יצאתי אל חוף ילדותי בבת גלים, המקום שבו תמיד היה ניחוח קל של אצות, ריח ים מוכר ונעים. אבל השנה, משהו השתנה. לא עוד ריח מלוח־מרענן, אלא ענן כבד של ריח ביוב, צבע מים עכור ומרבדים ירוקים־שחורים שמכסים את החוף. נדמה שהטבע החליט להעניש אותנו שוב, אחרי הקורונה והמלחמה, הגיע תורו של הים.
האצה הפולשת שהשתלטה על החוף
האשמה העיקרית היא אצת הקודיום (Codium fragile), המכונה בעולם גם "עשב ספוטניק". מדובר באצה פולשת שגורמת נזקים סביבתיים חמורים ברחבי העולם, החל מסתימת מסנני משאבות בתחנות כוח ועד פגיעה במערכות אקולוגיות ימיות שלמות. בבת גלים היא דחקה את האצות המקומיות, כמו האוזנית המצויה, והשתלטה על הלגונה. מדידות שנערכו לאחרונה הראו מרבדים בגובה של יותר ממטר, מסה אדירה שמורידה את אחוז החמצן במים וגורמת לתופעות של היפוקסיה, חוסר חמצן הגורם למוות של דגים ויצורי ים אחרים.
מה קורה כשהים מאבד את נשימתו
כאשר האצות נרקבות, הן פולטות גז מימן גופרתי, אותו ריח חריף המזכיר ביוב. זהו תהליך טבעי, אך בהיקפים כאלה הוא הופך למטרד סביבתי ובריאותי. בעבר, במרידיאן, נרשמו מקרי בחילה בקרב מתרחצים והחוף נסגר לבדיקה של משרד הבריאות. כמות האצות השנה הייתה עצומה, והמבנה הטופוגרפי של הלגונה בבת גלים גרם להצטברותן במקום אחד, בניגוד לחופים פתוחים שבהם הזרמים מפזרים את המסה.
המדע מאחורי התופעה
לפי מחקרים מדעיים (פרק 15 בספר Harmful Algal Blooms), פריחת אצות מזיקות מושפעת משילוב של גורמים: התחממות גלובלית, שינויי זרמים, רמות חנקן וזרחן גבוהות במים, והתערבות האדם במערכת האקולוגית. האצה Codium fragile נחשבת מין פולש בעל יכולת הישרדות יוצאת דופן, היא מתרבה במהירות, נצמדת לסלעים ולמבנים תת־ימיים ומצליחה לדחוק מינים מקומיים. החוקרים מזהירים כי במקומות שבהם היא מתבססת, קשה מאוד להחזירה לאחור.
הים כראי האדם
אני, יליד בת גלים, עומד מול החוף ומרגיש שהים הפך למראה של מעשינו. ההתחממות, הזיהום, ההתערבות האנושית, כל אלה מצטברים ומחזירים לנו את התוצאה בדמות מרבדי אצות חונקים. הטבע, כך נראה, ממשיך לשטות בנו. אבל אולי זו לא שטות, אלא תזכורת. תזכורת לכך שהים, כמו הגוף, זקוק לשיווי משקל חדש.
תודה למוטי מנדלסון על כתבות חשובות ומעניינות.