הקרנף הפנה את ראשו ונגח • סיפור ○ יצחק טויטו

(חי פה בסיפורים) – יצחק טויטו • מחבר "לאסוף מתנות מהרצפה" ו"הצלפת שוט" – שראה אור לאחרונה

• המשך מהשבוע שעבר

"תתמודד"

ג'מבו עבר למושב בגליל העליון. הוא לא התקשה למצוא מקום מתאים.
כמה שנים לפני כן, פנה אליו חקלאי בשם גלעד ממושב צפוני וביקש עזרה. לאותו חקלאי, היה חלום. הוא חלם על הקמת מחלבת עיזים קטנה, בחלקה שהייתה בבעלותו מחוץ למושב. הוא קרא לה חלקה ב. הוא הקים חווה קטנה ורכש את הציוד המתאים. העבודה הייתה קשה, אבל הוא נהנה. נהנה מעצם הייצור ומהעבודה בחברת עדר העיזים הקטן.
האידיליה לא נמשכה הרבה זמן.

זה התחיל עם גניבות ליליות קטנות. שתיים או שלוש עיזים כל פעם. תלונות למשטרה לא הניבו דבר. שפת הגוף של המשטרה אמרה – תתמודד. הוא זנח את החווה שהקים בחלקה ב, שלצורך הקמתה לקח הלוואה מהבנק, ובנה דיר נוסף, קרוב לבית, בחלקה א. חשב שזה ירתיע את הגנבים מלהגיע לתוך המושב וכל כך קרוב לבית. זה לא הרתיע. יותר מכך, הגנבים העלו את הרף.
ארבעים עיזים נגנבו בלילה אחד. חצי מהעדר.
הוא לא פנה למשטרה. הוא שמע לעצתם – 'תתמודד.'

ואז הם הגיעו

היה ברור לו שהם יחזרו. הרי הם השאירו חצי עדר. במשך שלושה ימים רצופים, ערב ערב, הוא חמק ממיטתו חרש כדי לא להעיר את אשתו, חבש כובע מצחייה שהוריד עד לעיניים ופנה לדיר. הוא ארב להם בין העיזים באחת הפינות החשוכות, עם אלת בייסבול בידו.
ביום הרביעי, באחת בבוקר, הם הגיעו.

מנוסים, מכירים כבר את המקום ובטוחים בעצמם, הגיעו עם משאית קטנה. הם היו שניים, גבוהי קומה וחסונים, והם נכנסו לדיר כאילו הם בעלי המקום. כשכל אחד מהם כבר היה עם עז על כתפו, הוא קם מהפינה החשוכה שבא ישב.

ללא קול, הוא הנחית שתי מכות חזקות ומהירות. האחת פגשה את פיקת הברך של הראשון, שצנח לרצפת הדיר בזעקת אימה וכאב. הגנב השני, ששמע את הרעש ואת זעקת חברו, השליך את הגדי לקרקע והסתובב אל החקלאי העצבני. הוא הספיק לראות לשבריר שנייה אלת בייסבול מתקרבת אליו במהירות מפחידה. הוא ספג את האלה במרכז פניו והתמוטט על רצפת הדיר, חסר הכרה.
גלעד הכיר את החוקים ואת ההתנהלות של הגנבים. הם הולכים לתבוע אותו. בסדר, שיתמודדו.

ואל תחזור. אף פעם

הוא העמיס את חסר ההכרה על המשאית וחזר אל השני, שהחזיק את ברכו המנופצת וגנח מכאבים. הוא העמיס גם אותו על כתפו בסוג של נשיאת פצוע, כמו שלימדו אותו לפני שנים בטירונות בגולני, וללא עדינות מיוחדת ייצב אותו במושב הנהג של המשאית. בערבית עילגת הוא אמר לו, "סע הביתה ואל תחזור. אף פעם."
לאחר מכן, שרף את אלת הבייסבול ואת הכובע בתוך בור שהכין מראש, כיסה אותו, והניח עליו שתיל של עץ זית בתוך מיכל גדול. הוא חזר לחדרו והחליק חרש אל מיטתו. כיוון שתכנן והכין הכל מראש, כל העניין לא העסיק אותו יותר מחצי שעה. שניה אחרי שחזר למיטתו, הוא העיר את אשתו.

"מה?" היא פלטה בבהלה.
"ששש…את שומעת את זה?"
"לא, מה קרה?"
"אני חושב שמנסים לגנוב לנו שוב." אמר, הדליק את האור וניגש לחלון. הוא הסיט את הווילון והציץ החוצה.
"גלעד, אל תצא, זה מסוכן. אולי יש להם נשק."
"שמעתי רעש של משאית. נראה לי שהם ראו את האור נדלק וברחו".

גלעד העריך נכון. הם תבעו אותו על תקיפה, ועל עוד הרבה סעיפים שרק עורכי הדין יכולים להמציא. לא הם אישית תבעו, הם לא יכלו. אחד היה אחרי ניתוח ברך מסובך, והשני לא התעורר מאז אותו ערב ביש. ביש מבחינתו. שברים בעצמות הפנים היו החלק הפחות נורא. החלק היותר בעייתי, היה זעזוע מוח קשה ותרדמת שממנה עדיין לא התעורר.

חקירת המשטרה הובילה למבוי סתום. לא היו שום הוכחות נגד החקלאי, וגלעד, הכחיש שהיה בדיר באותו הערב. אשתו נשבעה שהיה איתה והתעורר רק כששמע קול משאית בחוץ. המשטרה חקרה אותו ממושכות, תוך שימוש באמצעים שהיו גבוליים מבחינת החוק. אלא שלגלעד, חקלאי קשוח בין חקלאי יותר קשוח, זה לא הזיז. הוא צפה את כל ההתנהלות מראש ודבק בעמדתו. התיק נסגר.
אבל אז, החל משהו אחר שהוא לא ציפה לו.

אנחנו גם מוציאים חשבונית

יום לאחר ההודעה על סגירת התיק, כשקם בבוקר, הוא מצא את כלב הלברדור שלו שחוט בפתח הבית. כבר באותו הערב, הגיעו שני ערבים מהכפר הסמוך ונקשו בדלת. הם הסבירו בנימוס, כי הם מספקים שירותי שמירה. הם שמעו שיש גנבות ועוד כל מיני בעיות באזור, והם הבטיחו כי עבור שלושת אלפים שקלים בחודש לא יהיו שום בעיות. מבטיחים.
"ואנחנו גם מוציאים חשבונית, זה מוכר כהוצאה." הוסיפו.

גלעד ידע שהם לא ירפו. לשלם לא בא בחשבון, גם אם זה היה שקל בחודש. 'אני לא שבוי של אף אחד, בטח לא שלכם. ואני גם לא נהנה כשאונסים אותי.'
גלעד עמד מולם ואמר תוך שהוא מגרד בראשו. "שלושת אלפים זה יקר."
"בדרך כלל, התעריף הוא אלפיים לחודש, אבל אצלך היו הרבה בעיות בתקופה האחרונה ושמענו, שגם תקפת אנשים שבאו אליך, אז אתה בטח על הכוונת של מישהו. אין מה לעשות, צריך לשים יותר שומרים," הם ענו. "וזה הרבה הוצאות."
"טוב, תנו לי לחשוב כמה ימים."

קוראים לו ג'ימי

הוא באמת ניסה למצוא פתרון. שלטון החוק כפי שנוכח, לא היה אופציה. המשטרה הייתה מוגבלת ולמעשה, חסרת אונים והוא הרגיש מעט אבוד. אלא שאז, בתזמון מושלם, הגיעה הישועה, והיא הגיעה ממקום לא צפוי. גלעד דיבר על עניין 'השמירה', עם שכנו, גם הוא חקלאי בן חקלאי, שלא ידע באמת מה לענות לידידו. בן השכן, משוחרר טרי, אחרי ארבע שנות שירות, הציע משהו.

"המפקד שלי בצבא, השתחרר ממש לא מזמן מהשירות והקים חברת אבטחה פרטית. יש לי את הטלפון שלו, שווה לך לדבר איתו, קוראים לו ג'ימי."
"אין מצב." אמר גלעד. "לשכור חברת אבטחה זה הרבה מאד כסף וגם אם כן, הם לא יהיו פה לעד".

"לדבר איתו לא עולה כסף. תתאר לו את כל המקרה ותשמע אותו. הכי הרבה, הוא יגיד לך, לא מתאים לי."

הוא התקשר למספר שקיבל עוד באותו הערב. בצד השני של הקו נשמעה בעיקר שתיקה. לבסוף, אחרי ששמע את כל הסיפור, שאל ג'מבו "יש לך צילום של השניים שהגיעו אליך עם ההצעה לשמירה?"
"כן, יש לי מצלמות, אבל הם לא עשו שום דבר לא חוקי, מה זה עוזר לנו?"
"שלח לי את התמונות".

"טוב." אמר גלעד ואז הוסיף בהיסוס. "כמה יעלה לי כל העניין הזה?"
"אתה תשלם רק מה שצריך, ואודיע לך מראש כדי שתוכל להחליט."
משום מה, לגלעד הייתה הרגשה טובה. הוא לא ידע להסביר למה, הוא פשוט הרגיש טוב. שעה לאחר מכן הוא שלח את התמונות. ארבע שעות לאחר ששלח את התמונות, הטלפון שלו צלצל. זה היה ג'ימי.

"יש לך אירוע בזמן הקרוב? חתונה, בר מצווה, מפגש משפחתי, או פגישת מחזור… משהו?"
"אה, לא. למעשה, גם כשיש אני כבר לא הולך, כדי לא להשאיר את המשק בלי השגחה ואני לא רוצה להטריד את הילדים, הם רחוקים יחסית ועסוקים."
"תחשוב שוב. אולי בכל זאת יש לך".

לאחר שניות של מחשבה אמר גלעד. "זה לא אירוע, זה שבת חתן של האחיין שלי. השבת הקרובה. כל המשפחה מוזמנת כבר מיום חמישי למלון בירושלים. אבל, כבר הודעתי כי אני לא יכול להגיע."
"טוב, תודיע להם שאתה מגיע ואל תדאג למשק, פשוט סע ותיהנה".

יש כאן מדינה לבנות

זה לא היה קל לגלעד, אבל לבסוף הוא השתכנע. אולי זה היה הקול הנינוח והרגוע שמעבר לקו, אולי אופן ניסוח הדברים הענייני, אולי פשוט סוג של כימיה. הוא לא ידע להסביר והוא אפילו לא פגש את הג'ימי הזה.

השיחה התנהלה ביום שלישי. ביום חמישי אחר הצהריים, אחרי שהדריך את שכנו איך לטפל בעיזים שלו בהיעדרותו, נסע גלעד עם אשתו לירושלים עם ראש עמוס במחשבות. הוא לא שם לב לטנדר בצבע לבן מסוג טויוטה, מוגבה ובעל חלונות ממוגנים, שחנה ליד שער המושב ושנכנס מיד אחרי שהוא יצא ופנה לכיוון משק גלעד.

ג'מבו הכין את שיעורי הבית. הוא הפעיל קשרים שהיו לו עוד מהשירות הצבאי והשיג מידע מפורט. מידע כזה שיוצא מהצבא החוצה? אין דבר כזה. זו הייתה עבירה שעלולה הייתה לגרור תגובה חריפה מאוד אם הייתה מתגלית לעיניים הלא נכונות. ג'מבו היה מודע לכך, אבל רק יוסי, שעדיין היה באותו הזמן מפקד היחידה שלו בשירות, ידע על כך, וחוץ מזה, יש לנו כאן מדינה לבנות, לא?

אל תדאג

ביום שישי, בשתיים בבוקר, שלושה פיצוצים אדירים שנשמעו בכל האזור, הרעידו את הכפר הסמוך. בלוני הגז בשלושה בתים התפוצצו. כל פיצוץ הוריד כמעט חצי בית ולהבות אש עלו לגבהים. מאוחר יותר, אחרי חקירות, התבררו מעט הפרטים. רק מעט.

מטעני חבלה הוצמדו לבלוני הגז ועל פי החוקרים, הם הונחו על ידי מומחי חבלה. הפיצוצים הורידו רק את הקיר הצמוד אליהם. חלק גדול מההדף הופנה על ידי אנשי מקצוע מיומנים אל הרחוב, שספג נזק משני בצורת מכוניות שהפכו באחת לגרוטאות וחלונות בתים סמוכים שהתפוצצו. שלושת הבתים לא היו ראויים למגורים יותר והיו הרבה פצועים בדרגות שונות, מקל ועד קצת יותר. לא היו הרוגים. שני בתים היו של אותם השניים שביקרו את גלעד. אמנם דגי רקק, אבל דגים.

השלישי היה ביתו של המושך בחוטים והוא משך בהרבה חוטים. ידו הייתה כמעט בכל תחום לא חוקי אפשרי, מִסְחָר בסמים, פריצות לבתים, גנבות וגביית דמי חסות. הוא שלט בכל האזור ללא מתחרים של ממש. והוא הבין.
רק במוצאי שבת שמע גלעד את החדשות והתקשר מהדרך אל ג'מבו. הוא היה מודאג ובצדק. התשובה שקיבל הייתה, "אל תדאג."

הקרנף הפנה את ראשו ונגח

החוקרים חקרו והדוחות מולאו והעולם כמנהגו נהג. אין אף קצה חוט. כלי התקשורת דיווחו על מלחמות עבריינים, על אזורי שליטה ועוד מילים הכרחיות למילוי מכסת המילים הנדרשות. אבל לבעלי שלושת הבתים, שיצטרכו לבנות את ביתם מחדש, ובעיקר לבוס המושך בחוטים, היה יותר מקצה חוט. הוא קיבל מסר ברור, כואב ומשכנע – אל תתעסקו איתי. והוא הפנים.
הוא חשב שהוא מתעסק עם שפן, כמו כולם. כל האזור משלם יפה, אנשים פרטיים, קיבוצים, כולם. הוא קלט שבמקרה הזה הוא טעה. הוא התעסק עם קרנף, שעד עכשיו הרגיש כנראה רק עקיצות קטנות, וכשהגבול נחצה, הקרנף הפנה את הראש ונגח. בכל הכוח. זה מה שהוא הבין.
שבוע אחר כך גלעד התקשר להודות.

תשלם רק אם יהיה צורך

אחרי שתיקה אופיינית ג'מבו אמר: "לא יודע על מה אתה מדבר, אבל אני יודע שמלאכתם של צדיקים נעשית בידי אחרים, איכשהו. העיקר שהכל בסדר עכשיו."
אחרי כמה רגעי היסוס מצד גלעד, שקלט את רגישות העניין, הוא אמר: "עשית לי עבודת שיפוץ נהדרת בחווה, מה החשבון, כמה זה עולה לי?"
"כמו שאמרתי לך מראש, תשלם רק אם יהיה צורך, ולא היה כל צורך."
גלעד התעקש "אבל עבדת, השקעת זמן והיו לך הוצאות."
"תבין, אני אוהב בעלי חיים ובמיוחד נהנה לעבוד עם חיות כמו שלך, כאלה שלפעמים מזכירות תכונות דומות לבני אדם. אז, הסיפוק שלי מהעבודה, הוא התשלום."
גלעד צחק בקול כשהבין את משחק המשמעויות. "בכל זאת, משהו?"
"הכל בסדר, אבל יש לי רעיון בשבילך. העברת את הדיר קרוב לבית, והחווה, בחלקה ב, שהשקעת בה כל כך הרבה נשארה נטושה. היא נמצאת במרחק עשר דקות נסיעה מהמושב, מבודדת ובמיקום מאד אטרקטיבי מבחינת הנוף. למה שלא תסב את החווה לצימר אחד או שניים ותשכיר, יכול להיות נחמד."

כמה שנים לאחר אותה שיחה, ג'מבו התקשר לגלעד ושאל אם הצימרים פנויים. הוא היה צריך את שני הצימרים לשבוע, שבועיים, חודש ואולי אף יותר, בנקודת הזמן הזאת אי אפשר לדעת.
מחכה לו התמודדות עם משהו לא מוכר ומסוכן, והוא קיווה לטוב.

(המשך העלילה בספר "הצלפת שוט" שיצא לאור לאחרונה. את הפרק הראשון, שלא פורסם כאן ופרטים נוספים, ניתן לקבל בקישור הבא:

לאחר שנים של עיסוק בחינוך, יצא לפרישה מוקדמת ועוסק בכתיבה ובייצור יין ביקב הבוטיק הקטן שבבעלותו. לאחר הצלחת ספרו הראשון "לאסוף מתנות מהרצפה" שזכה לשבחים ולאהבה רבה בקרב הקוראים, הוציא לאור, ממש בימים אלה, את ספרו השני – "הצלפת שוט".