בחיפה נמצאים כ-40 מיכלי גניזה המפוזרים ברחבי העיר. במיכלי גניזה אלו תושבים רשאים להשליך חפצים קדושים, כגון תפילין קרועים, ספרי תורה, עלונים שטופים בהיסטוריה ופרשת השבוע, ועוד חפצי קדושה. למרבית התושבים, מדובר בחפצים מיוחדים ומקודשים שלא יכולים להיזרק לפחי הזבל הרגילים. עבור רבים מהם זהו עניין של כבוד וקדושה. לצערם של תושבי העיר, למרות הפניות הרבות לגורמים האחראיים, מצבם של מיכלי הגניזה מביש, ואין שינוי במצבם.
"כבר כמה שנים שאני עוקב אחרי מצבם של מיכלי הגניזה," מספר אחד התושבים, "כיהודי, המחשבה שזה מה שקורה לדברים קדושים מזעזעת אותי. לעומת ערים אחרות, בחיפה מי שאחראי על הנושא היא מחלקת התברואה. בערים אחרות מי שמטפל בזה היא המועצה הדתית. לאור העובדה שהתברואה מטפלת בנושא, המיכלים לא זוכים לכבוד.
שמים אותם ברחוב ליד מיכל אשפה. ועד השכונה בשכונת רוממה החדשה ביקש להציב מיכל גניזה. בית הכנסת קיבל מיכל גניזה סמוך לתחנת האוטובוס ברחוב האורן, צמוד אליו פח אשפה רגיל. אני בעצמי הרחקתי בין מיכל הגניזה, ושוב ושוב החזירו את זה. בסוף קיבעו את פח האשפה ליד מיכל הגניזה. רואים את זה לא רק במיכל הגניזה ברוממה. כמעט כל מיכלי הגניזה נמצאים מתחת לקווי מתח, וציפורים עושות את הצרכים על מיכל הגניזה, וגם כלבים עושים צרכים לידו".
"בבית שאן, למשל, יש 5 מיכלים שמרוכזים ליד המועצה הדתית," אומר התושב, "כל עוד זה לא מונח ברחוב ליד פחי אשפה ומתחת לקווי מתח, זה הרבה יותר טוב. המיכל הזה הוא גם מאוד דומה למיכל למחזור בגדים, ולא כולם מבינים מה המטרה שלו בכלל".
״שלוש שנים אני מנקה בעצמי אחת לחודש את מיכל הגניזה ברחוב הרצל״
"המיכל המייצג את הביזיון בעיר נמצא ברחוב הרצל, מול קופת חולים מכבי," הוא מסביר בכאב. "המיכל מתמלא בצואה של ציפורים כי הוא נמצא מתחת לקווי מתח של חברת חשמל. פעם בחודש אני הולך ומנקה את המיכל בעצמי. פניתי שוב ושוב לפניות הציבור, וקיבלתי תשובה שמטפלים בפנייה שלי. לקחתי מוט טלסקופי של גננים והתחלתי להוריד ענפים מעל מיכל הגניזה. חלק הצלחתי להוריד, וחלק היו גבוהים מדי. תמיד ליד המיכל יש זבל, במיוחד באיזו גינה סגורה לידו.
מאכילי חתולים שמים אוכל לחתולים. עובדי עירייה לא יכולים להגיע לנקות כי מדובר בגינה סגורה סמוכה למיכל הגניזה. על המיכל יש פרסומות של נתיב החסד, אופטיקה וכו'. זה לא אמור להיות לוח מודעות, זה דבר קדוש. בחלק העליון של המיכל יש שני פתחים, שאפשר לשים בהם מה שצריך. היו מכסים לשני הפתחים, אך שני המכסים נשברו. העירייה לא רוצה להחליף את זה. כלומר, מסביב יש צואת ציפורים, אוכל לחתולים, ועל המיכל יש פרסומות. פעם בחודש אני הולך ומנקה את מיכל הגניזה במשך שלוש השנים האחרונות".
"אני מרגיש שאני לבד בעניין הזה", הוא מוסיף, "אני מגיע למיכל בהרצל אחת לחודש ורואה שאף אחד לא ניקה. בקריית אליעזר יש עוד מיכל גניזה, שבאופן קבוע יש כלב שעושה שם את הצרכים שלו. אני מגיע לשם אחת לחודש, ואין מצב שאני מגיע לשם ולא רואה צואה של כלב. גם בשדרות סיני יש מיכל גניזה, שיש סביבו צואה של כלבים".
״לא יכול להיות שאנשים ישימו במיכל גניזה בגדים ושקיות עם זבל״
"יש מיכל ברחוב צה"ל בקריית אליעזר, ואנשים באופן קבוע מכניסים אליו בגדים. הלכתי לבית דפוס, עשיתי שלט יפה ומושקע ברוסית, שמסביר שמדובר במיכל גניזה. ידעתי שאין סיכוי שמישהו מהתברואה יקרא את זה או יוריד את זה. אני מבין למה אנשים שמים שם בגדים – המיכל באמת מאוד דומה".
"בקריית אליעזר יש עוד מיכל גניזה שנמצא מול המרכז המסחרי. יום אחד ראיתי שיש שם מלא זבובים ויתושים. פתחתי את מיכל הגניזה וראיתי שכל הפח מלא בזבל. התקשרתי לתברואה, ואחד העובדים הגיע. הוא התחיל להוציא משם שקיות זבל, ובסוף הוא קרא לעוד עובד. ביחד הם רוקנו את מיכל הגניזה מהזבל. דיברתי איתם ואמרתי שצריך לשים את מיכל הגניזה ליד בית כנסת. הצלחתי לדבר עם אחד העובדים, והוא העביר את אחד ממיכלי הגניזה ליד בית הכנסת רבי שמעון בר יוחאי, אבל שוב בין שני עמודי חשמל, ולכן שוב יש עליו צואת ציפורים".
התושב לא מתעלם מכך שיש כמה מיכלי גניזה במצב טוב יותר. "יש כמה מיכלים בודדים שנמצאים בשטח בית כנסת ויחסית זוכים לכבוד. למשל, בסוף רחוב הס וברחוב אינשטין. כל השאר, שנמצאים ברחוב, זה פשוט ביזיון".
״למיכלי הגניזה אין אמא ואין אבא, אני מרגיש שרק לי אכפת״
"הלכתי לישיבת מועצת העיר לפני כחצי שנה. רציתי למצוא מישהו שיעזור לי, ולא הצלחתי להתקדם עם זה. ביקשתי בעירייה את הטלפון של מנהל התברואה. קבעו איתי פגישה, אבל כשהגעתי התברר שהפגישה בוטלה, ואפילו לא טרחו לעדכן אותי. למיכלי הגניזה אין אבא ואמא, הם פשוט מופקרים ברחוב. שוב ושוב אני מנסה לעניין אנשים בנושא, ואנשים לא חוזרים אליי ולא מגלה שום עניין בנושא".
"יש קבלן חיצוני שאמור לנקות את מיכלי הגניזה. אני כל הזמן בקשר בווטסאפ עם הקבלן, ואני אומר לו איפה יש מיכל גניזה מלא ומבקש ממנו לרוקן, והוא שולח עובדים ומפנה. אני לא מסוגל לחשוב על מצב שבו דברי תורה על הרצפה. במיוחד המחשבה שעלול לרדת גשם על דברי תורה. אני כיהודי לא יכול להתמודד עם זה".