הכרמל מציג לנו פרחים בכל עונות השנה. בטור זה נציג תמיד פרח אחד מפרחי הכרמל, במקביל להופעתו בשטח, ואתם תוזמנו לבקר אותו באחד המקומות בו הוא פורח.
זמזומית מצויה
זמזומית מצויה היא גיאופיט (*) בעל בצל, גובהו 20-15 ס"מ. העלים סרגליים קרחים. הזמזומית פורחת בחורף ובתחילת האביב מפברואר עד אפריל, הפרחים מסודרים לאורך הגבעול באשכול מוארך חסר עלים על גבי עוקצים סגולים. צבע הפרחים לבן מלוכלך עם 6 קווי אורך ירוקים, הניכרים פחות בפעמון הכותרת ויותר באוגן, במיוחד בעודו ניצן. הפרח עשיר בצוף, החבוי עמוק בתוך פעמון הכותרת ולכן הפרחים מואבקים בעיקר על ידי דבורים ארוכות חדק כגון מדרונית (אנתופורה). כל מגע בכפתורי הפרחים שבראש התפרחת משמיע קול זמזום – ומכאן נגזר שם הסוג.
בעבר שמו העממי של הצמח היה "פעמוני גשם".
(*) איבר אגירה תת קרקעי שצובר חומרים ומים שמאפשרים את התחדשותו.
תעודת זהות
| משפחה: | שושניים |
| שורש: | גיאופיט בעל בצל |
| גובה: | 20-15 ס"מ |
| עלים: | סרגליים, מרוכזים בבסיס הצמח |
| גבעול: | סגול, זקוף, קצר כ-15 ס"מ |
| פריחה: | בחורף ובאביב בעיקר מסוף ינואר עד תחילת אפריל. |
| פרח: | הפרחים מסודרים לאורך הגבעול באשכול מוארך חסר עלים ע"ג עוקצים סגולים באורך 2.5-2 ס"מ |
| מבנה הפרח: | צינור הכותרת מאוחה בצורת פעמון שבקצהו 6 אונות מפורדות |
| פרי: | הלקט שאינו נפתח, יח' התפוצה היא פרי שלם |
| ריח: | חסר ריח |
| צוף: | עשיר הצוף, החבוי עמוק בתוך צינור הכותרת |
| שימושים: | אין מידע על שימוש ספציפי |
| תפוצה בארץ: | במיוחד באזורים הרריים של החבל הים-תיכוני מהחרמון ועד הר-חברון |
מקום לפגוש את הפרח השבוע
תחילת כביש כיבוי האש שמעל החי-בר.
- סע בדרך אבא חושי לכיוון דרום מזרח
- מיד לאחר גשר הולכי הרגל לאוניברסיטה, פנה ימינה (דרומה) לחניון טללים
- המשך כ-200 מ' עד לחניון (הממוקם משמאל לדרך)
- אחרי החניון מתחיל כביש סלול, רד בו (ברגל או ברכב) כ-70 מ', עד המקום בו הכביש פונה דרומה (מכאן כבר אין יותר כניסה לרכב).
- המשך עוד כ-100 מי, חפש את הזמזומית המצויה. ריכוז פריטים שלה פורחים לאורך צידו הימני של השביל, בהמשך לנקודת התצפית היפה ע"ש פרופ' מייק יפה.
אם תלכו לבקר את הפרח בחברת ילדים, תוכלו לספר להם את האגדה על הזמזומית המצויה.
האגדה על הזמזומית המצויה
בוקר אחד, על גבעה ירוקה, התעורר פרח קטן בשם זמזומית מצויה. היא הציגה את פעמוני הכותרת הלבנים שלה הנישאים בראש עוקצים סגולים ונשאה עיניה אל השמש החמימה. מסביבה התעוררו חבריה הפרחים, היא הייתה מעט שונה – קול עדין ומיוחד בקע ממנה, זמזום רך שנשמע עם רוח הבוקר.
דבורה קטנה בשם דַּבְּרָה, ששמעה את הזמזום שבקע מהפרח, עפה אל הזמזומית ושאלה בסקרנות:
"למה את מזמזמת ככה, פרח יפה?".
הזמזומית חייכה ואמרה:
"זה שיר שאני שרה לרוח, כדי שתניע את פעמוני הכותרת שלי שיקראו לדבורים ולפרפרים לבוא לבקר אותי".
דַּבְּרָה כל כך התלהבה מהשירה הנעימה, שהיא סיפרה לכל חברותיה הדבורים על הפרח המזמר. במהרה, הגיעו הדבורים מכל עבר, יחד הן רקדו סביב הזמזומית, אוספות את הצוף המתוק שהיא מציעה להן בשפע.
מאז ועד היום, בכל חורף, כאשר הרוח מנשבת ומטלטלת את פעמוני הזמזומית, אפשר לשמוע את הזמזום העדין של פעמוניה, ואת הדבורים הבאות ליהנות מהצוף שהיא מציעה להם שבתמורה מאביקות את פרחיה.
סיפור חמוד להפליא
מקסים שיש אתר כזה..שבוע טוב
מקסים שיש אתר כזה! כדאי לשפר את טיכות הצילום כדי שאפשר יהיה להגדיל את תמונה ואולי גם לםרט על ההבגלים בין הזמזומית לכדן, שגם הוא מכונה " פעמוני גשם" מה שעלול לבלבל.