צמחים, עקומי דרך, ריקים ופוחזים

מאת: אמוץ דפני וסאלח עקל ח'טיב

פרי החרוב הוא תמיד עקום כמו קרן ומכאן שמו הלועזי של החרוב 'Ceratonia' הנגזר מהמילה היוונית 'Keratos' שפירושה 'קרן'. כאשר רוצים לציין מישהו שאינו מצטיין במידות טובות נהוג לומר: "אל תהיה כמו פרי החרוב עקום תהיה ישר " (לַא תְקוּן מִיתְ'ל אִלְחָרוּבְּ אָעְוָוג', لا تكُون مِثِلْ الخَرُّوبْ إعْوَجْ). או בניסוח
אחר "עקום כמו חרוב" (אִעְוָוג' זַיְ אֶלְחַרּוּבְּ, إعْوَجْ زَيْ الخَرُّوْبْ). פלוני שאינו כליל המידות הטובות הוא "כמו חרוב" (מִיתְ'ל אִלְחָרוּבְּ", مثل الخروب) והכל יבינו במה המדובר, הרי מעולם לא נראה במחוזותינו פרי חרוב ישר.

פירותיה של יריקת החמור (היא 'ירוקת החמור') נראים כמו מלפפונים צהובים ומעוגלים. כאשר פירות אלו צהובים ובשלים די בנגיעה קלה וכל תוכן הפרי מותז במפתיע ובחוזקה למרחק של מטרים ספורים. לכן ייאמר, על אדם המתפרץ על כל דבר של מה בכך "אתה כמו ירוקת החמור" (אִינְתִ מִיתְ'ל פקוס אֶלְ חְמָאר, انت مثل فقوس الحمار).

שיחי הפטל סבוכים ביותר ובעלי קני שורש מסועפים המקשים מאד על עקירתם והעלמתם. כאשר מתכוונים לאדם נודניק ייאמר אודותיו "כמו פטל" (מִיתְ'ל אִל עֻלֵייק, مثل العليق). הכוונה היא שאי אפשר להיפטר מאותו האדם כמו שקשה לסלק את הפטל. בעמק הירדן הדרומי נהוג להכין תחבושות דביקות מהעלים הכתושים של לשון הפר הסמורה. תערובת דביקה זו המונחת על הפצע נקראת בשם "תחבושת לשון הפר". לאדם ה'נדבק' לאחרים מעירים "בן אדם אתה תחבושת לשון הפר?" (יַא פְלָאן, אִנְתְ לַזְקִתְ חִמְחִם?, يا فلان انت لزقة حمحم؟). על אנשים הנטפלים לבריות וקשה להיפטר מהם ייאמר "לאכול חרוב, זו לא בעיה, הבעיה להיפטר ממנו (להוציאו מהבטן)" (מִשְׁ אֶלְאַצִלְ אַכִּלְ אֶלְחַ'רּוּבְּ, אֶלְאַצִלְ
תִּצְרִיפו, مش الاصل أكل الخروب، الاصل تصريفه). הרקע לפתגם הוא שאכילה מרובה של חרובים גורמת לעצירות ואז 'קשה להיפטר ממנו'.

על שקרן מועד נהוג לומר "נשבע שעץ הזית זה תאנה"(בִּחְלִףְ עַלַא אֶלְזַתוּנִה תִּינִה, بيحلف على الزيتونة تينة). פתגם זה מבוסס על האימרה בקוראן שהנביא נשבע בזית ובתאנה (סורת התאנים, 1- 4, תרגום אורי רובין): "אשבע בתאנים והזיתים, ובהר סיני, ובחבל ארץ זה הבטוח! בראנו את האדם בצלם רב יופי".

נציין כי זו הפעם היחידה בה מוזכרת התאנה בקוראן בעוד הזית נזכר שבע פעמים. על בני אדם המחליפים עמדות ייאמר "כמו עלה חלמית עוקב אחרי השמש" (מִיתְ'ל וָורְקַת אֶלְח'וּבֵּיזִה בִּתְדַּוִור עַלַא אֶלְשַמְסְ מית'ל, مثل ورقة الخبيزة بتدور على الشمس). בעוד עלי החצב נשארים מוצקים וירוקים, לעתים עד לב הקיץ, ממהרים עלי העירית להתייבש כבר בסוף האביב. מכאן הפתגם הערבי "חלש מן העירית"
(אַדְעַףְ מִן בְּרוּקָה, أضعف من بروقه), כך ייאמר על אדם רפה אונים וחלשלוש.

מתוך: אמוץ דפני וסאלח עקל ח'טיב (2017). צמחים, שדים ונפלאות – צמחי ארץ ישראל בפולקלור. עולם חדש. תל אביב