שני בקנוב ואתי שוורצברג • נשים מצליחות ועוצמתיות תוצרת חיפה

(חי פה) – לרגל יום האישה הבין-לאומי (8/3/25) אנו מביאים את סיפורן של שתי נשים חיפאיות מעוררות השראה, שכל אחת מהן היא פורצת דרך בתחומה. יום האישה הוא הזדמנות להתבונן בדרך שעדיין נותרה לשוויון מגדרי, אך גם לחגוג את הישגיהן של נשים שעיצבו מציאות חדשה בכוח נחישותן וכישרונן.

שני בקנוב, מתעמלת אומנותית ואלופת עולם, ואתי שוורצברג, יושבת ראש אגודת החרשים בישראל, הן דוגמאות מובהקות לכוח נשי שגובר כל המכשולים, מתגבר על האתגרים ופורץ את הגבולות בדרך לפסגה.

שני בקנוב: מגיל שלוש וחצי ועד לפודיום האולימפי

שני בקנוב, בת 19 מחיפה, היא מהכישרונות הבולטים בהתעמלות האמנותית בישראל. את כישרונה המרשים היא הוכיחה בגדול כאשר בשנת 2024 זכתה עם נבחרת ישראל במדליית הכסף בגמר הקרב-רב האולימפי – הישג חסר תקדים שהעניק לישראל מקום של כבוד בזירה הבין-לאומית.

"אני מתעמלת מאז שהייתי בת שלוש וחצי," מספרת בקנוב. "הכול התחיל בחוג קטן בקריית אליעזר, שם מאמנת בשם אנה וינר, מאגודת מכבי חיפה, הבחינה בכישרון שלי ופתחה בפניי את הדרך להתאמן ברמה מקצועית יותר. מאז, ההתעמלות הפכה למרכז חיי. אני אסירת תודה לכל מי שליווה אותי לאורך הדרך ואפשר לי להגיע להישגים הללו – לאגודת מכבי חיפה ולרועי שווץ, שתמיכתם הבלתי מסויגת הייתה עבורי כוח מניע משמעותי."

הדרך לאולימפיאדה

בגיל 14 הצטרפה בקנוב לנבחרת הצעירות של ישראל, אך הדרך להצלחה הייתה רחוקה מלהיות קלה. "כשהתקבלתי לנבחרת, נאלצתי לנסוע מדי יום לאימונים במרכז הארץ – מסלול תובעני, אך הכרחי," היא מספרת. שנה לאחר מכן, בגיל 15, זכתה יחד עם חברותיה לנבחרת במדליית הארד באליפות אירופה – רגע מכונן שסימן עבורה את גודל הפוטנציאל הטמון בה.

בהמשך עברה בקנוב להתאמן במכון וינגייט כחלק מהנבחרת הבוגרת, שם הקדישה את כל כוחותיה להגשמת חלומה. "שלוש שנים חיינו בוינגייט, מתאמנות עשר שעות ביום. זו הייתה השקעה אינסופית, אבל ידעתי שכל רגע מביא אותי צעד נוסף קדימה."

מתח, התרגשות ורגע של ניצחון

"האולימפיאדה היא אירוע מרגש ומלחיץ כאחד. באחד התרגילים הראשונים ביצענו כמה טעויות קטנות, אך בתרגיל הגמר התעלינו על עצמנו וקטפנו את מדליית הכסף. המטרה שלנו הייתה מדליית ארד, אבל הצלחנו להשיג יותר מזה."

ויתורים ודרך חדשה

כשנשאלה על הוויתורים שנדרשה לעשות למען הקריירה הספורטיבית שלה, השיבה בכנות: "המשפחה שלי יצאה לבלות, בעוד שאני הייתי בדרכי לאימון. גם שמירה על חברויות הייתה אתגר לא פשוט, אבל הבנות בנבחרת הפכו עבורי למשפחה שנייה."

עם תום הקריירה האולימפית, בחרה בקנוב לפתוח פרק חדש בחייה. "התגייסתי לצבא ועברתי טירונות כללית, אבל מהר מאוד הבנתי שאני מחפשת דרך משמעותית יותר לתרום את חלקי. כיום אני משרתת כמדריכת כושר קרבי במחנה 80, ושמחה על ההזדמנות להשפיע ולתת מעצמי בתחום אחר."

האם את מתגעגעת לפעמים להתעמלות?

"בהתחלה לא התגעגעתי", היא אומרת, "אבל דווקא בימים האחרונים, הייתי בהשקת הספר של לינוי אשרם, שבו היא מספרת על הקריירה שלה. כשנכנסתי לאולם זה זרק אותי אחורה, לימים של האימונים, ואז הרגשתי שאני מתגעגעת, אחרי הרבה זמן שלא הרגשתי את זה".

מזהים אותך?

"לפעמים אנשים מזהים אותי. לפני כמה ימים הייתי עם אחת הבנות מהנבחרת בתל אביב, ושני אנשים עצרו אותי ושאלו אותי האם זו אני מהאולימפיאדה. הם מאוד התלהבו ורצו ממני תמונה".

מה עשית עם המדליה?

"בינתיים היא בקופסה בארון, אבל אני מתכננת להכין עבורה שידה יפה".

"שפת האם שלי היא שפת הסימנים"

אתי שוורצברג, בת 48, נולדה בחיפה למשפחה חרשת. "אני כבדת שמיעה מלידה, ושפת הסימנים היא שפת האם שלי."

בגיל 21, כשהיא אם לשני ילדים קטנים שהתאלמנה מבעלה, לא ויתרה על השכלה והתקדמות מקצועית. "למדתי תואר ראשון באוניברסיטת חיפה, ובמקביל המשכתי לפעול למען קהילת החרשים."

פעילות ציבורית מגיל צעיר

"מגיל 15 הייתי פעילה חברתית, ובגיל 21 נבחרתי לתפקיד יו"ר אגודת החרשים בחיפה. לפני שמונה שנים נבחרתי ליו"ר הארצי של אגודת החרשים בישראל."

בתפקידה כיו"ר האגודה, הובילה מהפכה כלכלית וארגונית. "כשנכנסתי לתפקיד, האגודה הייתה על סף פשיטת רגל. היום, לאחר שנים של עבודה קשה, התקציב עומד על 15 מיליון ש"ח וכל החובות נסגרו."

אגודת החרשים: קידום נגישות ושוויון

האגודה פועלת במגוון תחומים:
סיוע סוציאלי – מתן תמיכה במיצוי זכויות וייעוץ.
פעילויות קהילתיות – חוגים, טיולים ואירועים חברתיים.
קידום תעסוקה – עזרה במציאת עבודה לאנשים חרשים.
הנגשת שפת הסימנים – קידום תרגום ותוכניות חינוכיות.

מנהיגה בקהילה

שוורצברג היא האישה הראשונה שנבחרה לתפקיד לאחר 72 שנים של הנהגה גברית. "פעמים רבות אנשים הטילו ספק ביכולתי רק כי אני אישה וכבדת שמיעה. אבל נלחמתי, הוכחתי שאני יכולה והיום אני גאה להיות מנהיגה בקהילה שלנו."

האם עדיין יש מקום לציין את יום האישה?

שוורצברג ובקנוב מסכימות כי יש צורך להמשיך להיאבק לשוויון מגדרי. "נשים עדיין מתמודדות עם קשיים ואתגרים, במיוחד נשים עם מוגבלות," אומרת שוורצברג. "אנחנו חייבות להמשיך להשמיע קול."

השראה לדור הבא

שתי הנשים הללו, בקנוב ושוורצברג, הן דוגמה והוכחה לכך נשים יכולות להצליח בכל תחום אם הן מוכנות להשקיע ולהתמודד עם האתגרים שבדרך. בין אם בעולם הספורט, בהנהגה חברתית, או בכל תחום אחר, המסר ברור: התמדה, נחישות ואמונה בעצמך יכולות להביא כל אישה להצלחה.