טיול ארוך טווח באוסטרליה אחרי תאילנד ולפניה הודו הצריך חישוב כלכלי מדוקדק. השנה היא 2003 ואנחנו אחרי כחצי שנה מטויילת ורב תרבותית. הודו היא הזולה משלוש הארצות, ההוצאות בחמישה חודשי טיול בה היו שוות ערך לחודש אחד בתאילנד. אוסטרליה היא מקפצה גדולה מעלה וכלכלנו צעדינו בתבונה. אחת האפשרויות להצטמצם הייתה ללון בYHA (Youth Hostels Australia), אכסניות שניתן למצוא ברחבי אוסטרליה ומחירן יחסית שפוי.
הפשרה היא לחלוק חדר עם 5-6 טיילים אחרים, לעיתים התפנקנו על חדר זוגי. אני כל כך שמחה שהיינו צריכים לטייל בתקציב מצומצם כיוון שלא בטוח שהיינו בוחרים באופציה הזו וההפסד היה כולו שלנו. האכסניות ברמת אירוח טובה מאוד, יש בהן חדר קולנוע, פינג-פונג, אופניים להשכרה, כל מה שאפשר לחשוב עליו ויותר.
אבל כל ההקדמה הזאת היא כדי לספר לכם על הדבר הכי מגניב – אזור המטבח. זה לא מטבח, זה ממש אולם עם עמדות רבות לבישול, כל כלי המטבח שתעלו בדעתכם, ארונות אחסון ומקררים וכל המשתכנים נפגשים שם. כל אחד קונה לעצמו את המצרכים אבל יש מצרכים רבים שהשאירו הטיילים הקודמים וכך גם אנחנו השארנו כשעזבנו. ומה שמתרחש כשאנשים מתרבויות שונות, מארצות זרות, נפגשים באולם מטבחי אחד – זה קסם רב־תרבותי חלומי.
באזור שנקרא ביירון ביי, פגשנו מטיילים מצרפת, שתי נשים וגבר אחד וכטבעו של טיול ארוך, יצאנו למסלולי הליכה משותפים. אבל הדבר הזכור לי ביותר הייתה הארוחה המשותפת שבישלנו ואכלנו יחד. אל תשאלו אותי על המנות, אני זוכרת רק שהפסטה הייתה סוף הדרך. מה שנחקק בי היה היין. אני יכולה לא לשתות חודשים, אבל מידי ארוחה חשובה אוהבת יין טוב ואחד המקומות האהובים עליי בחיפה הוא המקום של אנדריי סווידאן בוואדי סאליב.
ערב טעימת יינות ובייחוד ערב טעימת שמפניה הוא משהו שאני משתדלת לא לפספס מידי שנה. ובכן, אנחנו בחברת צרפתים ושלושה בקבוקי יין נפתחו תוך כדי הכנת הארוחה. מעולם לא שתיתי כל כך הרבה כוסות (ביחס אליי, נדמה לי ששתיתי 4 כוסות באותו ערב) ונשארתי בהירת מחשבה, אפילו לא "תפסתי ראש". האיש ואני למדנו באותו ערב משותף איך הצרפתים עושים את זה, איך אפשר לשבת שלוש או ארבע שעות ליד שולחן עם חברים, לתת לכל ביס ללטף את החך ולגמוע באיטיות מהיין המשובח.
בשבח האיטיות / קרל אונורֶה
שלוש שנים אחר כך, יצא לאור ספרו של קרל אונורֶה: בשבח האיטיות. בזמן זה אנחנו כבר בישראל, הורים טריים וכל ארוחה היא ביס בין מטלות. חשבתי אז שאפשר ליהנות מארוחה כמו ההיא עם הצרפתים החביבים רק פעם בטיול גדול. קרל אונורה בעצמו מכור למהירות או כפי שהוא כותב, "אני קמצן עם שעון עצר, חסכן כפייתי של כל פיסת זמן אפשרית". בצר לו, יצא הסופר למסע עצמי על מנת לחקור את תנועת ההאטה ברחבי העולם, את אלה שמחליטים לעצור כשכל העולם שועט קדימה.
הוא מספר על כתבה שצדה את עינו ובה נאמר: "סיפורי לילה טוב בני דקה אחת". כדי לעזור להורים להתמודד עם תינוקות גוזלי זמן". אישית אני יכולה להעיד עד כמה רבים מההורים העייפים של ימינו לא מעוניינים להקריא סיפור ארוך לפני שינה. חוויתי על בשרי את מי שעלעלו בספר הילדים הראשון שלי, שיצא לאור ב-2014. עמדתי בדוכן ההוצאה לאור ושוחחתי עם המבקרים. אני לא יכולה לספור כמה פעמים אמרו לי "לא, אין מצב שאני מקריא ספר כזה ארוך". חלקם הסבירו שהם בוחרים ספר לפי כמות המלל. את הספר שלי, למעוניינים, לוקח 11 דקות להקריא…
הספר מביא סטטיסטיקות, מאמרים וסיפורים מרחבי העולם המעידים עלינו כממהרים, על ההשלכות של הלחץ לדחוף את הטוב והחשוב שלמענו אנו חיים – כמו הקשר עם ילדינו, חברינו ובמיוחד עם עצמנו – לקפסולות זמן מדודות וקמצניות. אתם תפגשו בקריאה קבוצות ויחידים בעולם שבחרו להאט. יש מי שמקפידים על אכילה איטית, עבודה עם פחות לחץ זמן ובאופן לא מפתיע, לעיתים יעילה יותר ואפילו סקס איטי. בעיקר, אונורה מזכיר לנו משהו שאולי היה לנו פעם, הרגע בילדות בו הזמן לא ניהל אותנו ופשוט היינו.
הספר הזה הוא חלק מהספרייה שלי ומעניין ששלפתי אותו משם דווקא בתקופה שאני מוצפת בעבודה, בלימודים ובחיים, בדברים טובים תודה לאל ואין תלונות. אבל הייתי צריכה רגע לעצור, להביט ולראות איך אני מתכננת הלאה כשאני לא מביטה על התוצאה, כפי שייעצה לי חברתי הטובה, אלא משתהה על הדרך. מנסה למצוא את הפטנט לא לרדת מהדרך, להמשיך ולעשות ולדאוג להרגיש את הזמן הזה ולא רק לחכות שיעבור כדי שאשיג משהו כזה או אחר. אנחנו חיים ברגעים, למה שאתן להם לחלוף על פניי ביעף?
זה הטור האחרון לשנת 2024 ואני רוצה לאחל סיום שנה אזרחית לא פשוטה זו עם תקווה ועם תפילה שנתאחד עם חטופינו ונבריא את האומה הזאת כמו שהארץ הזאת יודעת לעשות כשהיא רק מפנה לכך זמן ומשאבים. קרל אונורה כתב כי "כל הדברים שקושרים אותנו יחד והופכים את החיים לבעלי משמעות – קהילה, משפחה, חברות – ניזונים מהדבר האחד שממנו אין לנו די: זמן". (עמ' 18). אז בואו נעשה לנו זמן, מגיע לנו. בואו ניקח זמן לנשום באיטיות, זמן לחשוב לפני שאנחנו מקלידים מילים פוגעות, זמן להקשיב לילדים – הם כל כך חכמים, זמן לחבק, זמן לאהוב בעיקר את עצמנו. כן, מגיע לנו.
פרטי הספר:
בשבח האיטיות מאת: קרל אונורֶה, הוצאת כנרת, זמורה־ביתן, דביר, 2006.
קריאה נעימה ושמילים טובות יהיו לצדכם תמיד,
לילי
כל הכבוד לך ידידיתי לילי מילת על הכתבה הזו. חג חנוכה 🕎 שמח לכולם.
תודה רבה רפי וחג מואר שיהיה 🙌🏼