סיור טעימות בוואדי נישנוש

החזאי הבטיח יום גשום

למזלנו הפעם הוא לא קיים את ההבטחה, משום שביום חמישי 26/12/24 קבענו להפגש בבית הגפן, כדי להנות מסיור שהוגדר כ 'השוק המתעורר', סיור קולינארי בוואדי ניסנאס.
יום סגריר לא כל כך התאים לאירוע.

יאיר זיינדר, המדריך שלנו, התייצב במועד וקרא לחבורה להתכנס בחלל תערוכת "הבית" בגלריות "המרחב השלישי" שבמקום, כדי לעשות סבב היכרות. היתה זו חבורה של מעל עשרים אשה ואיש מכל רחבי הארץ, אשר הגיעו לבקר בעיר הכרמל ולחוות את חיפה של 'החג של החגים'. מסתבר שהעיר שלנו די פופולרית כאתר תיירות, לתשומת לב קברניטי העיר.

באמנות, כמו באמנות, אין דבר כזה, שאין דבר כזה!

לפני שיצאנו לדרך, הוביל אותנו יאיר לאולם אחר, שעל רצפתו היו מונחים שטיחים, עשויים, לא פחות ולא יותר מ…תבלינים. עוד הוכחה לאמת שיש באמירתו הידועה של אלדד זיו: "באמנות, כמו באמנות, אין  דבר כזה שאין דבר כזה". החרקים שנישנשו חלק מהשטיחים לא שמעו על זה ככל הנראה.

כשיצאנו החוצה, הרחובות היו רטובים עדיין מהגשם של הלילה, ושמש חורפית בהירה וחמימה חייכה אלינו והאירה את הבתים, בגוונים של נחושת זהובה. יאיר קיבץ אותנו סביבו וריתק בהסבר על הסביבה המשופעת בכנסיות, בבנייני אבן ובצריחים. זוהי סביבה המוכרת כמעט לכל חיפאי, או למבקר מבחוץ, שעשה את דרכו להדר ולכרמל וביקר בפסטיבל "החג של החגים". יש משהו קסום בסיור קולינרי המתובל בתבליני-היסטוריה וסיפורי המקום.

התחלנו לצעוד במורד הרחוב ועוד בטרם הספקתי לבלוע רוק, הבחנתי בשולחן שחסם את המדרכה, בפתחה של חנות שנשאה את השלט "בית הסלט". על השולחן ניצבו צלחות מלאות בסוגי סלטים מעוררי תאבון. העובדה שיאיר המדריך עמד בפתח החנות ושוחח בחביבות עם גברת נחמדה, בעלת המקום ככל הנראה, רמזה על כך שזוהי התחנה הראשונה שלנו.  על פי המהירות שבה נעלם תוכנן של הקערות, אפשר היה להסיק שגם צעידה קצרה לאורה של שמש חיפאית חורפית, יכולה לעורר את התאבון.

שלט רחוב עם מוסר השכל

כשהמשכנו במורד הסמטאות אל תחתית הואדי, לא נעלמה מעיני העובדה שבסיום, נצטרך לטפס את כל הדרך בחזרה. לפני התחנה הקולינרית הבאה, עצרנו למרגלות שלט רחוב שציין שהגענו לרחוב א-טוגראי. מה שמצא חן בעיניי, זה שכותב השלט הוסיף תקציר ביוגרפי מעניין שהסביר מי היה האיש שעל שמו נקרא הרחוב וכיצד מצא את מותו.

וואדי נישנוש

בעוד יאיר מאיר את עינינו בעניין משמעות השם 'ניסנאס', שהוא לא פחות מנמייה בערבית, ומספר על תולדות המקום, ריחות קולינאריים  מגרים נישאו בחלל האוויר והגיעו אל נחיריי. 'מה נמייה עכשיו?" חשבתי בליבי, לי דווקא נראה שהשם וואדי נישנוש, מתאים כיום הרבה יותר לאופייה של השכונה. וכמו כדי לחזק את הרעיון הזה שעלה בראשי, סיים יאיר את סקירתו ההיסטורית וביקש מאיתנו לסוב לאחור ולגשת לדוכן עליו הוצגו לראווה צלחות חומוס מעורר תאבון, שהוצאו מהחנות הסמוכה שנשאה את השם "חומוס אלשאם".  

למי שהשם נשמע מוכר, הרי שזה משום ש'אלשאם' משמעותו 'סוריה הגדולה' שעלתה לכותרות לאחרונה, לאחר נפילת משטרו של אסאד. חוץ מצלחות חומוס קונבנציונאליות מעוטרות בגרגרי חומוס, ניצבו שם גם צלחות נחושת שנראו שונות מהרגיל בכך שבנוסף לחומוס המוכר, נחו שם גם, בצל מטוגן, טחינה, יוגורט עיזים, פאטוש ועוד כהנה וכהנה תבלינים, לצד רבעי פיתה טרייה.

בין רבע פיתה אחת לשניה, נשאתי את עיניי והבחנתי שהרחוב מעוטר ביצירות אמנות מקוריות המשתלבות באלמנטים אחרים שברחוב. התופעה הזאת נתגלתה בהמשך הסיור כמעט בכל סמטה. יצירות אמנות השתלבו בצורה מקורית ומפתיעה במקומות שונים. הייחודיות של שילוב אמנות בקולינריה, ללא ספק עושה משהו לנשמה.

הזקן והפלאפל

התחנה הקולינארית הבאה, לא דרשה מאיתנו לצעוד יותר מעשרים צעדים. השלט שמעל הכריז שזה הפלאפל של הזקנים, אבל את פנינו קידמו מוכרים שנראו דווקא די צעירים. את הסתירה יישב המוכר הצעיר שקידם את פנינו במאור פנים.  תוך שהוא שולה מתוך השמן המבעבע כדורי פלאפל מהוקצעים בנויים לתלפיות, סיפר הבחור על ההיסטוריה של המקום. המקום נוסד בשנת 1950 על ידי ג'ורג' ונאג'לה נפארה, שהשכילו לרקוח מרקחת טעימה לייצור כדורי פלאפל שהפכו לשם דבר בשכונה ובעיר כולה. טעמתי…השמועה לא משקרת. – אכן טעים.

המשך הסיור זימן לנו מראות של שוק תוסס וער. למרות השעה המוקדמת יחסית ותחזית מזג האויר המחמירה הסמטאות שקקו אדם וכלי רכב, אולי בגלל החגים הקרבים ובאים עלינו לטובה.

תקלה

לצד המראות היפים, התאכזבתי למצוא פינה מוזנחת, שלא התחברה לי בכלל לכל מה שקורה מסביב. מבנה נטוש, מעבר מוזנח וגרפיטי עלוב. נראה כמו תקלה… כמו חצ'קון שצמח במקום לא לו.

אלבֵּית ביתק

הגענו לרחבה בתוך השוק. השמש החמימה פיתתה אחדים מאיתנו להתיישב על הספסלים שבמקום בעוד יאיר נושא הסברים על התחנה הבאה שלנו, חנות בשם אלבֵּית ביתק של פַטְמֶה. חתול ג'ינג'י בריא גוף, לכד את עיניי בעת שיצא מהאטליז הסמוך ושם פעמיו אל מרכז הרחבה. הוא קפץ על ספסל העץ עליו ישבו העייפים שבחבורה והחל מתחכך בישבניהם, דורש במפגיע ליטוף.

הממולאים של פָטֶמַה

כאשר צלחות ממולאים למיניהם הוגשו אישית לכל אחד, הסתלק לו הג'ינג'י חזרה לאטליז. המטעמים הצמחוניים של פטמה לא התאימו לו ככל הנראה,  אבל עבורי, מעשי ידיה של פטמה משובבת העין ושותפתה, היו טעימים להפליא. יאיר גילה את אוזנינו שבזמנה הפנוי, כשהיא לא מבשלת, פטמה היא נהגת אמבולנס של מד"א. אם היא מביאה לאמבולנס מהמטעמים שלה, אני בטוח שהמצב הבריאותי של חלק מהמפונים שלה, משתפר כבר בדרך לבית החולים.

קפה וסירופ חרובים

קפה טוב ודברי מתיקה, הם תנאי הכרחי לסיום מוצלח של סיור טעימות. שמו של מוסטפא אבו אלערדאת כבעל מתכון יוצא דופן לקפה משובח, יצא למרחוק. האגדה מספרת שאנשים מגיעים אפילו מאילת, כדי לקנות כאן קפה. מוסטפא קיבל את פנינו במאור פנים והתעקש שכל החבורה, עד האחרון שבה, יידחקו לתוך החנות הקטנה ובית הטחינה שמאחוריה. הריחות אכן מהממים. מסתבר שבעל המקום מפליא גם בהכנת שמן זית משובח וסירופ חרובים טוב לבריאות.  

סנטה קלאוס החיפאי

בדרכנו חזרה, וכיאה לימי חג החגים, הגענו למרגלות ביתו של סנטה קלאוס החיפאי. המקום פתוח למבקרים ומאפשר לכל אחד להציץ למעונו של סנטה ולפגוש אותו אישית. הכל ממש נחמד אבל השלג וכרכרת האיילים בהחלט חסרים. סנטה באמת נראה שופע טוב לב ונדיבות. בליל חג המולד הילדים חיכו לפגוש אותו אצלנו בבית, אבל הוא לא הגיע. יכול להיות שזה בגלל שקריית חיים היא בת חורגת של חיפה?

איך אפשר לסיים סיור בוואדי ללא ביקור קצר בחצרו של האמן טוני אשקר, ומבלי להביט אל השמיים ולראות שם למעלה, קנקן וספלי קפה הפוך, שלא מצייתים לחוקי הכבידה?

חידה נושאת פרסים

ולסיום: איך אפשר גם בלי חידה לחג:
של מי יצירת האמנות הזו?

בין המנחשים נכונה יוגרל מנוי שנתי חינם ל"חי פה".
שנה אזרחית טובה, חג מולד וחג חנוכה שמח.