מכדור הארץ לירח • מאפולו 8 לארטמיס 2 – בין וייטנאם לאיראן

"To all of you down there on Earth – and around Earth – We love you, from the Moon."
(מסר מצוות ארטמיס 2, לפני שנכנסו לצד הרחוק של הירח, 2026)

בתאריך 21 בדצמבר, 1968, המריאו אל החלל על גבי טיל מסוג סטורן 5, שלושה אסטרונאוטים: פרנק בורמן, ג'יימס לוול ו-וויליאם אנדרס במשימת אפולו 8. לראשונה בתולדות האנושות, נסעו בני אדם מחוץ לכבידת כדור הארץ, אל עבר הירח. בערב חג המולד של אותה שנה, לאחר 32 דקות ארוכות בהן הייתה מנותקת קשר ממרכז הבקרה של נאס"א, הגיחה אפולו 8 מהצד הרחוק של הירח וזיכתה אותנו התמונה המופלאה של זריחת כדור הארץ – Earthrise. באופן אֵפִּי משהו, הקריא מפקד המשימה, פרנק בורמן, את פסוקי בראשית לתושבי כדור הארץ וביקש שלום ואחווה בין העמים.

בזמן ששוגרה אפולו 8 לירח, ארצות הברית הייתה שקועה עד צוואר במלחמת וייטנאם כאשר התמונות מהחזית של ג'ונגלים והפצצות ומחאות שפרצו, עמדו מנגד למסע לחלל, שניסה להציע נרטיב אחר של הישג לאומי מאחֵד בימים של פילוג בדעת הקהל האמריקני. הציבור האמריקאי חווה הפוגה קצרה מהחדשות הקשות, וכאשר בורמן שלח ברכת שלום מהצוות המרוחק כ400 אלף קילומטרים מכדור הארץ, נוצר רגע של לכידות בעם, אולי מעט נחמה.
אבל, בואו, היה גם כייף לאמריקאים להראות לברית המועצות "למי, למי – יש יותר כבוד" (דן אלמגור), במרוץ לחלל, לאחר שהרוסים היו הראשונים לשגר את הלוויין הראשון, ספוטניק, את בעל החיים הראשון, הכלבה לייקה ואת האדם הראשון, יורי גגארין, שגם הקיף לראשונה את כדור הארץ. כך שמשימות אפולו לחלל "תודלקו" על ידי יריבות בין מעצמות.

כמעט שישים שנה אחרי, ארטמיס 2, מבקשת לשחזר את המסע, אבל בעולם אחר. בעוד אפולו 8 שיקפה את אמריקה של שנות ה-60 ושלחה שלושה גברים לבנים בעיצומו של מרוץ גיאופוליטי לחלל, ארטמיס 2 נושאת עמה צוות מגוון ובינלאומי שמייצג לא רק מדינה אלא עידן של שיתופי פעולה: מפקד המשימה הוא ריד וייזמן, האדם השחור הראשון לטוס לירח הוא ויקטור גלובר, האישה הראשונה היא כריסטינה קוק והקנדי הראשון הוא ג'רמי הנסן.

גם ארטמיס 2 יצאה לדרך בעולם מתוח ומסוכסך. המתיחות הגוברת בין ארצות הברית לאיראן, לצד עימותים אזוריים כוללים, ואנחנו בישראל עמוק בתוך העניינים, יצרה שוב מציאות בה משימת חלל חשובה ורצינית מתרחשת בצילה של אי־ודאות גיאופוליטית. בישראל, בצל ההפגזות, האבדות הקשות ומלחמה שאין לה קו סיום, הסיקור סביב המשימה דל ואני מוצאת את עצמי מתאמצת למצוא שבבי מידע, כך שבסופו של דבר אני צורכת את ההיסטוריה הזו שמתרחשת לנגד עינינו מהתקשורת העולמית. חשבתי שאולי יש כאן בין הקוראים עוד כמה שוחרי מדע ותקווה כמוני, שיעניין אותם להניח לרגע עיניים עייפות מהתרעות ולכוון לחלל, ובאמצעות ארטמיס 2, לחוות על מה באמת מסתכלת לילה -לילה הלבנה ואיך נראה כדור הארץ משם.

אם כן, בזמן שהופגזנו, המריאה ארטמיס 2, בחללית ושמה אוריון בשם מבצעי אינטגריטי (למקרה שתהיתם על ריבוי השמות), בתאריך האייקוני 1 באפריל 2026, ולמרות שהמשפט הזה יכול היה להיות התחלה של בדיחה, מדובר בחבר'ה רציניים מאוד. כמו כל שיגור לחלל, גם כאן היו תקלות שיכלו לגרור את ביטול המשימה, כולל תקלה בשירותים שתוקנה על ידי כריסטינה השרברבית – גו גירל! ואחרי הקפת כדור הארץ עלו האסטרונאוטים על המסלול הבטוח לירח.

ביום השישי למשימה, התעוררו ריד, ויקטור, כריסטינה וג'רמי לקולו של ג'ים לוול, האסטרונאוט שהזכרתי קודם מאפולו 8, שאגב היה גם מפקד המשימה של אפולו 13 הנודעת, שהקליט עבורם את הברכה: "ברוכים הבאים לשכונה הישנה שלי!" בינתיים, נפטר לוול באוגוסט 2025 ולא זכה לראות במו עיניו את ההישג, אך הותיר אחריו מורשת חלל שהיא הרבה מעבר לקולו המלווה את המשימה.
אפרופו שיחות מגניבות, משהו לא היה במשימות אפולו כי לא הייתה עדיין תחנת חלל, אתמול שוחחו האסטרונאוטים של אינטגריטי מהירח עם האסטרונאוטים של תחנת החלל הבינלאומית. האחרונים אמרו שבזמן שאינטגריטי היו בצד הרחוק של הירח, הם היו בצד המרוחק ביותר מהם סביב כדור הארץ, כך שהם היו בשני הקצוות המרוחקים האפשריים אחד מהשני!

עוד רגע מרגש וראוי לציון היה כאשר צפו וצילמו הרביעייה מכתשים בצד הרחוק של הירח שלאחד מהם הציע הצוות לקרוא מכתש קרול, על שם קרול טיילור וייזמן, אשתו המנוחה של מפקד המשימה, ריד, שנפטרה מסרטן בשנת 2020.

ממעופם בצד הרחוק של הירח המשיכו ארבעת האסטרונאוטים לראות ליקוי חמה. חמושים במשקפי בטיחות, בזמן שהשמש הוסתרה על ידי הירח, צפו בהבזקי אור שהם מטאורים הפוגעים בירח.

סך המרחק שצפויים הרביעייה לעבור במשימה הוא כ- 1.1 מיליון קילומטרים. כאשר שיא המרחק שלהם מכדור הארץ היה 406,000 קילומטרים! בכך, שברה ארטמיס 2 את השיא שהיה שמור עד כה לאפולו 13 ועקפו אותו ביותר מ- 6,600 קילומטרים.

אז מה בין הירח לספרים? העוקבים אחר הטור יודעים כבר שאני עובדת בשמונה ומשהו שנים האחרונות על ספר שעלילתו ממוקמת בירח ובתקופה של משימות אפולו. בימים אלה אני מקווה להשלים את כתיבתו של הספר הראשון בסדרה ועבורי מסע האנושות בחזרה לירח מאוד סימבולי.
הייתי אמורה לבקר בנאס"א השנה אך לא הסתייע ובינתיים הסתפקתי במזכרות ותמונות ממשפחתי האהובה שביקרה שם. האחיינית המהממת שלי חולמת על עתיד בנאס"א ואני כאן כדי להביע תמיכה בחלום שלה ושל כלל ילדינו, שיוכלו להמריא גבוה מעל ענני המלחמה השחורים ולחוות את יופיו של היקום.

ברגעים אלה עושה אינטגריטי את המסע שיחזיר אותה לכדור הארץ וביום שישי הקרוב, 10 באפריל 2026, היא צפויה לנחות באוקיאנוס השקט מול חופי סן דייגו. אני מתפללת שנסיים איתם את המסע בחיוך של הקלה ועם פנים לעתיד טוב יותר, בו תעסוק האנושות פחות במלחמה ויותר בחקירה. משאירה אתכם עם יופי של הגלקסיה שלנו, מבט אל שביל החלב כפי שנתפס בעדשת המצלמה של ארבעת המופלאים. חזרו בשלום לבתיכם או איך שנהוג לברך אצלכם – Godspeed.

קריאה נעימה ושמילים טובות יהיו לצדכם תמיד,
לילי