ארץ ישראל – זו שלנו, זו גם כן.

במאמר הנושא את הכותרת: "נתניהו לא מאיים על החזון הציוני. החזון הציוני הוא שיצר את נתניהו", שכתב קובי ניב ופורסם ב'הארץ' (21.04.25) , פותח הכותב בדברי שבח לפוסט שהעלתה רינה ענתי, "עורכת דין, אושיית רשת ופעילת מחאה, הבולטת במיוחד בפוסטים שהיא מעלה לרשתות החברתיות נגד נתניהו ושלטונו. אבל, יש אבל."

האם באמת יהיה פה כל כך גרוע?

"בשבוע שעבר," כך כותב קובי ניב,  "היא העלתה פוסט מעורר מחשבה וחלחלה, שבו מצטטת ענתי חברה שלה למחאות, שתוהה האם היא באמת חושבת שיהיה פה עד כדי כך גרוע? …האם היא באמת חושבת שאולי נצטרך לברוח מפה לפני שיהיה מאוחר?"

"השאלות שלה החרידו אותי," אומרת רינה ענתי בפוסט, "…(בעיקר) בגלל המסקנה …שרוב האנשים מסרבים להתמודד עם מציאות קשה מדי, ומספרים לעצמם שלא יכול להיות שיהיה עד כדי כך גרוע. רק ככה הם מצליחים להשתיק את הפחדים, רק ככה הם מצליחים להסביר את השיתוק של רוב הציבור שרואה שהממשלה פועלת נגד העם במפגיע, רואה שהיא עוברת על החוק… רואה שהיא מקריבה אזרחים לרצח בידי החמאס כבר שנה וחצי ובכל זאת 'מאמינים' שלא יהיה עד כדי כך גרוע."

מה חסר בפוסט הזה?

"הכל טוב ויפה, אבל מה מעוות בפוסט הזה?" שואל ניב, והתשובה היא שענתי ושכמותה, "מתנגדים לנתניהו, אבל תומכים בציונות, המבצעת בשנה וחצי האחרונות רצח-עם בעזה, ממשיכם של הנכבה של הנכבה ב-48' ושל הכיבוש מ-67', בדרך להגשמתו המלאה של החזון הציוני – מדינה יהודית, ללא ערבים, מן הים עד הנהר."

הערה: הכותב מתעלם לחלוטין מהאחריות שיש למנהיגי הפלסטינים, לאסונות שנפלו על ראשיהם, כולל זה האחרון, ומטיל את מלוא האחריות ל'רצח עם' על הציונות.

"אם אתם מתנגדים לממשלה אך לא מתנגדים לפשעים המחרידים, עד כדי רצח עם, שמבצעת ישראל בעזה…" אומר קובי ניב, "אז אתם תומכים… בג'נוסייד – אתם תומכים בהגשמת החזון הציוני של מדינה יהודית, ללא ערבים מן הים עד הנהר…זה לא נתניהו, אלא החזון הציוני… לא נתניהו יצר את החזון הציוני הזה, אלא החזון הציוני הוא שיצר את נתניהו, ואי אפשר להפיל את נתניהו ולהותיר את החזון הציוני על עומדו. ההיפך, כדי להפיל את נתניהו יש להמיט ולהמית את החזון  הציוני".

במאמר הזה, מעלה קובי ניב, שתי טענות:

1. "הפשעים המחרידים, שמבצעת ממשלת ישראל בעזה", הם לא פחות ממימוש האידאולוגיה הציונית, שחרתה על דיגלה את סילוק הערבים משטחי ארץ ישראל.
2. ישראלים המתנגדים לממשלת ישראל, אך לא מתנגדים למעשיה, הינם שותפים לפשע.
   האמנם?
   הלכתי לבדוק את הטענה הראשונה – האם החזון הציוני אכן דוגל בקיומה של מדינה יהודית, ללא ערבים מן הים עד הנהר, כפי שטוען קובי ניב?

רוב יהודי כתנאי להשרדות

החזון הציוני התעצב, שינה ולבש צורה במשך השנים, כתלות בשינויים ההיסטוריים והפוליטיים בעולם ובמזרח התיכון. כך גם הותאמה התייחסותם של הזרמים השונים בציונות, לסוגיית ערביי ארץ ישראל. כולם גרסו שמדינה יהודית תוכל להתקיים אך ורק אם יהיה בו רוב יהודי, אבל לא קיימת בזרמים העיקריים של הציונות, אידאולוגיה של מדינה יהודית נקיה מערבים. הציונות שמה לה למטרה להקים בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, עוד לפני מלחמת העולם השנייה, אך זכתה להגשים את החזון הזה רק אחרי השואה – רצח העם שביצעו הנאצים  ושותפיהם בעם היהודי, במהלך מלחמת העולם השנייה. בעת ההיא היה ברור לכל הזרמים בציונות שכדי שמדינה כזו תוכל להתקיים במזרח התיכון, חייב להיות בה רוב יהודי.
לפיכך, אם רוב יהודי הוא תנאי הכרחי לקיום מדינה יהודית, מהן אם כן, הדרכים הנכונות להשגת רוב שכזה? כאן הדעות חלוקות ונעו בין חלוקת הארץ לשתי מדינות, דרך מתן אוטונומיה לאוכלוסיה ערבית תחת שלטון יהודי, ועד לסיפוח השטחים המאוכלסים על ידי ערבים למדינת ישראל, מבלי שיהפכו לאזרחי המדינה (אפרטהייד).

בכל הזרמים של התנועה הציונית טרם קום המדינה, לא היה זרם משמעותי שהאמין שגירוש או חיסול האוכלוסיה הערבית, הוא תנאי מעשי להקמתה של מדינה יהודית עצמאית.
אפילו בתנועה הרויזיוניסטית, הזרם הימני בציונות, ראו את החיים עם הפלסטינאים כעובדה קיימת לעתיד. הם האמינו כי הסדר אפשרי רק לאחר שהפלסטינאים יכירו בעוצמתה של ההתיישבות היהודית ובנחישותה להישאר. הם דגלו בשוויון זכויות אזרחי מלא אך לא ויתרו על השאיפה לריבונות יהודית בארץ ישראל. עמדתם הייתה ריאליסטית ופחות אופטימית לגבי אפשרות של הסכמה מוקדמת, אך לא שללה שיתוף פעולה עתידי מתוך עמדה של כוח ושוויון.

אם כן, בניגוד לטענתו של ניב במאמר, אין בחזון הציוני מדינה יהודית, ללא ערבים, מן הים עד הנהר. הזרמים העקריים בציונות חתרו ל… מדינה יהודית, עם רוב יהודי, לצד הערבים הפלסטינאים.

התנגדות לפושע ולמעשי הפשע, חד הם.

… אז הבנו שהציונות לא חרתה על דיגלה ביצוע נַכְּבות וג'נוסייד לערבים בארץ ישראל.

עכשיו בואו נבדוק את הטענה השנייה של קובי ניב, הגורס שאם אתם מתנגדים לממשלה, אך לא מתנגדים לפשעים שלה, אז אתם למעשה תומכים בפשעיה. כלומר, אין די בהתנגדות לממשלה, צריך גם להתנגד למעשיה (איך בדיוק?). זה כמו להגיד שאם אני מתנגד לשודדים, אבל לא מתנגד לשוד (איך בדיוק?), אז אני למעשה תומך במעשי שוד. זהו כמובן דמגוגיה, משום שההתנגדות לממשלה כמוה כהתנגדות לפשעי הממשלה. נכון שיש גם כאלה שמתנגדים לממשלה לא בגלל פשעיה, אלא מסיבות אחרות, אבל זה לא המקרה של רינה ענתי ודומיה.

לסיכום: הממשלה הנוכחית איננה מייצגת את הציונות, ומתנגדיה אינם שותפים למעשיה.

שורש כל רע

נחזור קצת לשורשים – עם סיום המנדט הבריטי בשנת 1948, נדרשו מנהיגי שני העמים לקבל החלטה לאן פניהם מועדות. כדי ללבן את הסוגיה, אני שואל שאלה היפותטית:
אילו ב-1948, היתה המנהיגות הפלסטינאית מקבלת את תוכנית החלוקה, כפי שהכריעה המנהיגות היהודית באותם ימים חרף התנגדות פנימית, ומקימה מדינה פלסטינאית דמוקרטית בשטחי החלוקה, כפי שדרשה החלטת האום לגבי אופיין של שתי המדינות שיקומו, והייתה מקבלת את זכותם של היהודים לחיות בארצם לצד הפלסטינאים, האם גם אז היו שני העמים הופכים לאוייבים?
מאז אותה החלטה, חלפו 77 שנים. החלטה גורלית זו, קיבעה את הקונפליקט בין שני העמים, זימנה לנו אינספור מלחמות ועלתה לשני הצדדים מאות אלפי נפגעים.

לרוע מזלם של שני העמים, במשך כל אותן שנים, לא הזדמנה בשני הצדדים במקביל, מנהיגות שהשכילה לכונן את השינוי המתבקש, כפי שעשו סעדת ובגין.

במקום זאת, וברבות הקורבנות, התחזקו התנועות הלאומניות הקיצוניות משני הצדדים והן שהכתיבו, ועדיין מכתיבות את סדר היום.

תנועות אחיות

בין הים לירדן קיימות כיום שתי תנועות אידאולוגיות, דתיות, לאומניות, משיחיסטיות, קיצוניות, שמאמינות שלעם שלהן, ולו בלבד, יש את הזכות על ארץ ישראל השלמה מהים עד הירדן:

האחת, קבוצת מפלגות יהודיות לאומניות הגורסות שארץ ישראל הובטחה על ידי האלוהים לאברהם אבינו, קריא – ליהודים, ומאמינה ב"ארץ ישראל השלמה" ליהודים בלבד. המפלגות הללו התמודדו לכנסת בבחירות האחרונות תחת השם "הציונות הדתית" שכללה שלוש מפלגות השייכות לזרם הדתי לאומי (האיחוד הלאומי, עוצמה יהודית ונעם)

השנייה, תנועה איסלאמית לאומנית, ניגזרת של האחים המוסלמים, הגורסת שארץ ישראל הובטחה על ידי האלוהים – למוסלמים, ומאמינה ב"ארץ ישראל השלמה" למוסלמים בלבד. זוהי תנועת החמאס, שנוסדה כתנועה חברתית-דתית ב- 1987, התנגדה לגישה החילונית, של הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף), לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני והיא גורסת שאת היהודים צריך להשמיד או לגרש מהארץ המובטחת. הארגון התנגד לוותר על חלק כלשהו של פלסטין ובכלל זה התנגד לתוכנית שתי מדינות לשני עמים.

אלו שתי תנועות אחיות, שההבדל ביניהן הוא שיבוץ המונח יהודי/מוסלמי, במקום הנכון בתורתן ושתיהן טוענות לבלעדיות על ארץ הקודש תוך סילוקו של העם השני מהמקום.

מה עם טרנספר?

רעיון הטרנספר, הועלה במשך השנים על ידי קבוצות שוליים קיצוניות בפוליטיקה הישראלית. אולם רעיון עיוועים זה הלך והתחזק בשנים האחרונות בחסות ממשלת ה'ימין מלא על מלא' של נתניהו וקיבל גושפנקא בחסות הטראומה הלאומית של השביעי באוקטובר.

עם חזרתו של הנשיא טראמפ לכס הנשיאות בארה"ב, העלה האיש את רעיון הטרנספר של תושבי עזה, כפתרון קסם למשוואה המסובכת הזו. הימין הלאומני הקיצוני בישראל, בחסות ממשלת נתניהו, חיבק בהתלהבות את הרעיון הזה. הקבינט הבטחוני של ממשלת ישראל, אפילו אישר להקים "מינהלת מעבר מרצון של תושבי עזה למדינות שלישיות" (23.03.25).

טרנספר של תושבי חבל ארץ, ברצון או בכוח, מעולם לא היה ועדיין איננו רעיון ציוני.

לרקוד עם השטן?

מאז תפש את השילטון מידי הרשות הפלסטינית בכוח הזרוע בעזה, הקדיש ארגון החמאס את מירב מאמציו לבניית כוח צבאי – צבא טרור, והקמת מבצר תת קרקעי אימתני בתוך עזה, תוך שהוא מצהיר בריש גלי על כוונותיה להגשים את מטרתו העיקרית: השמדת הישות הציונית.

לאור המציאות הזו, שהלכה והתהוותה בגלוי לעין כל, קשה להבין את ההגיון שיש במדיניות ה'הכלה' שאימצו ממשלות נתניהו. בחסות מדיניות זו אישרה ממשלת ישראל העברת מאות מליוני דולרים לידי שלטון רצחני המאיים בגלוי על רצונו להשמיד את מדינת ישראל. מדיניות שבפועל איפשרה ועודדה את התעצמותו של כוח צבאי עויין ומסוכן מעבר לגדר.

המשמעות של המציאות הזאת, חד היא: המעצמה הצבאית הגדולה במזרח התיכון, בראשותו של נתניהו, חששה להתמודד עם השטן, ובמקום זה החליטה לרקוד איתו. חרף האזהרות של גורמים פוליטיים ובטחוניים מפני התעצמותו של אירגון הטרור הרצחני שנמצא כבמטחווי קשת מישובי הנגב המערבי, והסכנה הצפויה מהמדיניות המוזרה הזאת, בחרה 'ממשלת הימין מלא על מלא' להתעלם מאזהרות אלה, להמשיך לקיים ביהירות ובטיפשות, מדיניות 'בטחונית' המבוססת על מכשול טכנולוגי שהתגלה כבדיחה. בפועל יצא שתנועת הטרור רצחנית, זכתה בתמיכה של הממשלה 'ציונית'.

תוצאות הבחירות האחרונות איפשרו לבנימין נתניהו להקים ממשלה, אך ורק בשותפות עם מפלגות הימין הקיצוניות. מכאן שהשרדותה של הממשלה הזו היה תלוי, ועדיין תלוי, בתמיכתן של מפלגות דתיות משיחסטיות-יהודיות, שנתניהו העלה מתחתית החבית הפוליטית הישראלית, אך ורק כדי להגדיל את סיכוייו להרכיב ממשלה.

האובססיביות של נתניהו להישאר בשלטון, הביאה אותו לתת בפועל את הגה השלטון, בידי אותן מפלגות לאומניות קיצוניות, ובכך קבע את מסלולה של ישראל על פי תורתן, ובכך חרץ את גורלם של תושבי הנגב המערבי ואת גורלם של החטופים. מכאן יוצא, ששילטון שתי תנועות לאומניות, דתיות – משיחסטיות, משני צידי הגבול, הוא שהביא עלינו את שואת ה-7 באוקטובר.

התמשכות המלחמה

לרוע מזלו של העם הפלסטיני החי בעזה תחת שלטון הטרור החמסי, מדינת ישראל הינה מעצמה צבאית (למזלם של אזרחי מדינת ישראל). בנוסף לכך, איתרע מזלם של אותם פלסטינים, ששליטיהם בחרו לבנות את כוחם הצבאי בתוככי האוכלוסיה האזרחית, ומשם לצאת למתקפת רצח פסיכופתית על ישובים ישראליים.

לאור המציאות הזו, תגובת הנגד של ישראל לאחר הטבח, לא יכולה היתה להיות פעולה צבאית כירורגית. המבצר הצבאי שהקים החמאס בעזה, מתחת ומעל פני הקרקע, היה מפושט כסרטן ברקמת החברה האזרחית הפלסטינית, והטיפול בסרטן הזה, חִייב טיפול כימותרפי, טיפול המלווה כידוע בפגיעה ברקמות תמימות. הלחימה בחמאס במציאות הזו היתה בלתי אפשרית, מבלי שאוכלוסיה אזרחית, מאחוריה הוא הסתתר, תיפגע אנושות, חרף מאמצי צה"ל לבודד ככל האפשר בין השניים.

מתקפת הנגד של צה"ל מול החמאס פגעה אמנם בלית ברירה באוכלוסיה האזרחית, אולם, הבעיה שהייתה ונותרה כיום, כעבור מעל לשנה וחצי, היא התכלית והתוחלת של המלחמה הזאת. מעצמה צבאית כמו ישראל היתה אמורה להכריע את החמאס תוך זמן הרבה יותר קצר. הפשע האמיתי של ממשלת נתניהו היא לא מתקפת הנגד, אלא התמשוכתה האינסופית של המלחמה.

אזרחים פלסטינאים, אזרחים ישראלים והחטופים האומללים, הם קורבנות של אי-סיומה של המלחמה. החמאס וממשלת נתניהו הם שהמיטו את האסון הזה, לא הציונות, כפי שטוען קובי ניב במאמרו.

לסחוט את הלימון השלטוני

ממשלת נתניהו מנצלת בציניות את תחושות הזעם, הנקם והחרדה שאחזו בחברה הישראלית ואת הסולידריות שלה, כדי להישאר בשלטון זמן רב ככל האפשר, ותוך כדי כך גם לממש אידאולוגיה דתית משיחית קיצונית של מיעוט פוליטי מובהק.

כדי לסחוט את הלימון הזה של הכוח שלטוני עד תומו, כוח שניתן לה בבחירות האחרונות, לאחר מסע הסתה, הפחדה, איומים ותעמולה שקרית מאחזת עיניים, תמשיך הקואליציה הזו להאחז בקרנות המזבח, עד כלות, גם במחיר סבלם של מליוני בני אדם, וגם במחיר הרס הדמוקרטיה ופגיעה בסיכויי הישרדותה של מדינת ישראל כישות דמוקרטית ציונית.

רבים מתקשים להבחין בהבדלים שבין מעשיה ומחדליה של הממשלה הזו, לבין עקרונות היסוד של מדינת ישראל הציונית יהודית-דמוקרטית, כפי שהם באים לידי ביטוי במגילת העצמאות. זו גם הסיבה להתגברות האנטישמיות וההתנגדות לישראל ברחבי העולם, גם במקומות בהם קיימת אהדה למדינת ישראל ולמאבקה. בעיני רבים, מדינת ישראל וממשלת ישראל, חד הם.

הבעיה האמיתית

לפיכך, המסקנה המתבקשת מהאמור לעיל היא, שהבעיה איננה הציונות, אלא נתניהו, והממשלה בראשה הוא עומד!

חתירתו של נתניהו לשינוי אופיה הדמוקרטי של מדינת ישראל, עד כדי הפיכתה לדיקטטורה, נועדה כדי לשמר את שלטונו בכל מחיר ולמלט את עצמו מן הדין בעזרת שותפיו המשיחיסטיים. זוהי סכנה מוחשית ומיידית להמשך קיומה של מדינת ישראל ולעתידה של הציונות.

התשובה אם כן לקובי ניב היא: נתניהו הוא שמאיים על החזון הציוני ולא להיפך. נתניהו נוצר מסיבות שונות, אך ברור שהציונות היא לא אחת מהן. הסיבות לנַכְּבָּה של שני העמים בעת הזאת הן מצד אחד, ארגון החמאס הרצחני, ומצד שני נתניהו שטיפח את החמס, אימץ מדיניות לאומנית, משיחיסטית קיצונית ומסרב לשים קץ למלחמה האיומה הזאת. התנגדות לנתניהו משמעותה היא גם התנגדות למעשיו.

את דרכה האמיתית של הציונות ביטא יאיר גולן, בנאומו ערב יום השואה, כשאמר בין השאר: הוטלה עלינו משימה אדירה לבנות עם ואומה. לבנות באחריות. לבנות באומץ. לבנות בתקווה. לבנות מדינה שהיא מקור גאווה ליהודים בכל העולם, לבנות אומה חזקה מבחינה ביטחונית ומוסרית, שפועלת בעוצמה מול אויביה, אך אינה שוכחת את יסודותיה: ערך האדם, כבוד האדם, חיי האדם.