יפן – ארץ של כבוד, נחישות ואסתטיקה • אבי אלבאום

יפן היא ארץ של ניגודים, מסורת עתיקה לצד טכנולוגיה חדשנית. מנהל מעונב בדרכו לעסקה חובקת עולם יכנס בשער הכתום הענק למקדש השינטו וימחה כפיים לזמן את האלים לאחר שירד מרכבת "השינקנסן" שגמעה שש מאות קילומטר בפחות משלוש שעות. בדרכו החוצה מהתחנה, זו שעוברים בה יותר משלושה מיליון נוסעים ביום לא יפגוש ולו בדל סיגריה אחד, נייר עטיפה או כל לכלוך אחר על הרצפה הבוהקת.

אינני מומחה ליפן, טיילתי בה מעט ובחלק קטן ממנה והתרשמתי עמוקות. בכתבה זו, בעיקר בעזרת צילומים, אנסה להעביר את התרשמותי.

טוקיו היא המטרופולין הגדול בעולם

מחוברת לערים שסביבה ומונה כארבעים מיליון תושבים. כמו כל קנדה, או כל פולין. אנו רואים את הכמות הרבה של האנשים אבל לא מרגישים, לא דוחפים, לא מדברים בוודאי שלא צועקים וכאמור מכבדים את הסביבה, לכלוך מקומו בכיס עד הפח הקרוב. מערכת התחבורה היא כנראה הטובה והיעילה בעולם שכן היא משנעת מיליוני אנשים ממקום למקום בזמן הקצר ביותר.

התחבורה ביפן

מילה על התפתחות התחבורה ביפן – על פי הסכמי הכניעה של יפן לבנות הברית במלחמת העולם השנייה אסור ליפנים להקים צבא ולכן ההתמחות באוויר ובים ירדה מהפרק ויפן מתמחה בתחבורה יבשתית. מהנדסים יפנים נשלחו לאנגליה, למדו והצטיינו ובנו מערכת תחבורה ציבורית, כבישים, גשרים ומנהרות מפותחת ויעילה מאוד.

ביפן התנועה התנהלת בשמאל הדרך (כמו באנגליה) החל משנת 1924. יפן היא אחת המדינות הבודדות שאינן קולוניות בריטיות לשעבר בהן התנועה מתנהלת בשמאל הדרך והסיפור (שאיננו בהכרח אמת) שהסיבה היא שהקיסר קיבל רכב בריטי במתנה והחליט שהנסיעה תהיה בהתאם לרכבו.

יפן היא מעצמת מכוניות

טויוטה, מזדה, סובארו, סוזוקי, הונדה, איסוזו, מיצובישי ניסאן ואחרים הם שמות ידועים לכל בעל רכב.

דת ומסורת – אלו נושאים רציניים מאוד ביפן

יפן מלאה במקדשי שינטו ובודהיזם, יש רק כאחוז אחד נוצרים ומספר היהודים והמוסלמים זניח. הבודהיזם הגיע ליפן וכבש לבבות רבים. השינטו והבודהיזם גרים יחדיו בשלום ובמקומות רבים המקדשים סמוכים מאוד. יש נישואי "תערובת" רבים והפתרון הנפוץ הוא חתונה בסגנון "מערבי" אל מנת שלא לפגוע באיש.

נארה – בירתה העתיקה של יפן

נארה היא בירתה העתיקה של יפן, לפני קיוטו וטוקיו. בנארה נמצא פסל הבודהה הענק, בתוך מבנה העץ שנחשב למבנה העץ הגדול בעולם אולם אטרקציה נוספת ומושכת לא פחות היא אלפי צבאים המסתובבים חופשי בעיר, בעיקר בפארק המוליך למקדש.

שוגונים, סמוראים ונינג'ות

שוגונים, סמוראים ונינג'ות מאכלסים סיפורים רבים במסורת היפנית. השוגון נבחר על ידי לוחמיו, הסמוראים, ארמונות השוגונים אינם ארמונות אירופאים מלאי חדרים וריהוט שכן עיקר הישיבה היא על הרצפה, מחצלות דקות, ובמה קטנה לשינה ולאכילה. הבתים גדולים שכן הסמוראים שהו בהם זמן רב ויש סממני אושר כמו זהב וציורי קיר מרהיבים.

השוגון הוא השליט הצבאי (במקביל לקיסר) ושושלות השוגונים שלטו בפועל עד אמצע המאה התשע עשרה בעיקר מעיר הבירה שקדמה לטוקיו – קיוטו. הסיבה הרשמית שטוקיו ירשה את קיוטו כעיר בירה היא מים. הנהר הזורם בקיוטו לא הספיק לכלכל את כל גידול האוכלוסין.

יפן היא ארץ הרים, נהרות ויערות

טבע שופע המזמין טיולים לאורך שבילים מוצלים, גדות נחלים שוצפים והרים בגבהים משתנים. אפשר למצוא מסלולים של שעה- שעתיים ועד 45 יום – שביל שמונים ושמונה המקדשים שאורכו כ 1200 ק"מ. השאיפה לתיעוד חזקה ולכן לפני כל שביל אפשר להצטייד במפה הכוללת מקומות לחותמת בתחנות השונות לאורך הדרך.

חלק מהשבילים עובר בכפרים נטושים, אוכלוסיית יפן מזדקנת ומיעוט הילודה ניכר. באחד הכפרים החליט תושב לאייש את הכפר בבובות. בובות גדולות, מעט אנושיות, תופסות חלק ניכר מהכפר. מראה מוזר בלשון המעטה.

לא רחוק משם נמצאים גשרים תלויים העשויים שריגי גפן בלבד (יש שני כבלי פלדה תומכים – אל תספרו) גשרים עתיקים שהפכו לאטרקציה המושכת תיירים רבים. לאחד הגשרים הגענו בלילה, באוטובוס ישן, מאוד ישן – שנת יצור 1962 אבל שמור היטב.

יפנים עסוקים מאוד בנייד

כמו כולנו ואולי קצת יותר. ברכבות זה העיסוק העיקרי ולא אחת נראו אנשים האוחזים שני ניידים ואף מסמסים בשניהם כמעט בו זמנית.

משאלות על לוחות עץ קטנים

בדת השינטו כותבים משאלות, כמו בכותל אבל על לוחות עץ קטנים. ומקבלים גם ברכות, על פתקי נייר. את הברכות הטובות לוקחים הביתה ואת אלו שלא – משאירים תלויים על חבל במקדש.