המשמעות של כל זה: "עליך להתיר את קיומה של האפשרות שאינך צודק לגמרי"

ניסיתי לחשוב על קבוע בחיי, משהו שאני יודעת בוודאות של 100 מ-100, דבר שהספק ממנו והלאה. מלבד ענייני הלב כמו אהבתי לבנותיי, שהינה אהבה שאינה תלויה בדבר, אחרי חצי מאה כאן, אם יש משהו שאני יודעת בוודאות זה – שאני לא באמת יודעת דבר בוודאות. כל כך הרבה "אמיתות" שנלחמתי עליהן השתנו, התגלו כשגויות, אבד עליהן הכלח. בכלל הפער הזה בין הרצון ליציבות, הפחד משינויים, לעומת ההשתנות המתמדת של כל דבר ועניין בכדור הארץ והיקום בכלל, הוא משהו שלא ברור לי. אם העולם מלכתחילה במהותו הינו שינוי, אז למה אנחנו כאלה?

לא משנה מה בחרתי ללמוד ולהתעמק בו, באוניברסיטה של המדעים או באוניברסיטה של החיים, ניגשתי לנושא בסוג של תמימות – שאם רק אסיים את התואר בפסיכולוגיה אז אבין את טבעי שלי, שאם רק אשקיע ואתן את כל כולי לחברים האלה והאלה אז אין סיבה שיקרה בינינו משהו רע. כך גם יצאתי לפני כשש שנים לכתוב את ספרי המתרחש על אדמת הירח. לתומי חשבתי שאם רק אבין איך זה להתקיים בשישית כבידה מכדור הארץ, זה יספיק. ובכן, זה לא. וככל שאני מעמיקה בהבנתי את המדע המינימלי הנדרש כדי שאכתוב מדעי בדיוני ולא מדע ביזיוני, כך גלים של ייאוש נישאים ובכל פעם שאני חושבת שהצלחתי לתפוס אותם עם גלשן הכתיבה, "הינה בא עוד גל גדול"…

אני כבר כה מושקעת בסיפור ובדמויות, עד שאין לי ברירה אלא להמשיך ולספר את סיפורן. אבל כמו שאמרתי לאיש שלי לאחרונה, לו הייתי יודעת בנובמבר 2018 לאן אני נכנסת, הייתי בוחרת בדלת מספר שלוש. בכלל כל חיינו הם בחירות על בחירות על בחירות, לא? מהרמה של צבע העט ואיזו מחברת, דרך המקום בו בחרנו לגור, עם מי בחרנו שיבואו אתנו למסע ועד לאיזה צד אנחנו נוטים בענייני השעה. ובכל זאת, בתוך כל אלה, בעולם שאינו בורר תחמושת לפני שהוא יורה בה, העבודה האישית שלי היא איך לעשות כדי שאשתפר בלברור מילותיי לטובה. 

אתם כנראה לא יודעים, אבל אני עושה כמה וכמה הגהות על הטקסט שאתם מקבלים כאן ממני בכל שבוע. זה בנוסף לעבודת העורכת וגם אחרי ששלחתי את הטור לבדיקה. לעיתים אלה שגיאות כתיב קלות אבל הן לא מטרידות אותי כמו המחשבה שאולי מילה כזו או אחרת תפגע במישהו. גם בזה אין ודאות, אך יש שליטה על כך שאדע שעשיתי כמיטב יכולתי כדי שזה לא יקרה. ודעות? הן עניין לדיון ואת הדיון אפשר תמיד להמשיך בתגובות. אדרבא, דיון הוא דבר מפרה ומלמד. אלא אם הוא צדקני ואז זה לא דיון ומדובר בניסיון להאכיל בכוח מישהו שלא רוצה בכלל לטעום.

המשמעות של כל זה, הרהורים של מדען אזרח / ריצ'רד פיינמן

במדף המדעים בספרייה מצאתי ספר שאינו מדעי, אך נכתב על ידי מדען זוכה פרס נובל לפיסיקה. כך, בחיפושיי אחרי חומר מדעי שיסייע לי בכתיבת ספרי, מצאתי מישהו שינהל איתי דיון המעסיק אותי לא פחות מהמדע בימים אלה – חיים לצד מלחמה. בימים מאתגרים אלה בישראל שלנו, כשהאדם מחפש משמעות, אין פלא שהכתוב על שדרת הספר במדף הספרייה האזורית תפסה את עיני: המשמעות של כל זה, הרהורים של מדען אזרח מאת: ריצ'רד פיינמן. 

בסדרת הרצאות משנת 1963, מאה אחרת, אלף אחר, עוד לפני שנחתנו על הירח, הרהוריו של זוכה פרס נובל על מלחמות, פוליטיקה, דת והחיים בכללם, שופכות אור (או במקרה שלו: מטילות ספק סביר) על חיינו במאה ה-21. פיינמן אינו מתיימר לדעת תשובות, אלא מדגיש כבר בהקדמה כי "יכולתי לומר, איך החברה נראית בעיני איש מדע, אבל בסופו של דבר זו החברה כמו שהיא נראית בעיני." (עמ' 13).

ואחרי שקראתי והסכמתי יותר ופחות ובערך, אני יכולה לומר (די בוודאות) שעבורי, הספר שווה קריאה ויהיה מעניין לקרוא בו שוב בעתיד. כי הוא גרם לי לחשוב, להרהר, לעצור ולבוא למציאות חיינו הלא פשוטה כלל עם עיניים מחפשות. כי לפעמים אני חושבת שנאמר כבר הכול, כל הסיפורים סופרו, כל המעשים נעשו, כל המסקנות הוסקו. האם שוב אנחנו בתקופה קשה של קנאות לאמונה שלנו ורק שלנו? או כמו שפיינמן כותב: "אם מסתכלים אחורה אל התקופות הקשות ביותר, נדמה שהיו ימים שאנשים האמינו במשהו באמונה שלמה ובקנאות. הם היו קנאים כל כך, עד שהם עמדו על כך שכל העולם חייב להסכים איתם. והם עשו דברים שהיו מנוגדים לחלוטין לאמונות שלהם כדי להראות שמה שהם אמרו היה נכון." (עמ' 39)

ואני? לומדת לקבל בברכה שינויים ו… להטיל ספק. לקחתי מריצ'רד פיינמן את הצידה הזו לדרך: "…מדענים רגילים להתמודד עם ספק ועם חוסר ודאות. כל הידע המדעי אינו ודאי. ההכרה הזאת של הספק ושל חוסר הוודאות חשובה ביותר. אני מאמין שהיא בעלת חשיבות רבה, החורגת מתחום המדעים. אני סבור שכדי לפתור כל בעיה שלא נפתרה קודם יש צורך להשאיר דלת פתוחה את הבלתי נודע. עליך להתיר את קיומה של האפשרות שאינך צודק לגמרי. אחרת, אם כבר החלטת, ייתכן שלא תפתור את הבעיה." (עמ' 32)

נשאר / משוחרר

בנוגע לשאלה נשאר או משוחרר, ספרו דל פיינמן מוחזר לספרייה עם תוספת לרשימת הספרים שארצה להשאיר או לכל הפחות להשאיל אותו שוב מהספרייה. זה מסוג הספרים שמשתילים בי מחשבות ורעיונות ואני אוהבת לבחון אחרי מספר שנים מה הפנמתי ואיך הדברים הנאמרים משפיעים עליי ממרחק הזמן.

פרטי הספר: 

המשמעות של כל זה – הרהורים של מדען אזרח, ריצ'רד פיינמן, הוצאת מחברות לספרות, 1999. 
קריאה נעימה ושמילים טובות יהיו לצדכם תמיד,
לילי