פרסום בחי פה

תגובות אחרונות

פרסום בחי פה

עוד כותרות בחי פֹּה

להקת לווייתנים בחיפה ◄ צפו

(חי פה) - ביום שבת, 20/4/24, יצא ליאור אלפסי,...

בחול המועד פסח יוצאים למוזיאונים בחיפה בחינם

בחול המועד פסח כל עם ישראל יוצא לטייל: בפעם...

אולגה בסוב זכתה במדלית ארד באולימפיאדה האירופאית – גאווה לחיפה

הישג יוצא דופן לנבחרת הישראלית באולימפיאדה האירופאית לבנות במתמטיקה מדינת...

שכנה • סיפור קצר מאת אילן סגל

טוב שכנה טובה ממרגרינה טובה. בין הדברים בהם בורך האדם...

בתי הקולנוע הישנים של חיפה • פרק 7 – "הגן המשמח"

תודות

חלק גדול מן הכתבה שלפניכם מבוסס על ספרו של יעקב דוידון "אהבה מאונס", סיפור של חלוציות בשטח הבניין, התיאטרון והראינוע, בשנים 1920-1935, לאורכה ולרוחבה של ישראל.
תודה מיוחדת גם לאיתמר רוטלוי על עזרתו ותמיכתו.

הבנאים חובבי התיאטרון

ב-1920, הגיע יעקב דוידון בן ה-22 לא"י. הוא הצטרף לקבוצת הבנאים – קואופרטיב של צעירים שהתפרנסו מעבודות בניין, ועבד, בין השאר, בהקמת שכונת "מחנה יהודה" בפתח תקווה. דוידון, למרות חוסר ניסיונו המוחלט בתחום, היה נגוע בחיידק התיאטרון. הוא עזב את הקבוצה, וניסה להקים להקות תיאטרון בתל אביב ובירושלים, ללא הצלחה רבה.

יעקב דוידון - מתוך ספרו "אהבה מאונס", הוצאת ביתן 1973,1983
יעקב דוידון – מתוך ספרו "אהבה מאונס", הוצאת ביתן 1973, 1983

"פטנט עולמי"

אחרי הניסיונות הכושלים הללו, חזר דוידון לחיק קבוצת הבנאים שלו, שעברה בינתיים לחיפה. גם כאן לא עזב אותו חיידק התיאטרון ובסופו של דבר מצא את עצמו מוביל פלג של קבוצת הבנאים שעסק, במקביל, בבנייה ובתיאטרון. כך נולדה "הבמה הדרמתית – חיפה", תיאטרון פועלים ספק מקצועי, ספק חובבני, שהציג מדי פעם באולם "עדן", וגם נדד עם הצגותיו ברחבי הארץ. המודל העסקי של הקבוצה היה פטנט עולמי: הכנסות מעבודת בנייה, והפסדים (בעיקר) מפעילות התיאטרון.

ההצלחה האמנותית, גם אם הייתה חלקית, עודדה את דוידון וחבריו לנסות לעשות משהו שלא נעשה עד אז – להעלות מחזה מקורי. ההצגה שנבחרה, "על הכינרת" פרי עטו של אחד, ד"ר מקלר, הייתה טרגדיה נוראה ואיומה על בחורה שנאנסה ע"י קוזקים, שמתגלגלת למושבה כינרת, אך לא מצליחה להתגבר על הטראומה, ולבסוף מוצאת את מותה בכינרת.

יעקב דוידון ושושנה וייס במחזה "על הכנרת" 1925 – מתוך הספר "אהבה מאונס", יעקב דוידון, הוצאת "ביתן", 1983
יעקב דוידון ושושנה וייס במחזה "על הכנרת" 1925 – מתוך הספר "אהבה מאונס", יעקב דוידון, הוצאת "ביתן", 1983

על סף פשיטת רגל

ההצגה הכבדה נכשלה לחלוטין, והקבוצה איבדה הן את כספה והן את יוקרתה. בינתיים גם נחלש מאוד שוק הבניין, והקבוצה עמדה בפני פשיטת רגל מוחלטת.
ההצלה באה ממקום בלתי צפוי.

الانشراح – "הגן המשמח"

במרכז חיפה, בשטח התחום בין דרך יפו בצפון, רחוב אלנבי בדרום, רחוב הבנקים במזרח, ורחוב עין דור במערב, השתרע גן גדול. בתחילת שנות ה-20 של המאה הקודמת, עדיין לא נפרץ ונסלל רחוב המלך ג'ורג' החמישי (שדרות המגינים של ימינו), ולא היו כלל רחובות בין רחוב אלנבי לדרך יפו, כך שמדובר היה בשטח רחב ידיים.

"הגן המשמח" - מפה משנת 1928  שורטט ונדפס  ע"י משרד המדידות – אוסף לאור, הספריה הלאומית, ירושלים.
"הגן המשמח" – מפה משנת 1928 שורטט ונדפס  ע"י משרד המדידות – אוסף לאור, הספריה הלאומית, ירושלים.

שתי במות

בליבו של הגן הזה פתחו האחים אג'ייל הערבים את ה"גן המשמח" (אל-אינשיראח – الانشراح). היה זה בית קפה עם מספר שולחנות ביליארד, ושתי במות – אחת היתה פתוחה (קייצית), והשנייה מוקמה בצריף גדול שאיפשר הצגות גם בחורף. הגן היה מוקף חומה בגובה של כשני מטרים, והכניסות הראשיות היו מדרך יפו ומרחוב אלנבי.

מיקום אתר 'הגן המשמח' על מפה מ-2022 – המפה באדיבות המרכז למיפוי ישראל
מיקום אתר 'הגן המשמח' על מפה מ-2022 – המפה באדיבות המרכז למיפוי ישראל
  • הערה: בשנות ה-1920, בהן פעל "הגן המשמח", כל הרחובות בין דרך יפו לדרך אלנבי, כולל שדרות המגינים (שנקרא לפני כן רחוב המלך ג'ורג' החמישי), לא היו קיימים עדיין.
"הגן המשמח" – איור (אילוסטרציה): ד"ר דוד בראון
"הגן המשמח" – איור (אילוסטרציה): ד"ר דוד בראון

בעלי הבית היו שוחרי תרבות, ועל הבמות הללו התארחו מדי פעם להקות תיאטרון ממצריים, ואף אופרות מצריות.

אופרה מצרית ב"גן המשמח" – "הצפון" 18.06.1926, אוסף העיתונות, הספריה הלאומית ירושלים
אופרה מצרית ב"גן המשמח" – "הצפון" 18.06.1926, אוסף העיתונות, הספריה הלאומית ירושלים

"הגן המשמח" מארח את "התיאטרון הדרמתי של חיפה"

דוידון הבלתי נלאה פנה אל האחים וביקש מהם להשתמש בבמות, שרוב הזמן לא היו מנוצלות.
מעט לפני כן, במהלך הצגת "הגברת עם הקמליות" לדיומא, שהעלה במקום תיאטרון מצרי מכובד מקהיר, השמיע הקהל הערבי המקומי המשועמם, שלא נטה חיבה לקלאסיקות מעין אלה, קריאות תרנגול במהלך ההצגה. הבמאי המצרי, שנעלב עד עמקי נשמתו, נשבע שלא לחזור ולהופיע יותר בפני הקהל החיפאי חסר התרבות.

ייתכן שטאנוס אג'ייל, האח הבכור, שהיה חובב תיאטרון מושבע בעצמו, ראה הזדמנות בפנייה לקהל חדש ושוחר תיאטרון קלאסי. הוא קיבל את דוידון בזרועות פתוחות, והאחים העמידו את במות הגן במוצאי שבתות לרשות הקבוצה, תמורת סכום סמלי.

הבנאים שוחרי התיאטרון התאוששו מעט, ואף החלו, לתקופת מה, לראות הכנסות, אך בסופו של דבר נכשלה גם ההרפתקה הזאת, אחדים מן החבורה עזבו, ודוידון ניצב שוב בפני שוקת שבורה וחובות מעיקים.

הראינוע יוצא לדרך

בצר להם, נסעו דוידון ושלושה מחבריו לאחד מבעלי החוב הערביים שלהם בעכו, והציעו לו להחזיר את חובם על ידי ביצוע עבודות בניין עבורו. במהלך השהות שם, התגלגל דוידון להצגת ראינוע במקום, ומייד נדבק בחיידק חדש.

לחיפה הוא חזר ללא קבוצה, ללא עבודה, ללא תיאטרון ועם לא מעט חובות, אבל לא איש כמוהו יתייאש. לדוידון היה חזון. הוא נזכר שראה פעם במחסן ה"גן המשמח" מכונת ראינוע ישנה, והיה לו רעיון למיזם חדש.

הוא הלך לפגוש את טאנוס אג'ייל, שקיבל אותו בסבר פנים יפות. לדוידון היתה הצעה עסקית: טאנוס יאפשר לו להפוך את המקום ל"סינימה יאהודי" אמיתי, שיקרין סרטים ליהודים וערבים.

טאנוס תהה בשביל מה הוא צריך את הצרה הזאת. "קוליזאום" עמד להיסגר, "כרמל" התנדנד, והתחרות עם "עדן" על הקהל החיפאי שהפרוטה לא מצויה בכיסו – תהיה קשה. אבל לדוידון, כמו לדוידון, היתה תשובה מוחצת: הראינוע שלהם, כך אמר, לא יהיה סתם עוד ראינוע. הוא ישקם את התיאטרון הדרמטי שלו והם יוכלו לשלב, בכרטיס אחד, סרט ראינוע עם קטע תיאטרון כבונוס.

לבסוף נכנע טאנוס ליהודי העקשן ובעל החלומות הזה שאותו חיבב מאוד, והסכים לנסות.

קו-פרודוקציה יהודית-ערבית-יוונית

לצורך הפרויקט, פנו השניים אל סוקרט טוטלידס, סוחר יווני ממולח, שעל מקור עושרו היו שמועות רבות (לפי אחת מהן, האיש שם את ידו על מטמון שהוסתר על ידי הגרמנים אחרי נסיגת בני בריתם הטורקים מן הארץ, אחרי מלחמת העולם הראשונה). סוקרט היה סוחר בולט בעסקי הראינוע והתמחה בהפצת סרטים שאיש לא ידע מניין הגיעו לידיו, וככלל, לא נטה לייחס חשיבות מופרזת לזכויות יוצרים ולתשלומי מס למיניהם.

וכך יצא לדרכו "הגן המשמח" (טאנוס התעקש לשמור על השם וזה מה שיצא בתרגום הצולע לעברית), קו-פרודוקציה חד פעמית יהודית-ערבית-יוונית. היה זה הראינוע השמיני בארץ באותו זמן, והשלישי של חיפה אחרי "עדן" ו"כרמל" ("קוליזיאום" נעלם מן הזירה סמוך לפתיחת "הגן המשמח"). הראינוע החדש נפתח בהצגת הסרט "שטף החיים" מ-1919, שסיפק השותף היווני במחיר מיוחד.

שובה של "הבמה הדרמתית"

דוידון, עם "הבמה הדרמתית חיפה" שלו (כך במקור) חזר להציג שם גם הצגות מלאות מדי פעם, וגם צירף קטעי תיאטרון להצגות ראינוע.

"חסיה היתומה" של "הבמה הדרמתית חיפה" – "הצפון" 26.02.1926, קטלוג העיתונות, הספריה הלאומית ירושלים
"חסיה היתומה" של "הבמה הדרמתית חיפה" – "הצפון" 26.02.1926, אוסף העיתונות, הספריה הלאומית ירושלים

"הגן המשמח" אירח גם מופעים ואירועים שונים, ואף התחרה באח הגדול "עדן" באירוח נשף מסיכות לפורים, ובנשפים לחגים אחרים.

נשף מסכות ב"גן המשמח" – "הצפון" 22.03.1927, קטלוג העיתונות, הספריה הלאומית ירושלים
נשף מסכות ב"גן המשמח" – "הצפון" 22.03.1927, אוסף העיתונות, הספריה הלאומית ירושלים
כרזת נשף פורים עם "טשרלי טשפלין" ב"גן המשמח" 1929 – "אוסף האפמרה, הספריה הלאומית ירושלים
כרזת נשף פורים עם "טשרלי טשפלין" ב"גן המשמח" 1929 – "אוסף האפמרה, הספריה הלאומית ירושלים
כרזת נשף פסח ב"גן המשמח" 1929 – "אוסף האפמרה, הספריה הלאומית ירושלים
כרזת נשף פסח ב"גן המשמח" 1929 – "אוסף האפמרה, הספריה הלאומית ירושלים
כרזת נשף שבועות ב"גן המשמח" 1929 – "אוסף האפמרה, הספריה הלאומית ירושלים
כרזת נשף שבועות ב"גן המשמח" 1929 – "אוסף האפמרה, הספריה הלאומית ירושלים

פלאי ההקרנה הידנית

מכונת ההקרנה הידנית הישנה מדגם "פאטה" 1918, הייתה בעייתית ודרשה תחזוקה מתמדת ותיקונים תכופים, אבל סוקרט ידע תמיד למצוא את חלקי החילוף שנדרשו.

מספר דוידון על המכונה, בסגנונו הייחודי:
"מנוע לא היה לה והופעלה בעזרת ידית מיוחדת, בכוח 'סוס-אדם', מראשית ההצגה ועד סופה. באמצע ההצגה היינו נוהגים לצאת החוצה ולבדוק את הנעשה ליד הקופה. אם היה מחסור בקהל היו מודיעים למוטור החי: "דיר באלאק, שוויה-שוויה"… ‏ (שים לב, לאט לאט). הידית היתה מאיטה מהלכה, והשחקנים היו מרחפים על פני הבד בתנועות ריתמיות-איטיות, כאילו השתתפו בהצגת בלט… אולם בהגיע כמה תריסרי מבקרים – היו מזדרזים ומודיעים לממונה על הריתמוס: "אוואם, יא שייך, אוואם!" (מהר, מהר) ומיד היו מזדרזים השחקנים לגמור את הצגתם בתנועות מהירות אקרובטיות בטמפו ה"קוזק הרוסי". מלת הקסם "סוף" היתה מוציאה את הקהל החוצה ו… יאללה, מתחילים את הפרשה מחדש!"

"פאוסט" בערבית

השותפות היהודית-ערבית הביאה איתה גם אנקדוטות משעשעות. כך, למשל, התפלא דוידון לגלות ששמו של הסרט "פאוסט" תורגם בנוסח הערבי במודעה ל"פרינצסה פוסטה". הוא פנה לטאנוס ידידו ותהה מדוע זכה סרט שדן באדם שמוכר את נשמתו לשטן, בשם מוזר שכזה.

בתי הקולנוע של חיפה -כרזת "פאוסט", 1926 – נחלת הכלל
כרזת "פאוסט", 1926 – נחלת הכלל

דוידון מתאר את השיחה:
"את טאנוס ידידי מצאתי בגינה, לוגם לו קפה-מנחה להנאתו.
– יא טאנוס! ודאי יודע אתה מי זה פאוסט?
– מאליום, פאוסט. מי לא קרא את פאוסט?
– ובכן, מה קרה לו לפאוסט זה? למה שינה פתאום את שמו?
– יא דוידון! וואלה, אף פעם לא תצליח במקצוע זה. ראה, יושב אתה כבר כמה שנים בתוכנו, ועדיין אינך מכיר את הקהל הערבי. עליך לדעת שהערבים אינם קונים כרטיסים זולים באולם בשני גרוש, הם מבכרים כרטיסים בילוג' (ביציע) ומשלמים ארבעה גרוש טבין ותקילין. אתה מוכרח להתחשב בהם.
– מה עניין הכרטיסים לשמו של פאוסט?
– יא סידי, עניין רב. אם תקרא לסרט בשמו של גבר – לא יבוא קהל משלנו. בשבילו אין הזכר סחורה כלל, מוכרחה להיות נקבה!
– זאת אומרת… לא פאוסט, אלא…
– 'פרינצסה פוסטה' זהו!
– נניח ששמה פוסטה, אבל למה דווקא נסיכה?
– אלא מה עליה להיות? כובסת?"

ודוידון מסכם:
"מה יש כאן להתווכח? נגד ההגיון אין להילחם. חד וחלק".

יגאל אלון הצעיר מבקר ב"גן המשמח"

בספרו האוטוביוגרפי "בית אבי" (הוצאת הקיבוץ המאוחד), מספר יגאל אלון על חוויותיו כנער, כאשר הגיע עם צעירים אחרים אל חיפה, לעזור במכירת יבול השדות ומטעי השקדים של כפר תבור ולהצטייד במצרכים שניתן היה להשיג רק בעיר הגדולה.  

כך הוא מספר:
"מילדותנו חונכנו אמנם על החסכון, ואף-על-פי-כן התרנו לעצמנו בכל נסיעה ׳להשתולל׳ מעט ולבזבז מעט כסף גם על הנאות קטנות ומפעימות לב, כמו ביקור באותו 'גן משמח', כפי שכונה הראינוע ללא קול וללא גג, שמסכו נפרש בין העצים ומזרקות המים, בחיפה התחתית. צריכים היינו לאמץ הרבה את הדמיון כדי לפענח את המת­רחש על גבי המסך הלבן.

וכיצד זה יתואר ביקור בסרט, ולו גם אילם ומטושטש לפרקים, בלא ללקק גלידה חמצמצה-מתוקה, שגם אותה אי אפשר היה להשיג בכפרנו?"

טעם הקהל

העיקרון של הראינוע לספק הצגות משותפות ליהודים ולערבים גם יחד, דרש התאמה תרבותית. היהודים, ברובם יוצאי מזרח אירופה צעירים, העדיפו סרטים "אמנותיים", בעוד שהערבים, ברובם העדיפו סרטי פעולה. כדי לא לפגוע באף ציבור, הקפיד הראינוע להציג אחרי כל סרט "אמנותי", סרט פעולה והרפתקאות.

כך, למשל, אחרי הקרנת הסרט האמנותי "קזנובה", הוקרן גם "בופלו ביל" כדי לפצות בעיקר את הקהל הערבי. "בופלו ביל" היה סרט ב-36 מערכות (גלגלים). סרט באורך כזה דרש שלושים וחמש הפסקות (הפסקה לאחר כל מערכה) להחלפת הגלגלים במכונה הבודדת. כל הפסקה היתה גורמת לקיטוע העלילה והרגיזה את הצופים, וכל הסיפור הזה נמרח על פני יותר מ-4 שעות.

קדימון לפוגרום

לא ברור מדוע קרה מה שקרה אחר כך. בשעה שתיים אחר חצות יצאו הצופים, משולהבים כנראה מסצנות האלימות והירי, ו\או בעצבים מרוטים אחרי צפייה בסרט מקוטע ובלתי נגמר. המתח שהצטבר מתחת לפני השטח התפרץ למפגן של אלימות בשכונה. התוצאה הייתה פצועים רבים משני הצדדים וראינוע הרוס לחלוטין.

למחרת באו שני חברי הגנה והודיעו לדוידון שלא יתנו להפעיל מחדש את העסק, כיוון שאחד מן האחים השתתף באופן פעיל למדי בהשתוללות. האחים הכחישו וטענו שהם דווקא השתדלו, לשווא, לפשר בין היריבים.

מספר דוידון:
"לאחר משא ומתן ממושך ומייגע… הוסכם לאפשר לנו לחדש את ההצגות תמורת תרומה מכובדת לקרן הקיימת לישראל". והוא ממשיך ומציין ש"הייתה זו תרומה ראשונה לקק"ל, שהשתתפו בה ערבים מכובדים מאנשי חיפה".

בדיעבד, מה שקרה אותו לילה ב-1928, היה רמז למה שיגיע בהמשך וקדימון למאורעות 1929.

הסוף

בעקבות מאורעות 1929, שגבו מן האוכלוסיה היהודית של חיפה מחיר כבד של 7 הרוגים ו-61 פצועים, התפרקה השותפות המיוחדת של ה"גן המשמח", הראינוע הפסיק לפעול ודוידון, ששוב נשאר חסר פרנסה, עזב את חיפה כדי לנסות את מזלו בעיר הגדולה, תל אביב, גם שם מצא את עצמו עוסק בענייני קולנוע.

יעקב דוידון שב לחיפה בשנות ה-40, כדי להקים את קולנוע "מאי", אבל זהו נושא לכתבה אחרת.


אל הקוראים

התחלנו בסקירת כל בתי הראינוע\קולנוע שפעלו בחיפה עד שנות ה-70. סרקנו בארכיונים, בספרים וברשתות, אך עדיין חסרים לנו חומרים.
בתי הקולנוע שהתיעוד (תמונות מתקופת הזוהר וחומר כתוב) שקיים עליהם חסר ביותר: "אורלי", "גלאור", "דומינו", "חיפה", "חן", "מאיון", "מירון", "מקסים\ורד", "נוף", "רון", "שביט", "תכלת", "תמר".

בקשותינו מכם, הקוראים:

  1. לקראת הסקירות על בתי הקולנוע של הדור שאחרי ימי הראינוע, נודה לכם אם תשתפו אותנו בשמות של סרטים בולטים שראיתם, מתי, ובאיזה בית קולנוע.
  2. אם מישהו מכם מחזיק בחומרים (צילומים מאלבום אישי או סתם סיפורים) על בתי קולנוע מהרשימה שלמעלה (וגם על אחרים), או שאתם מכירים מישהו כזה (משפחות של הבעלים או של צלמים, למשל) – אנא ידעו אותנו.
  3. אנחנו מחפשים בני משפחה של אביעזר ברלצקי, שהיה מבעלי "פאר" ו"חן" – אנא צרו קשר
  4. לגבי הכרזות והתמונות שפרסמנו, אם יש בידיכם מידע על יוצרי הכרזות וצלמי התמונות, נשמח אם תשתפו אותנו בידוע לכם, ולו כדי שנוכל לתת קרדיט ליוצרים.

ניתן ליצור קשר איתנו בתגובות לכתבה, או במייל [email protected]

יורם כץ
יורם כץhttps://yoram-katz.com/
בוגר תעשיית ההיי-טק הישראלית, עיתונאי, סופר ובלוגר. קישור לאתר שלי ולרכישת הספרים יליד חיפה (1954), למד בביה"ס גאולה ובביה"ס הריאלי. בוגר פילוסופיה ופסיכולוגיה (האוניברסיטה העברית) והנדסת מחשבים (הטכניון). ספרים: • "Lethal Scripture" (אנגלית) – רומן מתח היסטורי • "ימים של גאולה" – סיפורי ילדות משכונת "גאולה"

כתבות קשורות לנושא זה

10 תגובות

  1. תודה רבה על הכתבה המעניינת! סקירה מאוד מקיפה ומעמיקה, נהניתי לקרוא

  2. יעקב דוידון היה זה אשר במו ידיו פרץ את הפתח בגדר הטכניון מול רחוב ירושלים. לימים הורחב הפתח הצר והוא מתפקד עד היום לצד פתח נוסף שנפרץ מול רחוב נורדאו.

  3. תודה על הכתבה המעניינת,
    התווסף לי עוד יידע על ההיסטוריה
    של העיר בהנאה רבה.
    ואשמח לעוד יידע מההיסטוריה
    של העיר שבה נולדתי .

  4. הפרסומת הראשונה המוסרטת בקולנוע אורלי היתה של אביו של מיכה פורכהיימר 'לפני שתלכו לישון תיכנסו לגן רימון. פתוח עד 2 בלילה .תודה,'. ההתפלחות לקולנוע היתה מכיוון דרך הים. הקופאית היתה אימא של גבי זומר. הבעלים של הקולנוע משפחת גריידינגר. היציע היה במרפסת צידית שהכיל מספר כסות. היציע היה המקום הגרוע לישיבה.

  5. יורם, כתבות מושקעות ומאד מעניינות המשלבות היסטוריה של המדינה וסיפורים פיקנטיים על דמויות של פעם והכל דרך סיפור תולדות הקולנוע בעולם, בארץ ובעקר בחיפה. מרותקת ונהנית כל שבוע. תודה רבה.

  6. תחקיר מושקעה ומרתק על תחילת ימי הקולנוע בחיפה, כל הכבוד!

  7. כתבה נהדרת ידידי יורם כ"ץ. יישר כוח לך יורם. שבת שלום.

  8. סיקור אמין ידידי יורם. אכן , ביקרתי בקולנוע מאי בעבר.מקום מדהים.שבת שלום לך.

הכתבה נעולה לתגובות. ניתן לשתף ברשת באמצעות כפתורי השיתוף

כל הכתבות בחי פֹה

להקת לווייתנים בחיפה ◄ צפו

(חי פה) - ביום שבת, 20/4/24, יצא ליאור אלפסי, עם ביתו שני ומספר חברים, להפלגה מול החוף השקט בחיפה. לפתע ראו השייטים להקה של...

בחול המועד פסח יוצאים למוזיאונים בחיפה בחינם

בחול המועד פסח כל עם ישראל יוצא לטייל: בפעם ה-19: מעל 170 אתרי מורשת, מוזיאונים, סיורים מודרכים ברחבי הארץ ועסקי תיירות מהדרום ייפתחו בחינם...

אולגה בסוב זכתה במדלית ארד באולימפיאדה האירופאית – גאווה לחיפה

הישג יוצא דופן לנבחרת הישראלית באולימפיאדה האירופאית לבנות במתמטיקה מדינת ישראל ומערכת החינוך מתבשרות בהישג מעורר השראה וגאווה של נציגות נבחרת ישראל במתמטיקה, שהשתתפו באולימפיאדה...

מכבי חיפה: "זה לא חג החירות כל עוד 133 חטופים עדיין בעזה" ◄ צפו בסירטון המצמרר

לפני שריקת הפתיחה של ניצחון משחק הבית של הירוקים מכבי חיפה נגד האדומים הפועל באר שבע באיצטדיון ע"ש "סמי עופר" בחיפה שנערך ביום שבת, 20.4.2024 הקרינה...

שכנה • סיפור קצר מאת אילן סגל

טוב שכנה טובה ממרגרינה טובה. בין הדברים בהם בורך האדם עם לידתו נמצאת גם הראיה. נכון שישנן שיטות שימור ותרגולת המשפרות ומוסיפות רבות ליכולות שלנו....