יוסי ואוכל הם סיפור אהבה.
סיפור של הערכה
סיפור של כבוד
סיפור של יצירה
סיפור של התפתחות
סיפור של שמחה
מכאן, הספר הזה אינו ספר מאכלים שגרתי,
הוא אינו כתוב כספר מתכונים.
הספר הזה מביא את הסיפור, מביא את השיר, מביא את הרוח מאחורי היצירות הקולינריות.
תמיד ידעתי, תמיד ידענו, על אהבתו של יוסי את מלאכת הבישול.
תמיד תשארנה לנו התמונות בהן יוסי פותח את מגירת הסכינים שאסף, בוחר את המתאימה לנתח הבשר, את הרגעים בהם פותח את ארון התבלינים, בודק ומארגן בקפידה את מה שהוא צריך לקראת הבישול, את גיזום התבלינים והשמחה כאשר הם עולים וצומחים ומחזירים לו אהבה.
זוכרים כמובן את הברק בעיניים תוך היפוך הבשר או ערבוב התבשיל ו את החיוך הקורן לאחר הטעימה ממנו.
כאשר צללתי לעומק האהבה הזו וכעת לצערי לא כטועמת, אלא כמי שמתרפקת על טעמים וניחוחות שעד לפני שנה היו שגרת ביתנו, אני מבינה את גודל האהבה, ההשקעה, וההקפדה שעמדו מאחורי המאכלים המרהיבים והטעימים שלו.
אני כ"סושפית" מסייעת בהתארגנות שלפני ובניקיון שאחרי, לא הספקתי להעמיק בכל היופי הזה.
במהלך הכנת הספר הבטתי שוב ושוב בזוויות הצילום שיוסי בחר להביא לנו.
הלימון שאהב, אשר יום יום עקב אחר התפתחותו ושילב אותו במאכלים אותם צילם מכל זווית בזריחה, בשקיעה ובכל צילום נולד עץ חדש.
אוסף התבלינים שאהב וטיפח, זכה לתיעוד בכל שלבי הצמיחה והשימוש בהם.
כך גם בבישול. אותו מאכל, מזוית אחרת, בשעות אחרות, קיבל את ייחודו בעזרת תבלין שונה, גיוון באופן הכנה וכך נולדה גרסה חדשה.
כן, יש כמה גרסאות לגולש, כמה אופני הכנה לדג סלמון ועוד ועוד.
הצילומים בספר הם צילומים שיוסי שצילם במצלמת הטלפון שלו. העין החדה, הנפש העשירה, ההסתכלות העמוקה, הדמיון הם אלה שעשו את הצילומים לכל כך משמעותיים.
ההנחיות להכנת התבשילים, גם הם שלו בדיוק בלשונו כפי שסיפר את הסיפור.
בפשטות ובדיוק השפה
בחיבור שלו לתבשיל
בחיבור האנשים לתוצר המפתה
בתשובות שנתן לשאלות החברים ולבקשות הילדים על אופן הכנת המתכונים אשר פרסם.
וכל זאת כתב בשפה מאד ברורה, בהומור, בחן ובשפה מקרבת, המעוררת תיאבון, מעוררת סקרנות, מעוררת רצון להשתתף במלאכת היצירה.
הספר יוצא ביום השנה למכה הגדולה שקיבלנו, היום בו נפרד מאתנו ואנחנו, ממאנים להיפרד ממנו.
יוסי השאיר מורשת אינסופית לאורה אנחנו ממשיכים את דרכנו.
כאן, הבאנו ערוץ נוסף שהיה חלק ממנו וחלק מאתנו.
המפגשים סביב שולחן האוכל, סביב הכיור והכיריים, סביב המנגל.
בטוחה שיוסי במקום השקט בו נמצא אומר לעצמו: "תמיד תישאר תמונה" של טעמים, זיכרונות וגעגועים.
מזמינה אתכם לקרוא מתכון ראשון, לנסות להכין • מחית שעועית (כבד קצוץ לצמחונים)
- שתי כוסות שעועית לבנה גדולה 400-590 גרם להשרות בכלי עם מים 14 שעות עם חצי שקית אבקת אפיה או חצי כפית סודה לשתיה, לשטוף
- לבשל בסיר עם מים וארבע שיני שום שלמות במשך שעתיים להוסיף 3-4 כפות שמן זית וכפית מלח
- להסיר אחרי שעתיים את המכסה להמשיך לבשל עד שנגמרים המים והשעועית נקלעת ונצרבת קלות בתחתית הסיר.
- לטגן במחבת 4 בצלים קצוצים לתבל את הבצל במלח ופילפל גרוס
- להוציא את השעועית והשום לקערה עמוקה
- לצקת כחצי כוס טחינה גולמית
- להוסיף מחצית מהבצל המטוגן
- להוסיף מעט (רבע כפית) קינמון (לא חייבים)
- להוסיף חצי כוס מים
- לטחון עם סטיק חשמלי עד קבלת מרקם אחיד
- אם צריך להוסיף עוד טיפל'ה מים.
- לצקת את התערובת לצלחת שטוחה לצפות מלמעלה בשארית הבצל המטוגן.
- אפשר לקשט בזיתים
וזה מוכן! בתיאבון!
תודה. כשניפגש אכיר לך כשרון נוסף שלו. הוא צילם את כל התמונות.
🙂
בכל פעם מתגלה לי עוד פאן חדש באיש שלך, יוסי מורג ז"ל. הכל תמיד מופיע עם המון אהבה, רצון לתת, לשתף, לחלוק ולהעניק לסביבה וליקרים לו מכל. יהי זכרו ברוך.
כתיבתך מרגשת. והתוכן נראה מעניין ומרתק. מצפה לקנות , לקרוא ולנסות מתכונים חדשים. ???
מאוחר יותר אוציא גרסא דיגיטלית
שתלווה אותך במטבח ובכלל.
זכיתי להתענג על התבשילים של יוסי בחייו. הוא אהב לבשל ולצד זה לשתף במתכונים שהמציא ובטוויסטים שעשה למתכונים מוכרים של אוכל ישראלי, מזרח אירופאי וים תיכוני. כשאכלתי מנה שיוסי הכין חשתי שפסיפס העדות הישראלי התאסף אל הצלחת בשלל צבעים, ריחות וטעמים. הגדלת לעשות חנה יקרה כשריכזת את המתכונים והעלית אותם על הכתב דבר שמאפשר לשמר ולהיזכר.
כן. הבנו לאורך כל הדרך שיצירתיות יש לה הרבה גוונים. זכינו להנות מהיצירתיות במטבח. מההתאמה של הטעמים, מהשימוש בחומרים טבעיים, בריאים ובעיקר אמר: "כאשר הבשר טוב, אין צורך לכסות אותו ביתר תבלינים, צריך לשמור על נקיון בטעם כדי להנות מהאיכות של המוצר "
כן, גם כאן הפשטות וההודיה על הטוב, ליוו את דרכו.
שמחה שהצלחתי לאתר את המתכונים, את המנות הייחודיות שיצר , עבור כולנו. ואנחנו כאן, שנה ללכתו מאיתנו, מילים על נס עוד פן של אהבה שלו.
הספר הזה היה מלאכת ליקוט ואיתור של מתכונים או הנחיות .
הצילומים המרהיבים נותרו מיותמים בטלפון. עברתי בתוך הודעות ודאלות ששאלו החברים, בהודעות בלילות ששלח לילדים וכך נולד הספר בדיוק ביום שנה מהיום בו עזב אותנו כל כך לא מוכנים לכך.
אי אפשר לשכוח את יוסי וכמובן את אהבתו הרבה לאוכל ולבישולים. את מרגשת ככ חנה בתיעוד הזכרונות הללו.
חנה יקירה, תבורכו את וילדייך על הזיכרונות שיש לכם מיוסי, ועל זה שאתם מוציאים כל פעם דרך מיוחדת להנציח את זכרו.
יוסי השאיר לנו יום יום בחייו את הדרך. בדוגמא, בענווה, בפשטות, בעומק.
אנחנו פוגשים אותו יום יום ומתעדים לדורות הבאים?
מי שזכו ואלה שיגיעו ולא זכו?
חנה יקרה, התעלית!! כמה אהבה הושקעה בספר היפיפה שהפקת להנצחת מורשתו של יוםי. מעורר השראה ומכבד מאוד את זכרו של יוסי ברוך הכשרונות והפנים.
תודה. זה על קצה המזלג מהעושר הרוחני והקולינרי שהשאיר כאן
כל הכבוד ליוסי, עתיר כשרונות, רחב לב שהשאיר מורשת בכל כך הרבה מישורים
ככל שאני נחשפת ליותר דברים הקשורים ליוסי היקר, כך אני מבינה את גודל האבידה לך חנה, לבנים, לכלות, לנכדים ולכל מכריו ואוהביו
תודה נילי יקרה,
כן. ואנחנו בתחילת הדרך של איסוף ותיעוד חותם אחר חותם בכל כך הרבה מישורים.
איזה יופי כל הכבוד חנה ♥️♥️♥️