עליזה וצבי שקולניק • הבית שבחוף בת גלים – עבר אל 'מגדל אלמוג'

המשך לימודים במוסדות אקדמיים – זוהי הסיבה בגינה הגיעו עליזה וצבי שקולניק לחיפה.

היכרותם החלה בגיל 14 ב'פנימיית הדסים' והמשכה הינה מאז ולאורך כל השנים כולן. כיום בני הזוג שקולניק –  צבי אדריכל מתכנן ערים, ועליזה מורה ומרצה לתולדות האומנות – משמשים כפעילים חברתיים, אשר נושאים את דגל הפיתוח החברתי בשכונת בת גלים החיפאית.

המפגש הגורלי ב'כפר הנוער הדסים'

עליזה וצבי נפגשו בשנת 1962 בפנימיית 'כפר הנוער הדסים'. באותה העת, צבי היה כבר "וותיק באזור" שכן הגיע שנה קודם לכן, ואילו עליזה החלה את השתלבותה ולימודיה בפנימייה רק בשנה זו.  

'כפר הנוער הדסים' נוסד בשנת 1947 ומאז הוא משמש כבית חינוך ערכי לנוער, כאשר משולבים בו תלמידים שונים, המתקבצים מרחבי העולם, ביחד עם נערים ונערות מהארץ. יחדיו הם יוצרים קהילה חינוכית רב תרבותית.

נדודים מפולין לגרמניה ולישראל

כיום צבי שקולניק מציג את עצמו: "… ארכיטקט בהכשרתי, אוהב אמנות ואוהב את אשתי – מרצה לתולדות אמנות וקולנוע" . הוא נולד בפולין להורים שבהגדרתם ניתן לומר ”הֲלוֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ”. הוריו הכירו זה את זו בגליציה, לאחר מלחמת העולם השנייה.

כאנשי 'שארית הפליטה' הם נדדו וגרו בפרברי העיר בורוצלב ואח"כ עברו אלי העיר היידלברג שבגרמניה. בשנת 1956 הגיע אביו ארצה "בדק וריגל", ומכיוון שהיה סוחר ממולח בצבא הרוסי, הוא הבין שבכדי לעלות לישראל עליו לצבור קפיטל, ולכן שב לגרמניה לשם ביצוע משימה זו.

צבי אשר נולד בפולין (1948), עבר עם משפחתו לגרמניה ובשנת 1960 עם אחיו, הצעיר ממנו ב 6 שנים, והוריו – יחדיו הם עלו לישראל והתיישבו ברמת גן.

ההיכרות בגיל 14

בגיל 12 החל צבי את לימודיו בבית הספר 'הילל' ברמת גן. אולם לאחר כשנה – חזר אביו אל עסקיו אשר בגרמניה, ואף עבר לגור בעיר מינכן. האם והאח הצעיר הצטרפו אל האב ואילו צבי, שהיה כבר בכתה ז', הועבר להמשך לימודים ומגורים ב'פנימיית הדסים'.

בהיותו כבן 14 הכיר את (ציטוט:) "הילדה הכי יפה והכי חכמה שהייתה בהדסים…" הלוא היא עליזה לבית מזרחי.

קהיר-מרסיי-מעברת 'מחנה ישראל'

עליזה נולדה בקהיר (1948). יחד עם אביה, אשר עסק בהנדסת מכונות במפעל גומי, אימה רבקה ואחייה הם עלו ארצה דרך מרסיי,  הנמצאת בדרום-מזרח צרפת, על חוף הים התיכון – והתיישבו במעברת "מחנה ישראל".

מעברה זו הייתה מגדולי מחנות העולים ומעברות העולים בישראל, ושכנה צפונית לעיר לוד. כיום שטח המעברה נמצא בתוך מתחם התעשייה האווירית לישראל. התנאים הקשים ו'הצרות הצרורות בצרור החיים' הניבו סבל רב לה, לשני אחיה הבוגרים ולאחיה הצעיר (אשר נפטר לאחרונה).

'כפר הנוער בן שמן'

הוריה של עליזה התגרשו, ובהיותה בת 8 היא השתלבה ב'כפר הנוער בן שמן' הידוע בזכות המסורת החינוכית המפוארת וארוכת השנים.

מגיל 8 עד גיל 14 שהתה עליזה ב'כפר הנוער בן שמן'. כיום היא מהללת ומוקירה תודה לכל הבסיס החינוכי והתרבותי אשר קיבלה שם, ובגאווה מוסיפה ומסבירה שמשנתו החינוכית של ד"ר להמן – אשר הקים את המקום בשנת 1927 – דגלה בחינוך איכותי וערכי מוסר אוניברסאליים, תוך זיקה לאדמת המולדת ולשיתופיות. כל זאת במטרה להנחיל לחניכי כפר הנוער ערכי ציונות, עבודת אדמה וכבוד האדם.

קצינת ת"ש וחבר צוות הווי של השריון

בהיות עליזה בת 14 המשיכה את לימודיה וחינוכה ב'כפר הנוער הדסים'. שם, בשכבת בני גילה, היה צבי שקולניק אשר כבר השתייך ל'חבורת הוותיקים'.

ב 1966 סיימו השניים את לימודיהם ושהייתם ב'כפר הנוער הדסים', הפכו ל"זוג יונים אוהב" והתגייסו לצבא.

צבי, כבר משחר ילדותו כתב חרוזים בפולנית, אח"כ כתב בגרמנית ומאז עלייתו לארץ בגיל 12, בעברית. בשנות הייותו בתיכון בפנימיית הדסים, הוא למד לנגן בגיטרה ואף חיבר מילים עבריות לשירים לועזיים מוכרים (למשל: "ארץ זו שלך היא", "הבה נשמח עד לב השמיים". עם לחן מקורי: "צחקי לך" ועוד). בזמן הטירונות הצבאית הוא כתב את השיר "שרונה" למנגינה השיר "מאניאנה" אשר הפך להיות ויראלי בבסיס. בזכות פופולריות זאת גויס, על ידי שאול ביבר, ללהקת צוות ההווי של חיל השריון.

עליזה – בעת שירותה הצבאי הייתה בקורס מ"כיות ואח"כ קצינת ח"ן חינוך וסעד (כיום: ת"ש, תנאי שירות). בתפקידה זה היא שירתה במחנה אשר בבית חורון (חאווארה, ליד שכם).  

לימודים ואקדמיה

לאחר סיום שירותה הצבאי החלה עליזה את לימודיה באוניברסיטת ירושלים בחוגים ל'ספרות ותולדות האומנות'. לשם מימון מחייתה ומגוריה בעיר הקודש היא השתלבה בעבודה בסוכנות היהודית כמדריכת סטודנטים מחו"ל.

ואילו צבי, לאחר שלוש שנים של כתיבה "צבאית" וניסיון בעולם הבמה הארצי, הבין שעבורו תחום זה איננו התחום המתאים לו להמשיך בו את המשך חייו – ולכן בשנת 1970 יצא ללמוד ארכיטקטורה.

תחילה למד אדריכלות באיטליה, שם אף החל לאהוב שירים איטלקיים. לאחר שנת לימודים אחת בניכר הוא שב ארצה ולמד בטכניון עד לקבלת התואר אדריכל ומתכנן ערים.

בשנים אלו ובמקביל ללימודיו האקדמיים כתב שירים ופיזמונים, להיט אחד בכל שנה. ביניהם ניתן למנות את השיר "בלי אף ביצה" ואת שיר "התולעת". כמו כן במסגרת 'חיידק הבמה', הוא היה שחקן/סטטיסט בתיאטרון חיפה.

מכללת ותיכון ויצ"ו לאומנויות

עם שובו של צבי ארצה – נישאו השניים ועברו לגור בחיפה, בשכונת נווה שאנן אשר בקרבת הטכניון. עליזה המשיכה את לימודיה באוניברסיטת חיפה ב'חוג לתולדות האומנות' ו'הכשרת מורים להוראה'. בסיום לימודיה היא השתלבה כמורה ב׳מכללת ותיכון ויצ"ו לאומנויות'.

במקום זה עבדה שכם אל שכם עם חברתה גיתית הראל, ציירת שנולדה בפראג, (עלתה לישראל ב-1949), בוגרת האקדמיה לאמנות ועיצוב "בצלאל" ירושלים אשר לימדה בחוג לאמנות, אוניברסיטת חיפה וגרפיקה, במכללת ויצ"ו, חיפה – ועם מנהלת המגמה, המורה לאומנות והציירת לאה גולדמן.

למעט 4 שנים בניגריה – התמידה עליזה בעבודתה ב'מכללת ותיכון ויצ"ו לאומנויות', עד לפרישתה לגמלאות בגיל 67.

אל אוניברסיטת IFE, אשר בניגריה

בשנת 1978, משפחת שקולניק הצעירה, שבאותה העת כבר חבקה בן (גל, יליד 1976), יצאה למסע באפריקה. כאדריכל צעיר נשלח צבי יחד עם משפחתו לאפריקה, ניגריה, אל אוניברסיטת IFE לייצג את א.מ.י./סולל בונה.

במהלך של 4 שנים (1978-82), לצד עבודתו המקצועית של צבי, עשתה משפחת שקולניק היכרות מעמיקה עם התרבות המקומית. מעונם היה בשכונת מגורי הסגל בקמפוס, בה גרו אינטלקטואלים שונים אשר באו ממרבית ארצות העולם, וכמחציתם היו ניגריים, ביניהם היה גם חברם וולה סויינקה -אשר לימים הפך להיות 'חתן פרס נובל לספרות' (1986).

בני משפחת שקולניק

בשנת 1982 שבה המשפחה ארצה ובחיקה כבר שני ילדים. בנם גל, אשר כיום הינו הייטקיסט ב'חברת וירוניס'. לפני כ 11 שנים נשלח גל לצפון קרוליינה אשר בארה"ב ומאז גר שם. מבנם גל חובקים צבי ועליזה את נכדם שי, בן ה 23.

בעת שהותם בניגריה נולדה, אמנם בחיפה, הבת כרמל. כיום בתם כרמל הינה אדריכלית, בוגרת אוניברסיטת ת"א, עצמאית הגרה בבת גלים וממנה חובקים השניים נכדה בת 5 העונה לשם ירדן.

האדריכל צבי שקולניק

בשנת 1973 בהיות עליזה וצבי סטודנטים – הם רכשו ב'דמי מפתח' דירה קטנטנה בשכונת בת גלים. במהלך השנים הם הגדילו את הנכס ובנו בית ייחודי ביותר. כאשר הם שבו מניגריה למעונם זה, צבי המשיך לעבוד כאדריכל מוביל. הוא היה בעל משרד לאדריכלות ועסק בתכנון אדריכלי של מבני מגורים צמודי קרקע ובבנייה רוויה, מבני בריאות, מלונאות, חינוך, מדע ותעשייה. מבנים לשימור – סקרים ותכנון לשם ביצוע. כמו כן הוא עסק בתכנון ערים ותוכניות אב ומתאר יישוביות, תב"עות מקומיות ונקודתיות – כל זאת עבור לקוחות פרטיים, ציבוריים ומשרדי ממשלה.

במהלך השנים צבי אף נשא בתפקיד 'מהנדס העיר' בעיריית טבריה (מיולי 2004 עד אוקטובר 2009), מהנדס ועדה מקומית – מרחבית חדשה (מיסד) "בקעת בית הכרם" (מגזר ערבי). בשנים 1996 – 1998, תיפקד כרפרנט במשרד השיכון-מחוז חיפה, מטעם האדריכל הראשי-ירושלים. 1991-1990 וגם מנהל המחלקה לתכנון עיר בעיריית חיפה, 1986-87. לא זו אף זו: אדריכל ברשות הגנים הלאומיים – אחראי לשיקום, שימור ותכנון מתקנים לרווחת המטייל באתרים  הארכיאולוגיים של הרשות 1985-86.

מהבית בחוף בת גלים אל מגדל אלמוג ◄ צפו

פעילות חברתית בשכונת בת גלים

בד בבד עם בניית הבית הקסום שעל חוף הים עליזה וצבי אף עוסקים ב פעילות חברתית ענפה בשכונת בת גלים.

כאמור, מעת חזרתם מניגריה חזרו בני משפחת שקולניק לגור בשכונת בת גלים. בשנת 2002 הקים צבי את "פורום בת גלים" והוא אף משמש בה כיו"ר. "פורום בת גלים" הינה עמותה לפיתוח איכות השכונה, אשר בין שאר פועלה מקיימת מדי שנה, פסטיבל סוכות "בית גלים".

הפסטיבל כולל בתוכו שלושה ימי ביקור בבתי אמנים מקומיים, תערוכות משותפות, אירועי רחוב, הרצאות, מפגשי ספרות וסיורים בשכונה בהדרכת מדריכים הגרים בשכונה. למותר לציין שאת כל זאת מרכז צבי.

בנוסף לכך מזה 11 שנים, צבי אף משמש יו"ר עמותת "מוזיאון לאדריכלות ע"ש מוניו גיתאי וינרויב" בבעלות עמוס גיתאי והינו חבר צוות ההיגוי של התכנים המתקיימים בו.

כמאמר ההיגד: "מאחורי כל איש מוצלח – עומדת אישה מוצלחת עוד יותר"… הרי שבמשבצת זו נמצאת עליזה, אשר כיום הינה רכזת ומנהלת את קבוצת "זמן חיפה", הנמצאת בחסות מיל"ב.

"זמן חיפה" הינה רשת של תקשורת קהילתית המשדרת בטלוויזיה הקהילתית ובה מאות תוכניות שהיו בשידור,(כולל את המגזין האישי). התוכניות משודרות אחת לכל חודש. אנשי הקבוצה מונים יותר מ-30 חברים, כולם גימלאים מתנדבים, המצלמים ומכינים את הכתבות בעיניינים ציבוריים הקרובים לליבם. בדרך כלל, אלו הם נושאים אשר להם הערוצים המרכזיים אינם נותנים במה. הנושאים מגוונים ושונים, ומתייחסים לכל האוכלוסיות ולכל הגילאים.

בשנת 2010 הצטרפה עליזה לצוות אנשי הטלוויזיה הקהילתית. היא מדריכה ומנתבת את צוות המתנדבים הבאים ליצור כתבות אודות העיר חיפה, כאשר על נושא העריכה אחראי זהר ראשית.

"הבית שעל חוף הים" בבת גלים – מכור נמכר

בשנות ה-90 של המאה ה-20 החלה עיריית חיפה לקדם תוכנית בנייה גדולת-ממדים, שכללה ייבוש של קטע מהים ברצועה שבין המבנה התחתון של רכבל חיפה וקזינו בת גלים, כמו גם הקמת שכונת מגורים, מספר בתי מלון, מרכז מסחרי ומעגנת יאכטות.

לא כל התוכניות הללו יתממשו, אך בינתיים חיש הבינו יזמים, קבלנים ו'כרישי הנדל"ן' את הפוטנציאל הגלום באזור ויזמו בניית בתי מגורים חדישים על גבי קרקעות ובתים ישנים. כך קרה ש "הבית שעל חוף הים" בבת גלים, אשר בו גרה משפחת שקולינק ב'דמי מפתח' – מכור נמכר.

לאחר מאבק משפטי ארוך ומייגע, עליזה וצבי אמנם קיבלו פיצוי כספי נאה, אולם נאלצו לעזוב את מעונם. 7 שנים הם גרו בדירה שכורה בבת גלים, ובמהלך זמן זה הם חיפשו ומצאו מעון אשר יתאים לכלל צורכיהם.

"חלקת אלוהים קטנה" בבניין אלמוג

עליזה וצבי התעקשו למצוא 'מדור שלו' אחר, אך רק כזה הנושק לשפת הים. בשנת 2013 הם קנו "חלקת אלוהים קטנה" במתחם הדירות אשר בבניין אלמוג, ומשנת 2020 הם גרים בדירה קסומה כאשר מיטב הרהיטים והחפצים שבה הועברו אליה מ"הבית שעל חוף הים" שהיה בשכונת בת גלים.

מדירה מופלאה זו הם ממשיכים את כל פעילותיהם ההתנדבותיות כאילו הם עדיין תושבי בת גלים… כנאמר: "ניתן לצאת משכונת בת גלים אך היא איננה יוצאת ממך".

האווירה והאנרגיה אשר שררה בבת גלים

אל מעונם הנוכחי הצליחו עליזה וצבי להכניס את האווירה והאנרגיה אשר שררה בבת גלים. הדירה מלאה בחפצי חן, ציורים ומזכרות רבות מטיוליהם ברחבי העולם.

האלמנט הבולט ביותר בבית זה הינו חלונות הבית רחבי הממד, אשר מהם ניתן לראות את הים הכחול. בנוסף לתמונות/חלונות הים – נמצאים בדירה ציורים רבים, רובם ניתנו להם כתשורות ואת חלקם הם קנו. ציורים רבים הינם פרי מכחולה של חברתם, והקולגה של עליזה, הציירת גיתית הראל וכן גם עבודותיו של בן הדוד הגר בעין המפרץ, יוסף פרדו.

צבי והפורטרט בכחול – ממכחול האדריכל עמי שנער

מבין הציורים הרבים צבי אוהב במיוחד את ציור דיוקנו, אשר נעשה על ידי חברו האדריכל עמי שנער. זהו פורטרט עוצמתי המציג את חזותו הכללית של צבי, כאשר האמן הוסיף לו תובנה אמנותית לגבי אישיותו של נושא הציור.

האדריכל והאמן עמי שנער הציג בתערוכת לוויין של הביאנלה לאדריכלות בוונציה. בעבודותיו ניתן להבחין בנושאי ציור אורבני, חברתי ופוליטי ואפילו התייחסות ל'מצעד השפחות'.

עליזה ופורטרט המדונה – אשר בוותיקן

אף לעליזה ציור דיוקן משלה. בעת היות משפחת שקולניק בניגריה הגיע לביקור ממלכתי האפיפיור, מהמוצא הפולני, יוחנן פאולוס השני. כחלק מהמחווה לאישיותו רמת הדרג, הוחלט להקדיש לו ציור אשר יתאר את המדונה, אימו של ישוע – אוחזת בידיה עולל טהור וקט.

חיפשו ומצאו צילום בו עליזה עוטפת בזרועותיה תינוק שחום עור, מביטה בו במבט מלא חום ואהבה, בדיוק כשם שהכילה מריה הקדושה את בנה ישוע. כיום, הציור המקורי נמצא בוותיקן ואילו העתקו תלוי בסלון בית משפחת שקולניק.

אוסף החנוכיות

לעליזה אוסף של חנוכיות, אותן היא מלקטת במהלך שנים רבות. חנוכיות אלו מאפיינות את המוטיב של תשמיש המצווה היהודי שבו נוהגים להדליק את נרות חג החנוכה. בדרך כלל החנוכייה בנויה כמנורה בעלת שמונה קנים, וקנה נוסף לצורך הנחת השמש, זאת בדומה אך בשונה למנורת בית המקדש, בה היו שבעה קנים בלבד.

למותר לציין שעיצוב החנוכייה ועיטוריה מעידים על ארץ מוצאה ועל זמן ייצורה. בחנוכיות שמוצאן בארצות האיסלאם נשמרה הדופן המשולשת וסביבה נוספו דפנות, שלהן מסגרת מפותלת ועשירה בקישוטים כמו מקלעות ומוטיבים מעולם הצומח. הקישוטים שולבו במוטיבים ארכיטקטוניים איסלאמיים כמו: כיפות דמויות בצל, צריחים, קשתות פרסה וקשתות מחודדות.

בחנוכיות שמוצאן בארצות הנצרות שולבו צריחים ומגדלים. על פי רוב, חנוכיות אשר עוצבו בתקופת הרנסנס הושפעו מן הארכיטקטורה האיטלקית ושולבו בהן דפנות מקושתות כקמרון חבית, שהוא קמרון בצורה של קשת בעל עומק המזכיר חצי חבית.

ה – מטבח

נהוג לומר שהמטבח הוא לב הבית. אמנם בביתם הנוכחי של עליזה וצבי המטבח עצמו איננו חלל גדול, אך הוא ממלא את כל האתגרים והמשימות לרווחת המשפחה. זהו המקום אליו הם מתכנסים בבוקר, בצהריים ובערב. עבורם זהו המקום הפעיל ביותר ומכיל את הפריטים הרבים המספקים את צורכיהם החשובים ביותר.

מטבחה של עליזה משמש באופן גורף לבישול, אך גם מתרחשים בו קסמים קולינריים – במיוחד לרגל סעודות חג לבני המשפחה המורחבת וכן לקראת בואם של חברים ואורחים לרוב. בנוסף לפינת האוכל הקטנה הנושקת למטבח ומיועדת אך ורק לבני הזוג שקולניק, ממוקם באזור פינת האוכל שולחן רחב ידיים ובעל ממדים עליו מוגשות אותן סעודות מיוחדות וחגיגיות.

תבליט 'תפילת השלווה, האומץ והתבונה'

במטבח תלוי תבליט שתוכנו הוא נר למחשבתה ודרך חייה של עליזה. את התבליט היא רכשה בשוק הפשפשים אשר בחיפה ובכל ליבה היא מנסה ליישם את הכתוב בו:

אֵלִי, תֵּן בִּי אֶת הַשַּׁלְוָוה – לְקַבֵּל אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאֵין בִּיכָלְתִּי לְשַׁנּוֹתָם,
אֶת הָאֹמֶץ – לְשַׁנּוֹת אֵת אֲשֶׁר בִּיכָלְתִּי,
וְאֵת הַתְּבוּנָה – לְהַבְדִיל בֵּינֵיהֶם.

למעשה זהו היגד של מסר הנקרא "תפילת השלווה" אשר חוברה  על ידי כומר פרוטסטנטי אמריקאי ופעיל חברתי במאבק לזכויות האדם, בשם ריינהולד ניבור. מסתמן שמקור דבריו הינם ממקורות קדומים כמו למשל אוסף המעשיות של "סיפורי אימא אווזה".

בעבר, נוסח תפילה זו יוחסה ל: קיקרו, פרנציסקוס מאסיזי ואחרים – אך כאמור, לא כך הוא הדבר. יתר על כן לאחר מלחמת העולם השנייה צבא ארצות הברית הפיץ את התפילה בין חייליו המוצבים במערב גרמניה, ולאחר מכן אף הופץ עוד יחוס שגוי, לחיבור מסר זה, לפילוסוף פרידריך אטינגר.

לתפילה זו תרגומים שונים ביניהם של יהונתן גפן, בשירה של שולי נתן כמו גם תרגום אחר שנוצר על ידי 'ארגון אלכוהוליסטים אנונימיים' וגם ע"י ארגוני גמילה אחרים.

'אם יש לך גינה וספריה – יש לך הכול'

במטבח תלוי עיטור קיר נוסף, אותו קיבלה עליזה כתשורה מבנה גל. על גבי לוח קטן ומעוטר חקוק המסר: "אם יש לך גינה ויש לך ספריה – הרי שיש לך כל מה שאתה זקוק לו".

אמנם בבית הדירות שעל חוף הים אין מקום נרחב לקיומה של גינה גדולה – אך עליזה הצליחה ליצור מרחב ירוק ובו צמחים המטיבים לצמוח באזור זה.

לעומת הגינה הקטנה הרי שספריית הבית עצומה היא, ומלאת כל טוב. ניתן למצוא בה ספרי אומנות ואדריכלות למכביר כמו גם ספרי הגות, ספרי קריאה ושירה.

ספריה מרשימה בעלת ספרים ייחודיים

עליזה וצבי שייכים ל'חוג ספרותי' שהינה קבוצה חברית בה אנשיה נפגשים ומנתחים יצירות ייחודיות. בספרייתם אפשר למצוא את הספרים האהובים עליהם והמומלצים כמו למשל:

'זן ואומנות אחזקת האופנוע' בה מציג הסופר פירסיג את תפישותיהם של פילוסופים רבים, ביניהם יום, קאנט, אריסטו, אפלטון ועוד – והמסקנה שמושג האיכות מקביל למושג הטאו המזרחי ולמושג הטוב בתרבות הרוח היוונית.

'עפיפונים' מאת רולאן גרי – הספר הוא רומן היסטורי שעלילתו מתרחשת בימי מלה"ע השנייה והמערכה על צרפת. אחת התובנות העיקריות העולות מהספר הינו הקשר שבין היזכרות לתקווה. לדברי רולאן גרי הרי שהתקווה היא יצר החיים וטעם החיים, היא החירות להרגיש ואף משמשת ככמיהה לחופש וכמיהה לאהבה.

'מגלה החולשות' מאת ישי שריד – העלילה הינה אודות עלם חמודות, בן 23 לאחר שירות ביחידת מודיעין מובחרת, אשר בגלל מומחיותו מבוקש מאד בנושא גילוי חולשות במערכות הגנה של טלפונים ומחשבים. אולם הצלחתו המקצועית המרשימה איננה מצילה אותו מבדידות ומלב שבור. יתר על כן הוא מנצל את כישוריו המיוחדים כדי לחדור לעומק חייהם של אחרים ואף לחסל איתם חשבונות.

ספרו של וולה סויינקה, מחזאי וסופר ניגרי

אקינוונדה אולווולה "וולה" סויינקה הוא מחזאי, סופר, משורר, פרופסור לספרות ניגרי ואף זוכה 'פרס נובל לספרות' לשנת 1986.‏

בהיות משפחת שקולניק בניגריה הכירו את וולה סויינקה, והלה הפך להיות חבר ורע המשפחה. בספריית הבית ניצב בכבוד רב, ועם הקדשה אישית, ספרו של חברם וולה. זוהי יצירה תיעודית אשר יצאה לאור בשנת 1982 בשם Aké המתעדת את ילדותו של סויינקה בניגריה. על יצירה זו הוא זכה בשנת 1983 בפרס אניספילד-וולף.

וולה סויינקה נולד באבאוקוטה שבמערב ניגריה, במוצאו האתני הוא שייך לשבט יורובה. לאחר שסיים את לימודיו במכללה הלאומית של איבדן, הוא עבר לאנגליה ואף החל ללמוד באוניברסיטת לידס ספרות השוואתית. הוא שב למולדתו ניגריה והחל ללמוד דרמה אפריקאית. יחד עם הלימוד של הדרמה האפריקאית החל הסופר ללמד דרמה וספרות באוניברסיטאות שונות. באוניברסיטה בניגריה הוא שימש כפרופסור לספרות, אך לעיתים גם פרופסור אורח באוניברסיטאות קיימברידג', שפילד ווייל.

נירה לב – געגועים (ציור נאיבי)

לעומת צבי, עליזה שולפת את ספר האומנות של נירה לב – 'געגועים'. זהו אלבום ציוריה של נירה לב, ילידת חיפה, אשר החלה לצייר בגיל מאוחר.

לב מציירת בסגנון נאיבי המאופיין בסצנות אידיליות מחיי היום יום, תוך כדי האדרת התמימות ואף בשימוש בצבעים בהירים ומלאי חיוניות אשר תואמים פרספקטיבה של ילדים. נושאי ציוריה הינן משאלות ליבה כיצד היה אמור להיראות מרחב מחייתה לפני הקמת המדינה ובשנותיה הראשונות. גיבורי עבודותיה מוצבים בעיר חיפה בה נולדה וחיה וכן דמויות מקיבוץ גבעת השלושה שם הייתה גרה משפחתה המורחבת.

100 שנה ליסוד השכונה החיפאית בת גלים

למרות שלא נולדו בחיפה- בני הזוג שקולניק הינם פטריוטים מובהקים של 'עיר ההר הנושק לים'. לדידם זוהי עיר שיש בה יותר סוגי איכויות מאשר בכל עיר אחרת בארץ. הם מציינים את תחושת השפיות וההרמוניה אשר קיימת בחיפה הן מהבחינה האנושית והן מהיבט נופי הטבע.

אמנם, תמיד יש להשקיע עוד ועוד משאבים… ואף בתחומים רבים, אולם לדעתם ניכר השיפור אשר חל באזור. בפעילותם הציבורית הם מתמקדים בעיקר בתושבי הקהילה האיכותית אשר בשכונת בת גלים, אשר זה מכבר מציינת 100 שנה להיווסדה.

לפני כ 20 שנה יזמה עליזה יחדיו עם קבוצה מנשות בת גלים את 'שוק'הילה'. זהו שוק לפירטי יד שניה אשר מטרתו היא חברתית למען תושבי קהילת בת גלים ואורחיה. כמו כן מטרת 'שוק'הילה' הינה אידאולוגית ומטרתה לסייע בהיבט האקולוגי ושימור הסביבה. למותר לציין שמיזם זה נועד אף ליצור נקודת מפגש ושיח בשכונה, וגם לתרום למימון פעילות תרבותיות וקהילתיות בשכונת בת גלים.

בחזונם – פיתוח מואץ בבת גלים

בחזונם רואים צבי ועליזה פיתוח מואץ בבת גלים. הם מברכים על המיזמים השונים בהם נוטלים חלק תושבי השכונה כמו גם מודים ומוקירים ברכה על המשך הצערת השכונה ומקדמים בברכה רבה את המשפחות הצעירות המגיעות לגור בבת גלים, דבר אשר אפילו הביא את בית הספר המקומי להיות לייחודי בשכונה ובאזור: בית ספר ברוח האנתרופוסופיה.

הם מייחלים לימים של שקט בהם ניתן יהייה לשלב את פעילות חיינו גם בהופעתו החודשית הבאה של צבי, במועדון ה'זברה' – ביחד עם 14 חברות/ים יוצרות/ים, ביום חמישי 29 באוגוסט, זאת כמובן רק אם לא יהיה שינוי בהוראות פיקוד העורף. . .