בשנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת התחילו לפעול בארץ מספר צלמים שהגיעו מאירופה. בתקופה בה צילום דרש ציוד מקצועי, ומצלמה לא נמצאה בכיסו של כל אחד, דאגו הם, במשך עשרות שנים, לתעד ולהשאיר לנו מורשת מצולמת שמספרת כיצד נראו החיים פה באותם ימים.
שמות כמו זולטן קלוגר, בוריס כרמי, בנו רותנברג, רודי ויסנשטיין, משה לוין ואחרים מככבים ברשימה הזאת. אחד הבולטים שברשימה היה הצלם החיפאי אוסקר טאובר, שיום הולדתו חל בימים אלה.
אוסקר יעקב טאובר (28 בספטמבר 1909 – 19 במאי 2000) ליווה בתצלומיו את מדינת ישראל ובמיוחד את חיפה, העיר בה התגורר מ-1948 ועד יום מותו בשנת 2000. טאובר היה ממובילי התיעוד העיתונאי בארץ, ותמונותיו התנוססו על דפי עיתונים ושבועונים, ואף התפרסמו בחו"ל.
אוסקר הצעיר
אוסקר טאובר נולד בעיר קריז'בצי שבקרואטיה למשפחה יהודית אורתודוקסית ואמידה שעקרה מווינה לזאגרב ב-1900. אביו של אוסקר, זיגפריד עזריאל טאובר, פתח בעיר חנות לעתיקות ולצורפות.
אוסקר למד בבית ספר יהודי בזאגרב (במקום בו עומד כיום משרד הקהילה היהודית). הוא שהה תקופה מסוימת בפנימייה יהודית בשווייץ, והמשיך ללימודים גבוהים בבית הספר למסחר ושפות בזגרב. לאחר לימודיו עבד כמתורגמן וקצרן בחמש שפות.
במקביל, הצטרף אוסקר לאגודת "מכבי זאגרב", שם פגש במתעמלת בשם לנקה (לאה) לבית פינזי\פינצי, והשניים היו לזוג. אביה של לנקה, איזידור, היה קצין בכיר בצבא האוסטרו-הונגרי. אוסקר צמח להיות ספורטאי מצטיין ידוע ברמה לאומית, ואף זכה שלוש פעמים באליפות קרואטיה בריצת 100 מטר.
אוסקר טאובר כאתלט
קרואטיה במלחמת העולם השנייה
באפריל 1941 פלשו הנאצים ליוגוסלביה (שנקראה אז גם "ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים"). הם כבשו אותה בתוך שנים-עשר יום, סיפחו חלקים ממנה לגרמניה ומסרו שטחים אחרים לאיטליה ובולגריה.
הגרמנים הקימו את מדינת קרואטיה העצמאית כגרורה נאצית. את השליטה בה ובחלקים מבוסניה מסרו לידי התנועה הקרואטית ה"אוסטאשה", בהנהגת ד"ר אנטה פאבליץ'. הייתה זאת תנועה פאשיסטית אלימה במיוחד, שמדיניותה המוצהרת הייתה השמדת כל המיעוטים הלאומיים והדתיים במדינה.
עם תפיסת השילטון, לא בזבזו האוסטאשים זמן. הם קבעו עונש מוות לכל מי שיפגע "בכבוד והאינטרסים החיוניים של העם הקרואטי". כמו כן, הכריזו האוסטאשים על תקנות לשמירת טוהר הדם הארי ולשמירה על כבוד העם הקרואטי. הם גם הקימו ועדת גזע פוליטית, לצורך טיפול ישיר במתנגדי המשטר.
תקנה אחרת קבעה כי "אנשים בלתי אמינים ומסוכנים" יישלחו לעבודות כפייה במחנות בידוד ועבודה. התקנה קבעה כי אנשים לא ייכלאו לתקופת שהייה הקצרה מארבעה חודשים, או ארוכה משלוש שנים. מכך נגזר, שאסירים שנידונו לשהייה ארוכה משלוש שנים, הובאו למחנה על מנת להוציאם להורג. גם אסירים אחרים שלא יכלו לעבוד, הוצאו להורג.
כבר באפריל 1941, הקימו האוסטאשים את מחנות הריכוז דניקה, קרוסקיקה וקראסטינק. שם, יחד עם קומוניסטים ומתנגדים פוליטיים אחרים, הם כלאו יהודים קרואטים בתת תנאים, וחלקם עונו ונרצחו.
אכזריותם של האוסטאשים הייתה כה חריגה, עד כי בתגובה למסע ההרג שלהם בכפרים באלפים הדינרים כתב גנרל נאצי למפקדיו בוורמאכט על כך שמעשיהם מטרידים אותו, ובכירים בצבא האיטלקי סירבו לשתף עימם פעולה, בניגוד להנחיותיהם של היטלר ומוסוליני.
במרכז קרואטיה הקימו פאבליץ' והאוסטאשים את מחנה ההשמדה יאסנובאץ, בו רצחו כ-600 אלף איש, מתוכם כ-25 אלף יהודים, רובם המכריע סרבים. המחנה נחשב לאחד הסדיסטיים ביותר. הרצח השיטתי בו כלל המתה במשאיות גז ותאי גזים, משרפות, תלייה, ירי, הטבעה, חנק, שימוש בכלים שונים כמסורים, פטישים וסכינים ואף "בישול" בני אדם על מנת להפוך אותם לסבון.
המחנה המשיך לפעול עד לימיה האחרונים של המלחמה ב-1945. מלבד רצח, התנהלו במחנה גם עבודות כפייה ועינויים מחרידים של אסירים באופן קבוע.
הזוג טאובר במלחמת העולם השנייה
בתוך פחות משבועיים מן הפלישה הגרמנית, ב-22.4.1941, נעצר אוסקר טאובר על ידי הגסטפו. הוא עבר חקירות בארבעה בתי כלא ושוחרר רק הודות לתעוזתה של חברתו דאז ואשתו לעתיד – לנקה (לאה) לבית פינצי.
לנקה פנתה אל המפקד המקומי של ה"אוסטשה" בבקשה לשחרר את הספורטאי הידוע. הקצין כיוון אקדח לראשה ואמר: "אני יכול להרוג אותך כאן במקום, אבל בגלל אומץ ליבך ותעוזתך אשחרר את אוסקר" – וכך היה. השניים ברחו לסלובניה ונישאו בלובליאנה אצל הרב המקומי.
הם חצו את הגבול ונדדו בהרי איטליה, עד שהצטרפו כלוחמים לפרטיזנים בהרים. אוסקר, ששלט בחמש שפות, שירת כחוקר שבויים גרמנים ומתורגמן, וכן כמתאם בין הפרטיזנים לכוחות הברית בנושאי הצנחת ציוד ולוחמים אמריקנים.
את המלחמה עברו בני הזוג באיטליה, בעבודה ובמסתור בהרים. לקראת סיום המלחמה, בדצמבר 1944, הוביל אוסקר קבוצה גדולה של פליטים דרך חזית הקרבות עד לפירנצה, במסע שנמשך כשבועיים ועבר בהרים המושלגים.
הזוג טאובר מגיע לארץ ישראל
ב-26.3.1945 הגיע הזוג לחיפה באנייה עם "סרטיפיקט" (רישיון עליה חוקי), אך המסע הסתיים במחנה המעצר בעתלית. טרם שילוחם לקפריסין, שוחררו השניים על ידי אחיו של אוסקר, רוברט, שהיה נציג "קודאק" במזרח התיכון.
אימה של לנקה נרצחה באושוויץ, ואביה נספה במחנה המוות יאסנובץ הידוע לשמצה. להוריו של אוסקר שיחק המזל, והם הצליחו לברוח כבר ב-1941 מזאגרב ברכבת הטראנס-אירופית האחרונה דרך טורקיה ולבנון לא"י, והגיעו לחיפה. בסדר הפסח באפריל 1945, חגג הזוג את היציאה לחירות בבית הוריו של אוסקר ברחוב ארלוזורוב 93 בחיפה.
בני הזוג עברו לגור בפרדס חנה, שם החל טאובר לצלם, במיוחד במחנות הבריטים.
ב- 1948, גויס אוסקר לכוחות ה"הגנה" במשלטים באזור קיבוץ עין שמר. הוא לחם בפורעים ותיעד במצלמתו את הפעילות. כמו כן עסק אוסקר בפיתוח תצלומי אוויר במפקדת "ההגנה" ביפו.
אוסקר טאובר כלוחם בהגנה
בשנת 1948, עברה המשפחה, עם הבן יוסף בן השנתיים, לדירה בדמי מפתח ברחוב מוריה 27 בחיפה. אחד משני החדרים שימש לצילום, וחדר האמבטיה היה למעבדת פיתוח. אוסקר החל לעבוד כצלם סטודיו וצילם דיוקנאות ואירועים משפחתיים.
בתחילת 1950, עבר טאובר לצילום עיתונות. באותה שנה, גם נולדה בתו דליה, והוא עבר לעבוד מחוץ לבית (ברחוב וייצמן 8, ואח"כ בחדר ששכר בדירה ברחוב ארלוזורוב 15). למרות זאת, הוא עדיין נהג, למשך עוד מספר שנים, לפתח את צילומיו בחדר האמבטיה שבביתו, ולתלות את התשלילים לייבוש במרפסת המטבח.
את תחילת דרכו כעיתונאי עשה אוסקר טאובר כצלם עבור השבועון "העולם הזה". הוא המשיך לעבוד כצלם עצמאי עבור העיתונים היומיים והירחון "לאשה", וכן עבור סוכנויות חוץ כ-U.P ו-A.P.
אוסקר היה גם גולש סקי וחבר ב"סקי פטרול" ברמת הגולן. הוא גם ייצג את אגודת העיתונאים הארצית באליפויות עולם בסקי לעיתונאים, עד לשנות השמונים של חייו. על כך זכה טאובר לתעודת הוקרה כגולש המבוגר ביותר באליפות.
[כתבה ראשונה מתוך שתיים]