באנר החברה הכלכלית 100724
באנר גורדון 240624
באנר חזית הים רחב
באנר חברה כלכלית 100724
באנר מוזאוני חיפה 140724
באנר קריית אתא קיץ 2024
פרסום בחי פה - רחב - מונפש
באנר קריית ביאליק ותיקיםרחב 140724
באנר מוזאוני חיפה 140724

ב״זכרון בסלון״ בשנה הבאה – נשמע גם את סיפוריהם של העולים מחבר העמים

טטיאנה לוי דואגת לכולם טטיאנה לוי, 67, רכזת עולים ותרבות...

ילדים, שירים ואבטיחים במקום לימודים ביום העצמאות

בית הספר עין הים יורד לים מחצלות נפרשו על החוף,...

הפירמידה של מאסלו והמציאות בשנת 2024 • חוסר בטחון וצורך במנהיגות ראויה

אברהם מאסלו, פסיכולוג חברתי יהודי אמריקאי שחי בתחילת המאה...

הכנות לחג פסח עם אמא

30 שנים ללכתה 30 שנים אחרי שאימא עזבה אותנו בעודה...

לפני שהקפה יתקרר: מריר במידה הנכונה, כמו החיים עצמם / לילי מילת תופסת מדף

מכירים את "אפקט מסיבת הקוקטייל"? זה הקטע שגם אם אנחנו במקום הומה ורועש, אבל מישהו, שכרגע נמצא בקצה השני של אותה מסיבה, יאמר את שמנו – מיד נסתובב למקור הקול כי שמענו אותו.

אז באנלוגיה מושאלת – ככה אני עם קפה. כך שאם כתוב על ספר לפני שהקפהיתקרר, הסיכוי שאשאיר אותו על המדף מבלי לראות על מה מדובר שואף לאפס. בהתאם הסופר היפני טושיקאזו קאוואגוצ'י, בתוספת כסאות בית הקפה והמקינטה שבאיור הכריכה, לא הותיר לי ברירה ונפניתי לבחון בכבדות ראש את העניין. כי קפה, לדעת הסופרת-קוראת שלפניכם, הוא עניין רציני.

עוד לפני שהפכתי ופתחתי וקראתי עוד, עצרה אותי השאלה הרשומה בתחתית הכריכה הקדמית: "אילו יכולתם לחזור אחורה, את מי הייתם רוצים לפגוש?" מיד נזכרתי בתשובה המנומקת שנתנה בתי הצעירה לשאלה דומה שנשאלה. עצם השאלה עוררה דיון מעניין בבית והייתי גאה ונרגשת מתשובתה, אותה אשאיר לפרטיותה. יש מישהו מאתנו שלא תהה על מסע לזמן אחר בחיינו? לא מכירה ספרים רבים שכבר בכריכה הקדמית קלעו לטעמי; בשם הספר, באיור, בשאלה הרשומה שם וגם בשם הסופר – שלא הכרתי עד השבוע האחרון, אך הובטח לי מסע לתרבות יפן ומבחינתי זה דבר מצוין. 

לפני שהקפה יתקרר / טושיקאזו קאוואגוצ'י

ובכן, אנחנו כאן, אז כבר ברור שאספתי אליי את הספר וכמו כל דבר מעניין, הוא קיבל את זכות הראשונים בקריאה השבוע. קאוואגוצ'י הבטיח וקיים. היה הרבה קפה, כמו שאמא אוהבת ולא רק בשבת בבוקר. והיה טוויסט באותו מסע בזמן. בניגוד למסעות אחרים שלקחו אותנו אליהם בספרים ובסרטים, יש דבר אחד שמובטח, לטוב ולרע, לפני שיוצאים למסע – מה שלא יהיה, ההווה לא ישתנה. 

בבית הקפה העתיק, הנושא את השם המגניב "פוניקולי פוניקולה", כמו השיר ההוא, יש כיסא אחד, שהיושב בו יכול לצאת ממנו למסע בזמן. ישנם כמה כללים והמרכזי שבהם הוא: הנוסע בזמן חייב לשתות עד תום את הקפה ולסיים אותו לפני שיתקרר. ולא, יישאר כרוח רפאים. כמו שאתם מבינים, זה לא מותיר לו זמן רב בנקודת הזמן אליה בחר ללכת. 

ובכל זאת, ארבעה סיפורים, שלובים, אנושיים, מרגשים, מכאיבים, ובדרך העדינה היפנית – מרתקים, לקחו אותי איתם למסע מתוק. כלומר, למסע די מריר כמו הקפה. מריר במידה הנכונה, כמו החיים עצמם. 

בשבועות האחרונים, אני מזכירה לעצמי להקשיב לסימנים. לא יודעת אם זו התקופה בחיים, מה שקורה לנו כאומה, אולי מה שקורה איתי כשהגעתי, כפי שאבי שיחייה אומר לי, לגיל העצה. אני מתבוננת יותר, מתאמנת על להקשיב יותר ולדבר פחות, ולראות מה שמונח בפניי. אחרי שקראתי את תש"ח של יורם קניוק וכתבתי לכם שהתחלתי מעין מחברת זיכרונות, זה העלה דברים מעניינים. אני כמו לומדת להכיר את מה שהייתי טוב יותר ומגלה שיש דברים שעדיין לא מאוחר להקשיב להם וליישם, גם אם היו מונחים בפניי בילדות ולא לקחתי אותם, אני יכולה לאמץ אותם אליי עכשיו.

אחד מהדברים ששמתי בצד בשנים האחרונות הוא הקסם שברגעים, באנשים ואף בחפצים. לא, זו לא איזו נאיביות בעולם עם כתם כה שחור מעלינו. אבל הרבה מדברים על נקודות אור בתוך החושך ואני מעלה ומשווה ועוצרת רגע לחוש במה שאחרים יכנו צירופי מקרים ואני חוזרת בתוכי לקרוא להם – קסמים. אולי בכלל משפיעה עליי הסדרה מכשפה טובה, שעלתה בנטפליקס ואני צופה בה. אולי. אבל אני חושבת שזה הפוך, ואני צופה בה כי אני רוצה את רגעי הקסם בחזרה, עבורי, עבור סביבתי, עבורכם. 

אני מקווה שתמצאו את הקסם בספרו של קאוואגוצ'י כפי שאני מצאתיו. זה לא שהספר כזה אופטימי אגוזים, אבל הרכות איתה הוא ניגש לדמויות ולכתיבה עצמה, מלמדת הרבה גם על התרבות האחרת – היפנית. אפשר בקריאה ממש לחוש בניחוח של משהו אחר, שיחד עם ריח הקפה הטוב יוצר כשלעצמו מסע בזמן.

משאירה אתכם עם שיחה מעניינת בין שתי דמויות, פומיקו וקאזו, נוסעת בזמן ועובדת בית הקפה:
"זה לא משנה את ההווה, נכון?"
"נכון."
"אבל מה עם הדברים שיקרו בהמשך?"
"לא ברור לי לְמה את מתכוונת."
"מעכשיו והלאה…" בררה פומיקו את מילותיה. "מעכשיו והלאה – מה עם העתיד?"
קאזו הישירה מבט אליה. "תראי, העתיד עדיין לא התרחש, אני מניחה שזה תלוי בך…" אמרה, וחייכה זאת הפעם הראשונה.

בנוגע לשאלה אם נשאר או משוחרר בספרייה הפרטית שלי, לפני שהקפה יתקרר נשאר. בטוחני שאשוב לקרוא בו שוב בעתיד – כלומר, לבקר את עצמי שבעבר שקראה בו. משהו כזה. 

פרטי הספר: 

לפני שהקפה יתקרר מאת טושיקאזו קאוואגוצ'י, הוצאת כנרת, זמורה, דביר, 2022.
קריאה נעימה ושמילים טובות יהיו לצדכם תמיד,
לילי

צרו קשר עם חי פֹּה: בוואטסאפבמייל

לילי מילת
לילי מילת
חיפאית שמצאה את ביתה בקיבוץ ליד הכנרת. אוהבת קפה, ים, אנשים ותרבויות. יועצת פנג שואי וסופרת. עובדת על למצוא את הדופק הסדיר והמשתנה בבתי המגורים ובסיפורים. סיפורים קצרים פרי עטה, באנגלית ובעברית, פורסמו באסופות שונות וברחבי הרשת ואף זכו בפרסים. ספריה: בית התאומים המסתובב (הוצאת סער), כלת הים (הוצאת מטאור), בת מספר ארבע (הוצאת מטאור). לקריאת סיפורים קצרים והיכרות נוספת, בקרו באתר הבית של לילי: קישור

כתבות קשורות לנושא זה

8 תגובות

    • נשמע שאנשים רבים עומדים לצאת למסע בזמן:) תהני מהמסע שלך ושתהיה קריאה טובה.

  1. אין ספק שאני מאוד סקרנית לקרוא את הספר בעקבות המילים שנכתבו עליו.
    בנוסף חייבת לציין שרק לפי הכריכה ושם הספר גם אני, כמו לילי מילת, הייתי ״חוקרת״ את הספר ורוכשת אותו.
    תודה

השאר תגובה

נא להזין את התגובה שלך!
נא להזין את שמך כאן

כל הכתבות בחי פֹה

שרפה בשטח פתוח

מכבאות והצלה לישראל נמסר לחי פה תאגיד החדשות: היום, שישי 26/7/24 פועלים לוחמי האש מתחנת חיפה בפיקודו של רשף יובל ברק בשרפה שפרצה בשטח פתוח...

חיי נערות ונשים: מה בין האומן ליצירתו? • לילי מילת תופסת מדף

יש את הכותרות האלה שישר גורמות לי לתפוס את הראש תוך כדי שאני שואלת בייאוש, בקול רם: לא… גם את?! כך היה לי עם...

דירת מגורים עלתה באש ברחוב יד לבנים בחיפה

(חי פה) - דירה עלתה באש בדרך יד לבנים בחיפה. אין נפגעים, אך נגרם נזק כבד לדירה. צפו בשידור שצילמה קוראת חי פה - אולה...

צעיר נפצע באורח בינוני כתוצאה מהתהפכות טרקטורון

מאיחוד הצלה נמסר לחי פה: צוותי הרפואה של איחוד הצלה העניקו סיוע ראשוני לצעיר (כבן 17) שנפצע בינוני כתוצאה מהתהפכות טרקטורון ברחוב סירקין בקרית...

משתגעים מאהבה – על הלהט, ותהפוכות הנפש שבהתאהבות

כשפגשתי את אלה בפעם הראשונה היא אמרה "אני מאוהבת, וזה הדבר הכי נפלא שקרה לי בחיים". חיוך ענק היה מרוח על פניה, ובכל פעם...