הצריח בחיפה שנהרס לפני עשרות שנים ייבנה מחדש

(חי פה) - שר הפנים משה ארבל הודיע בביקור...

מגדלי חוף הכרמל – ״המפלצות״ שעל החוף

מגדלי חוף הכרמל קמו על רצועת קרקע שהיתה שייכת...

מחאת העם – החיפאים יוצאים להפגין • שבת 22/6/24

(חי פה) - ביום שבת 22/6/24 בערב תיערך הפגנה...

מגדל אשכול – ״מגדל השן״ של אוניברסיטת חיפה

אוניברסיטת חיפה שוכנת על הר טללים, אחת מפסגות הר...

הסופרת והאמנית יעל שיה – לבדה בעולם

עד שפגשתי את יעל, דמיינתי סופרים בעיני רוחי כדמויות...
באנר גורדון 230524
באנר שבוע הספר העברי בקריית ביאליק - רחב
באנר קריית אתא עצמאות 080524

משטחי ענק של צידפת הפרנה פרנה התגלו במפרץ חיפה

(חי פה בים) - רבים הדיבורים על הגירה לישראל...

המלון בבת גלים נבנה במהירות הבזק על אף שהוא חוסם את קו החוף

זוהי כתבת המשך לכתבה שפרסמתי לפני כחודשיים בתקופת הבחירות...

ב״זכרון בסלון״ בשנה הבאה – נשמע גם את סיפוריהם של העולים מחבר העמים

טטיאנה לוי דואגת לכולם טטיאנה לוי, 67, רכזת עולים ותרבות...

מגדלי חוף הכרמל – ״המפלצות״ שעל החוף

מגדלי חוף הכרמל קמו על רצועת קרקע שהיתה שייכת...

רותי סגל • אלת פריון היצירה • ציירת ואוצרת חיפאית

ציוריה, ביתה ואוצרות מעונה של רותי סגל משרים על...

"אני לא אקרא אותך יותר, אשכול נבו." / לילי מילת תופסת מדף

כמו שאני רואה את זה ומהניסיון שלי, טלפון של לפנות בוקר אף פעם לא מבשר טובות. הפעם הראשונה שהטלפון צלצל כך בבית הוריי, הייתה בימים בהם היה רק קווי, שנות ה-80. אחרי אותו טלפון מדובר היו יותר מידי התרחשויות וקולות. קמתי מהמיטה לחדר ליד. אני זוכרת שאחיי הגדולים היו ערים במיטתם אבל, שלא כהרגלנו בימים ההם, לא הייתה בפניהם הבעה של תכנון מזימות ילדותיות. ואמא עמדה ביניהם. איזה תפקיד קשה יש להורים, אין להם הנחות, אין מי שיעשה את העבודה במקומם. וראיתי. וידעתי. אבל לא ידעתי מי. 

דודה פרחה נפטרה בשנתה בלילה, אחרי שניצחה ניצחון מוחץ במחבוסה את דוד ששון והתקשרה לאבא להתרברב. העירקים לא אוהבים להפסיד אבל דוד ששון נכנע ובטח זרק איזו בדיחה, כדרכו.

במעבר חד לעשור השני של שנות ה2000, כשהוא עדיין ממשיך בלעדיה אל תוך העולם הדיגיטלי שלא הכירה, הגעתי עם אבא לטירת הכרמל לביקור. בארנק של דודה פרחה אותו שמר כאילו רק אתמול הייתה עמו, נשמרו שטרות מתוחים, חדשים, של חמישה שקלים. כן, לפני שהיה שקל חדש. ודוד ששון החליט, אולי בהבנה מוקדמת שזו השנה האחרונה שלו עמנו, לחלק את השטרות.

אני ואחיי קיבלנו מזכרת מארנקה של הדודה שכשהלכה, גם המתכון של סמבוסק הגבינה הלך איתה לשנים רבות עד שאמא איתרה אותו, אבל זה סיפור ליום אחר.
את שטר חמישה שקלים משנות ה80, מעטרות פניו של לוי אשכול ובאופן מטאפורי משהו, קיבלתי את השטר כשאני כבר גרה בקיבוץ שהוא נמנה עם מייסדיו. לוי אשכול, זיכרו לברכה, לא זכה להכיר את נכדו, שקרוי על שמו ושלשם ספריו נתכנסנו כאן – הסופר אשכול נבו.

ארבעה בתים וגעגוע/ אשכול נבו

ב24 לדצמבר 2018, סיימתי לראשונה ספר של אשכול שלאחריו כתבתי בחשבון הפייסבוק שלי ש'אני לא אקרא יותר ספרים של אשכול נבו'. זה היה אחרי שסיימתי את ספרו ארבעה בתים וגעגוע. למה יצאתי בהצהרה כה נוקבת? הינה כאן, כל הסיבות שפירטתי:
"אני לא אקרא יותר ספרים של אשכול נבו.
אני לא אקרא יותר ספרים של אשכול נבו השנה.
או עד שאסיים לכתוב את ספרי הנוכחי.

אני יודעת. חיכיתי הרבה עד שהגעתי לספר הזה. אולם הוא הגיע אליי בדיוק בזמן.
מאז ג׳ו של נשים קטנות לא הזכיר לי מישהו מדוע ולמה אני רוצה להיות סופרת.
אשכול נבו הזכיר לי למה והזכיר לי גם למה עברית. הוא מצליח לעשות איתה את מה שאני מכוונת אליו.

אולי אלו החרוזים שאצלו כן עובדים, אולי זו הפוליפוניות של הדמויות בספר שמאפיינת גם את ספרי. אולי זו פשוט התחושה שיש מישהו שכן מבין.
אולי בשל כל אלו ועוד אני לא ארוץ היום לחפש את שאר ספריו, כיוון שבפעם הראשונה יש לי חשש שאאבד את קולי הפנימי בכתביו.
אני לא אקרא אותך יותר, אשכול נבו.
כי כזה טוב אתה.
תודה."

אז כן, אהבתי את ארבעה בתים וגעגוע ובעיקר את כתיבתו של מי שגדל בעירנו חיפה והיא מופיעה ברבים מספריו. בתקופה ההיא הייתי בעיצומה של כתיבת ספר הפרוזה הראשון שלי ועדיין חיפשתי את הקול המדויק שלי כסופרת. כשקראתי את אשכול, כל כך נשביתי בכתיבתו, עד שחששתי להמשיך ולקרוא, שמא אאמץ את קולו לפני שאמצא את קולי שלי. אך מיד עם סיום כתיבת ספרי חשתי מספיק בטוחה וליום הולדתי ביקשתי "כל ספר של אשכול נבו, יתקבל בברכה".

 המקווה האחרון בסיביר / אשכול נבו

את הסופ"ש האחרון ביליתי בחברתו של המקווה האחרון בסיביר. הספר לקח אותי לטיול בקברי צדיקים המהולים בעלייה הרוסית ואיך עולמות כה שונים של דת ותרבות נפגשים עם שחמט לטבילה במקווה. לא, לא שגיתי. תצטרכו לקרוא בעצמכם ולראות שאכן כתבתי משפט תחבירי נכון כשבאתי לתאר בקצרה את הסיפור.

ציטוטים שאהבתי:
"היכולת שלו לדבר כאילו הוא כותב את המילים בראש ומסדר אותן יפה־יפה לפני שהן יוצאות לו מהפה."
"חברים ישָנים הם בית. ולפעמים הם גם בית סוהר."
וברוח הבחירות השבוע: "הזיכרון של הבוחרים בארץ קצר כמו "עוזי"."

בתשובה לשאלה נשאר או משוחרר בספרייה הפרטית שלי? 
בחיי שתכננתי לכתוב משוחרר, כי יש לי מספיק ספרים של אשכול באמתחתי, כמו נוילנד, שתהרגו אותי אם אני זוכרת למה הפסקתי לקרוא אותו לפני כמה שנים בעמוד 362, ואם ארצה לחזור אליו מן הסתם אצטרך להתחיל מבראשית.

ויש גם את משאלה אחת ימינה, שקיבלתי מתנה באותו יום הולדת ואני משאירה אתכם עם ציטוט שרק מי שחי את חיפה בשנים ההם יבין:
"כל שבת בבוקר, בשדה פתוח בכניסה לעיר (שהיום כבר צמח עליו קניון), היו מתאחדים אבות ובנים כדי להטיס טיסנים מזמזמים." אותי זה לוקח ישר לשבתות של פעם, מכוניות זרוקות בפאתי הרגע לפני העלייה של פרויד וטיסנים באוויר.

אז נכון לכתיבת שורות אלה, אני עוד לא יודעת סופית מה אני עושה עם שלושת הספרים הללו, אבל אני יכולה לומר לכם בוודאות שלספרו הראיון האחרון שמור מקום של כבוד והערכה בספרייה שלי והוא בוודאות נשאר. כסופרת, יש לי ספרים רבים שהם 'על הכתיבה'. ספר זה של אשכול הוא ייחודי, כי בהפוך על הפוך הוא מספר על חיי סופר, אך לא בטוח שהם שלו ובדרך מרתקת של מענה לשאלון מתקבל רומן שיש לי כה הרבה ציטוטים לשמור ממנו.

והיה קשה, אבל בחרתי לכם אחד בלבד, קשוח, בוקס בבטן בתקופה זו במיוחד:
"לא עניתי. לא התווכחתי. לא טענתי שאהבה מנצחת כל כוח שעומד מולה, כולל אידיאולוגיה. או שאהבה היא האידיאולוגיה. המשכתי לצפות בטלוויזיה כל הלילה. חיכיתי לשמות. 
היתה לי תחושת בטן. כמו שיש לאימהות לפני שנציגי קצין העיר נוקשים על הדלת."

שלושה דורות של משפחת אשכול, סבא בת ונכד, נגעו בחיי בדרך ספרותית כלשהי. הבת, עפרה נבו-אשכול כתבה על אביה את הספר אשכול של הומור, שפגשתי בילדותי בספרייה בבית הוריי. לימים, כשערכתי את אנתולוגיית ה־100 של דגניה ב, פגשתי אישית את עפרה בימי קורונה בחיפה, לאחר שכתבה סיפור משפחתי לאנתולוגיה. ובסיפורים, כמו בחיים, הקיבוץ ועירי חיפה שזורים.

פרטי הספרים: 

משאלה אחת ימינה מאת אשכול נבו, הוצאת כנרת, זמורה־ביתן, דביר, 2007.
נוילנד מאת אשכול נבו, הוצאת כנרת, זמורה־ביתן, דביר, 2011.
המקווה האחרון בסיביר מאת אשכול נבו, הוצאת כנרת, זמורה־ביתן, דביר, 2013.
הריאיון האחרון מאת אשכול נבו, הוצאת כנרת, זמורה־ביתן, דביר, 2018. 

קריאה נעימה ושמילים טובות יהיו לצדכם תמיד,
לילי

צרו קשר עם חי פֹּה: בוואטסאפבמייל

לילי מילת
לילי מילת
חיפאית שמצאה את ביתה בקיבוץ ליד הכנרת. אוהבת קפה, ים, אנשים ותרבויות. יועצת פנג שואי וסופרת. עובדת על למצוא את הדופק הסדיר והמשתנה בבתי המגורים ובסיפורים. סיפורים קצרים פרי עטה, באנגלית ובעברית, פורסמו באסופות שונות וברחבי הרשת ואף זכו בפרסים. ספריה: בית התאומים המסתובב (הוצאת סער), כלת הים (הוצאת מטאור), בת מספר ארבע (הוצאת מטאור). לקריאת סיפורים קצרים והיכרות נוספת, בקרו באתר הבית של לילי: קישור

כתבות קשורות לנושא זה

12 תגובות

  1. מצטרפת לנאמר לעיל, כותרת "צהובה" ביחס לנאמר
    אשכול אכן נפלא ואני חכולה להזדהות עם חוויית הקול הפנימי.

  2. לילי, העניין הוא שאת ההומור מבינים רק כשקוראים את גוף הכתבה. בכותרת אני רואה סוג של חלון ראווה. הכותרת יוצרת את הרושם הראשון, [וכידוע אין הזדמנות שנייה לעשות רושם ראשון], וקובעת הרבה פעמים אם אקרא או לא אקרא. בכל מקרה, תודה על תשובתך. מקווה שיזדמן לי לקרוא אותך שוב בקרוב.

  3. תודה רבה דפנה, שמחה שאהבת מה שקראת.
    הכותרת היא ציטוט ממשהו שכאמור, כתבתי לפני שנים כשקראתי את ספרו הנהדר ׳ארבעה בתים וגעגוע׳ ואכן אני זוכרת כמה התאפקתי במשך חודשים רבים לא לקרוא אותו יותר, עד שאשלים את כתיבת הספר הראשון שלי. כמובן, נאמר בהומור והפוך על הפוך.

  4. כתבת יפה כל כך, אבל הכותרת ממש מטעה. הייתי בטוחה שמדובר בביקורת שלילית על אחד מספריו של אשכול נבו, או אולי עליו אישית.
    מציעה לשנות את הכותרת. תודה.

  5. אשכול נבו הוא מהספרים האהובים עלי במיוחד. מבחינתי הוא הסופר הטוב ביותר הכותב הטוב ביותר של ההוויה הישראלית העכשווית. אהבתי את כל ספריו. הקריאה זורמת והשפה מדויקת. .

  6. עופר יקר, כשקיבלתי את הפרס הראשון על הסיפור ׳בין ערבית לשחרית׳, בין היתר השופטים נימקו את הזכייה בכך שזה סיפור שהאמת והבדייה מתעתעים ואם היה או לא היה, הוא ראוי.
    שמחה שהצלחתי לספר היטב פיסה אישית ונוגעת לי כל כך.
    תודה שאתה כאן לקרוא. סוף שבוע של מילים שיבואו בטוב.

  7. אמא'לה כמה זאת נהדרת.
    איך את מייצרת וכאילו ממציאה את עצמך מחדש אבל את כמעין שופע שמרווה בכל עת ללא הפסק.
    פתיח נהדר שלרגע לא הייתי בטוח אם הוא סיפור או אמת. קראתי שוב ושובכדי להבין שזו אמת. הצלחת להתל במחשבתי ולהעכיר ולו לרגע את צלילותה.
    תודה על מידע מרתק נוסטלגיה של ילדות. לרגע הרגשתי שילדותי התל אביבית נעלמת ובמקומה צצה הוויה חיפאית.
    סופ"ש נעים לילי תודה על פרק שבועי נוסףשהיה קסום כקודמיו ומפתיע בחיוניותו.

השאר תגובה

נא להזין את התגובה שלך!
נא להזין את שמך כאן

כל הכתבות בחי פֹה

להגמיש תבניות, לחשוב בצורה רגשית • על הספקטרום האוטיסטי

אוטיזם הוא תופעה שמוגדרת כשונות נוירולוגית המאופיינת בעזרת קבוצת תסמינים הנוגעים ביכולת התקשורת, ביכולת החברתית ובתחושה החיובית לעצמיות. אנשים עם אוטיזם יכולים להיות מאוד...

שלל פעילויות לילדים ומבוגרים • שבוע הספר העברי בקריית ביאליק

קריית ביאליק מזמינה את התושבים להינות משבוע הספר העברי ומחודש הקריאה 2024 בספרייה העירונית בין התאריכים 26/6-9/7/24. באותם הזמנים ייערכו שלל פעילות לילדים וכן פעילויות...

לאן נעלמו ה״פודטראקים״ של חיפה?

במהלך תקופת הקורונה, צמח מיזם הפוד טראקים בחיפה ואפשר לאנשים להנות מאוכל רחוב טעים במרחב הפתוח. המיזם, שהתחיל עם תקוות גדולות להמשיך ולהתרומם, נמצא...

מחאת העם – החיפאים יוצאים להפגין • שבת 22/6/24

(חי פה) - ביום שבת 22/6/24 בערב תיערך הפגנה למען החלפת השלטון והחזרת החטופים בחיפה במרכז חורב, כמו בכל שבת בחודשים האחרונים. ממחאת העם...

מגדלי חוף הכרמל – ״המפלצות״ שעל החוף

מגדלי חוף הכרמל קמו על רצועת קרקע שהיתה שייכת למשפחת כיאט. במקום זה הוקם חוף רחצה מוסדר, כבר בימי המנדט הבריטי, שנודע כ״חוף כיאט״. כיאט ביץ׳  תולדות...