"הורים יקרים, התבשרנו כעת כי נמצא חולה מאומת בכיתה…" • דעה

חגיגת הדבקה נטולת רסן בבתי הספר

בזמן האחרון אנו חווים תופעה של הודעות וואטסאפ בלתי פוסקות ומלחיצות שמתחילות במילים "הורים יקרים…"

מיד עם קבלת הווטסאפ, אני כבר מצטערת ששלחתי אותם לבית הספר, וזאת על אף שכולנו יודעים שבית הספר הוא חלק חיובי והכרחי בחיי השגרה של הילדים, ולמען האמת, גם בחיים שלנו…

באותה השנייה שמגיעה ההודעה אני מוצאת עצמי קוראת לשלושת ילדיי ומתחילה סדרת בדיקות (איזו תעודה מקבלים בסוף? לבורנטית? מכינה לאחיות?) וכבר רצים בראשי שלושה תסריטים אפשריים לזוועה, לחדר של מי מהם אצטרך להיכנס בחליפת הגנה (ולא רק בגלל הקורונה) כשהוא או היא כלואים בו בבידוד. רק המחשבה על מתבגר או מתבגרת סגורים בחדר למשך שבוע (עכשיו כבר 5 ימים), מעלה בי צמרמורת (ושאלוהים יהיה בעזרי).

ידוע (לרוב) שאין טוב בלי רע, וכך גם בנוגע ללמידה הפרונטלית שמתקיימת כרגע בבתי הספר (לפי החלטתם של הגורמים האמונים – זה טוב) יש לא רק אפקטים, אלא גם דפקטים, ולא מעט.

הכיתות חצי ריקות (ולפעמים עוד פחות מכך), תלמידים רבים בבידוד או מחלה או שפשוט נשארו בבית. לכן, מבחינתי, אפשר לוותר על המילה "למידה" כשמדברים על הלמידה הפרונטלית. למידה אין שם והתקדמות בחומר שאמור להילמד – גם אין.

אז מה יש?

כן יש ביטולי שעות באמצע היום, כן יש הדבקה המונית, כן יש פחד להידבק, שגורר לחצים נפשיים וחרדות של הילדים, שחלקם מבועתים מלהדביק את הוריהם או את הסבים והסבתות, או בן או בת משפחה שעבורם ההדבקה יכולה להיות מסוכנת יותר… ובל נשכח שפעמים רבות ההגעה לבית הספר כרוכה בנסיעה בתחבורה ציבורית צפופה ועמוסה בתלמידים.

הורים לילדיי ביה"ס היסודי אולי פחות מעורים באורחות הלמידה בחטיבה ובתיכון, אז ייתכן שראוי להציג בפניהם את הצורך העמוק בלמידה בזום בימים אלה, לפחות עבור תלמידי הכיתות הגבוהות.

בביה"ס היסודי, ככלל, הילדים לומדים יחד בכיתה אחת, כיתת האם שלהם, כשלרוב כל תלמידי הכיתה ילמדו עם מורה אחת או שתי מורות למשך כל היום. גם ההפסקות יתנהלו כך שהמבנה ההומוגני של הכיתה יישמר פחות או יותר.

בחטיבה ובתיכון הסיפור שונה

לא כך הוא בחטיבה ובתיכון, שם הסיפור שונה לגמרי: המורות והמורים מתחלפים בכיתות מדי שעה, כל כיתה נחלקת למקצועות שונים, למגמות, להקבצות, לרמות, לפרויקטים… והיד עוד נטויה. מכאן אפשר להבין כי גם הילדים מחליפים כיתות כל הזמן ומתערבבים עם תלמידים מכיתות אחרות באותה השכבה, ולרוב יהיה זה מספר כיתות רב יותר מזה שבשכבה ממוצעת ביסודי.

לשם המחשה: תלמידי כיתה י3' נמצאים בכיתת האם שלהם בשיעור תנ"ך. בשיעור הבא – מתמטיקה, הם נחלקים ל-3 יח"ל (יחידות לימוד), 4 יח"ל ו-5 יח"ל. בכל כיתה בה מתנהל שיעור כזה, יפגשו התלמידים ילדים משלוש-ארבע כיתות אחרות, שבשיעור קודם לכן פגשו תלמידים ממגמת פיזיקה 5 יח"ל (למשל), שהיו לפני כן בשיעור ספורט מצטיינים, או שהיו עם המורה לאנגלית של 4 יח"ל שמלמדת גם שכבות אחרות בביה"ס… סתם דוגמה ליום רנדומלי. הבנתם את הרעיון – תוהו ובוהו!

אם זה נשמע לכם כמו שרשרת הדבקה המונית, זה בגלל שזה בדיוק מה שזה – חגיגת הדבקה נטולת רסן.

רק שתבינו, רחמיי על המורות והמורים, קל וחומר על המחנכות והמחנכים, אני יכולה רק לנחש מה הם חשים כשמתקבלת אצלם הודעה על תלמיד שנמצא מאומת – אז הם צריכים להתחיל לעבור על רשימת התלמידים בכיתתם ולעשות הצלבות: מי היה עם מי באיזה שיעור ובאילו נסיבות, מי המורה ובאיזה תאריך בדיוק… ואז מתחילה סאגת שיגור ההודעות לכלל הכיתה ואז לכל הורה והורה בנפרד, כן כן, אותה הודעה עגומה שאיש לא שש לקראתה, זו שמתחילה במילים "הורים יקרים…"

אינני טוענת שצריך לעבור ללמידה בזום לכל השנה (חס וחלילה!) אני כן סבורה שבתקופה קריטית כזו, כדי להשיג שליטה כלשהי בכאוס שאנו טובעים בו, מתבקש לעבור ללימודים מרחוק לזמן מה, נגיד לתקופה של חודש, ואז לבחון שוב את הדברים.

סליחה, איפה פה השגרה?

במשרד החינוך מתעקשים על איזו "שמירת שגרה", כך הם מכנים זאת. למה בדיוק אתם קוראים שגרה? אין יום אחד בו מרבית התלמידים נוכחים בביה"ס. אין יום בו מורים לא נזקקים למחליפים, שגם הם צריכים מחליפים, כי רובם כבר מזמן בבידוד.

מתי יוסקו מסקנות הגיוניות? מתי ייפסקו התשובות היבשות? "אנחנו פועלים לפי הנחיות משרד….", "אנחנו עושים הכול כדי לשמור על שגרה"… ילדים נשלחים הביתה באמצע היום(!) דבר שאוטומטית זורק אלפי הורים להתרוצצויות אמוק בין סניפי הפארמים במרדף אחר בדיקות האנטיגן הנכספות (לגבי הבדיקות האלה – בהזדמנות אחרת). זו בעיניכם שגרה??

לשלוח או לא לשלוח?

הימים עוברים להם והנדבקים ממשיכים להדביק ולהידבק, לא לומדים, הקרקע כבר מזמן רועדת מתחת לרגלינו ופח האשפה הביתי מתמלא בבדיקות… איך נותנים לטירוף הזה להימשך?

ההתעקשות שלא לעבור ללמידה מרחוק בתקופה ההזויה הזו היא בלתי נתפסת בעיני. פשוט כך. וכל בוקר מחדש: לשלוח או לא לשלוח? יעברו כבר לזום או לא יעברו לזום?

מנהלי בתי הספר והמורים באמת עושים שמיניות באוויר כדי לתת לנו מענה מיטבי בנסיבות הבלתי אפשריות האלה, אבל בפועל, עם ההחלטות שמוכתבות להם מלמעלה, גם ידיהם קשורות והפתרונות העומדים לרשותם הם מוגבלים עד לא קיימים.

ההיגיון הבריא אומר שבימים האלה יש לעבור ללמידה מרחוק ויפה שעה אחת קודם. לפחות לתקופה מסוימת, כדי לשמור על רצף לימודי ואחיד ועל יציבות כלשהי, עד יעבור זעם.

ואחרי כל זה, אסיים בנימה אופטימית ובתקווה כי הגל המדבק הזה יירגע במהרה ונוכל לחזור לשגרה, לא זו הבדויה, לשגרה אמתית ולפחות יחסית – יציבה.