מפגשים עם ראש העיר חיפה: בדרך מהסלון ללשכה • פרשנות • ד”ר יריב שגיא

לאורך השנה האחרונה הוזמנו כל תושבי חיפה לסדרת מפגשים בנושאים שונים עם ראש העיר תחת הכותרת החמימה “אצלנו בסלון”. על אף חשיבותם לעיר, הרי שרוב המפגשים הללו לא שודרו או הוקלטו למען הדורות הבאים. לרובם לא פורסמו פרוטוקולים או מסקנות, ולא נקבעו להם מפגשי המשך פומביים. המפגשים הללו יכולים היו להתאים בקלות לאג’נדת “שיתוף הציבור” של ראש העיר. אך בסופו של דבר הם היו לא יותר ממפגשי יידוע ציבור אקראיים.

תחילתו של תסביך הורדוס?

צורת ההתנהלות במפגשים הללו גרמה לחלקם לעורר יותר מחלוקות מאשר הסכמות. אולי זו הסיבה לכך שראש העיר החליטה לאמץ התנהלות זהירה ומתונה יותר בכל הקשור למפגשים עם הציבור. במסגרת ההתנהלות החדשה הזו היא בחרה להזמין את הציבור באופן מבוקר, לאירוע פחות שאפתני ובמקום הומה הרבה פחות. כך נולדו המפגשים המהונדסים של “אצלנו בלשכה”. בניגוד למפגשי הסלון הרי שלמפגשים בלשכה אין נושא מוגדר, לא פורסם להם מועד התכנסות וצריך להירשם אליהם מראש. ברי המזל שיצליחו להשתחל למסיבה הפרטית הזאת כבר יקבלו את הפרטים המדויקים יותר – היתר לא. אני רק מנחש שגם המפגשים האלה לא יצולמו, לא יהיו בעלי פרוטוקול מסודר וכנראה שהתובנות שייווצרו בהם יישארו נצורות בלשכה לעד. ואני שואל, מה יהיה פורמט המפגשים הבא לאור התכווצות החללים בהם בוחרת ראש העיר לפגוש את הציבור? האם אנו עוד עתידים לפגוש את ראש העיר רק בזוגות? או שאולי יזומנו תושבים למפגשים אישיים בחושך על כיסא ליד כיסא ראש העיר?

מפגש תושבים עם ראש העיר בנושא חזירי הבר (צילום: סמר עודה כרנתינג'י)
ספטמבר 2019 – מפגש תושבים עם ראש העיר בנושא חזירי הבר (צילום: סמר עודה כרנתינג’י)

אין ספק הם מ-פ-ח-ד-י-ם

התמונה הופכת למדאיגה יותר לאור הבשלתם של תהליכי “שיתוף ציבור” נוספים שכבר החלו לפני כשנה. התהליכים הללו עוסקים בעריכתם של מספר מסמכי מדיניות עבור העיר. ביניהם ניתן לציין למשל את תכנית שימור הוואדיות ואת תכנית שבילי האופניים. בתוך כל אחד מתהליכי קביעת המדיניות הללו שולב גם תהליך שיתוף ציבור דרך אתר תובנות של העירייה. הבעיה היא שלא ניתן באמת להשתתף באתר אלא רק להעיר הערות ולקבל התייחסויות אישיות. לשיטה הזאת יש שם, קוראים לה הפרד-ומשול. התנהלות כזאת אינה מהווה לדעתי שיתוף ציבור כלל. זאת מכיוון שהיא אינה מעודדת דיון ציבורי נרחב ומשמעותי אלא בדיוק להפך – היא מדכאת אותו באופן אקטיבי. ואולי חמור מכך, התנהלות כזאת חוסכת מראש העיר את המגע הישיר עם התושבים.

אין ספק הם ל-א מ-ק-צ-ו-ע-י-י-ם

כל תהליכי שיתוף הציבור הללו מהווים מבחינה תיאורטית תהליכי שיתוף ציבור לכל דבר. אבל כולם כולל כולם מנוהלים בדיוק כפי שניהלו תהליכי שיתוף ציבור בשנות השמונים של המאה הקודמת. גם השיתוף האינטרנטי נראה יותר כמו עוד ערוץ עירוני לבקרה ציבורית מאשר כאמצעי לעידוד שיח ציבורי. בכך הוא דומה דמיון מצמרר למנגנון הסינון של מפגשי “אצלנו בלשכה”. אז מה אפשר לעשות? לצערי נראה שאין מה לעשות. הרמה המקצועית הנמוכה של תהליכי שיתוף הציבור בעידן קליש מתאימה מאוד לפרופיל התקשורתי והציבורי המסויג שלה. הגורם היחיד שיכול להטות את הכף הוא לחץ ציבורי כמובן. אך גם ההשפעה של הלחץ הזה גורמת לאחרונה להעמקת השתיקות של ראש העיר.

השיתוף הוא נכס ולא נטל

למען איזון המסר, צריך לציין שרוב רובו של הציבור מעולם לא חווה תהליכי שיתוף ציבור משמעותיים הדומים לאלה הנהוגים כיום בערים מודרניות בעולם. תהליכי שיתוף הציבור שכן התקיימו כאן לאורך השנים לא היו רציפים, לא הפכו לתרבות אזרחית בעיר ובוודאי שלא התרבו עם הזמן. חשוב גם לציין שתהליכי שיתוף ציבור אינם מעניינים חלקים גדולים מהציבור. זאת מכיוון שמדובר בסוג של פעילות אזרחית-ציבורית שאינה מפתה כל תושב ותושבת. אבל כאשר מקבצים את המספרים המוחלטים של התושבים שכן מתעניינים וכן משתתפים לאורך זמן בתהליכים משמעותיים בחיפה אז הלסת פשוט נופלת לרצפה. וזה אומר רק דבר אחד: שהעיר חיפה לא קרובה אפילו למיצוי העוצמה הקהילתית שלה. מצבנו היום דומה לבניין שעובר חיזוק נגד רעידות אדמה באמצעות שתילת צמחים מטפסים מסביבו. זה פשוט לא יחזיק ברגע האמת כאשר יצטרכו את כל הבניין בשיא עוצמתו.

יש להוציא בדחיפות את שיתוף הציבור מאזור הנוחות של ראש העיר בבניין העירייה, ולהפיצו בכל הבמות בעיר. רק כך נבנה את החוסן של חיפה לדורות הבאים.

8 תגובות
  1. חיים י אמר/ה

    ערב טוב דר’,
    מספר שאלות לי אליך. אשמח להתיחסותך.
    אפשרי באמצעות הדוא”ל שלי כפי שמעודכן במערכת.
    מותיר בידך האפשרות להתקשר אלי טלפונית. גם הטלפון שלי מצוי בידי המערכת.
    ראשית אומר שחיפה יקרה לי. גדלתי בה ולא רק אני. דור רביעי בחיפה והחמישי כבר מתגורר בה.
    עוד אחזור.
    מספר שאלות לי אליך, תהיות. ויהיו עוד נוספות אני מניח:
    א. האם כתבת ביקורת גם בזמנו של ראש העיר הקודם (שכל שעשה נזקף לזכותו)?
    ב. כמה שיתופי צבור מנית בשלושת הקדנציות של יהב? היו מפגשים בחדר ראש העיר? במחשכים? תחת אור החמה?
    ג. קראתי את רוב הפרשנויות שלך בשנה האחרונה אם לא את כולן. בחנת את עצמך, איזה אחוז מאשר כתבת חיובי ואיזה אחוז שלילי? נטרלי?
    ד. אתה/ דוברות העיריה/ לשכת ראש העיר יכולה להציג פרוטוקולים של שיתופי ציבור מחמש עשרה השנים טרם בחירתה של קליש?
    ה. האם אתה יכול להשוות את השנה הראשונה של יהב (לפני 16 שנים) כנגד השנה הראשונה של קליש?
    אסתפק במועט, אשמור לעצמי את הזכות להתיחסות נוספת.
    לאחר שתשיב לי, לאחר שהאבק ישקע, לאחר שאקרא שנית את שכתבת.
    בברכה,
    חיים

    נ.ב.
    גילוי נאות: איני מכיר אישית את עינת קליש, לא נפגשתי איתה מעולם, לא שוחחתי איתה מעולם, לא שהיתי במחיצתה/ קירבתה מעולם.
    לפחות לא בידיעתי.

    1. חגי גוטמן אמר/ה

      חיים אתה קשקשן גדול שמדבר שטיות במיץ עגבניות אני חושב שמה שכתב נכון מאוד יש דברים שלא הסכמתי ויש שכן אז מה הסיפור שלך אני יגיד לך אתה כניראה אחד מתומכיה הנילהבים שכל פעם שמשהוא יגיד איזה דעה אישית נגדה אתם תיתקפו אותו דבר שבעני פסול לכל אחד יש את הדעה שלו אתה חושב ככה אני חושב ככה והוא חושב ככה הוא אמר את דעתו אתה לא חייב להסכים איתו אבל לא לכתוב קישקושים כאלה

  2. אצלנו בשכונה אמר/ה

    עניין אמיתי בתושבים ורצון כנה לפתור את בעיותיהם, או עוד תרגיל יחצני לצרכי תעמולה, של ראש עיר שנמצאת בנתק מהתושבים ברוב ימות השנה? ברור לכל, שתושבי חיפה משוועים לקשר עם ראש העיר, שדלת לשכתה, על פי רוב, סגורה ונעולה. ברור גם שאין מצב שבו ראש העיר, באמצעות קיום מפגשים מצומצמים בלשכה, תוכל להיפגש עם כל התושבים המעוניינים בכך, להאזין למצוקותיהם הרבות, ולספק להם פתרונות. מוטב היה לו ראש העיר היתה יוצאת מהלשכה ומקיימת מפגשים ״אצלנו בשכונה״. כך היתה מקבלת הזדמנות לראות במו עיניה את הלכלוך, ההזנחה, המדרכות שמתפוררות ושוקעות, והכבישים מלאי הבורות והמהמורות. שכונה טובה בלב חיפה, עם תשתיות, נקיון ורמת תחזוקה, דומים לאלה של שכונת מצוקה. כדאי היה לה לבוא למפגש בתחבורה ציבורית, כי חניה לרכב החדש שלה היא בוודאי לא תמצא. דלת פתוחה ללשכת ראש העיר? הציפייה היתה שהדלת תהיה פתוחה, הלב יהיה חפץ, והאוזן תהיה קשובה לפניות התושבים, לאורך השנה כולה. לא רק במפגשים מיוחצנים אחדים, שמצטלמים יפה, מתועדים בקפידה, וממלאים את דף הפייסבוק שלה עד זרא. המציאות העגומה היא שדלתה של ראש העיר סגורה בפני התושבים כמעט כל השנה ומכאן האכזבה.

    1. חגי גוטמן אמר/ה

      עצלינו בלישכה סתם קישקוש בלבוש עוד גימיק של בחירות כמו העשרים דקות חינם שזה חרתה ברטה

  3. גילה לבני-זמיר אמר/ה

    שלום חיים
    ככל הידוע לי, עינת קליש רותם הגיע למקומה כאלטרנטיבה ליהב וההבטחה היתה לשלטון חדש, הבטחה לאוירת ניהול אחרת בגלל הרקע האקטיביסטי ממנו הגיעה ואת מה ומי שהיא ייצגה. החזרה לשאלה “מה היה בימי יהב ומה עשה זה או אחר בימי יהב?” היא בטישה עקשנית בבוץ העמוק בו אנו שרויים ולא מקדמת אותנו לכלום.
    כעת אנו מצויים בעידן בו התרסקה ההבטחה הגדולה בפנינו למרות שהציבור הראה ליהב את הדרך הביתה בגלל מה שייצג ומתוך אמונה להבטחה של קליש שאצלה יהיה אחרת.
    למרות זאת, לא רק שזה לא אחרת אלא יותר גרוע. האכזבה מהפרה שיטתית של כל מה שהבטיחה ,היא ערעור קשה של אמון הציבור ביכולת לשנות שלטון קלוקל ולהאמין למי שמבטיח תקווה חדשה. על כך לעולם לא יסולח לקליש על הרס המושג תקוה פוליטית חדשה. כאשה, אני חושבת שהיא הרסה לנשים רבות את היתרון היחסי של היותן נשים מנהיגות בכך שהפכה לדעתי, מופעלת של גברים מסויימים המנהלים את העיר תחת האריזה ששמה קליש.

    לכן, הנח את יונה יהב בצד, הוא הלך לביתו, התמקד במה שקליש לא עושה או עושה בניגוד להבטחותיה ותן יד לכך שבחיפה יהיו גם הדורות הבאים האיכותיים והטובים והעיר לא תהפוך לעיר תעשייתית דועכת ומזוהמת כפי שרבים חוששים שכך יקרה.

    1. חגי גוטמן אמר/ה

      צודקת במאה אחוז

  4. אריק נוימרק אמר/ה

    עינת קאליש ראש עיר שלא מחוברת לתושבי העיר וללא דוב בעיריה יוצרת ריחוק בינה ובין בוחריה ותושבי העיר למה ?

  5. שיתוף ציבור אפקטיבי או שיתוף ציבור פיקטיבי? אמר/ה

    ההזמנה למפגשים עם ראש העיר בלשכה פורסמה לפני שבוע בדף הפייסבוק של העיריה. בשל ריבוי הפונים נסגרה ההרשמה תוך פחות משעה. מועד המפגשים וזהות המשתתפים נותרו לוטים באפלה. חומר למחשבה: האם מישהו בדק כמה עוקבים יש בדף הפייסבוק של העיריה? ומה בנוגע לתושבים שלא משתמשים בפייסבוק? ומה בנוגע לקשישים? ולאנשים לא טכנולוגים? ולאנשים שאינם דוברים את השפה? האם מגיע להם שתישלל מהם הזכות לקבלת מידע? מתקבל הרושם שהפרסום בפייסבוק בא פחות ממקום של רצון לשיתוף אמיתי ויותר ממקום של יחסי ציבור ותעמולה. אם ראש העיר מעוניינת באמת להגיע לכל שכבות האוכלוסיה, ולא רק לקבוצת תומכים מצומצמת שעוקבת אחרי כל תמונה וכל פוסט היסטרי, או הסטורי כדבריה, שהיא מפרסמת, עליה לחדול מהחרם המביש, שכמותו לא נראה בשום רשות מקומית אחרת בארץ ובעולם, שהיא מנהלת בעקביות מאז נכנסה לתפקידה, נגד ערוצי התקשורת המקומיים, ולפרסם מפגשים כמו זה שהיא מתעתדת לקיים בלשכה, בכל ערוצי התקשורת שפועלים בחיפה. כי עיר לא מנהלים בפייסבוק. ועד שראש העיר לא תשכיל להבין זאת, גם עשרות יוזמות מיוחצנות שהיא מפרסמת בדף הפייסבוק של העירייה, שאגב מתקיים טשטוש זהות גדול בינו ובין דף הפייסבוק הפרטי שלה, יראו לא יותר מנסיונות מאולצים, ספק נואשים, לזכות באהדת ההמונים. הבעיה שמספרם של ההמונים העוקבים אחריה בפייסבוק מצומצם. על מנת למקסם את החשיפה ועל מנת שיתקיים שיתוף ציבור אפקטיבי (אמיתי) ולא פיקטיבי (שאין בו ממש, בדוי, דמיוני) בין העיריה לתושבים, ראש העיר חייבת להפסיק להתעלם ולהתחיל לשתף פעולה עם כלי התקשורת המקומיים. ביום שבו נזכה לשמוע אותה מדברת ברדיו עם תושבים, מתראיינת למקומונים החיפאים ומשיבה באומץ גם על השאלות הקשות, ״הלא נכונות״, שלא בהכרח נוחות לה, נאמין ששיתוף הציבור באמת חשוב לה ואינו רק מראית עין. ביום שבו נזכה לשמוע אותה עונה לשאלות כתבים ללא הצבת מחסומים ותנאים מגבילים, אפילו המילים שלה שמטיפות מוסר ובאות לחנך את התושבים, אפילו הטונים הצורמים והנימה הפטרונית שהיא משווה תכופות לקולה, ישמעו בעינינו הציבור כמנגינה עריבה. נותר רק לחכות שהיא תושיט יד ותרים את הכפפה.

הגב לכתבה

אורח: כתובת האימייל שלך לא תפורסם • ניתן להירשם לאתר כאן למעלה ואז התגובה מאושרת באופן מיידי.