דן קלצ'קו חיפאי חירש, בספרו 'עיניי השומעות' • קשיים והישגים בעולם הדממה

להתמודד עם העולם החירש ולהצליח

דן קלצ'קו, חיפאי גאה, מספר בספרו "עיניי השומעות" את סיפורו המרגש של אדם שנולד לתוך עולם של דממה, אך הצליח להרים את עצמו, להתגבר על מכשולים ולמצוא את מקומו ביקום שמעולם לא שמע את קולו. סיפורו הוא לא רק סיפור של קושי והתמודדות, אלא גם של הצלחה והישגים במרחב של חירשות.

ילדותו של דן קלצ'קו – החיים בקיבוץ ובחיפה

הוריו של דן, שפרה זילברמן ויעקב קלצ'קו, עלו לארץ ישראל בתחילת שנות ה-30 ממזרח אירופה: שפרה עלתה מפולין ויעקב מרוסיה והשניים מצאו את מקומם בקיבוץ 'גבעת חיים מאוחד'. אביו של דן שירת בצבא הבריטי במצרים, ואימו עבדה כתופרת-עילית. דן נולד ב-1943 כתינוק שומע, אולם כשהיה כבן שנה וחצי חלה בדלקת קרום המוח, מחלה שהביאה אותו להיות בעל אובדן שמיעה מוחלטת. באותה עת, הקיבוץ שבו גדל לא היה מצויד בתנאים המתאימים לילד חירש, ולכן כבר בתחילת הדרך היו קשיים משמעותיים.

למרות הבעיות הרפואיות ואי פתרונן במסגרת הקיבוץ הרי שמשפחת קלצ'קו נותרה מחוייבת להעניק לדן את ההזדמנות להתפתח ולהצליח. דן מספר על תחושות של בידוד ומצוקה, כשהעולם סביבו נשאר שקט, כאשר כל כוחותיו היו נתונים להתמודדות עם השוני.

ההתמודדות עם החירשות – חינוך בגיל צעיר

כאשר דן היה בן 5, עברה משפחתו לגור בחיפה. בתחילה גרו בדירה חדר שכורה שהייתה בעליית גג בשכונת גאולה, ואחרי כשנה עברו לגור בשכונת 'בת גלים'. בשנות ה-40, המוסדות החינוכיים לילדים חירשים בארץ היו מצומצמים מאוד, ולכן לא היו הרבה אפשרות לבחור בתוכניות לימודים או גישות חינוכיות מגוונות.

כך קרה שדן נשלח ל'פנימיית חירשים ירושלים', אך הניסיון היה מאכזב. הוא לא הצליח להתרגל למוסד הלימודים ואף רוב זמן בכה מרוב געגועים לביתו. הילד הקטן, שגדל בתוך שקט מוחלט, לא הצליח למצוא חיבור למקום החדש. התנסות זו רק הוסיפה לקשיים של דן מחד אך מאידך גם חידדה בו את הרצון להצליח ולהשפיע על העולם אשר סביבו.

את ילדותו בילה דן בחיפה ב'בית הספר לחרשים', שאז היה ממוקם בדרך העצמאות פינת שוק התורכים, מקום שבו לא תמיד ידע כיצד להסתגל ולהתמודד עם המחסומים אשר נכפו עליו.

החירשות הינה אי קשר עם אנשים

הלן קלר נודעה ברחבי העולם בזכות התמודדותה עם עיוורון וחירשות יחדיו. היא הפכה לפעילה חברתית, החלה לקדם את המודעות בנושא ונרתמה לשילוב שוויוני של אנשים עם מוגבלויות בחברה. מסופר שבשנת 1952 במסגרת ביקורה בישראל, נפגשה קלר גם עם גולדה מאיר, שכיהנה באותה העת כשרת העבודה.

בעזרת מתורגמנית מיוחדת לשפת העיוורים והחרשים (במגע של יד אל יד) נשאלה קלר ע"י מאיר שאלה קשה ביותר: "אילו הייתי פיה טובה, אשר יכולה להשאירך רק עם מוגבלות אחת. מה הייתי מעדיפה: להיות חירשת או עיוורת?"

חישבו לרגע… רוב האנשים יבחרו ב… אך קלר – בהיותה גם חירשת וגם עיוורת – בחרה את אשר היה על ליבה שלה, אמרה ואף נמקה את תשובתה במסר: "עיוורון – זהו אי קשר עם חפצים, אך חירשות – מהותה אי קשר עם אנשים" (והרי רוב אנשי העולם- הינם אנשים שומעים…) בתשובתה קלר הסבירה שלדידה החירשות מאתגרת ומקשה עליה יותר מאשר העיוורון.

לימודים ועבודה – דרך החיוך והעוז

למרות כישלון החיים בפנימייה בירושלים והקשיים ב'בית הספר לחרשים' – דן לא ויתר על לימודי המשך נוספים. הוא נרשם ללימודים ב'בית הספר המקצועי בבת גלים'. שם, בשלב הראשון, החל ללמוד את מקצועות המסגרות, זאת- למרות שמסלול זה כלל לא היה מותאם ליכולותיו. אחת מהדמויות אשר תרמו רבות להצלחתו הייתה המורה זיוה, שהייתה מקור השראה לדן והדריכה אותו לאורך כל הדרך במקצועות השונים. בעזרתה עבר ללמוד במגמת השרטוט, בה הצליח ואף עשה חייל רב.

בסיום לימודיו בתיכון המקצועי- הופנה דן לעבוד בחברת 'סולל בונה', אך לכשעלתה האפשרות – העדיף לעבור לעבוד בחברת "צים", שם עבד במהלך של 42 שנה. לא רק שדן הצליח למצוא מקום עבודה משמעותי, אלא גם עשה זאת בשיתוף פעולה עם עובדים ששמיעתם הייתה רגילה. במקביל ובהמשך למשרתו ב"צים", הרי שבמשך כ 25 שנה, עם סיום שעות העבודה ב"צים" עבד דן בשעות הערב 'שעות נוספות' בחברה חקלאית, דבר שהוסיף להצלחותיו וליכולתו להתמיד ולהתפתח.

העבודה בחברת "צים" הפכה עבור דן לסיפור הצלחה מרשים. העובדה שהוא הצליח להסתגל ולעבוד במשך שנים רבות לצד עובדים שמדברים ויכולים לשמוע, מדגימה את יכולתו להשתלב ולפרוח בסביבה שמעולם לא שפטה את יכולותיו השמיעתיות. ספרו של דן "עיניי השומעות" מהווה עדות ישירה ליכולת של אדם לחיות ולהשפיע בעולם של דממה, עולם שבו הוא לא יכול היה לשמוע את דברי עמיתיו.

הספר: 'עיניי השומעות'

הספר 'עיניי השומעות' מאת דן קלצ'קו עוסק בחוויותיו האישיות של המחבר כילד חירש, ובקשייו והישגיו בעולם שבו הדממה היא מציאות יומיומית. הספר מציע מבט אינטימי על התמודדות עם חירשות, כמו גם עם הקשיים וההישגים שבאו בעקבותיה. קלצ'קו, שגדל כילד חירש במשפחה שומעת, מתאר את המאבק הפנימי והחברתי של ילד חירש המנסה להשתלב בעולם של אנשים שומעים, ומציג את האתגרים הרבים שבדרך.

אחד הקשיים המרכזיים שמציג קלצ'קו בספרו זוהי תחושת הבידוד והניכור שחווה כילד חירש. המאבק הזה לא היה רק פיזי, אלא גם נפשי. כאשר הוא התמודד עם הקושי לתקשר עם בני גילו, הוא חווה את תחושת הניכור והתסכול. הוא נאלץ להסתגל למציאות שבה היו לו מעט אמצעי תקשורת עם הסובבים אותו, במיוחד בבית הספר, שם לא תמיד היו מתאימים את הלמידה לצרכים שלו. דוגמה אחת לכך היא הדרך שבה קלצ'קו היה מבצע את שיעורי-הבית עם עזרתה של המורה זיוה, שהייתה מתורגמנית עבורו להבנה ולשפת הסימנים. אך למרות זאת, גם אז נותרו פערים בין מה שלמד לבין מה שהבינו האחרים.

נישואין, תינוק וקשיים.

בתחילת שנות ה 70 הכיר דן את סוזן, חירשת אמריקאית אשר באה לבקר את סבא וסבתא שגרו בחולון. גץ האהבה ניצת והחברות נמשכה למרות שסוזן חזרה לארה"ב. אך לא עלם-חן כדן יוותר על שאהבה ליבו והוא טס לבקרה במולדתה. ב 1974 נישא הזוג בחיפה ב'בית המהנדס', אולם הם שבו לניו יורק לשם סיום לימודיה של סוזן למשך מהלך של שנת לימודים מלאה.

בשנת 1977 נולד ב'רמב"ם' תינוק בריא ושומע, בנם בועז. כשבוע לאחר ברית המילה החל התינוק להקיא ובמהלך של 3 שבועות קיבל תרופות אשר גרמו לו לפגיעה בעצב השמע וכך נותר בועז כבד שמיעה.

דן סוזן והצלע השלישית: החותן

הוריה של סוזן עלו ארצה בכדי להיות קרוב לבתם ולנכדם הקטן וגרו ברחוב סמוך. אך 'אליה וקוץ בה', ללא כל הפסק אביה של סוזן שהה במעונם ועל פי הוראותיו התנהל ביתם. למרות הסכסוכים דן חפץ בשלום בית אולם סוזן דבקה ואמרה: " אבא שלי קדוש. הוא מספר אחת, בעל הוא תמיד במקום השני" (שם, בספרו: עמ' 84).

הגירושין עוכבו, אך בשנת 1984 דרכי בני הזוג נפרדו. חלוקת הרכוש והדירה שדן רכש לפני נישואיו גרמו למריבות ואי הסכמות בחלוקת הכספים והרכוש. סכסוכים אשר גלשו עד כדי ניכור הורי וגרמו לנתק קולוסלי, עצום, עצוב וגורף מבנו בועז.

גאולה קלצקו ז"ל

בשנת 1982 הגיעה גאולה ילידת חולון, חייפתה לשם לימודים ב'סמינר אורנים' הממוקם בקרית טבעון. השניים נפגשו כאשר גאולה באה לקנות את מכוניתו של דן. מיד בתחילת המפגש ביניהם ליבה כבר לא היה עם קניית הרכב אלא היא ראתה לפניה "בחור בלונדיני חתיך עם עיניים כחולות…" וממבט ראשון התאהבה בו. העלמה ביקשה הנחה על רכישת המכונית, אבל דן היה מוכר קשוח. לימים ולדבריו, לא היה לה על מה להתלונן שכן כי "היא זכתה גם במכונית וגם בבעל".

דן מספר: "אנשים אמרו לי 'חבל שאתה לא יכול לשמוע את גאולה שרה'. אבל אני הסתכלתי על קהל האנשים בהופעותיה ודרכם הבנתי את עוצמתה. אמנם אני לא יכול לשמוע, אבל אני קלטתי את אהבת הקהל באמצעות חושים אחרים וזה שימח אותי".

לגאולה עצמה אף פעם לא הפריע לי שדן חירש. יחדיו היו להם חיים יפים ומלאים. אמנם לא נולדו להם ילדים (למרות שעברה טיפולים קשים), אך הם פיצו את עצמם בנסיעות, טיולים טיסות והפלגות רבות בארץ וברחבי תבל.

שירים לא רק בחתונות ובחפלות אלא גם מופע 'שירי שושנה דמארי'.

רוב שנותיה עבדה גאולה כמטפלת ומקדמת ילדים בעלי לקויות למידה, עד אשר לאחר גיל שישים הבינה שהחיים קצרים ושיש ביכולתה לשלב במסגרת הופעותיה ז'אנר נוסף ולשיר גם את שיריה של שושנה דמארי.

המחמאה הגדולה ביותר עבורה הייתה כאשר אנשים אמרו לה שההופעה שלה מרגשת ומעוררת כבוד, ושהשירים ששרה מחזירים אותם לימי נעוריהם ולימים היפים של הקמת המדינה. בנוסף, הרבה אנשים עצרו אותה ברחוב, גם בזכות דמיונה הפיסי לשושנה דמארי.

בשנת 2016 סבלה גאולה מ"גוש קטן" אשר הוסר בניתוח, אולם בשנת 2020 שוב התגלה גוש נוסף בצווארה והפעם היה קרוב מאד למיתריי קולה. תלאות רבות עברה גאולה, כאשר דן סעד אותה וניסה ככל האפשר לעזור לה במצוקותיה. גאולה שבמהלך 40 שנה דאגה לדן, הייתה שותפתו המלאה, אהבה אותו ללא כל תנאי וקיבלה אותו כאדם ולא כחירש- נפטרה בחודש אפריל 2022.

יו"ר אגודת החירשים בחיפה

יחד עם כל זאת, הספר 'עיניי השומעות' מתאר גם את הישגיו המרשימים של קלצ'קו, שבזכותם הוא הצליח לפרוץ את גבולות הדממה ולהתמודד עם העולם השומע. אחד ההישגים הגדולים היה היכולת לפתח דרכי תקשורת חלופיות, כמו שימוש בשפת סימנים, יכולת קריאת שפתיים מעולה וטכנולוגיות שמע מתקדמות, שהקלו עליו את התקשורת עם הסובבים אותו.

יתר על כן, קלצ'קו הצליח להיכנס לעולם האקדמי ולהשלים לימודים גבוהים ואף קיבל 'תעודת טכנאי שירטוט' מטעם הטכניון ( !!! ) דבר שהיה כרוך בהתגברות על מכשולים רבים. הוא אף הצליח להיכנס לתחום המנהיגות בקהילת החירשים בחיפה, ובמהלך מספר שנים שימש כיו"ר אגודת החירשים בחיפה, ובכך הפך להיות דמות מרכזית בקידום זכויות החירשים ובחינוך הציבור לחשיבות ההבנה וההכלה של השונה והאחר.

הקשיים לא היו מחסום אלא אתגר

לצד הישגים אלו, קלצ'קו מתאר גם את הקשיים המורכבים של העולם החברתי, שבו אנשים חירשים עדיין נתפסים לעיתים כ"משהו שונה" או "חסר". הספר מצביע על הפערים החברתיים והתרבותיים שנוצרים בין אנשים שומעים לחירשים, כמו גם על האתגרים של יצירת קשרים אינטימיים ועמוקים בעולם שבו התקשורת היא בעיקר על בסיס שמיעתי.

הסיפור של דן הוא 'סיפור על לא לוותר' – גם כאשר הדרך קשה, גם כאשר האתגרים רבים – סיפור המראה לעולם כיצד אפשר להתמודד עם דממה פנימית ולמצוא את הדרך להשמיע את קולנו גם ללא שמיעה. הספר "עיניי השומעות" אינו רק סיפור אישי, אלא הוא השראה לכל מי שמרגיש "שקט" בחייו ומחפש את הדרך אל האור. המסר המרכזי בסיפורו של דן קלצ'קו הוא כי אין דבר שאי אפשר להתגבר עליו, בתנאי שיש רצון חזק ואמונה בדרך. הקשיים של דן לא היו מחסום עבורו אלא אתגר, משימה שבסופו של דבר הובילה אותו להישגים מרשימים ומשמעותיים.

דברי אתי שוורצברג – יו"ר אגודת החרשים בישראל ויו"ר בית בורלא-סניף אח"א חיפה

"דן קלצ'קו, חבר אגודת החרשים, הקדיש מרב מזמנו להקמת פעילויות למען קהילת החרשים בחיפה. כשנכנסתי לתפקידי, הוא שיתף אותי בסיפור המפגשים הראשונים עם גורמים שונים להקמת מבנה 'בית בורלא' בחיפה. אפילו מגבלת החירשות לא עצרה אותו – הוא התנהל תמיד כאדם שומע, עם נחישות שאין לה גבול. דן הוא אדם שנלחם ללא לאות ולא מוותר."

שוורצברג מוסיפה וכותבת: "במהלך ימי-השבעה על אשתו, גאולה ז"ל, הגעתי לביתו ונדהמתי לגלות שהבית מעוצב כולו ביצירות אמנות ייחודיות. חשבתי שמדובר בפריטים שקנה, או שאשתו הכינה, אך דן הפתיע אותי כשאמר שהוא זה שיצר את כולן במו ידיו. הייתי בהלם – איש שמעולם לא ידענו שהוא אמן, התגלה גם כבעל כישרון יוצא דופן. בעקבות הגילוי המרגש, הזמנתי אותו להרצות ב'בית בורלא' על מסעו כאמן. ההרצאה הייתה מרתקת וסחפה את כל הנוכחים."

בית המעוצב כולו ביצירות אמנות ייחודיות

מיד בכניסה לביתו של דן ניתן להבין ולראות שאתי שוורצברג צודקת, מדייקת ומתארת היטב את מעונו של קלצ'קו. אכן, זהו "בית המעוצב כולו ביצירות אמנות ייחודיות". ביתו הוא מרחב גדול ועשיר בשכבות של חומרים שונים, צבע ואסתטיקה ומגלם חזון עיצובי מאוזן בין פונקציונליות מודרנית לבין קווים נקיים ואלגנטיים.

בשנת 2002 עם פרישתו לגמלאות (בהייתו כבן 59 בלבד) החל דן להתפנות לדברים אחרים. בעצתה של רעייתו גאולה ז"ל הוא מצא חוג פיסול ב'בית נגלר' שבקריית חיים ואח"כ ב'בית הגפן'. כיאה לדמותו- הוא התמיד, התפתח בתחום, שאב ניסיון, התמחות ומיומנות עד כדי כך שלאחר כעשור הציג את פסליו ב'מרכז מיר"ב חוף הכרמל'. רבים חפצו לקנות מעבודותיו, אולם דן מספר שהוא קשור לכל יצירה ויצירה ואף אוהב להביט בכל אחת מהן ולהתענג… ובמילותיו: "לא יצרתי את העבודות האלו בשביל להרוויח כסף, אלא רק בשביל הנשמה שלי ושל המתבונן בהן".

ביתו של דן: נוף, יצירה ותשוקה לחיים

חייו של קלצ'קו מתנהלים בסביבה טבעית המשלבת נוף ייחודי של ים והרים. ביתו ממוקם במקום המציע שילוב מושלם של נוף טבעי מרהיב, משקיף על הים מצד אחד ועל ההרים מן הצד השני.

מהמרפסת, שנראית כמו מקום מבודד ורגוע, הוא נהנה מנוף עוצר נשימה. החיבור בין הבית לבין הטבע חזק ביותר והוא מהווה חלק בלתי נפרד מהשגרה היומית של דן, המרגיש שמראה זה מלווה אותו בכל רגע ורגע של היום.

חדר המחשב: משחק סוליטר עם רגעים של נחת

חדר המחשב בביתו של דן, נמצא מקום מושלם להירגע ולהתנתק. דן אוהב לשחק סוליטר, משחק המאפשר לו להתרכז ולהתמקד ברגעים קטנים של נחת. זוהי פינה בה הוא יכול לקחת הפסקה מהשגרה, להירגע וליהנות מהשלווה שמסביבו. מחשבו משמש לו לא רק לעבודה או תקשורת, אלא עבורו גם כהזדמנות להירגע ולהיות בהתמקדות עם נפשו.

סלון הטלוויזיה: רגעי בידור וחדשות יומיומיות

בחדר המגורים נמצאת פינת טלוויזיה בה דן נמצא ומעביר שעות רבות. כאן הוא צופה בחדשות וחש כמעורב במתרחש בעולם, או לחילופין בוחר להינפש עם סרטים המספקים לו חוויות אחרות. הטלוויזיה בביתו לא משמשת רק לצרכים פרקטיים, אלא גם להנאה ובילוי, וזו דרך נוספת בה דן מצליח להרגיש מחובר לעולם שסביבו.

היצירות האישיות של דן: אוסף פסלים מלאי תשוקה

אחד המאפיינים הייחודיים בביתו של דן הוא אוסף הפסלים המרשים שהוא יצר במו ידיו. כל פסל הוא יצירה אישית, הנושאת עימה סיפור או תחושה מסוימת. האוסף מהווה תמצית של יצירתיות ועבודת יד, והוא לא רק מעטר את הבית, אלא גם מספק לדן מקור השראה והנאה יומיומית.

המטבח של דן: המקום בו מתגשמות אהבות קולינריות

הפינה הנוספת בביתו של דן, המאפיינת אותו במיוחד, הינו המטבח. זהו מקום שבו לא רק נוצר אוכל, אלא נוצרים בו גם זיכרונות וטעמים.

דן אוהב לבשל ולהתנסות במאכלים האהובים עליו, וכל ארוחה שנעשית במטבחו היא רגע של הנאה ברורה. השימוש במרכיבים טריים ומגוונים מדגיש את תשוקתו האמיתית לאוכל, ומפגין את אהבתו ליצירה גם במטבח… ובפעמים בהם איננו נוטה להתאמץ יתר על המידה הוא איננו מהסס להזמין לעצמו מנות אוכל ייחודיות ממסעדות שונות ברחבי העיר, ובמיוחד מהמסעדה הסינית 'יאן-יאן' האהובה עליו – או לפעמים אפילו לנסוע עד 'שער העמקים' ושם לקנות מנות אוכל מוכן.

דן הישגיו המרגשים של דן קלצ'קו – לא לוותר, תמיד להילחם

ההישגים של דן קלצ'קו אינם מתמצים רק בהשתלבות בעבודה, אלא גם בהשפעה על הסובלים ממצבים דומים לשלו. בספרו, דן שוזר את סיפורו האישי עם תובנות על החיים בעולם הדממה. הוא לא רק מספר אודות ההתמודדות האישית שלו (כולל ענייני גיל ובריאות) אלא גם מעודד אחרים להתמודד עם אתגרים ולמצוא את הדרך לשגשג – למרות הקשיים.

קלצ'קו, משבח בהתרגשות גדולה את העיר חיפה. על אף שנפלה בחלקו הזכות לעבוד ב'חברת צים', שם היה זכאי לכרטיסי הפלגה חינם לכל קצוות העולם ובהם אף ביקר – הוא בוחר להדגיש את יופייה של העיר שבה גדל. על אף שזכה להשתתף בכנסים חשובים של אולימפיאדות חירשים ברחבי אירופה וארצות הברית, קלצ'קו טוען ש"אף אחד מהמקומות שבהם שהה לא משתווה לאופייה והדרה של חיפה".

בעיניו, חיפה – העיר הצפונית בארצנו הינה היפה בעולם, ומשמשת כעדות לאהבתו העמוקה לה ולשילוב תרבות החירשים והשומעים בה, דברים המעידים על החיבור האמיץ והחוויות האישיות שלו.