אירית פלץ – אמנית רב תחומית – אתגרי החיים וצער לצד הלום קרב, נבטים מעבודותיה

אירית פלץ, הינה אמנית רב תחומית. היא נולדה בטבריה (1951) ומשחר ילדותה אהבה לצייר וליצור. עד יציאתה לגמלאות עבדה כפיזיותרפיסטית, בבית החולים הגריאטרי שיקומי, "פלימן" אשר בחיפה.

המפגש עם המטופלים הקשישים השפיע רבות על יצירותיה, ואכן תערוכת היחיד שלה בשם "חלומותיי יחווירו" עסקה בזקנה, בבדידות ובחולי – זאת לצד חייה עם אבי שלושת ילדיה אשר היה נכה צה"ל והלום קרב.

"גם אני חי פה"

כאן המדור המביא אליכם דמויות חיפאיות מרתקות בבית מגוריהן כאשר ההיכרות הינה דרך הסיפורים, המטענים ונקודת המבט הייחודית של האנשים המרכיבים את הפסיפס האנושי של עירנו חיפה. דהיינו, אלה החיים והגרים פה, ממש כשם המדור – "גם אני חי פה".

במסגרת מדור זה נכיר דמויות חיפאיות ואת מקום מגוריהן. ההיכרות איננה דרך מטראז' הדירה, או הערכה נדלני"ת או תיאור עיצובי בלבד – אלא מהותה של היכרות זו הינה להיוודע בבית המארחים, אל הסיפורים, אל המטען הרגשי ואל זווית הראייה הייחודית האישית. הפעם נחווה חוויה אומנותית, עוצמתית וייחודית ביותר במעונה של האמנית הרב תחומית אירית פלץ.

פיזיותרפיה + כ 40 תערוכות

בנוסף ללימודי פיזיותרפיה, למדה אירית גם אמנות יצירה באוניברסיטת חיפה ולימודי ארץ ישראל.  שלושת ילדיה הבוגרים עוסקים באומנות בתחומים שונים, מוזיקה, ריקוד, צילום ואדריכלות נופים. בגיל 60 יצאה לגמלאות ומעת זו היא מגשימה את יעודה באמנות פלסטית, ומאז אף הציגה את עבודותיה בכ 40 תערוכות קבוצתיות בארץ ובחו"ל (במוסקבה ובפריז) ותערוכת יחיד בחיפה.

מוטיב העצב הבועט בטראומה אומללה

המשוררת אלזה לסקר שילר ברחה מהמשטר הנאצי ובשנותיה האחרונות התגוררה בארץ. רוב ימיה בישראל הייתה חולה ואומללה. בשירתה כתבה:
"חלומותיי יחווירו –
מעולם לא חרזתי כזה סוף עצוב
בספרי שירי שישירו."

בתערוכתה ובעבודותיה לא בכדי חזרה אירית על המוטיב העצוב – כחרוז רפטטיבי, כחלום חוזר ומחוויר – זאת היות וגם במהלך תולדות חייה שלה עצמה נמצא אותו מוטיב עצוב הבועט בטראומה אומללה.

אמא אילונה/אילנה ואבא טדק/גדי

את ילדותיה בטבריה מתארת אירית במילותיה כ"ילדות קסומה, מעין גן עדן עלי אדמות". לאירית אחות אחת תאומה, אורנה, אשר בילדותן קשריהן היו סימביוטיים ונפלאים. 

אימן אילונה הגיעה ארצה מפולין בשנת 1950. כאן שונה שמה לאילנה ולימים עבדה כרוקחת. אביהן גדי-טדק כבר היה אז 'עולה וותיק', שכן הגיע מפולין לפני האם, בשנת 1948. מכיוון שהיה חובש – במיידית "נקרא אל הדגל" ישירות אל שורות הפלמ"ח ואח"כ שירת כמפקד מחנה במשמר החופים. אירית מספרת שאף כילדה הבינה את ייפי מראם של זוג הוריה.

התאומות ויינברג-כרמון כ"נסיכות העיר טבריה"

במחקרים רבים נבחנו היחסים בין תאומים/תאומות וזאת לפי חמישה מדדים מרכזיים:

• קרבה: למשל בתחושה "נהנה מאוד עם התאום האחר"
• תלות: למשל בהרגשה: "מצוברח כשהוא נמצא בנפרד מהתאום האחר"
• דומיננטיות: למשל בהיגד: "אוהב להגיד לתאום האחר מה לעשות"
• קונפליקט: למשל בהתנהלות: "רב ומתווכח עם התאום האחר"
• יריבות: למשל בסיטואציה: "מקנא או לא-שמח כשאמא עושה דברים עם התאום האחר"

במהלך ילדותן התאומות הטברייניות לבית משפחת ויינברג ('הר היין' – אשר עוברת ל: כרמון) חשו עצמן כ"נסיכות העיר טבריה", שכן משפחת ויינברג הייתה מידועני הכרך ונכבדי העיר. לכן, המעבר חייפתה (בגין מקום תפקידו ושירותו של האב), בשנת 1960 – היה לתאומות מעבר קשה.

לימודים בחיפה

בשכונת נווה שאנן השלימה אירית את לימודיה היסודיים בבית הספר 'תל חי' ואח"כ החלה את לימודיה בתיכון עירוני ג' אולם סיימה ב'תיכון בית חינוך'.
כאמור, השתלבותן של התאומות ב'עיר ההר' הייתה מלווה בקשיי התאקלמות, אולם עם השתלבותן ב'תיכון בית חינוך' – שוב הפכו להיות 'התאומות הדומיננטיות'.

כיום משמש בניין 'תיכון בית חינוך' כבית 'מוזיאון חיפה', שבתחילת שנות ה-50 פעל בו בשעות הבוקר בית ספר תיכון פרטי שנקרא 'בית חינוך תיכון לילדי עובדים' אשר נוהל בידי קואופרטיב מורים והשתייך ל'זרם העובדים' – ובשעות הערב תיכון ערב בשם 'תיכון חדש'. בסוף שנות ה-60 החל לפעול בו בשעות אחר הצהריים סניף של בית הספר ההסתדרותי 'משלב' שהכין תלמידים מבוגרים לבחינות בגרות.

מכ"מית בחיל הים

בעקבות האב – התגייסה אירית לחיל הים ובתפקידה זה שימשה כמכ"מית ('מגלה כיוון ומרחק'). בעזרת מיכשור מתוחכם זה ישנה יכולת גילוי של כוחות אויב, אשר תנועתה נשענת בין השאר על מערכות המכ"ם הפרוסות בגבולות המדינה. המכ"ם הינו מערכת אלקטרונית המשלבת טכנולוגיית גלי רדיו, תקשורת, עיבוד אותות ומחשוב.

במסגרת תפקידה זה הייתה אירית אמונה על פעולות תפעול, הגדרות תוכנה, בדיקה ואיתור תקלות הן באמצעים השונים והן במערכות המחשוב.

פיזיותרפיסטית

לאחר שחרורה מצה"ל החלה אירית את לימודיה בבית הספר לפיזיותרפיה אשר בבי"ח אסף הרופא, אשר הינו בית להכשרת פיזיותרפיסטים, ברמה מקצועית גבוהה ובסטנדרט בינלאומי.
תכנית הלימודים הבסיסית כוללת הכשרת בוגרים במסלול הלימודים לתואר בוגר בפיזיותרפיה (BPT) הנמשך 4 שנים. לימודיה התקיימו בקמפוס של אוניברסיטת ת"א ובביה"ס ב'מרכז הרפואי אסף הרופא'.

בסיום לימודיה שבה חייפתה והחלה את עבודתה כפיזיותרפיסטית, תחילה בבית החולים רמב"ם ואח"כ ב'מרכז הגריאטרי-שיקומי פלימן'.
בנוסף ללימודי פיזיותרפיה, למדה גם אמנות יצירה באוניברסיטת חיפה ולימודי ארץ ישראל ותואר שני ב'תולדות אמנות'.

אחראית על נושא הפיזיותרפיה ב'ביה"ח פלימן'

'המרכז הגריאטרי-שיקומי פלימן' הוא מרכז שיקומי ממשלתי אשר מיועד לאוכלוסיית הגיל המבוגר בכל אזור הצפון.
בית החולים זה משמש כמרכז רפואי לשיקום גריאטרי ולטיפול במחלות חריפות ומספק שרותי רפואה וסיעוד איכותיים ומקצועיים, בשילוב כלל הטיפולים המשלימים, כל זאת על מנת להחזיר את המטופלים לקהילה, תוך הגעה לתפקוד מלא ככל האפשר.

מטרתו של השיקום הפיזיוטרפי הינו לשפר את כושר הניידות והתפקוד היום-יומי ולהחזיר את המטופל לחיים עצמאיים ופעילים ככל הניתן – כאשר הטיפול כולל תרגילים לחיזוק שרירים ושיפור טווח תנועה, תרגילים לשיפור שיווי המשקל והקואורדינציה, תרגול נשימתי ושיפור סבולת, הפחתת כאבים באמצעים שונים, תרגול הליכה והתאמת אביזרי עזר.
עד לפרישתה לגמלאות שימשה אירית כמנהלת ואחראית על נושא הפיזיותרפיה במרכז זה.

צורך עז לצייר ולהציג את הקשיים והאתגרים השונים

כאחראית על נושא הפיזיותרפיה במחלקת הפיזיותרפיה אשר ב'בי"ח פלימן' עסקה אירית במספר תחומים:

• שיקום אורטופדי: המטופלים הזקוקים לשיקום אורטופדי מגיעים למרכז הרפואי לאחר שברים והחלפות מפרקים.
• שיקום נוירולוגי: כאשר המטופלים המגיעים הם לאחר אירוע מוחי או חולים במחלות נוירולוגיות כגון: פרקינסון, תסמונת גיליאן ברה וטרשת נפוצה.
• שיקום קטועים: המטופלים המגיעים למחלקה זו הם לאחרי קטיעות בגפיים עליונות ותחתונות בעקבות מחלת סכרת, מחלות כלי דם, טראומות וגידולים.
• שיקום לאחר ירידה תפקודית: ירידה תפקודית יכולה לנבוע מסיבות שונות כמו: אשפוז ממושך, מחלת חום ממושכת, נפילות חוזרות וירידה במצב הקוגניטיבי. מטופלים אלו עוברים הערכה תפקודית והטיפול מתמקד בשיפור התפקוד היום-יומי והתאמת אביזרי עזר.
• שיקום נשימתי- זוהי מחלקה להנשמה ממושכת: המטופלים מגיעים מבתי החולים השונים לאחר הנשמה ממושכת להמשך הנשמה או  לצורך תוכנית גמילה ממנשם.
• אירית ניהלה את מערך צוותי הפיזיותרפיסטים/ות ואף היא עצמה נתנה מענה למטופלים.

היא משבחת את כל אנשי ונשות הצוותים השונים ומוקירה להם תודה מחד ומאידך הערכה רבה למטופלים ולבני משפחותיהם. יחד עם זאת, חוויותיה משם ושהייתה במקום, הותירו בנפשה צורך עז לצייר ולהציג דרך אומנותה, את הקשיים ואת האתגרים השונים אשר במהלך שיקום מטופליה.

בגיל 60 יצאה לגמלאות ומאז היא מגשימה את יעודה באמנות פלסטית. היא חברה ב'אגודת הציירים והפסלים בישראל' וכן באגודת 'אמני ישראל מתאגדים'.

בן זוגה נכה צה"ל בגופו ובנפשו

את יונה פלץ, אבי שלושת ילדיה, הכירה אירית בתקופת מלחמת ההתשה. כנהוג באותה עת היא הגיעה, יחד עם נערות נוספות, לשמח חיילים פצועים בבית חולים רמב"ם. בין פצועים אלו היה גם יונה פלץ, אשר לאחר מספר שנים (1975) אף הפך להיות בעלה ואבי ילדיה.

בעת מלחמת ההתשה, כאשר שמי החורף דווקא כחולים ועמוקים היו, ועמק החולה נשקף בירוק – בפינת רחוב בכפר נטוש היה תרגיל צה"לי מסכם בו צורפו כמה חיילים מחיל הצנחנים לאותו כוח תירגול.

כאשר כולם החלו לנוע כוח הצנחנים פתח באש. אזי פצצות פגעו בקול נפץ בבתים שבמעלה הרחוב, כשהן מעלות תימרות ‏ עשן ואבק… ואזי קרתה תאונת האימון, בה נהרג לידו חברו הטוב גיורא היימן הי"ד.

בעת התאונה המטלטלת נכח יונה בסמוך אל גיורא, בתפקיד זמני של עוזר רגם. מעולם לא נודעה הסיבה האמיתית לתאונה והדבר הותיר ביונה תסכול עז. הוא נותר עם התחושה של "אמרו ו'חנטרשו' משהו על סידרת פגזים לא תקינה"… הפגז התפוצץ ביציאה, גיורא ספג את רוב הנזק ורסיסים אשר חלפו לימינו פגעו ביונה בידו ברגלו ובאוזניו. הוא נותר נכה צה"ל בגופו ובנפשו.

המציאות הישראלית וקשייה

כעת חיה המציאות הינה ימים של קושי, בהם נדמה שכל האזרחים בישראל נמצאים במידה מסויימת בהלם קרב.

מעת תקופת החגים של שנת 2023 עברה כל המדינה ישר לעת מלחמה, שסופה אינו מסתמן מעבר לפינה, תקופה השונה מכל מבצע או סבב לחימה שקדם לה.

הפעם הלם הקרב הינו קבוצתי, עממי. הלם של כל מי שחי פה וקולט שעתה האירוע הינו אימתני, עם התקפי זעם סדיסטי של אלימות חסרת גבול.

מהותו של המונח 'הלם קרב'

הלם קרב הוא שם היסטורי של תגובה נפשית שב 40 השנים האחרונות זכתה לסיווג בשם: הפרעת דחק פוסט-טראומטית – PTSD , או בעברית הַלֶּמֶת. תופעה זו נמצאת במוקד המחקר הקליני בפסיכולוגיה בשנים האחרונות.

את ההפרעה מפתחים גברים ונשים שנחשפו לאירועים בהם ריחפה סכנת חיים, או סכנה קיומית להם או/ו לקרובים להם. רוב המקרים של PTSD פורצים עקב לחימה בקרב, אסונות טבע, אובדן, פגיעה מינית ופיגועי טרור (אך לעיתים גם במצבי שגרה – בהם ניכרת עליה באבחון טראומטיזציה עקיפה או משנית).

בישראל ישנם אלפי הלומי קרב המוכרים על ידי משרד הביטחון. עם זאת, לפי ההערכות חלק לא מבוטל מהם כלל אינם מוכרים רישמית. רובם המוחלט של נפגעי הפוסט טראומה אינם מועסקים. הם מתקשים לעמוד בלחץ הטמון בתהליך גיוס העסקתם והם אף ממעטים להופיע לראיונות עבודה.

'אליה וקוץ בה'

במידה מסויימת שפר עליו גורלו של יונה. בעזרת מחלקת השיקום של משרד הביטחון הוא סיים את לימודיו בטכניון ואף התקבל לעבוד כמהנדס מכונות במפעל 'רַפַאֵל מערכות לחימה מתקדמות בע"מ'.

אם כי 'אליה וקוץ בה'. אמנם על נכותו הפיזית, במידת מה הוא הצליח להתגבר: גלש בים והשיט סירות ואפילו הפך להיות שחקן מוביל בטניס שולחן. יתר על כן, בשנת 2017 כאשר ייצג את 'מועדון בית הלוחם חיפה' אף זכה באליפות ישראל לנכים ב'תחרות טניס שולחן, גברים עומדים'.

אולם במהלך כל השנים כולן, נכותו הנפשית התקיימה, התגברה והשתלטה על כל חלקה טובה.

החיים בצל פגוע נפש

מדי שנה בשנה, ביום הזיכרון וביום השואה, אנשים רבים בישראל חיים מחדש את הימים הכי קשים שעברו בחייהם. זאת, בין אם מדובר בפלאשבקים מקרבות קשים במלחמה או מראות שצפים ועולים מחדש מפיגוע טרור.

חוויות טראומטיות רבות עוצמה מותירות על האדם חותם שלעולם איננו דוהה. לעתים נפגעי הטראומה, האנשים בחייהם ובני משפחותיהם חשים כאילו לא רק חייהם השתנו אלא גם האישיות שלהם השתנתה.

פוסט טראומה מסוגלת להפוך אדם אשר היה פעיל ומתפקד עם שמחת חיים לאדם שהוא סוג של שבר כלי, אדם כבוי ונפיץ הנוטה להיבהל בקלות ולאבד את עשתונותיו גם במצבים יומיומיים.

שינויים אישיותיים מסוג זה לעתים גורמים לנפגעי הטראומה להרחיק מעצמם את בני משפחתם והאנשים שאוהבים אותם ואף להיפגע הן במישור התעסוקתי והן במישור הזוגי.

בשפה מקצועית קוראים לזה הפרעת דחק פוסט טראומטית (Post Traumatic Stress Disorder ובראשי תיבות: PTSD) ולמעשה, עבור האנשים הסובלים ממנה, כל יום הוא יום זיכרון. יום זיכרון של הטראומה האישית.

חיפוש 'דרך המלך'

מירב התסמינים המתוארים במחקרים הללו הופיעו בחיי משפחת פלץ. הטיפולים הפסיכולוגיים הפרטיים וכן הללו אשר ניתנו על ידי משרד הביטחון – לא תמיד השיבו את יונה אל דרך המלך. לעיתים הוא שקע בדיכאון ולעיתים אף איבד שליטה.

לשתי שנות שבתון יצאה משפחת פלץ, כשליחי מפעל רפאל, פעם לאורגון ופעם לפלורידה (ארה"ב). בשתי פעמים אלו, בהיותם בחו"ל – חלה החמרה והרעה במצבו הנפשי של יונה. הוא הוחזר לישראל, כאשר בפעם השנייה אף נזקק לאשפוז.

במהלך 38 שנים (מעת היותה כבת 24 עד גיל 62) בכל כוחה ניסתה אירית להגן ולשמר את ברית הזוגיות – 'וכשהגיעו מים עד נפש' דווקא ילדיה הם אלו שדרבנו אותה 'לפרק את החבילה'.

ניזקי תקופת הקורונה

יונה עבר לגור בסביוני דניה, המשיך את פעילויותיו ב'בית הלוחם'. כחצי שנה טייל בעולם במרחבי אזורים  שונים. הוא אף חווה טיול מעמיק אל איי גלאפגוס, הידועים בזכות מגוון המינים של בעלי החיים האנדמיים שבהם, ובנוסף לכך במהלכן של 3 שנים הייתה לו בת זוג.

תקופת מגפת הקורונה והסגרים, אשר גרמו לנתק מחיי החברה ומפעילותו הענפה ב'בית הלוחם' (מקהלה, חוג ציור, חוג תיאטרון, שחיה ותמיכה) – גרמו להרעה נוספת במצבו הנפשי של יונה. בשנת 2021 לא יכול היה להמשיך את סיבלו ונטל את נפשו בכפו.

אירוע אמנות יין שוקולד ותרבות בביתה שהוא גם גלריה

כיום אירית ממשיכה בחייה ואף מאז גירושיה היא נמצאת במערכת יחסים מאושרת, ובמיוחד נהנית משלושת ילדיה הבוגרים, העוסקים באומנות בתחומים שונים – מוזיקה, ריקוד, צילום ואדריכלות נופים – מנכדיה ומחבריה הרבים.

במוצ"ש, בערבו של יום 2.11.24, למרות היותו יום של  אזעקות בחיפה והצפון, הגיעו יותר מ 30 מבקרים להתרשמות מיצירותיה של אירית פלץ. היה זה ערב אמנות אינטימי במעונה, בית שהוא גם הגלריה שלה.

בגין מטר הגשם הראשון, במקום בגינת הבית – הצטופפו הבאים בסלון הרחב. כפתיח לתערוכה עצמה – ביתה רוני פלד-נדלר, רקדנית ב'להקת אורלי פורטל' (ילידת 81' הגרה בבית אורן), רקדה קטעים מתוך היצירה ״רביע״ עם המוזיקה הפרסית המיוחדת אשר אותה יצרו שני יוצרים אירנים, אב ובנו החיים בארצות הברית. מהותה של היצירה ״רביע״ הינו המסר שעל האדם להתחבר אל האור הקטן הנמצא בקצה.  

ריקוד, כטקס סופי, על אהבה ואחדות

כוריאוגרפיית ריקוד היצירה 'רביע' נוצרה בהשראת רביע אל אדוויה, שהייתה מיסטיקנית סופית מהמאה השמינית לספירה.

היצירה מציגה כוריאוגרפיה של טקס סופי על אהבה ואחדות, לצלילי מוסיקה פרסית סופית המוקדשת לשיריו של ג'לאל אל-דין אל-רומי, המשורר בן המאה ה-13. כלל המחול כולל שני חלקים, החלק הראשון מתמקד בהיבט הרוחני והפולקלורי של האהבה והשני הוא הדרן לאהבה.

בערב האומנותי זה רקדה רוני אך שני קטעים קצרים מתוך יצירה מופלאה זו.

הציור 'תיבת נח העכשווית'

במוצ"ש 2.11.24 הגיעו יותר מ 30 מבקרים להתרשמות מיצירותיה של אירית פלץ. היה זה ערב אמנותי אינטימי בביתה, שהוא גם הגלריה שלה.

להלן כמה דברים אודות הציור 'תיבת נח העכשווית':  תיבת נֹחַ היא תיבת עץ ענקית, שאותה בנה, ע"פ המקרא, נח במצוות אלוהים, ובה מילט את עצמו ואת משפחתו וכן זוגות מכל מיני בעלי החיים, מאבדון בעת המבול אשר הציף את כל פני הארץ. בתום המבול התיבה נחה על הרי אררט, ואח"כ הייתה אמורה להגיע היונה עם ענף של זית ולהביא עת של שלום.

 בעבודתה זו כמהה האומנית אירית פלץ להכיל על המתבונן בציור 'תיבת נח העכשווית' את השאלה הרטורית: האם עת "היונה עם על של זית" אכן זה מכבר הגיעה ??? התהייה עת של שלום?? האם השלום הוא אכן 'שלום עכשיו'???

להלן לוט לינק ליוטיוב ובו אירית פלץ נושאת דברים אודות ציורה 'תיבת נח העכשווית' – המבול, תיבת נח ויונת השלום.

ביתה באזור 'הגגות האדומים'

בית משפחת פלץ נרכש כבית קטנטן, אך לימים עבר שיפוץ מאסיבי בעזרת חמה מנחם-מנדל, אביו של יונה ז"ל.

הבית נמצא באזור שכונת רמות רמז שבעבר הייתה כ'עיר גנים'. בתיה הראשונים של רמות רמז נבנו לאורך רחוב אינטרנציונל ובדרך חנקין במתכונת אופיינית של בתים דו-קומתיים בעלי גגות רעפים אדומים.

האזור הישן היה מאופיין במבנים בעלי שתי קומות אשר זכו לכינוי 'הגגות האדומים', בגלל גוון גגות הרעפים. חלק מהמבנים היו 'שיכוני רכבת' אשר נבנו בשנות קליטת העלייה הרומנית. לאחר מהלך של שיפוצים רבים משמש כיום ביתה של אירית גם כגלריה לכלל יצירותיה.

בסלון: פסנתר ורטרוספקטיבה ענפה של עבודותיה

חלל המגורים הנרחב מכיל רטרוספקטיבה ענפה של עבודותיה, מעין: תערוכת יצירותיה של אירית במשך ובמהלך תקופה ארוכה.

בעיבורו של חלל זה נמצא פסנתרו של בנה הבכור עופר (יליד 78'), אשר הינו מוסיקאי, פסנתרן ומלחין ומשמש כיום כפרופ' באוניברסיטה שבמונטריאול-קנדה.

בין הציורים הרבים אשר במרחב החדר נוכל לצפות בציור האהוב ביותר על אירית והוא דמותו של חמה סבא מנחם-מנדל ז"ל אשר כאמור בעצם היותו קבלן בניין עזר רבות בשיפוץ מבנה  הבית.

'חדר פולניה'

בביתה של אירית פינות חמד רבות, כאשר ללא כל עוררין מקום של כבוד ניתן לשלושת ילדיה הבוגרים ולנכדיה הצעירים, ולכן ישנו חדר שכולו מוקדש לתצלומי בני המשפחה. משום מה היא קוראת למקום זה 'חדר פולניה', כנראה היות שלפי דבריה במשפחות רבות ממוצא פולני היה מקובל להציג לראווה תצלומים רבים של 'בני השבט'.

על קירות החדר מוצגים לראווה בני משפחתה, הוריה, ילדיה ונכדיה. החדר עצמו משדר מבין קירותיו חום ואהבה אשר עוטפים את המתבונן בחיבוק חם ואוהד.

כאמור, כל שלושת ילדיה הבוגרים עוסקים באומנות. כאן בחדר זה, בנוסף לבנה עופר ולביתה רוני נוכל לראות אף לראות את בנה הצעיר דורון (יליד 1989) אשר גר בישוב 'כליל'  במבנה הקרוי 'יורט'  (או יוּרְטָה שפירושו המילולי: בית).

יורט הינו סוג של אוהל מסורתי המשמש מספר קבוצות נוודים שונות בערבות מרכז אסיה. היורט עשוי בדרך כלל מלבד צמר או פרווה אשר מכסה שלד עץ. דורון הוא מהנדס מים, האחראי על כל משק המים ב'כליל' ואף מלמד במכינה שבעמק יזרעאל, הוא גם צלם ואדריכל גינות.

אשפית המטבח

לגבי אירית המטבח הוא לב הבית… היא מעידה על עצמה כ'בשלנית מעולה'. אירית הינה טבעונית ולכן באורח חייה היא מקיימת הימנעות משימוש בבעלי חיים עבור מזון, ביגוד, בידור, או כל מטרה אחרת שאיננה הישרדות ישירה. מבחינת תזונתית אורח חיים זה מתבטא בהימנעות מכוונת מכל מזון מהחי כגון בשר בעלי חיים, מוצרי חלב, ביצים ודבש.

אך דָּא עָקָא (זו הצרה), לדבריה כאן נמצאת הבעיה, שאלמלא הייתה טבעונית –הייתה יכולה לקטוף מקום ותואר נכבד בתוכנית 'מאסטר שף'…

במטבחה קישוטים וחפצי נוי רבים המעידים על חשיבותו של אזור זה.

מעמד מעוצב ובקבוק יין ישן נושן

בין כול מכלול הפריטים הייחודיים, הצילומים, הפסלים, הציורים והקישוטים  הרבים – יש לאירית פינה חמה בליבה לסובניר מסוים המזכיר לה את הוריה היקרים.

במסדרון המוביל מאזור הסלון אל החדרים, במקום של כבוד, נמצא מעמד נחושת מעוצב ובו בקבוק יין ישן נושן, אותו הביאו הוריה מחו"ל באחד מטיוליהם הרבים.

על גבי זכוכית הבקבוק ישנה מידבקת תווית היקב והיא נושאת את שמותיהם של הוריה: 'כרמון אילנה וגדי'.

כאות זיכרון וכהומאז' למורשת משפחתה – המעמד המעוצב ובקבוק היין נמצאים בסביבת עבודותיה ויצירותיה של אירית.

ספר שהוא בסיס לקורס רישום

באחת מהספריות הרבות הקיימות במעונה של אירית – מצוי ה-ספר אשר פתח לה את הצוהר אל עולם הציור והרישום.

זהו ספר לימוד אומנות הרישום אשר היה בספריית בית הוריה. זהו ספר הדרכה במתכונת של קורס רישום בסיסי שמטרתו ללמד את יסודות הרישום של גוף האדם.

כדרכם של חפצים ישנים נושנים, כריכתו של ספר זה בלויה מעט. למרות זאת, בעיניים נוצצות מביטה אירית בפגמי הכריכה וביד רכה היא מלטפת את שוליה. היא פותחת דף אחר דף וכמורה מהימנה מסבירה שלבים שונים הדנים ברישום גוף האדם.

יחד עם דיוק הרישום אירית קרובה ואוהבת את זרם הפוסט-אימפרסיוניזם. זהו זרם באמנות שהתקיים בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 ונכללו בו אמנים שסגנונם היה שונה משל האימפרסיוניסטים, ולא אחיד. משמעו של מושג זה הינו 'אחרי האימפרסיוניזם', והוא מתאר את האמנות המודרנית הצרפתית שבאה מיד אחרי האימפרסיוניזם וכתגובה לאימפרסיוניזם.

בין האמנים המוערכים עליה ביותר ניתן למצוא את: וינסנט וילֶם ואן גוך, אָנְרִי דה טוּלוּז־לוֹטְרֵק ו פול סזאן.

כנפיים צבעוניות ואופטימיות

בגין מאורעות חייה אירית מבינה שלא תוכל לתקן את כל עוולות העולם, אך היא חיה באופטימיות מלאה וכמהה שהעתיד יהיה טוב יותר.

אי לכך היא "כבר בכלל לא בוכה על אשר היה בעבר", אלא חיה לה את חייה מיום ליום, בבחינת "קיי סרה סרה" – יהיה מה שיהיה… והלוואי שיהיה טוב.

אירית "הצמיחה לעצמה כנפיים צבעוניות" אשר בעזרתם היא משתדלת להמשיך ליצור לצייר ולחיות.

בחזונה תקווה שגם בעתיד הרחוק יישמרו עבודותיה וימשיכו להיות זיכרון למירב הדברים אשר ראתה בעולמנו זה ונחרטו בנפשה.