אני כותב דברים האלה מתוך דאגה אמיתית למקום שהוא לא רק אגם, אלא לב פועם של טבע, נוף וזיכרונות. בשבועות האחרונים הכנרת שוב עלתה לכותרות, והפעם בעקבות שני מקרים מדאיגים של מבלים שנפגעו בעיניהם מטפיל חד־תאי בשם מיקרוספורידיום (Microsporidium). הטפיל הזה מוכר לרפואה, אך הופעתו בעוצמה כזו אינה מקרית. הכול קשור בהכול, והסיפור התחיל הרבה לפני שהכותרות הגיעו.
הטפיל, ההתחממות – והכנרת שמשתנה מול עינינו
הטפיל מיקרוספורידיום, גורם לדלקת בעיניים ועלול לפגוע בראייה. הוא לא חדש, אך התנאים שאפשרו את התפשטותו – כן. ההתחממות הגלובלית, ירידה בכמות הגשמים, התאדות גבוהה וצמצום שטח האגם יוצרים מציאות חדשה: מים חמים יותר, ריכוז גבוה של מזהמים וחיידקים, ופגיעה במערכת האקולוגית העדינה של הכנרת.
לפני כמה שנים נוצר מול קיבוץ מעגן, אי קטן, ממש יבשה חדשה. עליו מצאתי גוויות של שפמנונים, שני נחשי צפע, ועצים שגדלו לגובה של כמעט מטר שמונים. תמונה שמספרת סיפור של אגם שמאבד את נפחו.
העבר חוזר – אבל הפעם המשמעות שונה
ייבוש ביצת החולה בשנות המדינה הראשונות נחשב אז הכרחי. איש לא ידע שהביצה שימשה מסנן טבעי למים שנכנסו לכנרת. היום, כשהאגם מתכווץ, המים מתחממים, צדפות ורכיכות מתות בהמוניהן, ומקורות זיהום שונים מצטברים, התוצאות נראות בשטח.
גם בעבר היו מקרי פגיעה מבעלי חיים וחיידקים בכנרת. לפני כעשרים שנה מתרחץ דרך על אמנון מת ונעקץ. החיידק ויבריו וולניפיקוס, כמעט עלה לו בחייו. דייגים חובבים נפגעו גם הם. אלו מקרים נדירים, אך הם חלק מהמציאות של אגם שנמצא תחת לחץ סביבתי.
מה עושים עכשיו?
כרגע נעשים מאמצים להציל את מה שאפשר. רכיכות שנשארו בחיים מועברות פיזית למים עמוקים יותר. רכיכות מתות מפונות כדי למנוע משיכת חרקים מזיקים ולהקטין מפגעים אקולוגיים.
הרשויות פועלות: מזהירות, מטפלות, סוגרות חופים כשצריך. אבל אין להן שליטה על מזג האוויר. ככל שכמות המים תרד, כמות החיידקים תעלה. זה טבעי באגם מצומצם שהוא גם מוקד תיירות ענק.
הסביבה סביב הכנרת – חלק מהבעיה, חלק מהפתרון
היו תוכניות להקמת בתי מלון חדשניים סביב הכנרת. אבל לצד החלומות, ערמות אשפה. אם הסביבה לא תהיה נקייה, כל לכלוך ימצא את דרכו חזרה לאגם.
במקומות שונים כבר ראיתי אצות מרחפות על פני המים, למשל בירדנית. בחוף אמנון צולמו מים אדומים, תוצר של פיגמנט שמפרישות האצות. יפה? אולי. בטוח? ממש לא.
הכנרת תחזור לעצמה – אבל זה תלוי בנו
התייבשות היא תופעה עולמית. הדנובה באירופה מתכווצת. אבל לנו יש רק אגם אחד. חובה לשמור עליו. עד שהחורף יגיע, בתקווה שיהיה גשום מאוד, עלינו להישמע להוראות הרשויות, לשמור על ניקיון הסביבה, ולהבין שהכנרת היא מערכת חיה, רגישה, ויקרה.
היא תחזור לעצמה, זו לא גזירה משמיים. אבל היא זקוקה לנו עכשיו יותר מתמיד.
