(גם אני חי פה) – לובלסקי הוא אדריכל וצייר שגם מלמד ציור, ובעצמו אוהב לצייר את העיר חיפה ואת נופי העמק של ארץ ישראל היפה. ביקור בביתם של יוסי לובלסקי ובן זוגו מזה 18 שנים, רונן בנו.
מצייר את חיפה ואת ארץ ישראל היפה
בזו הפעם נתענג מחשיפה בעבודותיו ובמעונו של צייר ישראלי תושב חיפה, בוגר ביה"ס לאדריכלות, אשר מלמד ציור ומצייר את העיר חיפה ואת נופי העמק של ארץ ישראל היפה.
גילוי נאות: עד למפגש זה, יוסי לובלסקי היה לדידי עיתונאי-קולגה, אשר כותב ומצייר אודות פינות נוף חיפאיות. והנה, מעתה ואילך הינו גם רע וידיד יקר.
גם יוסי חי פה
אשר על כן, הפעם נתארח בביתו של יוסי לובלסקי, זאת במסגרת המדור המביא אליכם דמויות חיפאיות מרתקות בבית מגוריהן, כאשר ההיכרות הינה דרך הסיפורים, המטענים ונקודת המבט הייחודית של האנשים המרכיבים את הפסיפס האנושי של עירנו חיפה. דהיינו – אלה החיים וגרים פה – ממש כשם המדור – "גם אני חי פה".
יוסי ורונן
את לובלסקי פגשתי כשלצידו בן זוגו מזה 18 שנים, רונן בנו, אדם מרשים בזכות עצמו, העוסק בנדל"ן. יחד עם השיחה המרתקת עם יוסי והיכרות עם ציוריו המשובחים, זכיתי לחוויית המפגש עם הדינמיקה המופלאה בין השניים. התנהלותם של יוסי ורונן, כה מכילה ובולטת בתקשורת הזורמת שלה ובחברות עמוקה ועוטפת. המתארחים במעונם מיד יחושו ברוך ובשלווה השורר ביניהם מחד ובהערכה הדדית רבה מאידך.
אומנות משפחתית
בחדרה, בשנת 1976, נולד הילד יוסי לאביו אריה ז"ל ולאימו זיוה, תבל"א. ליוסי שתי אחיות: אתי (ילידת 71') חיפאית, מורה לאומנות ובעלת הסטודיו לקרמיקה "פאפיה" וליאת (ילידת 68') קוסמטיקאית ומורה לאומנות הגרה במצפה טל-אל.
שמחה בשכונה
יוסי מתאר ילדות בה השמחה הייתה נחלת כל השכונה כולה. דלתות הבתים היו פתוחות יומם וליל… כלומר, עד גמר זמן משחקי החבורה. עד שהגיע לכיתה ד', הייתה האם עקרת בית שגוננה על גוזליה, אך זמן קצר לאחר מכן יצאה לעבוד במפעל "מטע" שבחדרה. בזמן שאבי המשפחה היה עסוק בחנות חומרי בניין שבבעלותו, הסבתא, שגרה בשכנות, הייתה הדמות החשובה, אליה הגיעו לאחר הלימודים שלושת האחים, להתענג על חיבוקיה ומטעמיה המשובחים.
'זיכרון דברים' של הנפש
לובלסקי מגדיר את עצמו כמי שהיה "ילד טוב חדרה". ילד ממושמע המכין את כול מטלותיו ואת שיעורי הבית בזמן. למרות זאת, היה ביישן ושתקן, ומכאן לדעתו נולד התסכול אשר גרם לו למצוא נחמה דרך האוכל. לדבריו עד כתה ז' היה ילד שמנמן שלא היה מקובל בין ילדי החבורה, עד לכדי צחוק ולעג מצד תלמידי הכיתה. אולם בסביבות גיל 14 החל להיות הקואוצ'ר של עצמו, כאשר עשה "זיכרון דברים" עם נפשו, ובעזרת "שומרי משקל" השיל קילוגרמים רבים.
לצייר עם המבוגרים
כשהיה בן 5 בערך, החל לצייר באמצעות גירים, במיוחד אהב לצייר קטיף תפוזים מגלויות שראה. בהיותו בן 12 כבר צעד לבדו אל "מרכז אומנויות" שבחדרה, 'חצר המושבה' שמו. הוא נכנס לחלל סטודיו לגרפיקה והוקסם. ללא כחל וסרק, ניגש אל המורה שנכח במקום, ותוך כדי שיחה הסכים הלז לקבלו לשיעורים, וזאת על אף שנועדו למבוגרים. כך מצא את עצמו לומד עם משתתפים ומשתתפות מבוגרים, חלקן היו מחנכות בבית הספר היסודי בו למד. הלימודים נמשכו מספר חודשים, במהלכם הבין שתחום הגרפיקה פחות מדבר אליו.
ריקוד
בהיותו בן 14, עבר יוסי לביה"ס התיכון שבחדרה. הוא לא רצה להשתלב במגמת האומנות שכן בער בו נושא תנועת הגוף. את לימודי הבגרות עשה במגמת המחול, בה למד 5 יחידות במחול, בכיתה בה היו חמש בנות ובן אחד. את מרבית שנות נעוריו בילה בסטודיו לריקוד, שם הוכשר בלימוד הבלט הקלאסי, הבלט המודרני ובלימודי הכוריאוגרפיה. במסגרת הסטודיו הופיע בתוכניות טלוויזיה, בפסטיגלים ובמופעים גדולים.
פנים אחרים
המבט אל שירותו הצבאי מביא פן שונה ואחר באישיותו. משבר פנימי גרם לכך שהריקוד דעך, אך נושא הספורט הלך והתעצם. הוא שירת בהנדסה קרבית כחובש ואף התמקצע כמדריך כושר קרבי, אשר ביכולתו אף לעזור לזולת לבטא את התנועה המדויקת של הגוף.
בין ציור לאדריכלות
לאחר שירותו הצבאי יצא עם שני חברים לארה"ב. לאחר 3 חודשי טיול, שב ארצה והשתקע בקריית שמונה, שם השלים ושיפץ את ציוני תעודת הבגרות. אחר כך למד בביה"ס לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב וסיים עם התואר בוגר B.arch. (1999-2004). כחלק מהכשרתו באדריכלות השתתף לובלסקי בקורסי רישום אדריכלי, תיעוד וציור מבנים, זאת בסמטאות שכונת נווה צדק וסביבותיה. בתל אביב גם נכח בקורסי העשרה של רישום וציור. כשתמיד חיפש את החיבור בין האמנות לבין האדריכלות אשר עד היום באים לידי ביטוי בעבודותיו.
חיידק הציור
במהלך העשור האחרון, העיסוק במקצוע האדריכלות לא סיפק אותו ולא היה בו כדי להרגיע את חיידק הציור אשר טמון בו עוד משחר ילדותו. לכן החל להתמקד בלימוד ציור פיגורטיבי ריאליסטי ורכש טכניקות של רישום בפחם וצבעי שמן. כל זאת קרה בסטודיו של לימודי ציור בשמן בבית הספר "המרכז לאומנויות הציור" בתל אביב, בהנחיית הצייר איליה גפטר, וכן בפרויקט "הנביאים-חדר עבודה" אשר בבית הספר לאמנות בחיפה, בהנחייתה של הציירת אנה לוקשבסקי.
השראה ואהבה לישראל היפה
יוסי מקבל השראה מהנוף הנפרש לנגד עיניו. יצירותיו הן השפעה ישירה של טיולי הזוג בחיפה, בעמק יזרעאל ובצפון הארץ. הם אוהבים את החוויות החזותיות והרגשיות אשר בטבע, כאשר יוסי מצלם צילומים לסיפור שאותו הוא רוצה לספר עלי בד. נושאי אומנותו ברובם הינם פטריוטיים עם דגש לאהבת ארץ ישראל היפה, ובניואנס השומר בחובו קמצוץ של ערך נוסטלגי. לובלסקי מצייר במדיומים: צבעי שמן, צבעי מים, צבעי אקריליק ופחם. כיום, רבים מציוריו נמצאים באוספים פרטיים.
לצייר בחוץ
יוסי הוא מהציירים אשר נוטלים את כן הציור ויוצאים לצייר בשטח. לעיתים ניתן לפגוש אותו בטיילת בת גלים, ברחובות העיר ואפילו בעמקים. עבודותיו מאופיינות במשיכות מכחול בטוחות, ולעיתים רגישות, כך הוא יוצר את הקסם. לכן, אוהבי העיר חיפה ואף הללו שמחוצה לה בוחרים שוב ושוב לרכוש את יצירותיו.
תערוכות
משנת 2015 ואילך מציג לובלסקי בתערוכות רבות בישראל ומחוצה לה. ביניהן ניתן למנות את גלריה הדסון ניו יורק, גלריית פלמל בלונדון, באיטליה אורבינו, במוזיאון עוקשי לאמנות בעכו העתיקה, תיאטרון חיפה, תיאטרון ירושלים ותערוכות נוספות בישראל.
דירה ונוף
יוסי הגיע לחיפה לפני 18 שנה, זאת בעקבות בן זוגו רונן בנו, חיפאי מלידה. תחילה גרו בדירתם שברמת הדר אשר צפתה על נוף מעונות גאולה, אל שכונת נווה שאנן ואל מורדות האוניברסיטה. אך משכלו כל קירות הדירה מלהכיל את עבודותיו הרבות, לפני כ-10 שנים הם עברו לדירה מרווחת יותר. כיום יוסי יוצר במבואה הסמוכה למפתן הכניסה של הבית, ממנה ניתן להביט אל חלון רחב הממדים ואל הנוף הפתוח.
שלווה וצבעוניות
הבית משדר שלווה ורוגע מחד ומאידך הצבעוניות בו רבה. התנועה הינה הרמונית והוא שופע אור. על השיפוץ, העיצוב והשינויים שבדירה, אחראי יוסי ואפילו על עיצוב הספות אשר בסלון. זאת, למעט שלוש כורסאות הווינטג' אשר נשארו בדירה כ"ירושה" מבעלת הבית הקודמת.
בית
לדידו "חיפה זה הבית", היות שלתושביה אורך רוח סבלני וסובלני יותר מאשר באזור מרכז הארץ. אך יותר מכל הוא מרגיש בנוח בתוך ביתו שלו. מפינה ספציפית בסלון הבית הוא אוהב להתבונן ולבחון את ציוריו, כמו גם להביט אל הנוף הניבט מהחלון רחב הממדים.
לסיים את המולת היום
אהובות עליו פינות נוספות, כך למשל מפינת שולחן האוכל המרכזי יכול הוא לראות את כן הציור של העבודה העכשווית ולהסיק מסקנות לגבי המשך הציור שהוא מצייר ברגע נתון זה. כמו כן מפינת האוכל הירוקה הממוקמת במטבח, הוא משקיף על כול חלל המגורים עצמו- ומדמיין מה ניתן להזיז או לשנות. לובלסקי מציין שאף חדר השינה קרוב לליבו, שכן זהו המקום בו ניתן לסיים את המולת היום עם כול אשר התרחש בו, להתרווח ולהירגע.
מכחולים
כאדם שמלאכת הציור אמונה עליו, הוא מייחד דגש רב לאיכות המכחולים שלו. הוא אף מאד מעריך את היכולת לברור ולעבוד עם מכחולים משובחים. כידוע, מכחולי הציור מורכבים משלושה חלקים: ידית, פחית מתכת וסיבים. הידית, שעשויה לרוב פלסטיק או עץ – משמשת להחזקה. סיבי המכחול עשויים מחומרים שונים. כיום רוב שערות הסיבים הינם סינתטיים, אבל במכחולים המקצועיים קיימים סיבים העשויים שערות של זנב סוס, פרוות סנאי, חמוס או שועל. דברים אלו קובעים את איכות המכחולים השונים.
החפצים של סבתא
בהיותו ילד ואף נער, הרבתה משפחתו בסופי השבוע לטייל יחדיו, במיוחד לאזור קיבוץ אפיקים שם היו לאביו חברים רבים. במהלך השבוע, כאמור, ילדי המשפחה התקבלו בצהריי היום לארוחה חמה ולתשומת לב מיוחדת בבית הסבתא שגרה לידם, עד היום הוא נוצר חפצים ייחודיים שהיו שייכים לה. הראשונה שבהם הינה מטריה בעלת צבעים מרהיבים. מטריה שבה אהב לשחק בזמן שהסבתא מזהירה אותו שלא לקלקלה… החפץ הנוסף הינה קופסת הצדפים אשר הייתה בביתה בה הוא מאכסן כיום פריטים מיוחדים.
כלים ושתייה
יוסי רוכש כבוד גדול לצורת הכוסות וספלי הקפה. בכלל, לדעתו ישנה חשיבות רבה לכלים לשתיית משקאות חמים. הספל עשוי לרוב מחומר קרמי, פורצלן או חרסינה, לרוב בעל ידית, וצורת פיתחו העליון עגולה – בבחינת דבר שלם. לדידו, ישנם רגעים של קירבה מסוימת בין האנשים החולקים זמנם בעת השתייה.
ספרים, ניצחון ועצמאות
בספרייתם של רונן ויוסי ניתן למצוא סיפרי אומנות רבים. שניהם מעידים על כך שבחזרתם מנסיעותיהם בחו"ל רוב משקלה של המזוודה הינם סיפרי האומנות אשר רכשו זה מכבר. אשר על כן, לא פלא הוא הדבר שהספר המועדף על יוסי הינו ספר תולדות האומנות הדן בפסל "דויד". דמות זו סימלה תמיד את הגבורה והניצחון של הקטן והחלש מול הגדול והחזק, הפסל הידוע ביותר בנושא זה הינו של אמן הרנסנס מיכאלאנג'לו, שנמצא בעיר פירנצה באיטליה. אגב, יש הסוברים שהפסל מצהיר הצהרה פוליטית ובעבר הוא אף סימל את עצמאותה של העיר-מדינה פירנצה.
בת גלים
יוסי מרבה לצאת ולצייר את הנוף העירוני של חיפה. שכונת בת גלים היא אחת מן המקומות האהודים הן על הציירים והן על הצלמים. יש בה את כל הגירויים האמנותיים אשר מהווים השראה לציוריו. אלא שהוא מלין על כך שהיופי המרהיב נקטע ונעצר כבר כמה שנים. תוכניות שפותחו ונבנו, כמו הטיילת, נעצרו, ורק לאחרונה החל שוב ניסיון לשקם את חוף הכלבים הסמוך. לטענתו, עבודות שיקום ובנייה, כמו בניית מרכז המבקרים ומסעדות למיניהן מתעכבות מדי. הוא חושש מהחמצה על כך שעוד זמן רב יחלוף בטרם נזכה להנות מכל הפוטנציאל שיש בשכונה זו.
קנבס ענק
יוסי מייחל שחיפה תקלוט אליה צעירים, שכן יש משהו בעיר הזאת שכל הזמן בועט. אמנם אין היא ממוקמת במרכז הארץ, אך היא עיר מאוד חיה, ואף משתנה. כרך עם הרבה שיק של עיר נמל שואפת לשינוי מצד אחד, אך מאידך גם שומרת על אופיה. סצנת האומנות בחיפה כל הזמן מתפתחת, עם שלל פידבקים חיוביים לאומנים שונים ובכך היא הופכת לקנבס ענק וייחודי.
מרשים יוסי.
כל הכבוד לך רחלי אורבך. חג פסח כשר ושמח.
יוסי יקר, זכית בכך שרחלי אורבך היא הכתבת שביקרה בביתכם ויצרה את הכתבה הנהדרת הזו, כתבה שיש בה תחקיר עומק הנוגע בנקודות המשמעותיות בחייך, מאז נולדת ועד היום. הכתבה, למרות היותה עמוסה במידע רב, כתובה באופן כזה שרק יוצר את הרצון להמשיך ולקרוא עוד ועוד. אתה ואני חברים כבר זמן רב ולמרות זאת הכתבה חידשה לי כל כך הרבה עליך, על הילד שהיית, על סבתא שלך ועוד… מעבר לכך הצילומים הרבים של הדירה המשולבת עם האמנות שלך הוסיפו במיימד הויזואלי את השלמת התמונה. רונן שהוא החצי השני שלך, גם הוא לא נותר בצד וקיבל את המקום הראוי לו כבן זוגך במשך שנים ארוכות כל כך. יוסי, עם כתבה שכזו, שיש בה גם את הרפרטואר של המקומות החשובים בארץ ובעולם בהם הצגת, אתה יכול להיות גאה ואין לי ספק שמכאן תמשיך הצמיחה והיצירה. תענוג:-)))))
דווקא מילה טובה רק על זה שלשם שינוי כתבה ארוכה בלי אף איזכור פוליטי או מסרים סמויים או שאלות עקיפות שקשורות באקטואליה הפוליטית.
שמעתי שמכנים את סגנונו 'הסגנון הפטריוטי'.
מי שמכנה זאת אולי מתכוון לשנמך את היופי שבציור נופי הארץ ויופיה ומצפה שהאמנים רק יעסקו בלטנף פוליטית-רעיונית-ביקורתית.
באיזו מדינה שפויה ציירים המציירים את נופיה ויופיה עוברים סיווג כ'פטריוטים' ומזל שלא 'אמנות מגויסת'.
יש להפקיע את השיח וקבעון הז'אנרים מחבורה הזויה זו השולטת על 'הטעם הטוב'.
יוסי האומן הנפלא,
לא הכרתי את ציורך לפני הכתבה המקסימה, התפעלתי ונהניתי משפע הצבעוניות שפורצת ממנה חדוות יצירה משמחת את העין ואת הלב.
אשריך שזכית לכישרון כזה וליכולת להוציא אותו מהכוח אל הפועל להנאת המתבוננים ביצירותך המשמחות.
האם אתה מתכנן לקיים "בית פתוח" שניתן יהיה לראות את היצירות בלייב…?
אחריס
רחלי היי. אכן ערכת ביקור חשוב בביתו של הצייר והאדריכאל יוסי לבלסקי. יישר כוח לך רחלי.
יוסי, ידעתי תמיד שתצליח. היית לי שכן ואח קטן. מאחלת לך להמשיך לעוף ולהשיג השגים בכל תחום שתבחר. אוהבת מיטל אייל
איזו כתבה מעלפת , ירידה לפרטים , רגישה ומפרגנת וכחברה טובה של יוסי ורונן עדה לשקיפות ולאותנטיות הנ״ל . יוסי אמן נהדר עם נשמה ענקית , רגישות מדהימה לנוף ולזולת. והקשר בין יוסי ורונן הוא קשר ייחודי ומשלים בצורה מדהימה . המנוע ו פירגון מאחורי יוסי הוא רונן שמגיע לו שבחים רבים . אוהבת את יצירותיך יוסי יקר. אוהבת אותך ואת רונן עמוקות . ומי ייתן והחברות וחדוות היצירה שלנו תהיה ככה עד 120. בהצלחה רבה יוסי , מגיע לך את כל השבחים שבעולם . זכית בעשר אצבעותיך ❤️
ורד אריה
יוסי ילד יקר שלנו. בעיניי אתה הילד שבילה ימים ארוכים כאח של יעל וענת⁸. בגרת, התפתחת בצורה. מדהימה.איל ואני עוקבים אחר ההצלחות שלך בארץ. ובחו"ל .תמיד ידענו שאתה מיוחד ,וברוך כשרונות בתחומי אומנות שונים. בכל עסוק היית רציני והצלחת.מאחלים לך הצלחות בהמשך דרכך בחיים . נשיקות וחבוק אוהב מנחמה ויוסף איל . שאהבו אותך בילדותך וממשיכים לרוות נחת היום.
מעניין מאוד. האם אפשר להגיע אליו הביתה ולהתרשם מהעבודות?
אני חבר ילדות של רונן בנו בן זוגו של יוסי ולאור זאת יצא לי גם להכיר את יוסי ולשוחח עמו על כל מיני נושאים לרבות האומנות בה הוא עוסק. הוא ורונן שני חברה מדהימים , איכותיים , שלוים ורגועים כפי שרשום בכתבה .
אוהבת ציוריו של יוסי ורבות מיצירותיו מפארות את קירות ביתנו.
הוא אדם צעיר ומאד מעניין,נבון,רגיש לזולת ולטבע.
בהצלחה יוסי והרבה הנאה שבעשיה.
ישר כח לך ידידתי רחלי. אכן , אין כמו ארצנו ישראל ואין כמו בירת הצפון – חיפה. שמחתי לקרוא שערכת ביקור מהנה בביתו של הצייר יוסי לובלסקי ומקווה כי נהנית.ערב נעים ושבת שלום.