הפינה הקטנה במרכז הכרמל, עם ערמות ספרים עד התקרה ○ פרק 16 בספר 'בת מספר 4' • לילי מילת

ממתק לשבּת • פרק 16 מתוך הספר 'בת מספר 4' ○ לילי מילת

הומור. בייחוד הומור אנגלי, הוא משהו שהתחברתי אליו עוד מילדות. מי שחולק איתי שנתון ודאי זוכר את 'כן אדוני ראש הממשלה', או את 'מישהו מטפל בך' עם קפטן פיקוק, מיסיס סלוקומב ומיסטר האמפריז. הם עדיין מצחיקים אותי, גם אחרי מרווח השנים. במשפחתנו יש דוד לונדוני, שאם הוא אומר משהו ואני לא צוחקת, אני יודעת שפשוט לא הבנתי משהו. שום שריר בפנים לא זע ואף ניצוץ שובב בעיניים לא מסגיר. ואז אני ממשיכה בשיחה ונעצרת. רגע, מה אמרת? וזה תמיד אבל תמיד מצחיק.

ככה אני אוהבת את ההומור 'שלושה בסירה אחת' של ג'רום ק' ג'רום, אבל מתריעה בפניכם, שלא רבים מחבריי צחקו ממנו כמוני, ובכל זאת, לדעתי, שווה לכם לנסות. אם כן, לא מן הנמנע שאִזכור על הספר הזה מצא את דרכו לספר שלי. כך גם שיריו של קיטס, שזכיתי לביקור בביתו בלונדון. אני מודה שלא פחות מאהבתי למקומות ייחודיים כאלה שמספרים סיפור קסום, אני אוהבת את חנויות המוזיאונים – זה המקום השווה ביותר למציאת מזכרות יוצאות דופן. בביתו של קיטס היו סיכות של 'משורר' ושל 'סופר'. השארתי לקיטס את כתיבת השירים וכסופרת מתחילה, הרשיתי לעצמי את הסיכה המתאימה.

ומלונדון בחזרה לחיפה, אל אחת מפניני הספרות האהובות עליי בעיר הכרמל. בפרק 16, הילה חולקת עם ג'ון את אהבתה לספרות אנגלית. ג'ון מחליט לחפש ספר עבורה ומגיע לבוטק'ה של שמואל במרכז הכרמל. הוא מופתע לגלות שגם בישראל הצעירה אפשר למצוא מבחר כתבים בשפת אימו. 

מי שלא ביקר, אני ממליצה בחום להגיע לפינה הקטנה הזו, שיש בה ספרים נדירים ואחרים, אבל יותר מכל יש שם את שמואל, ולשוחח עמו זה אחד מתחביביי כשאני מגיעה לאזור. בשנה בה מתרחש סיפורנו, 1972, שמואל עבד עם אביו המנוח, יהושע, באותה פינת חמד ומיד תפגשו אותם בפרק שלפניכם.
קריאה נעימה.

פרק 16

‫"את לא סתם יודעת אנגלית. זה יוצא דופן כמה טוב את מדברת." הילה הרגישה כאילו ניתנה לה המחמאה הכי מרגשת בעולם. היא לא שלטה עד כדי כך בשפה, אבל בהחלט למדה והתאמצה. זה היה חשוב לה. גם בעבר, כשרצתה לקרוא את הספרים שכה אהבה, הקפידה לקרוא אותם בשפת המקור. ג'יין אוסטן, כמובן. 'שלושה בסירה אחת', קיפלינג, רק עם קיטס והשירה שלו היה לה קשה. היא נאבקה עם כל מילה, מתוך אמונה ששפת המקור של יצירה עדיפה עשרות מונים על תרגום, גם אם היה זה תרגום טוב. איך אפשר לתרגם את הליטוף של האנגלית. שפה קסומה. גם ספרדית ידעה מבית, אבל זו שפה שרצתה לשכוח.

‫"אתה מגזים, ד"ר בל, אבל תודה. יש לי עוד הרבה מה ללמוד."
‫"את לומדת? אנגלית?" מייד התחרט על השאלה. ברור שהיא לא לומדת עכשיו, אידיוט. 
"כן, למדתי. אממ, כשאהבתי ספר מסוים רציתי לקרוא אותו כמו שכתבו אותו, בשפת המקור, כמו 'שלושה בסירה אחת'. הוא הצחיק אותי ממש ורק המחשבה על כמה זה יהיה עוד יותר מוצלח באנגלית גרמה לי לחרוק שיניים ולהניע את גלגלי המוח, לשבת מול מילון צמוד ולהבין את הניואנסים של השפה האנגלית. לצערי, אני לא חושבת שהצלחתי להבין הכול. גם לא היה לי את מי לשאול. האנגלית בבית הספר בישראל לא כזאת גבוהה."
‫"את יכולה לשאול אותי, כל דבר." חייך אליה, אבל חיוכה שלה כבר נמחק.

בחנות הקטנה במרכז הכרמל ג'ון חיפש ספר מתאים. זו לא ממש הייתה חנות, יותר כמו הדוכן שמוכר פלאפל, רק שבמקום פלאפל הוא הציע ספרים. שֵם המוכר היה יהושע, והוא אהב ספרים ואהב לשוחח על ספרים. הוא הכיר לג'ון את בנו, שמואל, שהאנגלית שלו הייתה טובה באופן מפתיע. כשג'ון אמר להם שהוא מחפש ספרים באנגלית שמואל החל לטפס בסולם, לא ברור איך סולם נכנס לכוך כזה קטן. היו לו ספרים עד לתקרה. ערמות, ערמות של ספרים. מישהו מהצד היה חושב שהם סתם מונחים שם, אבל שמואל ואביו ידעו טוב מאוד איזה ספר יש באמתחתם, והיכן ממוקם. ג'ון ביקש ממנו ספרי קריאה ושירה, לא ציפה ליותר מדי, בכל זאת היה בישראל. לו היה בלונדון לא הייתה בעיה להשיג את מה שרצה. עם זאת, היה משהו קסום בחיפוש אחר שורשיו בארץ רחוקה.

לפעמים חשב כמה רחוק הוא מהבית. ישראל שונה במהות מלונדון. כלומר, חיפה הייתה שונה, הרי לא הכיר מקומות אחרים. באופן מפתיע, אף שהבריטים שלטו בארץ הזאת, לא ניכר שנותרו סימני תרבות אנגלית כאן. להפך, למדינה הצעירה, צעירה יותר מעשרים ושמונה שנותיו, כבר היה אופי משלה. עשרות שפות מעורבבות. אנשים בכל מיני צבעים ומנהגים, כמו ציור צבעוני יפה, ועם זאת, היה להם כבר מן המשותף. הארץ הזאת והשפה העברית שכולם התעקשו לדבר בה, כל אחד במבטא שלו.

כשמצא מה שחיפש חייך חיוך רחב. מהדורה ישנה של קיטס, ג'ון קיטס. לפעמים תהה למה דווקא אנשים בשם זהה לשלו היו בעלי משמעות עבורו. ג'ון קיטס, ג'ון לנון. ואולי ג'ון זה פשוט שם שכיח מדי באנגליה. הוא עלעל בדפים והגיע לשיר 'אודה על כד יווני' ולשורה שתמיד זכר: "לַחַן נִשְׁמָע יִמְתַּק, הַלֹא־נִשְׁמָע יִמְתַּק מִמֶּנוּ"(1). כמה כוח יש למשפט כה קצר. הוא חיכה בקוצר רוח לשוחח על כך עם הילה.

הוא הודה ליהושע ולשמואל ושילם על הספר, לא בקיא בשקלים לעומת השטרלינג, אבל הסתדר. הם לא נראו לו כמו הרוכלים ברחוב העצמאות, שצריך להיזהר מהם ולא להראות את השטרות בארנק. ג'ון עמד לומר שלום וללכת כשראה את 'שלושה בסירה אחת' בערמה ששמואל הוריד מהמדפים העליונים. לאחר לבטים קנה גם אותו, אופטימי שאכן יבואו ימים שלהילה יהיה קשה פחות ותוכל ליהנות שוב מהספר הזה. אף על פי שלא אמרה זאת מפורשות הבין שגם אם היא מספרת לו על העבר, היא עדיין מעדיפה להשאיר את כל מה שהיה, שם, בעבר.

• (1) מתוך "אודה על כד יווני" – "כוכב זוהר: מבחר שירים", ג'ון קיטס, בתרגומה של אליעזרה איג־זקוב, הוצאת קשב לשירה, 2013.