גני משחקים בחיפה • פערים מקוממים בין גני המשחקים בשכונות על הכרמל והשכונות המוחלשות

אומרים שהשבע לא יכול להבין את הרעב, ועדיין אני סבורה שאני יכולה לדון כאן בגני המשחקים של "הלמטה והלמעלה". זה מאוד פשוט: גם לילדים מהשכונות המוחלשות מגיע ליהנות מגני משחקים של "הביוקר", בדיוק כמו לילדים שההורים שלהם גרים על הכרמל ובאחוזה.

אני מאמינה שכוחה של חברה נמדד לפי חוזק החוליה החלשה ביותר שלה, כשהחזק חייב לדאוג לחלש, גם כיוון שלחלש גם כן, וגם כי האינטרס הוא של שניהם: כשהחלש יתחזק ויהיה אזרח מועיל בחברה, כולם ירוויחו.

הפערים בין גני השעשועים בחיפה מקוממים. במיוחד בשל היותי אימא שידה משגת, נסעתי עם הבנות שלי לגני שעשועים בכל רחבי העיר, בעוד שאימהות ברחוב החשמל או בחטיבת כרמלי, או כאלה שעובדות גם בשעות אחה"צ או אינן בעלות רכב, גן השעשועים עם הנדנדה השבורה, הוא כל מה שיש להן להציע לילדיהן. שלא לדבר על כך שאנחנו, האימהות עם הרכב, הולכות גם למשחקיות מושקעות בתשלום, לים, למוזיאונים ועוד, ולילדים בנווה יוסף, לדוגמה, יש את גן המשחקים הקטן ליד הבית (והמתנ"ס בכניסה לשכונה).

גני משחקים בשכונות מוחלשות

ניסיתי לבוא עם ראש פתוח. אולי הפערים הצטמצמו בשנים האחרונות, "זה לא יפה לבוא בגישה שלילית", חשבתי לעצמי, אבל הפערים זעקו לשמים, תשפטו בעצמכם.

גן המשחקים בנווה פז (צמוד לבית הספר גבריאלי)

כשהגעתי לגן המשחקים הזה, הרגשתי כאילו מישהו סידר את הגן במיוחד בשבילי. השיא היה הנדנדה השבורה. הייתי ב-10 גני משחקים, נדנדה אחת הייתה קרועה – בנווה פז. יש הרבה גנים שאם נדנדה אחת בהם הייתה קרועה, סביר להניח שבקושי היה אפשר להרגיש בכך, כמו בגן בזיו, או בגן של הטירות ברמת אלמוגי. יש שם כל כך הרבה מתקנים, שעו נדנדה או פחות נדנדה, זה כבר לא כ"כ משנה. בגן בנווה פז יש בסה"כ שתי נדנדות, כשאחת שבורה – זה מורגש מאוד.

לפני שהתחלתי לעבור בין גני השעשועים, קיבלתי החלטה שלא אצלם לכלוך. 3 שנים ככתבת פלילית לימדו אותי שבני נוער אוהבים לשבת בשישי בלילה בגני משחקים, לשתות ולעשן, וכמה מפתיע, הם משאירים אחריהם את הבקבוקים ואת בדלי הסיגריות. אבל היו גנים שפשוט אי אפשר היה להתעלם מההזנחה והלכלוך.

גן משחקים שער העלייה, רחוב בר רב האי דוד

גן המשחקים הזה נמצא בין הרחובות בודנהיימר ובר רב האי דוד, על הגבול בין שער העלייה ושפרינצק. הגן נמצא מטר מכיכר שבמשך שנה עמדה באמצע שיפוץ, ואנשים היו עוברים לידה וזה היה, כנראה, תקין בעיניהם, שבלב שכונת מגורים, בעיר השלישית בגודלה בישראל, פועלים עוזבים כיכר באמצע העבודה והולכים. אני לא הצלחתי להבין את זה ועשיתי כמה כתבות על הכיכר האומללה בשכונה האומללה, עד שמי שהיה סגן ראש העיר אז, דוד עציוני, לקח על עצמו לדאוג לסיום השיפוץ של הכיכר.

כשהייתי בגן המשחקים הקטנטן הזה, אמרתי לעצמי שאני לא מכירה טוב את שפרינצק ואת שער העלייה ואולי בכלל, במרחק של כמה מטרים משם, ישנו גן משחקים ענק… אני כן יודעת, שבאותו רחוב, בר רב האי דוד, נמצא "בית לגדול טוב", שיש בו חצר יפה, ולא רחוק משם ישנו גם המתנ"ס של ליאו באק – "בית רות". יחד עם זאת, גן השעשועים הזה הוא באמת מינימלי, וגם המינימום הזה – ישן ומוזנח. ואם זה לא מספיק (וזה צריך להספיק), הגן הזה נבדק בפעם האחרונה לפני 5 שנים, התאריך מתנוסס בגאון על שלט, כאילו שזה איזה כבוד. הגן היה צריך להיבדק שוב בשנת 2016 ומאז עוד פעמים רבות אח"כ, אבל, כאמור, זה לא קרה. מעניין האם זה היה יכול לקרות בגן משחקים בכרמל, או שתוך דקה מוקד 106 כבר היה מוצף בטלפונים…

גן המשחקים בנווה יוסף

זה היה גן המשחקים הראשון שצילמתי בו. רציתי להתחיל מהשכונות המוחלשות. אמרת שכונה מוחלשת בחיפה – אמרת נווה יוסף. שכונה עם אוכלוסייה מוחלשת, שזקוקה לגן השעשועים כמו אוויר לנשימה. גן המשחקים הזה היה סביר, לפחות המתקנים בו שלמים. לא גן עם מושקע במיוחד, גדולה, אבל נחמד בסה"כ, עם הצללה ומשחקים נחמדים.

גן משחקים נווה דוד

גן המשחקים בנווה דוד תקין מבחינת המשחקים, אבל כשנכנסים לגן אי אפשר להתעלם מכך שהכניסה מרוססת כולה בכתובות ובציורים. אם עוברים את הכניסה, אפשר לראות את המשחקים, אבל אי אפשר להתעלם מכך שאתמול בערב מישהו ערך פה חגיגה, וכמובן לא טרח לפנות אחרי עצמו.

גני משחקים בשכונות חזקות

גן הבנים בנווה שאנן

עד גיל 15 גרתי ברחוב חניתה בנווה שאנן, ובאופן טבעי הלכתי לצלם בגן המשחקים שבו הייתי מנדנדת את אחי הקטן. כמובן, גן הבנים לא היה נראה ככה כשהייתי ילדה, אבל גם אז וגם היום הגן הזה מזמין מאוד. המקום נקי ויש בו הרבה משחקים ועל אף השעה המוקדמת היו בו כבר הורים וילדים.

נווה שאנן היא שכונה עצומה, ומובן שיש בה גני שעשועים רבים. אני בחרתי בזה, אני מקווה שגם אלה שלא צילמתי מוצלחים כמותו. לילדי נווה שאנן יש גם את בית אבא חושי ברחוב אבא הילל סילבר, עם מגוון חוגים.

גן המשחקים בשכונת אלמוגי

כשהייתי אמא צעירה, הייתי פוגשת בגן הזה את החברות שלי עם הילדים. היינו מביאות תרמוס עם קפה, עוגה שנאפתה אתמול והיינו יושבות ומקשקשות על הכול. בשעה 17:30 היה מגיע אוטו גלידה. היינו הולכות בשביל הילדים וקונות לעצמנו כפיצוי. מדי פעם היינו קמות עם הילדים, שהיו מושכים אותנו לנדנד אותם בנדנדות, לראות אותם מתגלשים, או יותר גרוע – לחפש שירותים בטבע. תמיד היינו מדברות על איזה סטרט-אפ מטורף, כמו שפעם העלינו רעיון של מכירת קפה בגני משחקים, ואז גילינו את גן שמואל וניר שובר, והבנו שמישהו כבר חשב על זה קודם.

בעיניי, הגן הזה פשוט מהמם, "הגן של הטירות" היינו קוראות לו, יש לו רק חיסרון קטן, שהוא מאוד קרוב לכביש ראשי ולא סגור מספיק, לכן אסור להוריד את העיניים מהילדים אפילו לשנייה. היום יש את הגן ברמת הנשיא, שאולי מציע יותר מהגן הזה, אבל אני עדיין חושבת שזה גן משחקים ייחודי, ייחודי ונוסטלגי.

עוד יתרון מדהים הוא שיש בגן הזה ספסלים בשפע, כדי שנוכל לשתות את הקפה בכיף, תוך כדי שאנחנו מסתכלות על הילדים, חבל שאין את זה בכל גני המשחקים.

גן המשחקים במרכז זיו

גן המשחקים הזה שבר אותי. אם את עולה על נדנדה בגן שעשועים ריק ואף אחד לא רואה אותך מתנדנדת, האם התנדנדת או לא? שאלה פילוסופית.

הגן הזה הוא הרבה יותר מגן משחקים. יש כאן מתקנים שמתאימים לילדים גדולים ממש, בני נוער שבגן משחקים רגיל פחות ימצאו את עצמם. בגן הזה ישנם מתקנים מאוד מיוחדים, לצד המתקנים הרגילים לילדים קטנים. יש בו גם שירותים מונגשים, ובכלל, נראה לי שזה גן כל כך מושלם, שאי אפשר לשפר אותו גם אם מנסים.

גן ארבע הבנות בשכונת אלמוגי

הגן הזה הוקם לזכר ארבע הבנות שנהרגו בתאונת דרכים בטיול בבוליביה ב-2008. על אף השעה המוקדמת שבה הגעתי, כבר היה בו מישהו שעשה התעמלות. גן יפה ומושקע שמנציח בצורה מאוד מכובדת טרגדיה מזעזעת.