"ממרכז פרס לשלום לכיכר החטופים, מיפו ללב תל־אביב טווינו חוט, צבוע שני אמנם, אך שזור זהב של תקווה." – יומן מלחמה

בית סוידאן • השכן של גן הבהאים

בית סוידאן בית סוידאן שוכן על צלע הכרמל, צמוד לגן...

פרח השבוע • זמזומית מצויה

הכרמל מציג לנו פרחים בכל עונות השנה. בטור זה...

לוּז: "התחושה הזאת בקריאה שאני לא באזור זמן כלשהו"  

אני משתדלת אבל ממש עושה הכול כדי לקיים הבטחות....
כללית סדנאות רחב
באנר טירת כרמל
באנר חני
באנר מוזאוני חיפה
פרסום בחי פה - רחב - מונפש
באנר מוזאוני חיפה
כללית סדנאות רחב
באנר חני

אוטובוס עם תלמידים מחיפה נכנס בטעות לשטח C: "היינו בלחץ עצום"

(חי פה) – אוטובוס שהסיע תלמידי כיתה י"ב מבית...

זינוק במחירי הדירות בחיפה

(חי פה) – עלייה חדה במחירי הדירות בחיפה בשנת...

ראש העיר מאבד רוב – האם צפוי בקריית מוצקין משבר ניהולי?

(חי פה) – הטלטלה הפוליטית בקריית מוצקין מגיעה לשיאה:...

מזג אוויר סוער, גשום וקר • צפי לברד ושלג – האם גם בחיפה?

(חי פה) - מערכת חורפית חריגה, שמביאה עמה מזג...

הולך רגל נהרג בתאונה בשדרות ההגנה בחיפה

(חי פה) - תאונות הדרכים - הולך רגל נהרג...

הימים האלה של שמש אביבית בחורף, אולי פחות טובים לחקלאות אבל למצב הרוח שלי הן עושות די טוב. מחקרים הראו שהדיכאון רווח בארצות החסרות אור שמש, למרות שאין להם מלחמה ארורה כמו זו שאנחנו חווים. ואולי השמש באה אלינו כך לתת איזו זריקת ליטוף. כי בואו, מגיע לנו. 

יום שלישי השבוע היה כזה, התלוויתי לכיתה י', של הצעירה שלי ויצאנו את העמק, רכבת בית שאן, דרך חיפה של ליבי, בואכה תל־אביב. שישה עשר נערים ונערות ניווטו וקצת התברברו אך לבסוף הגענו ליעדנו הראשון, מרכז פרס לשלום וחדשנות ביפו. המדרגות היורדות לכיוון הים העצום, הפתוח, הזמינו אותנו לחלום בגדול – Dream Big, בדמות פסל שתוכנן כך שהמביט בו ישלים את חלקי האותיות החסרות ויעז להצטרף למעגל החולמים והמגשימים. כשישבתי שם על הפסל חשבתי על שירה של סי, חברתי, "תחלמי בגדול, תחלמי. תצחקי כשתגיעי לשם. באופק הרך יחייכו, השנים הקשות שעברת בעולם." (סי היימן, 2001). התלמידים ואנחנו נחשפנו לחדשנות הישראלית. ידעתי על עגבניות השרי, אבל האם ידעתם שרמי אבנים זו גם המצאה ישראלית?! 

אני מניחה, וכך גם נאמר, שקשה לעובדי המרכז לשווק שלום בימים אלה. בכל זאת, מה אנחנו מלמדים את ילדינו ואיך נוטעים בהם תקווה? ובכן, מרכז פרס לשלום זו התחלה ושיטוט ברחובות יפו גם הזכיר את עולמנו הרב־תרבותי כאן בישראל. וכך, חבורה די פטפטנית ושמחה עשתה את דרכה לאורך הים, ולא ידעה שעוד מעט לא תדע איך לעצור את הדמעות.

בכיכר החטופים בתל־אביב השעון סופר את הימים, את השעות ואת השניות מאז נפרצו חדרי ליבנו ביד אלימה והדם שותת באומה. הבטתי בו ורציתי שיעצור, שנוכל כבר לתפור את הרקמות ולתת להן להחלים. והילדים והילדות נאלמו, תרו בין תמונות הדמויות החסרות ליד מיצג שולחן האוכל, ראו מדבקות 'חזרתי' ליד לירי וקרינה והאחרות, ובעיקר ראו את מי שעדיין לא. ראיתי ילד שחצי שעה מוקדם יותר צווח בחדווה בשיחת שוליים של נוער עם חבריו, שעון על הקיר, מנסה לאסוף דמעות שמסרבות להפסיק. וחשבתי ש'לאורך הים, אין גלים, יש עולם, שנשבר לרסיסים על המזח' (של אילה אשרוב) ואנחנו כבר לא יודעים איך להפסיק לבכות. 

לבסוף, נעמדנו להסבר על מיצג המנהרה שנבנה שם. המדריך הסביר שיש שם קולות ירי, כתובות גרפיטי ותמונות ורק מי שמוכן לזה שיעבור בה. בתי אמרה שאם אתן לה יד, היא תיכנס איתי למנהרה. יד ביד לקחתיה ולא יכולתי שלא לחשוב על המשמעות הכפולה, על כך שלמרות כל מה שקרה וכל מה ששמעה, היא עדיין בוטחת, כשידי בידה, שנצא לאור מתוך אותה מנהרה. 

"בתי אמרה שאם אתן לה יד, היא תיכנס איתי למנהרה." (צילום: לילי מילת)
"בתי אמרה שאם אתן לה יד, היא תיכנס איתי למנהרה." (צילום: לילי מילת)

באחת הכיתות פגשנו בדני מירן, אביו של עמרי מירן שנחטף מביתו, מאשתו ומשתי בנותיו ב 7 לאוקטובר ההוא. לדני מירן לא היה זקן כה ארוך כשהחל במסע אותו לא ביקש. איש האדמה מהצפון התגייס להשבת בנו ואני מתפללת ליום בו אראה את תמונתם מחויכים, מגולחים למשעי ומתחילים לשקם את הריסותיהם הפרטיות. חייהם של המשפחות החטופות פתוחים לראוות עולם, ידיהם מושטות לאחוז ולהיאחז באהבת האדם, שדני סיפר עליה בפגישה.

כי אחרי שסיפר את השעות הרבות בהן עמרי היה עדיין בביתו ואין מושיע מהמחבלים המשוטטים ואת השעות בהם חשב שאף אחד מארבעת בני משפחתו לא שרד ואת השמחה על שכלתו ונכדותיו בחיים ואז את ההבנה שעמרי נלקח, הוא סיפר על כמה טוב העם הזה, על נדיבות פלאית של זרים ועל כמה להשמיע את סיפורו, זה כל מה שיש לו. כששאלה אותו תלמידה, "מה אנחנו יכולים לעשות?" הוא ענה לה שמה שעשו כעת, שבאו, שהקשיבו, זה עולם ומלואו. דני מירן עמד והביט בה ואמר לה 'תודה'. 

כך, ממרכז פרס לשלום לכיכר החטופים, מיפו ללב תל־אביב טווינו חוט, צבוע שני אמנם, אך שזור זהב של אחווה. כן, דני מירן נטע בנו בתוך הכאב איזושהי תקווה. כי אם מישהו בסטטוס הנוראי של "אבא של חטוף", יכול לנסוע בפקקים ולפגוש חבורה צעירה של תלמידים, להניח את ליבו בפניהם, להישיר מבט, להזכיר להם שאין כמו העם הזה, לעודד אותם למצוינות ולומר להם תודה שבאו לשמוע אותו, אז גם אנחנו יכולים להמשיך, להגשים מה שהגענו איש ואישה בחיים האלה לעשות, לחיות, להיות.

בדרך חזור, כשהחלפנו רכבת בתחנת חוף הכרמל בחיפה, רווח לי, הרגשתי שזהו, הגעתי הביתה ואני יכולה לנוח רגע. יש משהו בכניסה מתל אביב לחיפה שמותיר אותי תחושת הקלה, גם אם כמה דקות אחר כך, עלינו על הרכבת לבית שאן. כמה טוב זה לחזור הביתה וכמה אני מחכה שיזכו ויחזרו לביתם.

שלכם,
לילי מילת

צרו קשר: בוואטסאפבמייל

לילי מילת
לילי מילת
חיפאית שמצאה את ביתה בקיבוץ ליד הכנרת. אוהבת קפה, ים, אנשים ותרבויות. יועצת פנג שואי וסופרת. עובדת על למצוא את הדופק הסדיר והמשתנה בבתי המגורים ובסיפורים. סיפורים קצרים פרי עטה, באנגלית ובעברית, פורסמו באסופות שונות וברחבי הרשת ואף זכו בפרסים. ספריה: בית התאומים המסתובב (הוצאת סער), כלת הים (הוצאת מטאור), בת מספר ארבע (הוצאת מטאור). לקריאת סיפורים קצרים והיכרות נוספת, בקרו באתר הבית של לילי: קישור

כתבות נוספות מאותו הכתב

4 תגובות

  1. קצת באיחור אבל משתדל שלא לפספס אותך עם כתיבתך מלאת האור.
    איזה מסע נהדר עשיתן יחד.
    ממש מרגש
    ובלעדי התקווה, הייאוש ישתלט ואיתו יגיע מוות כואב.
    תודה ששיתפת

    • תודה רבה חברי היקר,
      בהחלט מסע עשינו, עדיין מורגש גם אחרי כמה שבועות.
      תודה שלא פספסת ואתה קורא תמיד ומגיב🙌🏼

  2. לא רק שהפסל מכוער, לא רק שהוא באנגלית ולא בעברית, לא רק שמרכז פרס לשלום הוא גחמה חסרת פשר שניסתה להתחפש למרכז חדשנות (בחוסר הצלחה כי הבניין לא מותאם)
    עוד צריך לחבר את שקר אוסלו לכיכר החטופים שהם תולדה של אסון אוסלו המתגלגל..
    וכיכר החטופים הכעורה שמלאה בקיטש שהולך ומתכלה.
    תלישות עד לגבי תלישות.

    • זה קצת כמו משפחות, שני ילדים גדלים באותו בית, קורים שם אותם דברים וכל אחד מספר אותם בעניים אחרות לגמרי, כמו היו שני סיפורים נפרדים.
      צר לי שאתה רואה כיעור במקומות בהם מצאתי יופי ואנושיות ותקווה לצד כאב.
      מקווה שיש בך כדי להכיל את העובדה שאנחנו אנשים מגוונים שחולקים את אותו מרחב.
      תודה שכתבת את שעל ליבך, אני בוחרת להקשיב.
      שיהיה שבוע טוב.

השאר תגובה

נא להזין את התגובה שלך!
נא להזין את שמך כאן

כל הכתבות בחי פֹה

"מנהרת התשתיות במפרץ חיפה – הבסיס לפיתוח האזור וליציבות, גם בזמני חירום" • צפו

(חי פה) - רגע לפני שחיפה והקריות הפכו ליעד מתקפות טילים, הושלם פרויקט המנהור הראשון מסוגו בישראל להגנת תשתיות קריטיות. מדובר במנהרת תשתיות ייחודית...

"הגינה הקטנה הזו היא כל מה שיש לנו, למה לקחת דווקא אותה?" • תושבי השכונה הוותיקה יוצאים למאבק

(חי פה) – תושבים המתגוררים בקריית ביאליק סמוך לפארק זבולון, יוצאים למאבק נגד תכנית עירונית להקמת מבנה ציבורי בן שש קומות על שטח הפארק...

נהג משאית נתפס שופך בטון בשטח עירוני בחיפה – בפעם השנייה בשבועיים

בפעם השנייה בתוך שבועיים – נהג משאית נתפס שופך בטון שופכת בטון ברחבי העיר. ביום שישי האחרון, 14/2/25, אותרה בשעות הבוקר משאית שמתוכה נשפך בטון...

מזג אוויר סוער, גשום וקר • צפי לברד ושלג – האם גם בחיפה?

(חי פה) - מערכת חורפית חריגה, שמביאה עמה מזג אוויר קוטבי, עתידה להגיע אלינו בימים הקרובים. מקורם של תנאי מזג האוויר הקיצוניים הוא מסת...

הכרמלית בחיפה • מחר, יום רביעי 19/2/25, הכרמלית לא תעבוד

(חי פה) - הכרמלית תושבת מחר לצורך ביצוע טסט שנתי. לידיעתכם. מכרמלית חיפה נמסר: עקב ביצוע טסט שנתי, הכרמלית לא תפעל מחר, רביעי 19/2/25, לאורך כל...