בתחילת השבוע הקרוב חוגגת חיפה את פסטיבל הקולנוע ה-40. אגב, ב-1954 התקיים פסטיבל הקולנוע הבינלאומי הראשון בעיר, שלא נספר במניין הזה של פסטיבלי הקולנוע, כך שלמעשה חיפה סופרת יותר מ-40 פסטיבלי קולנוע.
חיפה: עיר של פסטיבלים, אבל האם גם של קולנוע?
חיפה מזוהה כעיר של פסטיבלי קולנוע, אך האם היא יכולה להיחשב באמת כעיר של קולנוע?
במרכז האקדמי ויצ"ו בחיפה מציעים תוכנית לימודים לתואר ראשון בקולנוע, מה שמסמן פוטנציאל חינוכי חשוב. אך מעבר לכך, נראה שהעיר עדיין רחוקה ממימוש הפוטנציאל שלה בתחום הקולנוע.
חיפה מתברכת בנופים גאוגרפיים ואנושיים ייחודיים שיכולים להוות תפאורה מושלמת להפקות קולנוע. עם זאת, מבט על העשור האחרון מגלה מספר הפקות זעום: ייתכן שהחמצתי משהו, אך זיהיתי רק שני סרטים משמעותיים צולמו בתקופה הזאת בעיר: "לילה בחיפה" (2020) ו"מזל חתולה" (2024) והשנה הצטרפה גם סדרת הטלוויזיה "אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו".
למי שמחפש להשתלב בתעשיית הקולנוע בחיפה, המצב אינו מעודד. חיפוש אחר חברות הפקות באזור חושף מצאי דל מאוד. מדובר בחסם משמעותי שמונע מהעיר למצב את עצמה כמרכז קולנועי פעיל. כדי למצות את הפוטנציאל של חיפה בתחום הקולנוע, יש צורך בתמריצים שיעודדו הפקות קולנוע להגיע לעיר. סרטים שיצולמו בחיפה יוכלו לשמש כלי שיווקי רב-עוצמה, לחזק את המיתוג העירוני ולהשפיע על התיירות והתעשייה המקומית.
האם הנהגת העיר תסמן את תחום הקולנוע כיעד אסטרטגי ותפעל לשינוי? לא ברור, אך התקווה היא שחיפה תנצל את נכסיה הייחודיים, ותהפוך לעיר שמחבקת ומקדמת את אמנות הקולנוע, ולא תסתפק באירוח פסטיבלים.
ההיסטוריה של בתי הקולנוע בחיפה
השנה תחגוג חיפה את הפסטיבל בהצדעה לבתי הקולנוע השכונתיים של חיפה.
בתי הקולנוע השכונתיים היו חלק בלתי נפרד מחיי התרבות של העיר במשך עשרות רבות של שנים. מצג ההצדעה מבוסס על תחקיר שהתפרסם ב"חי פה" ועל אלבום "בתי הקולנוע השכונתיים של חיפה" (2024), פרי שיתוף פעולה של דוד בר און, שתרם את איוריו המרהיבים, ושל כותב שורות אלו.
בשנת 1954 הוכרה חיפה ע"י אונסק"ו כעיר עם מספר הביקורים בקולנוע לנפש הגבוה בעולם. בעיר פעלו לאורך הזמן 35 בתי ראינוע וקולנוע שכונתיים שהראשון בהם פתח את שעריו כבר בשנת 1919. בתי הקולנוע הללו לא רק סיפקו מקום לבילוי, אלא היו מרכזי תרבות וקהילה שסביבם התנהלה פעילות ערה.
עם השנים, נעלמו רוב בתי הקולנוע הללו. חלקם נהרסו, אחרים נותרו כפילים לבנים, ואף לא אחד מהם סומן לשימור על ידי עיריית חיפה. הפרק המפואר הזה נמחק כמעט לחלוטין. למרבה הצער, נראה שחיפה לא העניקה להיסטוריה שלה את הכבוד הראוי.
וכך, בזמן כתיבת התחקיר, יכולתי לסכם כי כמעט כל בתי הקולנוע ההיסטוריים של חיפה נעלמו ופינו את מקומם לבתי קולנוע במרכזי קניות.
היה יוצא מן הכלל אחד: קולנוע\סינמה-קפה "עממי". את התחקיר על "עממי" סיימתי באופן הבא:
| אווירת "סינימה פרדיסו" שהקולנוע השכיל לטפח, ההשתלבות במרקם הקהילתי של השכונה וקיום של יותר מאולם הקרנה אחד, מהווים כנראה את הסיבות לכך ש"עממי" הוא אחרון השורדים של בתי הקולנוע השכונתיים של חיפה. |
זה היה עד ל-7 באוקטובר 1923. זה כבר איננו המצב היום.
ביום ב' 26/11/2024, התפרסם פסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק בו תבעה עיריית חיפה את חברת "קול הכרמל" (המפעילה של קולנוע עממי). בסיכום פסק הדין נקבע, בין השאר: "על כל הנתבעים לפנות את המקרקעין מכל אדם וחפץ בתוך 90 יום ממועד קבלת פסק דין זה".
הבסיס להחלטה הוא פרוצדורלי: ההסתדרות, שחכרה את הנכס, לא קיבלה בזמנו את הסכמת העירייה להעביר את הנכס בחכירת משנה לחברת "קול הכרמל". מדובר באירוע שאירע בשנות ה-90 של המאה הקודמת. מעט רצון טוב משני הצדדים היה מייתר את התביעה הזאת, ומשאיר אותנו עם קולנוע פעיל.
ראש העיר הגיב על פסק הדין כך:
| ״החזרת מבנה קולנוע 'עממי" לידי העירייה היא הישג משפטי משמעותי במאבק העירייה להשבת מבנה הקולנוע ההיסטורי לידי הציבור. עיריית חיפה תבחן את האפשרויות לניצול הנכס למען הקהילה, תוך דגש על חיזוק התרבות, החינוך והפנאי באיזור״. |
כמה אירוני שבזמן בו מצדיעה חיפה לבתי הקולנוע השכונתיים שלה, חוגגת העירייה ניצחון על קולנוע "עממי", אחרון השורדים של בתי הקולנוע השכונתיים.
את משמעות הניצחון הזה מנסים תושבי חיפה עדיין להבין. התגובות שקיבלנו לכתבות שהתפרסמו כאן בשבועות האחרונים, בהן יידענו את הציבור במתרחש, מביעות צער, כעס ותיסכול. הציבור מביע חשש מאובדן הקולנוע שהוא אוהב ומכיר כמקום ייחודי ופנינת תרבות חיפאית.
הזיכרון של קולנוע "מוריה": אזהרה לעתיד?
האירוע הזה מזכיר מאוד "ניצחון" אחר של העירייה. לפני מספר שנים השיבה העירייה לעצמה באופן דומה את השליטה בקולנוע "מוריה" מידי אותה חברה, "קול הכרמל". מאז, נותר המקום נטוש ומוזנח. מי שמעונין להתרשם ממצבו של המקום, מוזמן לבוא לאתר ולהתרשם. מומלץ לבעלי עצבים חזקים בלבד.
חברת "קול הכרמל", אגב, עדיין מעוניינת לקחת את אתר "מוריה" החרב, לשפץ אותו ולהפוך אותו שוב לסינמה קפה עם מספר אולמות קולנוע ומוזיאון שינציח את ההיסטוריה של בתי הקולנוע החיפאים. מדובר בהשקעה של מיליונים של יזם פרטי משוגע לדבר. נראה שהעירייה לא מגלה עניין.
האם גם קולנוע "עממי" יפגוש גורל דומה לזה של "מוריה"? תושבי העיר עדיין ממתינים להסברים מראש העיר על המשמעות האמיתית של ההשתלטות על המבנה. התקווה היא שהמקום לא ייהרס אלא יחזור להיות סימה-קפה "עממי" שאהבנו – מרכז תרבות שיפתח את שעריו מחדש, וישמר את השריד האחרון של המורשת החיפאית המפוארת של בתי הקולנוע השכונתיים.
תגובת עיריית חיפה
- קולנוע "עממי" מהווה אבן דרך חשובה בתולדות העיר חיפה וחיי תרבות הפנאי. בהתאם לכך תפעיל העירייה את המבנה בהתאם לייעודו ותשמור על ייחודו ואופיו של המבנה ההיסטורי.
- המבנה הוחזר לחזקת העירייה בהעדר שיתוף פעולה ולאחר שכל הצעות הפשרה וניסיונות הגישור בנושא נדחו ע"י המחזיקים ובעלי הזכויות בנכס.
בלה בלה בלה
יורם היקר,
צריך להפריד בין בתי קולנוע לבין יצירה קולנועית. בתי הקולנוע הפכו ברןב העולם ועבור רוב האנשים לבילוי נוסטלגי מאחר ואין דרך להתחרות בהיצע התוכן הקיים היום בעידן הסטרימינג. במחיר כרטיס אחד אפשר לקבל גישה לעשרות סרטים וסדרות שניתן לצפות בהן בזמן נוח.
יצירה קולנועית וטלוויוזיונית זה עניין אחר, אכן אין סיבה שכולה תתרכז בתל אביב, ובדיוק כפי שפיתחו תעשית קולנוע בדרום ובירושלים, גם אצלנו אפשר. זה מה שהתחלנו לעבוד עליו בפורום חיפה ליצירה קולנועית. אשלח לך חומר, יש לי את המייל. תודה על פועלך!