רחובות, מקומות ושמות – רחובות מרכז הכרמל בחיפה

מעולם לא גרתי במרכז הכרמל ולא העברתי שם תקופות ארוכות מחיי כמו בשכונות אחרות בעיר, אבל בכל זאת, אני חיפאית כבר 46 שנה, כמה דברים בכל זאת קרו לי בקטע שבין האודיטוריום לגן החיות.

"איך בונים מגדל בן 20 קומות בלי מעלית?"

הדבר המלהיב ביותר שקרה לי במרכז הכרמל, הוא כמובן מרוץ המדרגות. 1500 מדרגות ו-3 ק"מ, מהעיר התחתית עד לקומה ה-20 של דן פנורמה, בהחלט משאירים על הבנאדם רושם עמוק.

באחת הריצות, כשהגענו סוף סוף לקצה המדרגות, אחת הרצות לצדי שאלה: "איך בונים מלון של 20 קומות בלי מעלית…?" במקרה אחר רצתי מאחרי מישהי שלא עצרה בקומה ה-20 והמשיכה לעלות, עד הרגע ששמתי לב שאני בכיוון הלא נכון…

מה אגיד? כשאת מגיעה לסף התפגרות בקומה ה-20 בדן פנורמה, זו תחושה נהדרת.

כשאני רצה, לעיתים קרובות אני חושבת על חברה שהייתה לי פעם, ונפטרה כשהיינו בנות 35. כשלמדנו בחטיבת הביניים רצנו 2 ק"מ במרוצי שדה. אני הגעתי למקום העשירי והיא למקום ה-12. כשקראו את שמות 10 הרצות שהגיעו ראשונות, הקריאו בטעות את השם שלהבמקום את שמי. היות שלי מחכים חיים שלמים של הישגים, משמח אותי שלפחות בגיל 14 היה לה רגע משמח בזכותי. השם של יהב ונישליס היו כתובים כמובן על מרוץ המדרגות שבינתיים הופסק, אבל אני מאוד מאמינה בעינת קליש וברצון הטוב שלה להחזיר לנו באפריל את מרוץ המדרגות.

דן כרמל

לפני כמה וכמה שנים, בשנת 2014, הגעתי לסקר את השיפוץ במלון דן כרמל, אז עוד עבדתי בגוף תקשורת אחר. זה היה יום שימשי והיינו הרבה עיתונאים וגם הצלם והעיתונאי יואב איתיאל. עלינו לקומה העשירית ויואב צילם אותי ואת מי שהיום היא בעלת האתר הזה, נגה כרמי, כשאנו יושבות בחדר המלון, שתינו בשמלות שחורות, עדיין לא מכירות, עדיין לא עובדות יחד. אח"כ יצאנו למרפסת של החדר ויואב צילם אותי כשמאחוריי חיפה פרושה במלוא יופייה. זו התמונה שלי שאני הכי אוהבת, ועל אף שעברו 7 שנים, היא עדיין התמונה שבה אני משתמשת הכי הרבה. יואב הוא צלם מדהים ונראה לי שאשפר לראות בתמונה את השמחה ואת החופש.

גן האם

גן האם של היום, הוא לא גן האם של הלילה… ישנו פתק שכתב ראש העיר המיתולוגי של חיפה, אבא חושי, ובפתק הזה ישנן כמה משימות שאבא חושי כתב לעצמו כי עליו להשלים, ביניהן – גן להורים וילדים. הוא אכן הקים את גן האם, ואם הוא מסתכל עלינו מלמעלה, בטח בא לו לצרוח ממה שנהיה מהגן התמים שלו…

פשוט, כי אין שום דבר תמים בגן האם בשעות הלילה. כל הילדים ובני הנוער שמחפשים קצת להסתבך, מגיעים לשם, מחיפה וגם מערים סמוכות, ומה שהולך שם אמור להדיר שינה מעיני הורי הילדים האלה. קודם כל, ילדים בני 13, שרק התחילו חטיבת ביניים, שותים ומעשנים שם (ובלי בושה מעלים את התמונות לרשתות החברתיות). הרבה מקרי אלימות בין הילדים מתרחשים שם, בנים, בנות… לצערי, במו עיני ראיתי שם נערים שנוהגים באלימות נוראית כלפי נערים צעירים מהם. כמובן, ילדים לא לומדים לקח, לא מתרחקים וממשיכים להגיע לגן האם.

יש הורים ששמים איכון על הניידים של הילדים, וככה הם יודעים מתי הילדים בגן האם. יש הורים שמרימים ידיים ומקווים לטוב. לא פעם, יש בגן האם וגם בגן מניה הסמוך גניבות של ניידים. מצד אחד, מרכז הכרמל, 25,000 ש"ח למ"ר, מצד שני – אלכוהול, אלימות, סמים קלים, גניבות. הנחמה היחידה היא שגם אם ילדים עושים שטויות בגיל 14-15, הרבה פעמים, עשור מאוחר יותר, הם מיושבים וכבר סטודנטים מצטיינים בטכניון או באוניברסיטה.

שדרות הנשיא והסנדוויץ' בר

התחתנו לפני 21 שנה. כשהייתי במספרה ביום החתונה, הצלם שלנו התקשר וביקש שנגיע לאכזיב. אתוודה ואומר שלא היה לי מושג איפה זה, וכיאה לי, לא בדקתי ואמרתי לו שנגיע. אח"כ התברר לי שזה ליד נהריה, ורק בקושי רב הגענו בזמן לחתונה. אבל לפני שהגענו לחתונה, עצרנו, כשאני כבר עם שמלת כלה, לאכול בסנדוויץ' בר, כי רענן רצה לאכול לפני החתונה…

3 שנים אחרי זה היינו הולכים בכל חודש לרופא, לעקוב אחרי ההיריון עם יערה, וכל ביקור כזה היה מסתיים בסנדוויץ' בר. אני באמת לא יודעת מה רענן מוצא בסנדוויץ' הזה, אבל הוא שומר לו אמונים, ועד היום מדי פעם הוא והבנות מזמינים סנדוויץ' בר הביתה. אולי זה הסנדוויץ', אולי זה סלט הכרוב והרטבים, אבל הם משתגעים על זה.

בשדרות הנשיא יש שורה של בתי קפה ומסעדות. ארוחת הבוקר הכי טובה בעיר ובפער גדול היא בעיניי בבית הקפה של גל. מדי פעם אני רואה ברשתות החברתיות ביקורת לא מפרגנת לבית הקפה, אבל בכל הפעמים שישבתי שם קיבלתי גם שירות נהדר וגם אוכל מצוין. ליד בית הקפה נמצאת מסעדה שאני מאוד מאוד אוהבת, הג'ירף. הבנות שלי ואני מאוד אוהבות לאכול שם, לראות את הטבחים מכינים את האוכל במטבח הפתוח. בהמשך יש גם את בית הקפה מנדרין, שבמרכז הכרמל, ממש בלב חורשה. אני מאוד אוהבת גם מסעדה בשם רובן שיש בה נקניקים וצ'יפס. כשהבנות שלי היו קטנות היינו הולכות הרבה לאכול גלידה ויוגורט בלג'נדה. יערה מאוד אוהבת לאכול בסודוך, שגם נמצא באותו פסאז', אני מעולם לא אכלתי שם.

מכל בתי הקפה בחיפה, בריסל הוא בית הקפה הכי אהוב עליי. הוא נמצא במוריה 11, כמעט מרכז הכרמל. בריסל בעיניי הוא בית הקפה המושלם (חוץ מזה שאין חנייה). אני מאוד אוהבת את איך שבית הקפה מעוצב, את האוכל והשתייה וגם את השירות. מאז הקורונה יש להם שעות פעילות מאתגרות, אבל עדיין אין תחרות.

שדרות הצבי

הרבה שנים חשבתי ששדרות הצבי הוא הרחוב היפה ביותר בחיפה. כשיורדים בתחילת הרחוב ורואים את העצים ואת הבתים היפים ובמרחק מציץ הים, יש בזה קסם מיוחד. היום אני כבר לא בטוחה שזה הרחוב היפה בעיר, אבל עדיין הוא מקסים בעיניי.

ממש בימים אלה העירייה משפצת את הכביש, שבאמת כבר היווה סכנה לנהגים. סבא וסבתא התגוררו בשדרות הצבי 32. אני לא זוכרת כמעט חלומות, אבל לפעמים דווקא הבית של סבא וסבתא בא לי בחלומות. לסבתא שלי היה תואר ראשון בכלכלה (שזה די מרשים, אם את ילידת 1922) ולסבא שלי היה בית דפוס, בהתחלה בגרמניה, אחר כך בברזיל ובסוף בישראל. סבתא שלי הייתה מפגינה עם הנשים בשחור והאמינה שכל יהודי חייב לדעת ערבית. היא בעצמה ידעה בדיוק 5 מילים, אגב.

דוד פינסקי

בנווה שאנן יש את רחוב פינסקר, הדמיון בשמות לא פעם מבלבל. כשמכרנו את הבית ברוממה, מאוד רציתי לעשות שינוי ולעבור מאחוזה לכרמל הישן ואפילו מצאתי דירה לפני פינוי בינוי ברחוב פינסקי. אם זה היה תלוי בי, כנראה היינו גרים שם היום, עם מרפסת לתוך החורשה, אך כיוון שאני לא היחידה שמחליטה, מצאנו את עצמנו ברמת אשכול.

דוד פינסקי היה מחזאי חיפאי וסופר יידיש. הוא גדל ברוסיה ונחשב מגדולי מחזאי היידיש של המאה ה-20.

ספריית מינץ

אי אפשר לכתוב על מרכז הכרמל ולא להתייחס לספריית מינץ. בעיני הספרייה הזו מייצגת את כל מה שבעייתי בעיר הזו. מבנה הספרייה נשרף לפני כמה שנים ומאז הקשישים במרכז הכרמל אמורים ללכת לספרייה אחרת כדי להחליף ספרים, דבר שאולי פחות מורכב עבור רוב האוכלוסייה, אבל קשה מאוד לקשישים שהיו רגילים ללכת ברגל לספרייה הזו ועכשיו צריכים ללכת לספרייה בבית יד לבנים. כבר עשיתי כמה כתבות על ספריית מיינץ וקיבלתי תגובות מהעירייה, אבל באמת שאני לא מבינה מה כ"כ קשה, אחרי כמה שנים, לתקן ספרייה אחת אומללה. יותר מזה – עירייה שלא מסוגלת לתקן ספרייה אחת, איך היא תשתלט על בעיות גדולות יותר?

האודיטוריום

אי אפשר לסיים סקירה של מרכז הכרמל בלי לדבר על האודיטוריום. ההופעות החשובות והגדולות מגיעות לכאן ומוצגות בפני החיפאים. בספטמבר היה כאן פסטיבל הסרטים, ואחרי תקופת הקורונה המסוגרת, שוב הגיעו לחיפה אנשים מכל הארץ כדי לצפות בסרטים זרים וישראליים ולדבר עליהם.

ברחבת הכניסה לאודיטוריום יש את הכוכבים, כל אחד מהם מוקדש לשחקן או שחקנית ישראליים חשובים. בחג הסוכות מתקיימות באודיטוריום הופעות ותערוכות ובכלל, אירועים באודיטוריום החיפאי זה דבר חיובי סדרך כלל, רק שיש לאודיטוריום בעיה אחת – בעיית חנייה. קשה מאוד למצוא במרכז הכרמל חנייה חינם, ומי שמכניס את הרכב לחנייה של האודיטוריום ייפרד בכל שעה שחולפת מ-20 ש"ח.

דרך הים

דרך הים קיבלה את שמה מכך שהיא מחברת את מרכז הכרמל לשפת הים. בתחילת דרך הים נמצא בית הספר ריאלי מטו"ס.

רחוב הביכורים

שם הרחוב מגיע מהביכורים, הפירות הראשונים של השנה, שבעבר היה מצווה להביאם לבית המקדש. ברחוב הביכורים נמצא בית הספר השש שנתי עירוני ה' ובצמוד אליו בריכת השחייה של מכבי חיפה. עירוני ה' הציג אחוזי זכאות גבוהים במבחני הבגרות ואחוז גיוס גבוה מאוד לצה"ל בכלל וליחידות קרביות בפרט.

רחוב יפה נוף

משמעות השם היא כינויי חיבה לציון, שמחת כל העולם, ומושב ה' – אליה מתגעגע המשורר ולא משנה כמה רחוק ממנה הוא נמצא. רחוב יפה נוף הוא רחוב ארוך מאוד, הוא מתחיל בכרמל הצרפתי ומגיע כמעט עד רחוב יאיר כ"ץ. מהבתים יש נוף למפרץ, ואפשר לראות מהם את חיפה מהכרמל, הדר, עיר תחתית והמפרץ. הדירות מאוד יקרות ובצדק. ברחוב נמצא מלון קראון פלאזה, שהוקם לפני מעל 20 שנה.

כמה זה עולה?

באתר מדלן ניתן לראות כי ברחוב הביכורים נמכרה דירת 3 חדרים, 78 מ"ר, במחיר 1.6 מיליון ש"ח. ברחוב יאיר כ"ץ נמכרה דירת 3 חדרים, 50 מ"ר, במחיר 1.22 מיליון ש"ח. הדירות היקרות במרכז הכרמל נמצאות בשדרות הנשיא במגדלים החדשים, שם מ"ר יכול להגיע ל-30,000 ש"ח.