ממתק לשבת • הפרק העשירי מתוך הספר 'בת מספר 4' ○ לילי מילת
החרות שלי כסופרת מאפשרת לי להביא אל הסיפור את שאהבה נפשי. אחת מאהבותיי הגדולות, כפי ששיתפתי בכתבות קודמות, היא נמל חיפה. כל מה שמקרב אותי אל המים מבורך, בין אם זו אנייה נושאת מכולות, סירה, ואפשר גם חסקה, בלי סיפון ובלי מעקה. זירת התרחשות שזכיתי לחוות אותה היא המרינה בנמל הקישון, שם פגשתי יורד ים מצחיק ושופע סיפורים, שמיד ביקשתי לנכס את שמו לטובת הספר ולשמחתי נעניתי בחיוב. כך התגלמה דמותו של צ'רקס בספרי, בת מספר ארבע. דמות שהתחבבה על קוראים רבים.
בפרק העשירי, ד"ר ג'ון בל מגלה לדאבונו שרגשותיו כלפי הילה מתעצמים, והוא זקוק לה לא פחות ממה שהיא זקוקה לו. אולם הילה מחלימה אט-אט ומשחררת את לילותיו של ג'ון, כשהיא מסתפקת בהאזנה לשירי הביטלס בפטיפון שרכש עבורה כמתנת יום הולדת. מתוסכל, פוגש ג'ון את צ'רקס, היכן אם לא, בפאב העוגן המיתולוגי שלנו בעיר התחתית. השניים מתחבבים במהרה אחד על השני והים הפתוח וסירתו של צ'רקס מצטרפים להרפתקאות הקטנות של ג'ון, בחיפה של שנת 1972. למי שלא ביקר עדיין בפאב העוגן, אני ממליצה בחום על המקום שנושא פיסות היסטוריות בכל פינה. מורה הדרך עופר צור ואני המחזנו את הסצנות המתרחשות שם.
תוכלו לצפות בהן כאן:
◄ בת מספר 4 – פאב העוגן • צפו
פרק 10
בפאב העוגן בעיר התחתית ג'ון ישב על הבר ושתה בירה נשר ארורה. כמה התגעגע לגינס. היה נותן הרבה כדי לשתות חבית שלמה. היא באמת כבר לא צריכה אותו. הוא היה צריך לשמוח. שבועיים אחרי יום ההולדת הילה החליפה את הגיטרה שלו בתקליטים שקנה לה. מה שהתחיל בכעס שלה שהוא לא רוצה להיות איתה בלילות – ובסתר ליבו שמח שכעסה כי זה הראה שהיא רוצה אותו שם – הפך למציאות. הילה התאהבה בפטפון כפי שקיווה מלכתחילה שיקרה. התברר לו שהוא עצמו לא היה מוכן שהתקליטים יחליפו אותו, והיא תירדם לצליליהם לשינה רגועה ונטולת סיוטים. טוב, הוא שמח, אבל הבין עובדה אחת מטרידה ביותר. הוא התקשה לישון בלעדיה והיה צריך את הלילות האלה לא פחות ממנה. פתטי, זה מה שהוא.
"אתה צריך בחורה, חבר." ג'ון הרים את ראשו מהבירה שלא עשתה את העבודה, והביט בשאלה באיש המאפיר שישב לידו. "לפי הפנים שלך," המשיך האיש כאילו היו באמצע שיחה, "אתה צריך בחורה. ואני אומר לך שאתה נמצא באזור הנכון בעיר בשביל זה. הבחורות שאתה צריך נמצאות ממש מחוץ לבר."
ג'ון היה המום לרגע, וכשהבין את כוונתו בנוגע לפרוצות ברחוב העצמאות, פרץ בצחוק. הפעם האחרונה שצחק ככה הייתה עם אימו בפאב בלונדון.
"צ'רקס, אני האיש." הושיט לו יד שזופה.
"נייס טו מיט יו, מן, אני ג'ון."
"אז מה אתה אומר? אתה רוצה שאקח אותך לראות בחורות?"
ג'ון חייך ונענע בראש. "הדבר האחרון שאני צריך עכשיו זה בחורה, האמן לי. הדבר האחרון."
הם שקעו בשיחה נינוחה, מלווה בפרצי צחוק. עיניו של ג'ון אורו כשצ'רקס סיפר לו על הסירה שלו. "אני יודע!" הכריז צ'רקס, "מחר בבוקר, נכון יותר היום בבוקר, אבל תבוא בחמש! נצא יחד לים."
"אני חייב להיות במרפאה במנזר בצהריים."
"אל תדאג, אני אחזיר אותך בזמן," קרץ לו. "או שלא."
"אני רציני, חבר. זה לא נתון למשא ומתן. אשמח לבוא, אבל בשתים עשרה אנחנו חייבים לחזור לנמל."
"בסדר, בסדר, אני צוחק. אם לא אגיע בצהריים הביתה אשתי כבר תעשה לי כאב ראש".
הכניסה לנמל חיפה בספינת המשא עם קפטן האריס בדצמבר האחרון הייתה חוויה שתישאר איתו. הוא זכר את יופייה של עיר הכרמל שנגלה לעיניו, ואת ההתרגשות לקראת המפגש עם תרבות אחרת בארץ זרה. אולם דבר לא ישווה לתחושה של שיט בסירה קטנה מחוץ לנמל. המפרש שהרימו כשעלתה הרוח, הדגים הקופצים בלהקות מעל המים. והריח, ריח המים והעמל של יום עבודה מילא את נחיריו. באזור שקט מרוח צ'רקס עצר את הסירה, הוריד עוגן ומזג קפה מהתרמוס. הם ישבו בנחת, פטפטו קלות, שתקו הרבה. ג'ון פשט את חולצתו ומכנסיו וקפץ למים. הוא שחה מעט וחזר אל הסירה.
צ'רקס צחק. "אתם האנגלים לא מפחדים מהמים הקרים."
"זה לא קר, צ'רקס ידידי, אתה לא מבין מה זה קר עד שאתה נופל לתמזה ביום אביב, כשהשמש יוצאת לחצי שנייה ואתה חושב שהתחמם מספיק. אף פעם לא מספיק חם בלונדון."
"מבין, מבין, אבל הייתי מחליף עכשיו את הסירה הזאת בסירה של ג'רום משלושה גברים וסירה ויוצא לי לשיט שהם עשו."
"אני מסכים שזה מסלול נחמד, אפילו מאוד, אבל תצטרך להאמין לי כשאני אומר לך שהים התיכון וחיפה זה משהו מיוחד."
"אל תבין אותי לא נכון. אני מת על הים. אבל גבר צריך קצת נדודים. בשביל זה אני מפליג לפעמים לקפריסין או ליוון, אבל רק כשיש אנשים שמשלמים!"
"איפה אתה עוגן בקפריסין?"
"פָמָגוּסְטָה. זה הנמל הכי מזרחי. שם זה משהו, חבר. החול זהב ואפילו המים יותר כחולים מכאן." ג'ון שוב צחק. כבר כמה שעות, מאז פגש את האיש הזה, הוא צוחק יותר מאשר צחק במשך שנת חיים אחת. "אל תצחק, זה נכון. אתה לא יודע, לא ראית, אבל המים שם באמת יותר כחולים." הוא סיים בקריצה וניגש להרים את העוגן.
האם הכתבה עניינה אותך?
הסרטון מוסיף לקריאה ונותן מידע נוסף על הסיפור. אהבתי שצ'רקס מבוסס על אדם אמיתי
היה כייף ומרגש להמחיז חלק מהספר – הלוואי ויהיה סרט יום אחד🙏🏼
תודה רבה שאת כאן בכל שבוע💖
כל הכבוד לך לילי מילת. שבוע טוב וחג שמח ישראל.
חג עצמאות שמח רפי, תודה 🇮🇱
הוי לילי איזה פרק קליל. משחרר. כיף גדול לצחוק עם ג'ון. אחרי כל הפרקים העמוקים והמיוחדים פתאום משהו קליללקפוץ איתו למים העמוקים.
וואלה עשית לי חשק לקפה שחור ובקאוואה או איך שג'ון הצליח לשבש זאת…
תענוג לראות את הפאב בתמונות ובסרטון. ממש מסע מרתק לתוך עולם התוכן (ואני עוד מכיר קצת….).
תודה ושבת שלום
עשיתי גם לי חשק:) והבקלאווה שהבאת לנו לצילומים הייתה כזאת טעימה. תודה שוב על יום בלתי נשכח בפאב העוגן. שבת ברוכה🌼