חי פה עם ממתק לשבּת ○ הפרק השלישי מתוך הספר 'בת מספר 4 • לילי מילת
"נכון שזה נשמע כאילו הם רבים?" שאלתי את האיש כשטיילנו ליד הירדן ועברנו ליד חבורת צעירים שהתכנסו לצד הנהר והחליפו מילים בשפה הערבית. בחור אחד צעק לחברים והם ענו לו. אני, שמבינה ערבית מבית, סיפרתי ש"הוא בסך הכול אמר שהמכנסיים נרטבו לו ואם יש למישהו מהם לתת לו אחרים להחלפה". צחקנו. זה מתקשר עם הטענה שלי שאנחנו צריכים להבין אחד את השני יותר, את התרבות ובעיקר את השפה, כדי שסיטואציות יומיומיות, כמו זו שתיארתי, לא יהוו איום מיותר.
אם לא הייתי סופרת, סביר להניח שהייתי חוקרת שפות. מילדות נמשכתי אל הלא מוכר והלא מובן. ההורים דיברו בבית ערבית ביניהם כדי שאנחנו הילדים לא נבין, ואני ישבתי עם מחברת מול המרקע ללמוד משייק'ה אופיר זכרו לברכה, האשכנזי דובר הערבית היפה שלימד אותנו על ג'ראכּ קַריבּק, שכנך קרובך. עד מהרה השתלטתי על רזי השפה ולא היו יותר סודות בבית. את האנגלית למדתי בעזרתה של אמי, שאינה דוברת אנגלית רהוטה, אך בסבלנות אין קץ, הייתה קוראת את הכתוביות בערבית שליוו את בוננזה בערוץ המידל איסט ומילה במילה תרגמה לעברית. בין שלוש השפות שנכחו בצפייה במשפחת קרטרייט של המערב הפרוע, האנגלית המדוברת, התרגום בערבית והעברית על שפתי אמי, למדתי והפנמתי את האנגלית.
יש משהו מחבר בין מילים לתרבות שאין בכוחם של מעשים או מחוות לעשות. נלסון מנדלה אמר "דבר אל אדם בשפה שהוא מבין ותגיע למוחו, דבר אליו בשפת אימו ותגיע לליבו". ד"ר ג'ון ריצ'רד בל בספרי, "בת מספר ארבע", מנסה להגיע לליבה של הילה סבן. הוא אינו דובר עברית אך נחוש ללמוד אותה ולפענח את הסיפור שבו היא משתפת אותו בצופן שפתה. הילה, לעומתו, מבינה היטב אנגלית ונהנית מזכות השליטה שיש לה במצב, לפחות בפן זה בחייה היא יכולה לשלוט.
מוזיקאים רבים מספרים כי המוזיקה מחברת ביניהם למוזיקאים אחרים מרחבי העולם. הביטלס, למשל, ובמיוחד ג'ורג' האריסון, חבר הלהקה, הושפעו מתרבות הודו ואף שהו במזרח מספר פעמים, כשהאריסון משלב את הסיטאר בשיריהם. הביטלס, בני תרבותו של ד"ר בל, מגיעים בצליליהם ומילותיהם לליבה של הילה. באמצעות השירים הוא מצליח להעביר מסרים שמילים לבדן אינן מצליחות.
כבר ברור לנו שקרה להילה משהו חמור. אנחנו לא יודעים מהו. ג'ון צריך גם לגשר על הפער הבין תרבותי וגם לנהוג בזהירות הנדרשת, העדינה ממילא, כשמטפלים במישהי שהשבר אצלה נפשי. אנחנו יודעים שהוא בדרך הנכונה. הילה מגיבה בחיוב למוזיקה שהוא מנגן ושר. היא מדברת, למרות ובזכות העובדה שהוא לא מבין את השפה העברית.
ממתק לשבּת, פרק שלישי בספרי בת מספר ארבע. על היחסים הנרקמים למרות הפער התרבותי ואיך דווקא משם מגיעה הקלה להילה.
מוזמנות ומוזמנים לקרוא, להגיב, לכתוב לי. אחרי הכול, ספר מקבל חיים רק בעיני קוראיו.
קריאה נעימה.
פרק 3
"Good afternoon, Miss Saban." ג'ון כמעט פספס את העיניים שלה שהתעוותו במשהו שנראה כמו… בהלה?
הוא לא הספיק לברר עם עצמו מה זה היה כשירתה עליו, "אל תקרא לי ככה!"
"אני מצטער, כך נהוג אצלנו. סבן הוא שם משפחתך, לא?"
לזה כבר לא ענתה. כל תקוותיו להגיע איתה היום לאיזושהי התקדמות נגוזו. איך לכל הרוחות היה אמור לדעת שכבר במילה הראשונה יעורר אצלה אנטגוניזם כזה. לא מספיק מכשול השפה, אף על פי שחשד שהיא יודעת אנגלית טוב יותר ממה שהיא מוכנה להודות, בשל המכשול הבין־תרבותי הוא איבד אותה כבר בברכת שלום פשוטה.
"איך את מרגישה היום?" היא שתקה. "תראי, היי־לה," ניסה להגות את שמה כפי שכתב עבורו האב פרנסיס, אבל כנראה לא ממש הצליח, כי נוסף על ראשה שהיה מושפל עד כה, גם כתפיה רעדו. בשם ישו וכל הקדושים, כמה קשה יכול להיות לדבר עם בן־אדם?! מתוסכל ג'ון העביר יד בשערו, כמעט מרט אותו. הוא חשב לאחוז בידה, להרגיעה, אבל מהלילה הראשון שפגש אותה חשד שהמגע רק מרתיע אותה. בחוסר ברירה ובחוסר אונים ישב בשקט מאחורי שולחנו וחיכה שתירגע. זה לא קרה מהר, אבל לבסוף הרימה את ראשה והוא כמעט כעס כשלא ראה דמעות בעיניה, אלא צחוק! במקום תסכול, הקלה הציפה אותו והוא חייך. "את צוחקת?"
"ברור שאני צוחקת. היי־לה," חיקתה את המבטא האנגלי שלו ושוב רעדה מצחוק. הוא שם לב שהיא צחקה בשקט. אולי ציפה שישמע איזשהו קול מתגלגל, אבל כמו דברים אחרים אצלה גם הצחוק היה עצוּר. מעניין.
"אוקיי, ליצנית, אולי תסבירי לי מה זה השם הזה, היי־לה".
"הילה," תיקנה אותו. "הִי – לָה, שתי הברות פשוטות."
"זה פשוט לך אולי", גנח.
"הילה זה halo באנגלית," הסבירה לו והוא רצה לשאול עוד, אבל נראה ששוב כבתה בעצב של עצמה. טוב, חשב, לא שם המשפחה ולא השם הפרטי. הוא רצה לנסות להתקדם בשיחה הזאת מעבר להחלפת שמות ושלומות. היה ברור לו שעל הלילות עוד מוקדם לשוחח. בכלל עדיף לא להזכיר את הגיטרה, את השירים או את הנוכחות שלו בחדרה.
"אולרייט, הי־לה". הוא חייך אליה. "השם שלי הוא ג'ון".
"ג'ון".
"זה לא הוגן שלך זה מצליח בניסיון הראשון". ניצוץ קל של הומור שזיהה אצלה היה יותר טוב מכלום. "אולי את רוצה לשבת בגינה ולשוחח?" הצביע על הגן המטופח שנשקף מעבר לחלון המרפאה. היא ענתה לו בשלילה שבשתיקה, והוא אישר בתנועת יד שזה לא ביג דיל. "את יודעת לדבר אנגלית." החליט להניח את העניין על השולחן, רומז על שיחתם הראשונה, שבה אמרה שהיא לא יודעת אנגלית ודיברה בעברית. הילה משכה בכתפיה. "את יכולה לדבר איתי בעברית אם נוח לך יותר". היא הרימה גבה בשאלה. שוב ניסיונותיו לדובב אותה כושלים. "אני יודע שאני לא מבין, אבל אני עדיין יכול להקשיב". זמן כה רב הביטה מבעד לסורגי חלון המרפאה שמאחוריהם נשקף הים. הוא תהה אם היא רואה את הסורגים או את החופש שנפרש מעברם, ואולי הסורגים הם שנותנים לה חופש. ג'ון כבר ויתר על התקדמות כלשהי במפגש זה. גם לשבת ולשתוק איתה היה נעים. לראות אותה רגועה על פני הלילות הכואבים היה מנחם. אי אפשר להאיץ תהליך של ריפוי.
"זו לא ההילה של הירח שעל שמה נקראתי", החלה לספר בעברית. ג'ון חשש לזוז שמא תפסיק. כמובן, לא הבין כמעט מילה ממה שאמרה, אבל קיווה שתמשיך. "הילה. זה מה שאמרה המיילדת כשיצאתי לאוויר העולם. הילה זה מה שהיה מרוח על פניי. מעין קרום תינוקות כזה שכיסה את הפנים. נראה שלא כל התינוקות יוצאים עם זה מהרחם. אם אתה שואל אותי זה נשמע די דוחה". חייכה מעט והוא הנהן. הילה. זה כל מה שהבין עד עתה.
הוא שם לו למטרה לעבוד קשה יותר על לימודי העברית. כבר ביקש מדודו והוא נתן לו מילון אנגלי־עברי. "המיילדת אספה את הקרום הלבן לתוך בד ונתנה אותו לאימא שלי, אמרה לה לשים אותו בכיס למזל טוב". אימא. מזל טוב. עוד חלקים בפאזל של הילה. "אבל זה היה גם אחד באפריל. ואלוהים עבד עלינו בעיניים. לפחות עבד עליי. כי מזל טוב זה לא משהו שהיה לי".
אפריל. אלוהים. מזל טוב. היא נולדה באפריל, אמר לעצמו. אחד. אחד באפריל.
"Fool's day!"
מייד כשיצאו המילים מפיו התחרט עליהן, ובצדק. הילה ניתקה את מבטה מהחלון והביטה בו, בוחנת אותו בחשדנות. איזה טיפש. אם רצתה שיבין הייתה מדברת איתו באנגלית, אבל היא דיברה בשפת אימה כדי שלא יבין. הוא צריך לכבד את זה גם אם קשה לו. מה שנותר עכשיו הוא להראות לה שהוא בעדה, אבל ג'ון ידע שלהיום השיתוף נגמר.
"Sleep little darling do not cry, and I will sing a lullaby." ג'ון התלבט אם זה נכון לשיר דווקא את השיר הזה. נראה שהוא משפיע עליה לטובה. עד שהתחילה לספר לו על עצמה, על העבר, הקפיד לנגן עבורה את השיר שהשפיע עליה בלילה הראשון. 'Here comes the sun, little darling'. כבר איבד את הספירה כמה פעמים שר וניגן את השיר הזה. הוא לא טעה לחשוב שכל שיר מוצא חן בעיניה. "Let it be היה מצוין אבל אפילו בלילות, כשהייתה נפש חשופה ופצועה היה לה מה לומר בדרכה שלה. כשניגן את "When I'm Sixty-Four לא הפסיקה להסתובב מצד לצד במיטה עד שהחליף לשיר אחר.
מעולם לא פגש מקרה מרתק כמו הבחורה הזאת. ג'ון ידע שהוא לא יכול להמשיך בקו הזה לאורך זמן. לא הפריע לו להמשיך לנגן לצידה ככל שנדרש, אך הוא צריך למצוא דרך להחזיר לה את עצמאותה. ליד הדלת עמד רגע והתבונן בה, לפני שעזב אותה לבוקר חדש. היא ישנה בשלווה וזה מילא את ליבו בתחושת הקלה. אך לא ההקלה היא שהטרידה אותו. החיבה. החיבה, שלא במקומה, הטרידה אותו מאוד.
לילי מילת היא סופרת מוערכת ילידת חיפה. ספרה בת מספר ארבע (הוצאת מטאור) ראה אור לפני כשנה וזכה לאהדה רבה בקרב הקוראים. ספרה הראשון כלת הים (גם הוא בהוצאת מטאור) זכה להצלחה רבה ואף כיכב ברשימות רבי המכר בארץ.
- מתוך "Golden Slumbers"", ג'ון לנון ופול מקרטני, 1969.
- "When I'm Sixty-Four"", ג'ון לנון ופול מקרתני, 1967.
לשון הרע על השם
אני מוחה בכך
מצטערת שאת/ה מרגיש/ה כך. מזכירה לך שאנחנו מדברים על ספרות ואני יכולה להבטיח לך שבספר הזה יש הרבה אהבה לאלוהים.
שבוע טוב שיהיה.
העתיקה והיפהפייה בעולם.
אני כן בטוח שזה יוצר עומס קוגניטיבי על הקורא ומקשה עליו להתייחס לתוכן.
אין צורך, בחיאת אין צורך.
כל הכבוד לילי מילת.שבת שלום ומבורך.
תודה רבה רפי ושבוע נפלא שיהיה.
אכן מרתק ומרגש, משאיר אותך עם טעם של עוד. נהנת מכל פרק
איזה כייף! תודה רבה.
מקסים ומרגש שבת שלום
תודה אמא, הפתעתם!
כל פעם שאני קורא את הספר בת מספר ארבע והספר כלת הים ובכלל כל מהשאת כותבת אני נהנה מחדש אני אמנם משוחד בגלל שאני אבא שלך אבל כל מי שקורה נהנה מהכתיבה השנונה שלך אני בר מזל שאת בתי ואני גאה בך
אבא❤️ איזה אלוף אתה. תודה רבה.
הפתעת ושימחת אותי.