(חי פה) – הורים לתלמידים מביה"ס היסודי "גבריאלי" בשכונת נווה פז בחיפה, טוענים כי דרך הגישה לבית הספר אינה נוחה, בלשון המעטה, ואף עלולה להיות מסוכנת, זאת היות שכדי להגיע לשער בית הספר יש לעלות כ-100 מדרגות. ההורים טוענים עוד, כי על אף שקיימת כניסה אחורית ונגישה לביה"ס שאינה כוללת מדרגות, גם ההגעה אליה בעייתית היות שנדרש לבצע עיקוף גדול מאוד לשם כך, עד שגם כניסה זו כמעט אינה בשימוש.
או מדרגות או עיקוף שמאריך את הדרך מאוד
"כדי להגיע אל בית הספר יש צורך לעלות 100 מדרגות", מספרת אחת האימהות. "יש שתי דרכים להגיע לבית הספר: דרך אחת היא הכניסה האחורית, דרך כביש, ללא מדרגות, והשומר לא עומד שם. הילדים וההורים לא מגיעים לשם, כי זה מאריך להם מאוד את הדרך. במרכז השכונה (רחוב חטיבת כרמלי) יש מדרגות שעולות ומחברות את התושבים לשכונות אחרות.
בית הספר נמצא באמצע המדרגות, הורים עם ילדים קטנים וילד שלומד בבית הספר, צריכים לעלות 100 מדרגות עם הילד הקטן על הידיים. הורים עם עגלות לא מצליחים להביא את הילדים. יש הורים שלא יכולים לעלות 100 מדרגות ונאלצים לשלוח את הילדים לעלות לבד. לפעמים הילדים דוחפים אחד את השני במדרגות וזה מאוד מסוכן. סבים וסבתות מביאים את הילדים לבית הספר, ולהם בכלל קשה מאוד לעלות את המדרגות האלה".
אנשים רבים ללא רכב בשכונה
"אני מאמינה שאם זה היה בשכונה אחרת היו מוצאים פתרון", אומרת אמא נוספת. "יש בשכונה הרבה אנשים ללא רכב, לכן להרבה אנשים אין ממש אפשרות אחרת אלא להשתמש במדרגות. מעבר לקושי לטפס במדרגות הרבות, הן גם מאוד מוזנחות, חלקן שבורות. צריך למצוא לזה פתרון, זה לא הגיוני שאנשים שכדי לצאת מהשכונה או כדי להגיע לביה"ס, אנשים יצטרכו לעלות כל כך הרבה מדרגות. כשאני עולה או יורדת במדרגות, אני מאוד חוששת שאמעד ואפול.
צריך למצוא דרך לעשות שביל חלופי למדרגות, כזה שלא ידרוש לבצע עיקוף כזה גדול בשביל להגיע לבית הספר. מאוד קשה להורים שמביאים את הילדים לבית הספר, בטח עם ילדים קטנים בנוסף לילד שבביה"ס, לעלות את כל המדרגות עם ילדים קטנים על הידיים".
העירייה: "לבית ספר גבריאלי קיימת כניסה נוספת ומונגשת"
מעיריית חיפה נמסר: "לבית ספר גבריאלי קיימת כניסה נוספת ומונגשת בצדו השני של המבנה. בתוך כך, בוחנת העירייה אפשרות לשיפור הכניסה למבנה בית הספר גם בצדו הדרומי של המבנה".
לא צריך המון –
א. להמשיך את כביש הגישה לגנים שמתחת לבית הספר כך שיגיע גם לבית הספר. זו עדיין עליה די תלולה אבל הרבה פחות מהמדרגות וזה לא סיבוב גדול.
ב. לתקן את המדרגות ולהפוך אותן למסוכנות פחות, לשנות את מבנה המדרגה כך שנפילה לא תביא בהכרך לפצעים רציניים.
לכל המלעיזים שמדברים על לחיות על הר, משום מה נדמה לי שאתם פחות נתקלים בצורך לעלות חצי הר ברגל פעמיים ביום. אני עובדת בבית הספר, ומוצא את עצמי בלי אויר באמצע העליה על בסיס קבוע. מעבר לזה שזה לא נעים (ואני דווקא כן זזה ובכושר טוב), אני רואה ילדים, במיוחד צעירים שממש מתקשים והורים שמפחדים לעלות מכל מני סיבות רפואיות.
הצעות כמו שהצעתי לא אמורות חעלות לעירייה הרבה. למה שלא תהיה התחשבות בתושבים שקשה להם, לשם שינוי, במקום ללעוג להם על זה שהם מבקשים עזרה?
כשלמדתי בבית הספר היסודי לאו בק בסןף שנות השמונים, טיפסתי ברגל מרחוב גדעון עד למעלה, וחזרה.
אם היה גשום וחורפי, נסעתי באוטובוס מס 12, שהיה מגיע ישר לכניסה.
למי היה אז את האפשרות להביא את הילדים באוטו? כולם עבדו, והחיים היו פשוטים יותר.
אם קשה לעלות במדרגות אולי אל תגורו על הר.
כל פעם מוצאים משהו חדש להתלונן עכשיו 100מדרגות טוב נו מה אתן רוצות רכבל אומגה או כסא של נכים ומבוגרים שירכיבו,ו לכם על המעקה בכיאת ראבאק
כאשר גרתי בנווה יוסף, אז בי"ס גבריאלי שירת את תושבי השכונה, לי היה מאד מאד קשה כי אני חולה COPD.זוהי מחלת ריאות קשה אחרי כמה פעמים שהלכתי איתו לבי"ס חשבתי שאני מתה, קוצר נשימה וממש פחדי שאפול שם…בהמשך שכרתי תלמיד מכיתה גבוה יותר והוא היה אוסף את בני בתחילת המדרגות,.וגם בסוף היום. כמובן שכיתה ב' כבר לא למדנו שם ועברנו לדוד ילין בכרמל…צריכים להתחשב בהורים שזה קשה להם.המקרה מעל עשרים שנה
הילדים במגפת השמנה.
יפתחו סיבולת מעלייה במדרגות.
פעם ילדים הלכו בהדר בדרכי עפר 2-3 קילומטר להגיע לבתי הספר
פינוק בלתי פוסק.
גם ההורים שסוחבים אותם בסכנת 'התנפחות"?
הבית ספר קיים 30 שנה. מה עשו עד היום אומגה?
א כל אנחנו גרים על הר יש חסרונות ויש יתרונות
ב כל מה הם מצפים שיעשו רכבל?