שמות ורחובות – איך קיבלו הרחובות בשכונת הדר בחיפה את שמם?

השכונה המפוספסת ביותר בחיפה בעיני, היא הדר. לשכונה הזו יש היסטוריה כל כך מפוארת ואין כל סיבה שההווה שלה לא יהיה מפואר גם הוא.

אני לא יודעת כמה כתבות כבר כתבתי על הדר לאורך השנים, אך ודאי לא מעט. אמרתי לעצמי לפני שנים, שאני, בחלקת האלוהים הקטנה שלי, אעשה הכול כדי שההדר יחזור להדר. בינתיים, ההצלחה היא חלקית בלבד.

האם אני בחיפה?

מעולם לא גרתי בהדר, אבל אבא שלי גדל ברחוב יל"ג בשכונה, ואחר כך ברחוב בית שערים, ולמד בבסמ"ת, כשביה"ס עוד היה ברחוב מסדה. הרבה שנים עבדתי ברחוב הנביאים והייתי הולכת לעיתים קרובות לעירייה, לבית המשפט בעיר התחתית, לבתי קפה מסביב, ותמיד עלתה בי השאלה: האם אני עדיין בחיפה…?

נוסעים לקניות בהדר

בשנות ה-80 היינו נוסעים לעשות קניות בהדר. זה היה הבילוי הכי נחשב. גם כל בתי הקולנוע היו בהדר, והיה, כמובן, את המשביר לצרכן ברחוב יונה, שהקדים בהרבה את כל הקניונים. כשהוקם הגרנד, נעשה גם שינוי תחבורתי בכל העיר, אולי, בין היתר, כדי לעודד את הגעת הלקוחות אליו. כך השתנה מסלולם של כל האוטובוסים שהיו מגיעים להדר כמעט, שהיינו משתמשים בהם גם כשרצינו לצאת מהעיר, בדרכנו אל המוניות הבינעירוניות, שחיכו ברחובות הנביאים, החלוץ והרצל.

בשנות ה-90 הוקמו המרכזים "פנורמה" ו"חורב" ובסופו של דבר גם ה"גרנד קניון", בשנת 1999. האוטובוסים עברו למרכזית הכרמל והמפרץ, נבנו המנהרות, שמגיעות בדיוק עד הגרנד. הדר התרוקנה מקונים. את המבלים והקונים החליפו צעירים שבאו להתגורר בשכונה וניסו להקים בה קהילה תוססת.

פשוט חבל…

באמת אינני מבינה כיצד העיר השלישית בגודלה בארץ, יכולה להרשות לעצמה שאחת השכונות בה תהיה לא נקייה, לא מוארת בלילות, אלימה עד כדי כך שמפחיד להסתובב בה לעיתים, ועוד ועוד. יש בחיפה איזו נטייה "לזרוק" לשכונות מסוימות, את כל ההוסטלים האפשריים… מיותר לציין כי לעולם לא יהיה זה בדניה, למשל, אלא תמיד בתוך האוכלוסייה הכי מוחלשת.

על סמים לא אגיד מילה, תחנות סמים נראה כי קיימות בכל העיר, ובשנים האחרונות רואים פחות מסוממים מסתובבים ברחובות, אבל עדיין, יש הרבה עבודה לעשות בהדר, ולא, לשים עוד כמה ספסלים זה בהחלט לא מספיק.

יהב, ראש העיר הקודם, גדל בהדר ואהב אותה מאוד. בשנים האחרונות הוצגו תכניות רבות, להדר בכלל ולשוק תלפיות בפרט. אז אולי ישנן הרבה כוונות טובות, אבל בשטח, התוצאות לא מספקות, בינתיים.

רחוב בלפור

שכונת הדר הוקמה בשנות ה-40 של המאה הקודמת. בלפור היה שם דבר באותה התקופה, וגם היום, אי אפשר לעבור בחינת בגרות באזרחות מבלי לדעת קצת על הבית היהודי שהובטח לנו. רחוב בלפור הוא אחת הירידות התלולות בעיר, וממנו יוצאים רחובות רבים. ברחוב בלפור נמצא גם אחד המוזיאונים הבולטים בחיפה, אליו מגיעים גם תושבי העיר וגם אנשים מחוץ לחיפה – זהו המדעטק. למדעטק יש גינה ענקית, שנוקתה וסודרה לאורך השנים.

רחוב תל חי

אחת הפניות מרחוב בלפור. תל חי היה סמל לגבורה של היישוב בארץ ישראל, מול הערבים. רחוב נוסף בשכונה נקרא רחוב יוסף (הגידם), לזכרו של יוסף טרומפלדור.

סמטת אושא

בהדר יש הכול מהכול. רחובות, סמטאות, מעברים צרים, מדרגות. סמטת אושא קיבלה את שמה מהמשק הקיבוצי שהוקם בשנת 1937.

רחוב פבזנר

שמואל יוסף פבזנר היה פעיל ציבור, סופר ומחלוצי המהנדסים והתעשיינים בארץ. היה ממייסדי שכונת הדר ויו"ר ועד השכונה. פבזנר קיבל לא רק רחוב על שמו אלא גם סיפריה. בעבר, בכל סיפריה היתה גם מחלקה עיונית וגם כזו של ספרות יפה. כיום יש לנו גוגל. אנציקלופדיות וספרים מיוחדים ונדירים, אפשר היה למצוא בזמנו, בספריית פבזנר.

תיאטרון חיפה

תיאטרון חיפה הוא אחד העוגנים של הדר. עשרות שנים עולות בתיאטרון הצגות מקוריות וקלאסיות, וקהל של מנויים מגיע באדיקות לכל הצגה. בתקופת הקורונה התיאטרון היה סגור, אבל בחודשים האחרונים הוא חזר לפעול. מדי שנה בחוה"מ פסח מתקיים בתיאטרון חיפה פסטיבל הצגות ילדים נהדר. במשך שבוע מוצגות הצגות ילדים ומתחרות ביניהן על פרס הפסטיבל, לצד ההצגות מתנהל גם הפנינג ענק ברחבת התיאטרון, ואלפי ילדים והורים מגיעים לאירועים ולהצגות.

רחוב הרצל

אין צורך להציג את חוזה המדינה. האיש שחלם, כשעמד על המרפסת בשווייץ, ואנחנו יותר מ-100 שנה אחר כך, חיים את החלום… רחוב הרצל והרחוב המקביל לו – החלוץ, הם שני הרחובות הראשיים והארוכים בהדר. רחוב הרצל מתחיל בבית הקרנות, בניין משרדים וחנויות. ליהב, לפני שנים, כשהיה חבר כנסת של מפלגת העבודה, היה משרד שם. ברחוב החלוץ, חוץ מחנויות, היו בעבר גם בתי קולנוע.

רחוב לבונטין

על שמו של זלמן דוד לבונטין, מחלוצי העלייה הראשונה. המערכת הראשונה של ידיעות חיפה הייתה ברחוב לבונטין.

רחוב שבתאי לוי

שבתאי לוי היה ראש העיר היהודי הראשון של חיפה, בשנים 1940-1951. ברחוב שבתאי לוי ישנו מוסד חיפאי, שחייבים לציין אותו כשמדברים כל הרחוב – הסנדוויץ' של ברכה. הרבה יותר טוב לאכול את הסנדוויץ' מאשר לקרוא עליו, אבל מה שכל כך מיוחד בו הוא… ברכה, שהיא באמת דמות ייחודית מאוד. הסנדוויץ' מעולה כמו כל סנדוויץ' מטוגן שמלא בנקניק וגבינה – גם כשר וגם מרזה.

רחוב שבתאי לוי מסתיים באחד המוזיאונים הכי יפים בחיפה, מוזיאון חיפה. יש שם תערוכות קבועות ומתחלפות ובאמת אפשר להעביר שם שעות ארוכות.

שדרות הציונות

אין צורך להסביר את המילה ציונות. כל השמות בשכונת הדר מאירים את הציונות מכיוון כזה או אחר. שדרות הציונות הם עלייה ארוכה, שמתאפיינת בהרבה בתים ומעט מאוד מקומות חניה התושבים ברחוב מעידים כי כל ההסברים שלהם על כך שאין היכן לחנות ברחוב לא מועילים לביטול הקנסות הרבים שהם חוטיפים. משדרות הציונות אפשר להגיע לרחוב עבאס, מדרגות בית שערים, בן יהודה, רחוב פועה ואז גם מסדה והלל.

רחוב בן יהודה

בן יהודה מקביל לרחוב מסדה ומאונך לרחוב השלום. בן יהודה היה אחד מהמאמינים הגדולים ביותר בשפה העברית ומי שהסכים להקריב את משפחתו על מזבח אמונתו. הסיפור הידוע אודותיו הוא שהכריח את אשתו לדבר עם הילדים עברית, על אף ששפת האם שלה הייתה רוסית, וכי גם בגני הילדים לא מצאו ילדיו את עצמם, עם העברית שבפיהם. ועדיין אנחנו חייבים לו וללהט המשיחי שהיה בו, בזכותו היום כולנו מדברים עברית ומשתמשים גם ב-200 המילים, שהוא עצמו המציא. כיום ברחוב בן יהודה אפשר למצוא דירות של "יד עזר לחבר", כשהשיא הוא בקצה הרחוב.

רחוב מסדה

מסדה, שם שמתקשר לגבורת ישראל לדורותיה (דוגמת המיתוס הציוני – מצדה) ומוזכר במספר מקורות ובהקשרים שונים.

ברחוב מסדה יש שורה של בתי קפה ופאבים. אפשר למצוא שם בכל ערב, הרבה מאוד תושבי הדר וגם תושבים משכונות אחרות, שבאים לשתות בירה או לאכול. המון כלבים שמסתובבים חופשי, תושבים ערבים ויהודים, צעירים ומבוגרים, שיושבים יחד ונהנים. בתחילת הרחוב נמצא בית ספר בסמ"ת הישן, שדורות של טכנאים והנדסאים יצאו ממנו, עד שעבר לנווה דוד. הבעיה הגדולה של הרחוב היא העובדה שקשה מאוד למצוא בו חנייה.

רחוב הנביאים

שם הרחוב הגיע מנביאי ישראל. קצת שונה משאר השמות בשכונה, שעוסקים בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. בתחילת הרחוב נמצא מגדל הנביאים, שנבנה בשנות ה-80 של המאה הקודמת. בהתחלה היה בו גם אולם קולנוע וחנויות שמשכו קהל קונים.

בהמשך הרחוב נמצא בית הקפה הוותיק (1962) ניצה, שלאחרונה זכה לספסלים חדשים. בשעות הבוקר ניתן למצוא בבית הקפה הרבה אנשים שעובדים בסביבה ובאים לקחת את הקפה הראשון ולפעמים גם עוגה או סנדוויץ' ליד.

בהמשך הרחוב עמותת יד עזר לחבר לקחה מבנה נוסף על רחוב קסל, שהפך לבית אבות אחד גדול ומוזיאון לשואה. בסוף הרחוב יש מסעדה רומנית ותיקה, יוז'י. בצדו השני של הכביש היו בעבר כמה בתי קולנוע, ארמון, מירון ועצמון. בתי הקולנוע של לב המפרץ והגרנד הביאו לסגירת כל בתי הקולנוע הענקיים של הדר. אחד השותפים בבתי הקולנוע היה פרבשטיין, מי שלימים, הנכד שלו, בועז פרבשטיין ירד במהירות את כביש פרויד והרג את בני הזוג דורון וענת רווה, שהשאירו אחריהם 4 יתומים.

שכונה עצומה ומגוונת

הדר היא שכונה עצומה וקשה מאוד לסקור את כל רחובותיה. חלקים גדולים ממנה, בהם מתגוררות האוכלוסיה הערבית והאוכלוסיה החרדית, לא סקרתי בכתבה זו.

אם בוחנים את שמות הרחובות, אפשר להבחין בקלות ברוח התקופה, הפטריוטיות המוחלטת של התושבים אז, שגדלו על ערכים של הקרבה וגבורה ו"טוב למות בעד ארצנו".

והמחירים?

לפי אתר מדלן, המחיר הממוצע למ"ר בהדר הוא 11,300 ש"ח. באוגוסט, ברחוב בן יהודה, נמכרה דירת שני חדרים בשטח של 31 מ"ר, במחיר 505 אלף ש"ח. ברחוב החלוץ נמכרה דירת 2 חדרים בשטח של 50 מ"ר במחיר 536 אלף ש"ח. בחודש יולי נמכרה דירת 3 חדרים ברחוב הילל בשטח של 127 מ"ר, במחיר 1.65 מיליון ש"ח.

בהדר יש דירות רבות מושכרות, בבעלות משקיעים. בחלק מהמקרים בעלי הדירה מחלקים אותן ומשכירים לכמה שוכרים וכך מגדילים מאוד את הרווחים.

איפה לומדים הילדים?

בהדר יש בעיה קשה בנושא מוסדות חינוך ובתי ספר. כבית ספר יסודי, יש בשכונה רק את ליאו באק (בית הספר שבו עברית אינה השפה השלטת) ואת ריאלי הדר (הפרטי) שבכיתות היסוד עלותו מעל 20,000 ש"ח בשנה.

בעבר היה את בסמ"ת כבית ספר שש שנתי, אבל הוא הועבר, כאמור, לנווה דוד והמבנה עומד כעת ריק, ברובו. תלמידים מהדר שמגיעים לחטיבת הביניים, צריכים לצאת מהשכונה בכל יום כדי להגיע לביה"ס. אין ספק, שעל מנת להביא לשכונה משפחות, בעיית בתי הספר היא הראשונה שצריכה להיפתר.