדרוזית לנושא השואה. במסגרת הפעילות, מגיעים מדי שנה תלמידים דרוזים ליום לימוד במוזיאון בנושא השואה. בסיום הביקור, היא מציגה לתלמידים את ציוריה ומספרת להם על השואה בשפה הערבית.

במקביל, מגיעים תלמידים יהודים לדלית אל כרמל, מסיירים בכפר ולומדים על העדה הדרוזית, תרבותה ומנהגיה. בבית “יד לבנים” הם מתוודעים לקשר החזק של הדרוזים למדינת ישראל. בסיום הסיור, מגיעים התלמידים לגלריה, שם היא מספרת להם כיצד החלה לעסוק בנושא השואה ומדברת על האחריות שלנו לזכור ולספר.

פעילות נוספת בה משולבת בותיינה, היא במסגרת “חלונות לזיכרון”, תוכנית משרד החינוך להנצחת מיליון וחצי הילדים שנספו בשואה. מדובר בתוכנית מתוקשבת באמנות, שפותחה כדי להקנות לתלמידים כלים להתמודדות עם סוגיות שימור זיכרון השואה והנחלתו לדורות הצעירים. היא זכתה להערכה רבה על הובלתה עשייה חינוכית וערכית במסגרת התוכנית בקרב תלמידי אורט קופטאן ויסודי חדשני למדעים בדלית אל כרמל בשיתוף עם משרד החינוך.   

בותיינה מציירת בהתנדבות על קירות גני הילדים ובתי הספר בכפר ויוזמתפרוייקטים בתחום, החינוך, האמנות והחינוך. פעילותה החינוכית, החברתית והתרבותית בתחום השואה, זיכתה אותה בפרסים רבים ובמאות תעודות הערכה שחלקן מוצגות בגלריה. 

בשנת 2017 קיבלה בותיינה פרס “אות שגרירים ברשת” מאוניברסיטת חיפה על תרומתה למאבק באנטישמיות ובגזענות. שנה מאוחר יותר, בטקס השנתי במכון משואה, הוענק לה פרס בתחום החינוך. בטקס הוענק גם פרס החינוך ללהקת “שמש” האתיופית ו-8 פרסי הצטיינות לשמונה תלמידי תיכון על עבודות גמר בנושא השואה.

תעודת הוקרה לבותיינה ותמיר חלבי על תרומתם לפרויקט “חלונות לזיכרון” (צילום: יעל הורוביץ)
כמה מתעודות ההוקרה הרבות שהוענקו לבותיינה חלבי על פעילותה הייחודית (צילום: יעל הורוביץ)

“מצעד החיים”, חוויה מטלטלת

בשנת 2014 הוזמנה בותיינה להשתתף ב”מצעד החיים” בפולין, במסגרת משלחת אמנים ישראלים. הייתה זו הפעם הראשונה שהשתתפה במצעד אישה דרוזית.

“המצעד והביקור במחנות ההשמדה היו עבורי חוויה מרגשת, מטלטלת ומעצימה”, היא מספרת. “הייתי הדרוזית היחידה במצעד בין אלפי אנשים, יהודים ונוצרים, שאיישו את המשלחות השונות. לא הרגשתי שאני שונה. הרגשתי שאני צועדת לעבר הבלתי ידוע.

צעדנו מהשער של אושוויץ לבירקנאו. כשעמדתי מול השער הייתה לי צמרמורת ופחדתי להיכנס. כשעברנו את השער שמתפצל למסילות, לא האמנתי למראה עיניי. ראיתי ארובות שנשארו מהמשרפות, ביתן אחר ביתן. נכנסתי לאחד הביתנים ועמדתי בלי יכולת לזוז. היה שם ריח חזק של מוות, שעד עכשיו אני לא יכולה לשכוח. המדריך הסביר לנו איך הצטופפו עשרים אנשים על דרגש קטן אחד. עמדנו בביתן, 17 אנשים בסך הכל, והיה לנו צפוף… באותו רגע עלו בי המון מחשבות ושאלות שאין להן תשובות. איך יכול להיות שאדם איבד צלם אנוש והפך למפלצת שכל מטרתו להרוג ולהשמיד? איך הופך אדם לכל כך אכזר ורשע והעולם שותק?” 

בותיינה חזרה מהביקור בפולין עמוסת רגשות, חזקה ונחושה להמשיך בדרכה. את עוצמת תחושותיה ביטאה בצבעים חזקים, בהשראת המראות והתחושות שחוותה. עבודתה “מכתב אחרון”, נתרמה על ידה ל”יד ושם”.

צפו בקטע וידאו בו מספרת בותיינה על תחושותיה בשובה ממצעד החיים (צילום: יעל הורוביץ)

אחד מציוריה הרבים של בותיינה חלבי להנצחת השואה (צילום: יעל הורוביץ)
הנצחת השואה בגלריה של בותיינה חלבי בדלית אל כרמל (צילום: יעל הורוביץ)
בגלריה של בותיינה חלבי להנצחת השואה (צילום: יעל הורוביץ)

מביטים ובוכים

במקביל ליציאתה עם משלחות לחו”ל להצגת ציוריה, הפכה הגלריה של בותיינה למוקד עלייה לרגל של תלמידי בתי ספר וקבוצות שונות, לצד משלחות מחו”ל. “את מייצגת ומייחצנת את אהבת האדם באשר הוא אדם”, כתב לה אחד המבקרים. “המשיכי להצית אש בלבבות, שתעבור לדורות הבאים”.

בין המבקרים הרבים גם ניצולי שואה. לא פעם הם עומדים מול ציוריה ובוכים. באחת ההרצאות שהעבירה, ישב בשורה השנייה אדם מבוגר ולפתע התחיל לבכות בכי תמרורים.

“לא יכולתי להתעלם, היא משחזרת. “הפסקתי את ההרצאה וניגשתי להביא לו כוס מים. שאלתיו מדוע הוא בוכה. “כניצול שואה”, אמר, ציורייך מזכירים לי את הזוועות שעברתי. אך בכיתי גם מרוב שמחה על כך שיש מישהי שאינה בת העם היהודי שמנציחה את השואה. עכשיו אני יכול למות בשקט”.

אחד מציוריה של בותיינה חלבי להנצחת השואה המביעים את הכאב ותחושת חוסר האונים (צילום: יעל הורוביץ)
אחד הציורים העוצמתיים בגלריה של בותיינה חלבי, באמצעותו ממחישה את מסר השואה (צילום: יעל הורוביץ)
בגלריה של בותיינה חלבי להנצחת השואה (צילום: יעל הורוביץ)

המשפחה מגויסת ותומכת

בותיינה בת ה-45 היא אישה נאת מראה ודעתנית, אמנית מוכשרת, אישה מיוחדת עם לב ענק. היא חילונית אך שומרת על לבוש צנוע. ברוח זו היא ובעלה תמיר מחנכים את ילדיהם: אווה, פראס וגולנאר.

כאשר נפגשתי עמה בשבוע שעבר, אירחה בותיינה בגלריה קבוצת מטיילים מאזור המרכז. אי אפשר היה שלא להתרשם מהתגייסותם באהבה של תמיר בעלה ושל בנה פראס, חייל צה”ל צנוע ונאה מראה, המסייעים לאמם בשליחות החשובה שלקחה על עצמה, להעביר מסר לדורות הבאים.

בותיינה מספרת לקבוצת שי על פעילותה להנצחת השואה באמצעות האמנות (צילום: יעל הורוביץ)
בותיינה חלבי בגלריה עם בעלה תמיר (משמאל) ובנה פראס (מימין). (צילום: יעל הורוביץ)

תודות לפעילותה הענפה, ילדיה מכירים את נושא השואה מקרוב. הוריה, בעלה וילדיה, גאים בה ותומכים בפעילותה. תמיכתם מאפשרת את נסיעותיה בעולם להעביר את המסר החשוב.   “אני מחנכת את ילדיי לאהוב ולכבד את האחר”, אומרת בותיינה. אני מקפידה שילדיי יידעו לקבל כל אדם באשר הוא, ללא קשר לדתו ולאמונתו”.

בנובמבר 2019 נסע פראס עם משלחת שגרירים צעירים לגרמניה והשתתף גם במסע לפולין עם משלחת אחרת. לפני כחודשיים, התגייס לצה”ל.  

אווה, אחותו, ייצגה את ישראל בשוודיה עם השגרירים הצעירים ויצאה פעמיים במשלחות לפולין. למרות שהיא חיה בבית את נושא השואה דרך פעילותה של אימה, מעידה בותיינה שהיא חזרה מהמסע עם תובנות חדשות.

השבוע, לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה, תוצג תערוכה של כמה מציוריה של בותיינה חלבי בקומת הכניסה של בית החולים “כרמל”.

ניתן להגיע לביקור בגלריה של בותיינה דלית אל כרמל, בתיאום מראש (מיסרו חיבוק חם ממני).

בותיינה חלבי מקבלת בחיוך את המבקרים בגלריה להנצחת השואה (צילום: יעל הורוביץ)
הגיבו כאן לכתבה

5 תגובות
  1. יעקב אמר/ה

    מאוד מרגש

  2. יהודית אמר/ה

    בותנייה מדהימה.הפעילות שלה בעם היהודי ובשואה מעוררת הערצה.והציורים כאילו היא עצמה עברה שם.
    ויעל תודה גדולה שהבאת לתודעה.מדהים

  3. בלהה אמר/ה

    אשה מדהימה! בעבודתה פתחה צהר לאלפי אנשים וחשפה אותם לשואת העם יהודי…

  4. כרמל אמר/ה

    מרשים ומרגש

  5. דב פז אמר/ה

    הלוואי שהיו עוד כמוה. אישה מופלאה, תבורכנה הידיים הכישרוניות והלב הענק שלה.
    כל הכבוד על הכתבה, יעל. אין כמוך.

הגיבו כאן לכתבה

תודה על המשוב. לאן תרצו להמשיך מכאן?

  1. להגיב לכתבה
  2. לדף הבית של חי פה
  3. למדור אישים בחיפה
  4. סגור והמשך בכתבה זו