הטור של יוסי מורג
אמנון אברמוביץ חטף אבן בראש ושמע אין ספור איומים על חייו. אור הלר מערוץ 10 מקבל איומים בחיסול אישי בפייסבוק ועוד ועוד…
אנחנו נמצאים בתקופה, שבה נוכח תחושת מועקה בציבור שמשהו לא בסדר שם בירושלים, הוא שוב יוצא לרחובות.
מה שנראה כיוזמה של מעטים הופך להיות צעידה והפגנת נוכחות של המונים .
לא שבוע לא שבועיים ! 40 שבועות וזה לא נגמר.
ההפגנות היו ביטוי ספונטני של אזרחים ומלפני שבוע הפכו לפוליטיות והן על סף התנגשות אלימה.
אומנם העיתונות מסקרת ומביעה דיעה לרבות השופטת בדימוס נשיאת מועצת העיתונות שקבעה שפגיעה בחופש הדיבור ובעיתונות היא נזק כבד או פגיעה חמורה בדמוקרטיה …כך אמרה .
אני שואל את עצמי מדוע העיתונאים המאוימים אישית לא מגייסים את חבריהם ועולים לירושלים?
יש בחיפה תא תקשורת עיתונות עם אנשים מצויינים.
יש לנו מקומונים מודפסים ,עיתונים ארציים , מוספים , אתרי אינטרנט, בלוגים ועוד ועוד…
מה מפריע לעיתונאים, כסקציה בחיים הישראלים, בכלכלה הישראלית וברוח הישראלית לקום להתאחד ולהביע דעה באופן ריכוזי נגד דיכוי חופש העיתונות?
זה כבר לא עניין של פוליטיקה. אין כאן ימין ושמאל יש כאן צורך באנשי תקשורת לקום ולמחות !
מובילי דעת קהל המופיעים בתוך עמם מביאים איתם מסר אמיתי של פגיעה בחופש העיתונות, איומים על ביטחונם האישי ללב ההוויה הישראלית.
אין מה לפחד כאן צריך להיות חלק בלתי נפרד מן המחאה. הרוב יפגין וקולגות בודדים ידאגו לכיסוי תקשורתי של חבריהם הנטמעים בציבור, משתתפים בכאבו ומביעים את מחאתם בעיקר נוכח העובדה לכאורה שהאיומים על בטחונם האישי אינם בראש מעייניה של המשטרה ושל גורמי האכיפה האחרים ככתובת ברורה על הקיר.