הסולן עוזי אברהם מחיפה עדיין משתעשע ברעיון להיות טייס

עוזי אברהם, סולן וכוכב להקות קצב בשנות ה 60' 70' 80' הוא אדם מוכר מאד לתושבי חיפה הוותיקים והמוסיקליים.

עוזי נולד וגדל בשכונת בת גלים בחיפה, והופיע כסולן להקות קצב במועדוני בידור ברחבי ישראל. הוא היה חברו הטוב של אליל הזמר החיפאי מייק ברנט. במלחמת ששת הימים 1967 היה מקלען בטנק של גדוד 129 אשר לחם בכיבוש קלע, אולם עד היום משתעשע ברעיון להיות טייס.

◄ עוזי אברהם שר – Falling in love – מרץ 2024

"גם אני חי פה"

כאן המדור המביא אליכם דמויות חיפאיות מרתקות בבית מגוריהן כאשר ההיכרות הינה דרך הסיפורים, המטענים ונקודת המבט הייחודית של האנשים המרכיבים את הפסיפס האנושי של עירנו חיפה. דהיינו, אלה החיים והגרים פה, ממש כשם המדור- "גם אני חי פה".

במסגרת מדור זה נכיר דמויות חיפאיות ואת מקום מגוריהן. ההיכרות איננה דרך מטראז' הדירה, או הערכה נדלני"ת או תיאור עיצובי בלבד, אלא מהותה של הכירות זו הינה להיוודע בבית המארחים, אל הסיפורים, אל המטען הרגשי ואל זווית הראייה הייחודית האישית.

במבואת הבית תחושת ה"הוגה" (Hygge)

במבט ראשון, ומיד על סף מפתן ביתו של עוזי אברהם, נבחין שמדובר בדיירים אשר להם קשר לשבדיה. דלת הכניסה מעוטרת בסממנים סקנדינביים וכבר במבואת הבית נחוש בתחושת ה"הוגה" (Hygge).

אין כל פלא בכך, שכן רעייתו מזה כ 52 שנה, גיטה הינה שבדית. בארצות סקנדינביה ה"הוגה" היא מילה שפירושה תחושת הרגשה או מצב רוח של עונג. הדבר אמור להתבטא בפעולות הפשוטות והיומיומיות והפיכתן ליפות, למשמעותיות ולמיוחדות יותר.

הטרנד הסקנדינבי דוגל בהפיכת היומיומי למיוחד וכן בהנאה מהדברים הקטנים. למשל: בבית עליך להרגיש הכי בנוח, אי לכך עליך לחלוץ את נעלי הרחוב… (אלא אם אתה "אורח לרגע"). לבני הבית ממתינות נעלים נוחות המתאימות לשהייה במקום המכיל, החם והעוטף הנקרא "בית"!

זוהי תחושה המייצרת רוגע והקלה מן המציאות הלחוצה של החיים המודרניים. הקונספט שעומד מאחורי הסגנון העיצובי הזה הוא: "דברים יפים שהופכים את חייך לטובים יותר".

כזהו ביתם של גיטה ועוזי אברהם: סגנון סקנדינבי עם הרבה השפעות מקומיות, ובנוסף לכך המוטו של עוזי הינו: "חיה ותן לחיות" ואף רצוי לשלב "בשמחה תמיד!".

משפחת אברהם-אפרתי

אביו של עוזי, וורנר אברהם, נולד בגרמניה ואימו רחל אפרתי נולדה בנס ציונה. עוזי מתהדר בכך שאימו היא צאצאית למשפחת לרר אשר הייתה ממייסדי נס ציונה. הוא מספר שמשפחה זו נחשבת למשפחה בין הגדולות ביותר בישראל ואף מציג בגאווה את עץ שושלת ה-משפחה.

בתחילת שנות ה 30 חש אביו את עליית הנאציזם ועם שני אחיו הם יצאו לדרום אמריקה, שם חברו לתנועה ציונית. וורנר הגיע להכשרה בקיבוץ שדה נחום, ומכיוון שכבר אז היה מומחה במערכות מים וקירור נדד בין המושבות ובנס ציונה הכיר את רחל אפרתי. הזוג אברהם נישא בנס ציונה על גג ביתם של משפחת בן הדוד "ילו", הרי הוא אהרן שביט (ילובסקי) תת-אלוף ששירת כטייס קרב, ואף היה מפקד טייסת ומפקד כנף בחיל האוויר.

רוב חברי ההכשרה של וורנר היו חיפאים, ולכן בשנת 1940 הוא החליט לעבור לחיפה. כבר באותן שנים היה אביו דמות מוכרת מאד, שכן הוא היה ה-מומחה בתחום הקירור ובתי קירור.

ילדות בשכונת בת גלים

עוזי, שכילד ממש לא אהב את שמו, נולד בבת גלים ב-1943. הייתה זו תקופה מיוחדת אשר לפני הקמת המדינה. במהלך רוב היום הילדים התרוצצו בבריכה ובים, שיחקו כדורגל  וכדורסל. הם גלשו בים ללא כל אביזרי עזר, שיחקו קלאס ו"בלורות" (ג'ולות). בבית הספר, החבר'ה ועוזי אשר עמד בראשם, "שיגעו" את המורים. דבר שהרתיח את ההורים ובמיוחד את אביו וורנר, אשר היה "ייקה" וסבר (בגרמנית) ש"סדר חייב להיות".

באותה העת שכונת בת גלים הייתה שכונה של הרבה מאד יוצאי גרמניה (ייקים). שכונה אירופאית לחלוטין שבה השובבות של הצברים מאד הפריעה למנוחת הצהריים… עד גיל 10 עוזי למד בבית הספר "עממי בת גלים". כאשר כלו כל הקיצים למעשי הקונדס שלו, סברו הוריו שייטב לו ללמוד בקיבוץ גבת.

בקיבוץ גבת שהה שלוש שנים (מגיל 10 עד 13). שם נהנה מאד מהמרחבים, מחברת הילדים ובמיוחד מהוריו המאמצים, אשר היו נפלאים אליו. יחד עם זאת, געגועיו להווי הבית אשר בבת גלים החזירוהו למקום הולדתו. לעוזי אח הצעיר ממנו ב 11 שנים, איתן אברהם. שניהם אכן באמת חברים-אחים בלב ובנפש ואף הינם שותפים עסקיים.

מרד גיל ההתבגרות בצל המוסיקה

עוזי המשיך את לימודיו בתיכון המקצועי "שפרינצק", אשר בבת גלים, במסגרת המגמה המכנית. בגין האב הקפדן, המומחה הארצי במערכות קירור ובעל ידי הזהב, מרד גיל הנעורים של בנו בכורו, לא איחר לבוא.

בגיל 15 פסק מלימודיו, ומכיוון שכך החל לעבוד בנמל חיפה. בין שאר עבודותיו עבד כמלגזן ואח"כ במפעל "תעשן" שהוקם בחיפה. שם התמקד בעיקר בשטחי איוורור, צינון, קירור והחלפת חום. למותר לציין שבמפעל זה התחנכו מספר רב של טכנאים.

בימי ילדותו ונעוריו המוזיקה משכה אותו. אביו ידע לנגן על פסנתר, ולדודתו הייתה גיטרה, אך משום מה לא עלה בידו לקבלה. עם קול הבריטון המיוחד, אשר ירש מאביו (בריטון: גון קול בינוני, נמוך יחסית, הנמצא בין הבס לטנור) החל לשיר ולזמר בפני קהל.

שריונר וחלום הטיס שנגוז

זמן מה לפני השירות הצבאי חפץ עוזי להגיע לחיל האוויר, זאת משום שהיו לו שני בני דודים טייסים,  שהיו פייטרים בלתי רגילים ושמם נודע למרחוק. אלא שדין המשפחה הכריע: "מספיק שני טייסים במשפחה, אין צורך ביותר מכך".

בשנת 1961 התגייס לצה"ל ומיד הופנה לחיל השריון, ושירת בשירות הסדיר בגדוד 52. "באחד האמשים" שאול ביבר ז"ל שהיה קצין החינוך של להקת גייסות השריון, שמע את עוזי, ומאוד התרשם והתלהב מקולו המיוחד ואף רצה לצרפו ללהקת גייסות השריון. אלא שעוזי סירב, משום שרצה להמשיך ולהיות עם החברים אשר בטנק. החבר'ה שבגדוד היו מאד מגובשים ולאורך השנים עברו ביחד כברת דרך משמעותית ביותר, הן במלחמת ששת הימים והן במלחמת יום כיפור.

עוזי אברהם – סימולטור טיסה מעל גוש דן ◄ צפו

בענייני מוסיקה ואירועים- עוזי הינו אוטודידקט

לאחר השחרור מצה"ל, עבד עוזי בנמל, ואף במפעל שייצר מצננים. התפנית בחייו קרתה כאשר בשנת 1965 הגיע לבית הקפה מולין רוז' בחיפה אדם בשם זיגי, אשר היה בעל בית מלון, וחיפש להקת קצב וזמר להופעות במלונו. בעורמה ובנחישות סיפר עוזי שיש לו תזמורת, למרות שכלל לא הייתה לו… הלה הזמינו להופיע בבית המלון "בן חור" בעת נשף הסילבסטר, וכך נולדה להקתו הראשונה. לאחר מיכן, הלהקה החדשה הופיעה בפני קהל רב ב"מועדון תלפיות" בכל מוצאי שבת.

בענייני מוסיקה – עוזי הינו אוטודידקט עם שפע של מעוף ותעוזה. במהלך השנים הוא היה חבר בלהקות 'הנוודים', 'נערי החצר' ו'פרחי הצבר'. הלהקות הללו הופיעו במספר מועדונים רב כמו: מועדון תלפיות, בקתת הדייגים, מועדון ארבל בטבריה, פינגווין בנהריה, האוהל הבדואי בנתניה, מועדון כליף ביפו, מלון דן תל אביב, מלון אוויה ביהוד ובמועדון מלון אכדיה בהרצליה ואף היה דמות בולטת בחיי הלילה של חיפה, כאשר הופיע עם להקתו במועדון אשר בשכונת דניה.

במועדון 'הביט' בחיפה ערך עוזי אירועים מיוחדים בנושא 'עוזי מעיר את העיר'. באותם ערבים ניגנו תזמורות ולהקות שהקפיצו ושימחו את הרוקדים לצלילי מנגינות ושירים משנות ה 60' 70' 80'. בשנת-2007 הוא יזם מפגש של "ילדי שכונת בת גלים" בגילאי 50 פלוס. למעלה מ-800 איש ואישה הגיעו לכנס, מכל רחבי הארץ ומכל קצוות תבל.

המזל הטוב: זכייה ב 100 אלף לירות בלוטו

בשנת 1969 המזל הטוב האיר פניו אל עוזי. באותה העת התגורר בתל אביב, וליד ביתו הייתה חנות מכשירי כתיבה אשר נמכרו בה גם כרטיסי מפעל הפיס עם הגרלה מיידית שנקראה "זוטא". השיטה הייתה גירוד הכרטיס ואפשרות לזכות בהמשך התהליך. הוא זכה ב-24 כרטיסים שהיוו סידרה, ושילם עבורם 12 לירות בסך הכול.

למחרת יום ההגרלה, הגיע בעל החנות אל פתח דירתו במגמה לספר לו שכנראה זכה בסכום מסוים. באותה עת עוזי עדיין ישן וחברו פתח את הדלת. מתוך נמנום ושינה הוא מלמל שהכרטיסים נמצאים בארון, במדף העליון. בעל החנות התחיל לבדוק את הכרטיסים, הגיע ממש עד לכרטיס האחרון, שלף אותו מהחבילה והחל לברוח מהדירה. כנשוך נחש, ובלבוש מינימלי בלבד, זינק והחל לרדוף אחריו. לכשתפס אותו נאתר הלז והחזיר את הכרטיס הזוכה… מה שנקרא צריך מזל בחיים (מזל = מקום, זמן, לקחת).

הזכייה הזו עזרה לעוזי להתבסס כלכלית. באותה העת "מכובדים" רבים עטו עליו במגמה שישקיע בכל מיני עסקאות אך הוא מינף את הכסף בקניית מגרשים ונדל"ן. בנוסף לכך יחד עם שותפו לעסקים, אחיו הצעיר איתן, ייבאו לארץ מכונות לשתייה חמה, כמו כן עסקו ברעיון שתיית מים מינרליים מי עדן, ואף בנושאי בטיחות בכבישים. כמו כן, עוזי היה פעיל בהקמת "דפי זהב" בראשותו של מוריס קהאן, שם עבד בשנים 71'-74', כאיש מכירות שיווק וניהול המערכת.

חברו הקרוב – מייק ברנט

עוזי והזמר מייק ברנט היו חברים קרובים. בנעוריו חי מייק בבת גלים. הוא היה זמר ישראלי, שהחל את דרכו בארץ אך ללא הצלחה סוחפת. רק לאחר שעבר לצרפת הצליח והתפרסם מאד. בתחילת דרכו בצרפת לא הכיר שום מילה בשפה הצרפתית, הוא קרא את המילים לשיריו באותיות בעברית אשר נכתבו עבורו מראש. מייק זכה להצלחה רבה בגין קולו העמוק ומראהו הנאה.

עוזי טוען שבזכותו פרח כוכבו של ברנט. ספור המעשה הוא כדלקמן: אחרי שהלהקה שבה הופיע מייק התפרקה, הוא הגיע אליו לתל אביב וגר בדירתו של עוזי כ 4 חודשים. באחד הלילות הגיע אמרגן מטהרן להופעה של עוזי. הלה הציע לעוזי להופיע באיראן במלון הילטון, בלווי תזמורת צרפתית בת 17 נגנים. אלא שבאותה העת עוזי היה חתום על חוזה במלון דן תל אביב ולכן סרב, אך הבטיח להביא במקומו חבר. החבר היה מייק – שממנו התלהב האמרגן עד למאד ומיד לקחו לטהרן.

כך התחילה הקריירה המטאורית של ברנט אשר עלתה ופרחה. לא מזמן יזם עוזי קריאת רחוב על שם חברו מלב ונפש – "שדרות מייק ברנט" אשר נמצא ליד אצטדיון קריית אליעזר.

משפחת אברהם

בשנת 1969, בבית הקפה המיתולוגי "רוול" אשר ברח' דיזנגוף בתל אביב, הכיר עוזי תיירת שבדית אשר באה לבקר את אחותה, שהייתה מתנדבת בבית החולים "דונולו" ביפו. גיטה נולדה בעיר לנסקרונה שבשבדיה, ואח"כ עברה עם הוריה לגור בעיר מאלמו (הקרובה ביותר לדנמרק). הם נישאו ביולי 1972 ומתחזקים זוגיות אוטופית. כדבר עוזי: "חיים באידיליה, נהנים מכל רגע, נוסעים ומבלים".  

כיום לזוג שתי בנות: גלית גלשטיין, מומחית בלימוד היוגה ולה 3 ילדים בר (16) שחר (11) ומאיה (13) ואחותה קרן אברהם, מנהלת הרכש העולמית במפעל "פיליפס", ולה תאומים עומרי ויונתן (בני 13). בחדווה רבה עוזי מציין: "וכולם גרים כאן בחיפה!"

תחושת "הוגה" סקנדינבית, המהולה בישראליות

מבחינת שייכות עירונית, עוזי מגדיר את עצמו כ"מולאטי". מעין ערבוב בין היותו חיפאי מלידה, לבין חייו והופעותיו בתל אביב – והשפעתה של עיר זו עליו ( גר בת"א כ 5 שנים). למרות זאת, למשפ' אברהם ההחלטה להקים את ביתם בעיר הכרמל, הייתה ברורה. הם מעדיפים את העיר הירוקה בה אנשיה כדברי עוזי: "שקולים יותר, שקטים יותר ופחות אוהבים לראות ולהיראות".

משנת 1972 הם גרים בשכונת כרמליה ומשנת 2004 בדירתם הנוכחית, אשר נמצאת במרחק מה מדירתם הקודמת. אמנם גיטה היא זו שהייתה אחראית על עיצובו הבית, אולם למרות ההשפעה השבדית הניכרת בתחושת ה"הוגה" הסקנדינבית, עדיין ניתן לחוש בתמהיל של ישראליות.

אולפן הקלטות וסימולטור טיסה

בביתו, המקום המועדף ביותר על עוזי הינו חדרו הפרטי, הנקרא בפי כול: "החדר של עוזי". בחדר זה נמצא אולפן ההקלטות והשירה. הוא מרבה לשהות ליד ציוד ההקלטה ולעצב את הביצועים של הופעותיו. הלכה למעשה, זהו המקום שבו נוצר קסם הופעותיו.

יתר על כן, בסמוך לציוד ההקלטה נמצא גם סימולטור הטיסה, בו ניתן להטיס כ 40 סוגים שונים של מטוסים… זאת, ללא כל צורך ברישיון טיס. הסימולטור הוא מתקן המאפשר סימולציה (הדמיה או חיקוי) של פעילות מסוימת במצבים ותרחישים אופייניים שונים, שהם חלק מהמציאות. המתקן של עוזי הינו מכני משולב מחשב והוא משמש לצורכי בידור ופנאי… כמעין התנצחות כנגד גזר דין העבר: "מספיק שני טייסים במשפחה".

עוזי אברהם – המשך סימולטור טיסה מעל גוש דן ◄ צפו

עבודות הרקמה של גיטה

עוזי אוהב מאד את עבודות הרקמה אותן יוצרת גיטה והן ממוסגרות כתמונות מרהיבות ברחבי הבית. זוהי רקמת צלבים אשר לעיתים נקראת גם רקמת איקסים. הרקמה נרקמת בצורת X על בד ארוג שקל לספור בו את החוטים. הבדים הנפוצים והמסורתיים לרקמת צלבים הם קנבס פשתן ובד כותנה.

למרות שהיסטורית הגובלן היה שטיח קיר ארוג, הרי שבמשך השנים המונח הזה הפך לשם כולל גם לרקמת הצלבים וכן לעוד יצירות אמנות המשלבות חוטי רקמה.

בתרבות ה"הוגה" – הרהיטים פונקציונליים

גיטה, אשת חיקו הנצחית, אוהבת מאד לקרוא. אי לכך בבית משפחת אברהם מעטרות כמה ספריות את חדרי הבית, בהן ספרים רבים ואף קישוטים ומזכרות. כיאה בתרבות ה"הוגה" רהיטי הבית הינם פונקציונליים, שכן סגנון העיצוב הסקנדינבי הצליח הודות לפשטות שלו. אך זה לא בא על חשבון היופי – כל זאת מתוך הרצון לעצב חלל ביתי חמים, נעים ומואר.

מול טלוויזיה רחבת מסך מונחת על גבי ספות עור מהודרות השמיכה בה ניתן להתכרבל ולצפות יחדיו בסרטים.

המרפסת, הנוף והאווירה

מתוך חדר המגורים ניתן לעלות למרפסת בה שולט הגוון הירוק של הצמחייה אשר מסביב ובמיוחד בולט לו נוף הים. עוזי מספר שהוא "מסוגל לשבת שעות על גבי שעות ולצפות בנוף המהפנט".

אף ממטבח הבית משתקפת פיסת נוף ים. במדף אשר מעל לכיור רחצת הכלים נמצאת מנורה אשר התאורה בה הינה תאורת אווירה בלבד… "הוגה", כבר אמרנו ?

חזונו של עוזי: מימוש הקמת "בית עוז הקלע" ברמת הגולן

ב-9 ביוני 1967 ברמת הגולן התרחש הקרב על קלע וזעורה. קרב זה היה במהלכה של מלחמת ששת הימים והוא אופיין בלחימה עזה בין כוחות חטיבה 8 של צה"ל לבין כוחות צבא סוריה. היה זה אחד מהמאמצים העיקריים של צה"ל במסגרת מיגור התוקפנות באזור רמת הגולן.

במהלך תקופה ארוכה ותיקי גדוד 129, ששירתו בעת מלחמת ששת הימים, פועלים במרץ רב להקמת "אתר מורשת" בכפר קלע. אתר אשר ינציח את תרומתם בכיבוש הרמה הסורית. ראש מועצת גולן כבר הסכים להקצות שטח, ועתה נשאר המאמץ לאיסוף הממון הדרוש לשם ביצוע פרוייקט זה.

יוזם הרעיון הוא עוזי אברהם, שהיה מקלען טנק בפלוגה ו'. על הטנק שלו פיקד המ"מ נחום גנצרסקי, אשר גם הוא שותף בכיר ליישום הרעיון. כמו כן כבר הוכנה סקיצה ראשונית על-ידי האדריכל ד"ר דוד בר-און. כל שנותר הוא הוצאת מימוש חזונו של עוזי אל הפועל: הקמת "בית עוז הקלע".

אפשרויות להתפתחות תרבותית ענפה

עוזי מייחל שחיפה תהייה עיר תוססת יותר, שכן לדידו יש בה אפשרויות להתפתחות בידורית ותרבותית ענפה, במיוחד בתחום התיירות. הוא מברך על פרוייקט "פסטיבל הסרטים" המשובח, אשר מביא אל עירנו את תיירות הפנים. כמו כן הוא סבור שיש לתת את הדעת להקצאת עוד מקומות בילוי לקהל החיפאי הוותיק, אשר צמא הן למוסיקה נוסטלגית והן לריקודים בנוסח שנות ה 60' 70'.