הקשישה מכיכר התותח ושוטר אחד פראייר • מחוויותיו של שוטר תנועה מתנדב

"אדוני השוטר אז אולי…" – כל מה שהנהג/ת הישראלי/ת צריך לדעת כדי לשמור על החוק ועל שלום כולנו • פרק 24

המפגש של אזרח עם שוטר מצטייר בתודעה של רובנו כמפגש שאיננו נעים במיוחד, בדרך כלל. אני מדבר כמובן עלינו, על האזרחים מן השורה.

בפרק הקודם, התגלו השוטרים לא רק כאוכפי חוק קשוחים וחסרי לב, אלא כמשרתי ציבור רחמנים המעניקים בעת הצורך סיוע לאזרח שנקלע למצוקה. במקרה ההוא הייתה זו  הסעה לאזרחית שנקלעה למצוקה.

דמות עומדת באמצע הכביש

זה עתה סיימנו לטפל בחסימת חנייה ועד לקריאה הבאה החלטנו לעבור בשדרות גושן שבקרית מוצקין כדי לראות שהעיירה מתנהלת כסדרה. הייתה זו שעת בוקר מאוחרת, בריזה נעימה נשבה מהים, השמש זרחה והחיים בשטייטל נראו דבש.

"מה קורה שם?"
אמרה לפתע פלורה והפנתה את תשומת ליבי לדמות העומדת ממש באמצע הכביש, לא רחוק מככר התותח, ומנופפת בידה.

אני נהגתי בניידת ופלורה, שוטרת מתנדבת וותיקה ומנוסה, בעלת עיניים חדות ואינטואיציה טובה, ישבה לידי תוך שהיא בולשת אחר אירועים העלולים לפגום בשלוות תושבי המקום.

זה באמת מוזר, חשבתי והאצתי כדי לסגור את המרחק במהירות האפשרית. כשהתקרבנו, הבחנו בקשישה הנעזרת במקל הליכה, כשהיא עומדת באמצע הכביש ומנופפת בידה הפנויה.

זה נראה רציני! חלפה בראשי מחשבה.

עצרתי קרוב אל הגברת, ופלורה פתחה את החלון.

משהו קרה גברתי?

"משהו קרה גברת?" קראה.

"שום דבר לא קרה חוץ מזה שבזמן האחרון הזדקנתי וקשה לי ללכת,"
אמרה הקשישה והמשיכה לעמוד באמצע הכביש. היא לפחות חדלה לנופף בידה ואני תהיתי בליבי האם סתם לעמוד זה לא קשה?

"אז למה את עומדת באמצע הכביש?" תהתה פלורה.

"אני צריכה טרמפ!"
הכריזה הגברת הבאה בימים והתקרבה אל החלון של פלורה כדי לודא ששמענו את התשובה.

לקח לנו כמה שניות להבין את גודל האירוע.

"ככה עוצרים טרמפ?" שאלה פלורה לאחר שהתעשתה.

מאחורינו החל להיווצר פקק תנועה קטן, אבל  אף אחד לא צפר משום שכל הנהגים הבחינו שהכביש חסום בגלל ניידת משטרה, ולפחות בשלב הזה נראה שכולם עדיין מכבדים אותנו. אף אחד לא העלה בדעתו שניידת משטרה חוסמת את הכביש אך ורק משום שאזרחית ותיקה מבקשת טרמפ משוטרים ותיקים.

נראה לך שמישהו יעצור לי?

"נראה לך שמישהו יעצור לי אם אעמוד בצד?"
ענתה הקשישה בשאלה, לשאלתה של פלורה.

היא בהחלט צודקת. גם אני לא הייתי עוצר לסתם קשישה העומדת על המדרכה ומנופפת בידה במטרה לעצור טרמפ.

"למה את לא לוקחת אוטובוס?" הקשתה פלורה.

"אין לי כסף לאוטובוס וגם אין לי סבלנות. טרמפ זה הרבה יותר מהר."

אי אפשר להתווכח עם טיעון מחץ מהסוג הזה.

החלטתי שהגיע הזמן להתערב… אולי שוטר גבר יעשה על הישישה היזמית קצת יותר רושם.

"גברתי היקרה,"
קראתי לעברה בטון סמכותי, תוך שאני רוכן לעבר החלון של פלורה…
"אני מבקש ממך לחזור למדרכה ולפנות את הכביש מיד,"
ביקשתי בתקיפות.

"מה תעשה, תעצור אותי?" התגרתה בי הזקנה.

"אם יהיה צורך, זה מה שנעשה. את חוסמת את התנועה ואני מבקש שתפני מיד את הכביש."

טרמפ בניידת

"אם אתה רוצה שאפנה את הכביש, תיקח אותי טרמפ בניידת."

הלסת שלי נשמטה בתדהמה. יכול להיות שהיא חברה של הגברת מהפרק הקודם והיא זו שסיפרה לה שמשטרה העמידה לרשות הציבור שירות  מוניידות חדש?

לפני שהספקתי לענות אני שומע את פלורה אומרת: "איפה את גרה?".

אני מעיף בפלורה מבט נדהם והיא מתעלמת ממני. הקשישה קופצת על המציאה וממהרת להגיד את שם הרחוב ומספר הבית.

"זה לא רחוק," אומרת פלורה, "בוא ניקח אותה לשם ונסגור עניין."

אני איש עקרונות אני, אבל הפקק שהתארך מאחור, חוסר האונים מול הקשישה העיקשת והשותפה הרכרוכית שלי, רמזו לי שהפעם כדאי לשים את העקרונות בצד.

"יאללה, שיהיה," אמרתי.

חיוך של ניצחון עלה על פניה חרושות הקמטים של הטרמפיסטית המאושרת ובצעד נמרץ מיהרה להיכנס לניידת, הפעם מבלי להזדקק לשרותיו של מקל ההליכה שלה.

"זו הפעם האחרונה שאת חוסמת את הכביש בשביל טרמפ," אמרתי וזינקתי קדימה כדי לשחרר את הפקק.

אני לא יכולה להבטיח

"אני לא יכולה להבטיח לך דבר כזה," אמרה כשחיוך מתריס מרוח על פניה.
"את מתחילה להגזים גברת… ותחגרי חגורת בטיחות!" קראתי בתסכול.
היא צייתה משום שאת המשפט האחרון אמרתי בטון שהבהיר לה שהיא אוטוטו עוברת את הגבול.

התעורר בי חשק עז להסיע אותה לתחנת המשטרה, להגיש נגדה תלונה וללמד אותה לקח, אבל ידעתי שזוהי תגובה רגשית, לא הגיונית ולא כל כך מעשית, שתוצאותיה ידועות מראש.

"זהו, תעצור כאן," אמרה כשהגענו לכתובת שמסרה, "חברים, עשיתם מצווה גדולה. בפעם הבאה תפעילו את הצ'קלקה ואת הסירנה בשביל שיהיה קצת יותר כיף וכדי שהשכנים יחשבו שלא כדאי להתחיל איתי," אמרה ויצאה מהניידת.

"לא תהיה פעם הבאה!" קראתי אחריה כשהתרחקה.
היא המשיכה ללכת ומבלי לפנות לאחור, הרימה את ידה והניפה אצבע משולשת!
פלורה פרצה בצחוק…וגם אני לא יכולתי להתאפק.

איזה שוטר פראייר

בארוחת הערב סיפרתי למשפחה על הארוע המוזר הזה.

"אה נו," אמרה זוגתי כיודעת דבר, "זו הזקנה מכיכר התותח, היא תמיד עוצרת שם טרמפים בשיטה הזאת. יצא לי פעם להתקל בה והיא ניסתה עליי את התרגיל הזה, אבל אני לא תמימה. לא הסכמתי לתת לה שום טרמפ, לחוצפנית הזאת."

"מה עשית?" שאלתי.
"הזהרתי אותה שאם היא לא זזה מיד מהכביש, אני קוראת למשטרה," אמרה.
"וזה עבד?"
"ברור שעבד. תוך שנייה חזרה למדרכה וחיכתה לאוטובוס כמו כולם, אבל עכשיו זה אבוד…והכל בגלל איזה שוטר פראייר."