פנינה נסתרת
ברחוב אד"ם הכהן 25 בנווה שאנן, עשרות מטרים ספורים מן הכניסה לטכניון, מאחורי כניסה לא יומרנית לבית דירות ותיק, מסתתרת פנינה שלא רבים מכירים – מוזיאון המודלים והמיניאטורות ע"ש פנינה וזהר (זיגמונד) גרייף.
מי שיירד במדרגות יגיע למוזיאון המכיל כ-1,100 מודלים מוקטנים, ומביא מספר רב של מוצגים מתחומי ההיסטוריה הצבאית, שייט, תעופה, חקר החלל ועוד.
כיאה למוזיאון מיניאטורות, המוזיאון עצמו הוא מיניאטורי. הוא משתרע על מספר חדרים בדירת מגורים שהייתה שייכת לפנינה וזהר (זיגמונד) גרייף, והיום מפעיל בה בנם, דרור דורון (גרייף), את המוזיאון שלו.
המוזיאון הוא חוויה בפני עצמה, שמתעצמת פי כמה כאשר שומעים את הסבריו של דרור, ומבינים שמאחורי כל מודל ומודל מסתתר עולם עם סיפור מרתק משל עצמו.
את כל המודלים המיניאטוריים שבמוזיאון בנה וצבע דרור בשתי ידיו.
מלחמות של פעם
איך זה התחיל?
דרור גדל בשיכון צבא קבע בקרית ים. בשנת 1959, כשהיה בן שלוש, עברה משפחת גרייף לחיפה לבית ברחוב אד"ם הכהן 25.
היה זה הבית הראשון באזור, חוץ מהטכניון, שהיו בו בעיקר הפקולטה לאוירונאוטיקה ובניין צ'רצ'יל. הכל סביב היה יערות, חורשות, עצים ושדות, ובחצר הבית הבודד נהגו לעבור עדרי עיזים.
דרור מספר לחי פה:
אהבתי לבניית מודלים התחילה בחופש הגדול בין גן חובה לכיתה א'.
בשכונת זיו, במקום בו עומדת עכשיו תחנת המוניות, עמדה בזמנו החנות של אינזלר לספרים, מוצרי בית ספר וצעצועים.
בחלון הראווה של החנות היו תלויות שקיות עם חלקי פלסטיק, ומעליהן תמונות יפות של מטוסים, אוניות ומכוניות. כילד קטן, הייתי עומד ומסתכל שעות בתמונות המרהיבות. מאוד רציתי שיהיו לי ספינות מפרש, מטוסים ומכוניות כאלה.
יום אחד נכנסתי לחנות עם מעט כסף בכיסי, ויצאתי ממנה עם מטוס אדום וקטן שמצא חן בעיניי, ושהתאים לתקציב הצנוע של ילד בן שש.
בבית התחלתי, לאט לאט, להדביק את החלקים לפי ההוראות. זה ארך חודשים, אבל כשהנחתי את המודל המוכן על השולחן הוא התפרק, כי השתמשתי בדבק לא מתאים.
חזרתי לאיינזלר וקניתי אצלו דבק מיוחד, שבעזרתו הצלחתי להרכיב לבסוף את המטוס ללא שיתפרק.
אבל כאן זה לא נגמר.
כדי שהמטוס ייראה כמו בתמונה, הייתי צריך לצבוע אותו ולהדביק עליו סמלים. שנוררתי קצת כסף מההורים וירדתי להדר. דרך שמחה גולן לא הייתה קיימת אז, וירדתי ברגל דרך השדות ודרך שכונת גאולה עד לחנות של חמודי ברחוב הנביאים, שם קניתי צבעים מתאימים.
חזרתי הבייתה, התישבתי בסבלנות ליד השולחן, צבעתי הכל, הדבקתי סמלים, וסוף סוף היה לי מטוס משלי.
ומה עכשיו?
כל החברים באו להתפעל, וזה החמיא מאוד לדרור הצעיר ודחף אותו להמשיך. קרוב משפחה הביא לו במתנה מודל של מטוס קרב. בהמשך, אחרי שאסף עוד כמה אגורות, רכש דרור ב"מעיין הספר" מודל של טנק. כך הלך הסיפור והתגלגל, ובניית מודלים הפכה לתחביב שמילא אותו.
"זאת לא הייתה רק הבנייה," מספר דרור. "עם הזמן רציתי לחקור מה בעצם עומד מאחורי המודלים האלה שאני בונה, וכך זכיתי לשיעורים רבים בהיסטוריה, שיעורים אותם לא קיבלתי בבית הספר בו לא נהגתי לבקר יותר מדי."
מלחמות העולם I, II (סדרת תמונות)
דרור לא גילה אהבה יתרה למסגרות חינוכיות. התוצאה הייתה שברגע מסוים כבר לא נמצא יותר בחיפה בית ספר שהסכים לקבל אותו. ב-1968, נשלח דרור לקיבוץ כברי, וגם שם הוא לא הפסיק לבנות מודלים.
המוזיאון שנבנה בים
ב-1977, אחרי השחרור מצה"ל נסע דרור לעבוד בחו"ל. באותה תקופה הייתה דרישה גדולה לעובדים בשדות הנפט בנורבגיה. בעבודה קשה אפשר היה להרוויח שם סכומים יפים, והרבה צעירים ישראלים יוצאי צבא נסעו לשם.
עם הזמן התקדם דרור ועבד כקצין על ספינת הצלה נורבגית. ההפלגות הללו, מספר דרור, היו יכולות להיות משעממות למדי. אבל המודלים של דרור דאגו לכך שאף פעם לא יהיה לו משעמם.
ב-1990 חזר דרור לישראל. במשך כשנתיים ניהל את מוזיאון ההעפלה וחיל הים של משרד הביטחון, ואחר כך עבד בצוות ההקמה של מפעל "אינטל" בקרית גת.
מלחמות מודרניות (סדרת תמונות)
אבל הים קרא לו, וב-2002 שב אליו דרור, והפעם כקצין ימי בריטי על "ספינת צ'ארטר". הייתה זאת ספינת נוסעים מפוארת, שנשכרה בתעריף של בין 50 ל-70 אלף דולר ליום. הנוסעים היו עשירי עולם, כוכבי קולנוע, תעשיינים ומיליארדרים.
בקיץ שייטה הספינה בדרך כלל בים התיכון, באזור חוף התכלת בצרפת ובספרד ובאיי הים התיכון, ובחורף באיים הקריביים. הנוסעים היו שוחים בים, נוסעים על אופנועי ים, או יורדים לסיורים בחופים בהם עגנה הספינה.
שיוט כזה ארך כשבוע עד שבועיים ואפילו יותר. בזמן שהספינה הפליגה וחצתה ימים ואוקינוסים, מצא דרור גם זמן פנוי לבניית עוד ועוד מודלים.
ב-2015, הוצעה לדרור עבודה בספינה שעקבה ותיעדה ספינות פליטים בים התיכון. ספינות פליטים נהגו אז לחצות את הים התיכון מאפריקה לחופי דרום אירופה והאיחוד האירופי הוציא שתי ספינות כאלה שתתעדנה ותתאמנה בין גורמי ההצלה.
כדי להכין ספינה כזאת נשלח דרור לנורפולק וירג'יניה, שם חבר לידידו ברוס סון, קפטן בצי האמריקאי. דרור העביר במקום תקופה ארוכה בניסיונות כושלים להכין את הספינה לשייט, אבל חוסר התקשורת בין האירופים לאמריקאים הכשיל את הפרויקט.
הרעיון
דרור שוחח עם ברוס על אוסף המודלים שלו, וברוס העלה רעיון: הוא הציע להקים מוזיאון בוירג'יניה ביץ' על בסיס המודלים. הוא התחיל לפעול מול הצי ומול הממשל בוירג'יניה ובנורפולק כדי להכין מקום ותקציבים למוזיאון. סומן אפילו האנגאר גדול כמשכן למוזיאון, לצד שני מטוסים ישנים נגד צוללות. השניים תיכננו בעתיד לבנות אותו בארבע או חמש קומות. דרור התכוון להוסיף עוד מודלים, ותכנן לערוך במקום הרצאות, סדנאות לבניית מודלים ועוד פעילויות רבות.
בינתיים גוייס דרור לספינה למחקר אוקיינוגרפי, וירד לחצי שנה לאנטארקטיקה. ביולי 2016, קיבל דרור את ההודעה המעציבה שברוס חברו חלה ונפטר, ובכך בא הקץ על חלום המוזיאון בוירג'יניה.
המוזאון יוצא לדרך
ב-2018, חזר דרור לארץ כדי להיות לצד אימו שחלתה. מעט אחרי שהגיע, נפטרה האם, והדירה ברחוב אד"ם הכהן התפנתה.
דרור מספר לחי פה:
הדירה הייתה קצת גדולה עליי, ואז, ברגע של הברקה (או אולי טירוף דעת) החלטתי לנסות ולהקים את המוזיאון הזה.
היו לי ספקות רבים, אבל החלטתי שאעשה משהו במהדורה מוקטנת ונראה מה יהיה.
אמרתי לעצמי שאם זה לא ילך ואני אהיה המבקר היחיד, פשוט אחזיר את האוסף לארגזים ואולי אמכור אותו, ואם זה יצליח, מבקרים יגיעו ויהיה משוב טוב, אז אולי אחפש מקום גדול יותר.
התחלתי לעבוד באמצע 2018, מיד לכשהתפנתה הדירה, ואני ממשיך גם היום.
בהתחלה, עבדתי באופן מאוד אינטנסיבי. הייתי נופל למיטה לארבע שעות ביממה וחוזר לעבוד.
הרכבתי ויטרינות, מדפים, שילוט וכל מה שצריך.
פתחתי את המוזיאון להרצה באמצע 2019, וב-2020 כבר הוא עמד על הרגליים כפי שרציתי.
המשוב היה מאוד חיובי. בין השאר הגיעו עיתונאים זרים וכתבו כתבות יפות על המקום. ביניהם היה גם כתב של “Proceedings” , ביטאון הצי האמריקאי, שסיפר לקוראיו גם את סיפורו של ברוס.
בעקבות הכתבה, הגיעה הצעה ממוזיאון ה"ניו ג'רזי" להעביר את המוזיאון אליו. ה"ניו ג'רזי" הוא מוזיאון צף הממוקם באניית מערכה שעומדת בניו ג'רזי.
דרור החל לטפל בהליכים הפורמליים, אבל אז הגיעה הקורונה. המוזיאון האמריקאי נקלע לקשיים כלכליים והנושא נפל.
אחר כך הגיעה משלחת ממוזיאון בסינגפור, שרצתה לשכן את המוזיאון של דרור באגף קטן אצלם. אך כאשר הבינו שמדובר בכמות של אלפי מודלים, הסתבר שאין להם מקום.
היו עוד פניות שלא הבשילו.
האם חיפה יכולה לתת בית לשלב הבא של המוזיאון?
לדרור תוכנית סדורה להרחבת המוזיאון ופעילויותיו. תוכניות אלו דורשות מקום גדול יותר, והשקעה מסוימת. דעתי היא שהפנינה המיוחדת הזאת חייבת להישאר ולצמוח בחיפה.
עיריית חיפה, במצבה היום, לא ערוכה לממן פרויקט שכזה. ברוח הימים הללו, המשימה הזאת תוכל להתבצע רק בתמיכת גורמים פרטיים. אם בין הקוראים יש מי שיכול להרים את הכפפה, הוא מוזמן ליצור קשר.
בינתיים, מדובר בחוויה מומלצת למבוגרים ולילדים.
המוזיאון פתוח כל ימי השבוע, והביקור בו בתיאום מראש בטלפון 054-545-1284
מעולה! תודה
כתבה מרתקת, תודה!
מאוד מקווה שתימצא דרך לפיתוח המוזיאון והשארתו בחיפה, למרות הפסיביות של הממסד העירוני.
זה משהו ילהיב אלפי ילדים יותר מכל מוזיאון אחר אם ישלבו אם רכבות בכלל יעוף לשמיים
מדהים.
תודה רבה על המידע הזה.איש ברוך כשרונות דרור.בטח עליו אמרו שלא ייצא ממנו כלום.כמו רבים וטובים שלא מסתדרים עם מסגרות של בית הספר. גרה לא רחוק ואף פעם לא ידעתי על המוזיאון. בודאי אצור קשר ואגיע לראות.
יורם, קראתי את הכתבה על מוזיאון המודלים בחיפה והתרשמתי מאוד.
ראשית שמחתי לראות שהכתבה נכתבה על ידיך. מתגעגעת לימים בהם קיימנו שיחות על אף שאולי לא מספיק.
אשמח לתאם ביקור מודרך במוזיאון וכמובן להיות בקשר.
חווית ביקור רב גילית. מרתק. ומאוד מומלץ למבוגרים. לסבים וסבתות עם נכדים חוויה!!!!
כתבה מעניינת ונחמדה.
אבוא לבקר במוזיאון בקרוב.
עלה והצלחה!
הכיצד העיריה אינה מפרסמת אותו כאטרקציה?
כל הכבוד לך ידידי יורם כץ.גמר חתימה טובה לכולם