במעונו אומן פיסול הברונזה הבינלאומי – אלכס פלקוביץ
נפלה בחלקי זכות גדולה לשהות בביתו ובסטודיו המיוחד של אלכס פלקוביץ'. הדילמה היחידה שעלתה בי שוב ושוב, היא כיצד אוכל לסקר ולדווח על הביקור הזה, מבלי שייווצר הרושם כאילו יש בו מן ההגזמה בסופרלטיבים… כי למען האמת, פשוט אין!
שינויים במשטר
אלכס פלקוביץ הוא פסל ואומן פיסול ברונזה בינלאומי. הוא יליד אזור הקרפטים (1947), אזור בו השלטון המקומי החליף ידיים רבות לאורך השנים. כשאלכס נולד היה האזור בשליטת ברית המועצות וכיום שייך לאוקראינה. לכן, בעקבות שינויי המשטר, שפות רבות שגורות בפיו כשפות אם, אלכס שולט בעברית, אנגלית, הונגרית, רוסית וספרדית.
הילד אלכס
אמנם מגיל 7 החל הילד אלכס לפסל, אך רק עם צאתו לגמלאות הפך פסל מקצועי ובעל שיעור קומה וזכה בהכרה והערכה בינלאומיות. לפני כן ניהל מרכזי MRI בארץ ובעולם' עבור אלסינט וג'נראל אלקטריק.
השכן שלא התעצל – וצלצל
ראשיתה של כתבה זו הינה בשכן יקר, שלא התעצל – וצלצל, אל מערכת אתר חי פה ו"הלשין" / שיתף / סיפר / השוויץ, בכך שבשכונתו מתגורר פסל ואומן פיסול ברונזה, אמנם חיפאי, אך ברור שבינלאומי – הוא הוסיף ואמר שעל קהל קוראינו להתבשם ביצירותיו… ו"רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שָׁכֵן טוֹב". וכן: "טוב שכן קרוב מאח רחוק", שפירושו ששכן הקרוב אלינו בקרבה גאוגרפית, טוב מאחֵר שהוא בן משפחה, הגר במרחק רב, שֶכּן התראוּת רצופה ויומיומית עם השכן יש בה כדי להביא אך טוב. אכן, צדקת שכן אדיב!
גם אני חי פה
המדור המביא אליכם דמויות חיפאיות מרתקות בבית מגוריהן, כאשר ההיכרות הינה דרך הסיפורים, המטענים ונקודת המבט הייחודית של האנשים המרכיבים את הפסיפס האנושי של עירנו חיפה. דהיינו – אלה החיים וגרים פה – ממש כשם המדור – "גם אני חי פה".
הפעם ביקור בביתו ובסטודיו של אלכס פלקוביץ, אומן פיסול הברונזה הבינלאומי, זאת, כאמור, בלוויית דילמה רבה, לגבי הסופרלטיבים האינסופיים העולים ממנו…
'הכל פיסול'
לפי הלך הרוח של אלכס פלקוביץ, "אין חיים בלי פיסול. הכול פיסול. הבניין שבו אתה שוכן, הכיסא עליו אתה יושב, המכונית שאתה נוהג בה – הכול פיסול"… ואכן, בנוסף לפסלים המדהימים אשר בביתו ובסטודיו שלו, אלכס יצר גם ריהוט ייחודי ביותר (ניתן לראות באתר הבית), רהיטים שמישים ומהודרים כפסלים יפיפיים.
"והצנע לכת" – זהו המוטו
הן בפתח המפגש והן בעת כול זמן חוויית ההתרשמות הפנומנלית שבביתו ובסטודיו- מדגיש אלכס ומבקש: רק לא לפאר מדי, רק לא להתהדר מדי… "אמת, קיימת הכרה בינלאומית באומנותי… אבל אין להשוויץ בכך, אסור לנקר עיניים ואסור שתהייה קנאה. כל אחד ואחת מאיתנו- הוא משובח בפני עצמו וכל אחד ואחת בעצם אישיותו מיטיב לעשות ככל יכולתו בעולמנו זה."
בודדים שרדו
באזור הקרפטים בעיר קטנה על גבול סלובקיה, הרחוקה כ-16 ק"מ מגבול הונגריה, כ-50 ק"מ מגבול פולניה וכ-100 ק"מ מרומניה, נולד הילד אלכס לזוג הורים ניצולי שואה. מתוך 72 איש ואישה אשר הובלו אל "מקלחות" אושוויץ, ניצלו בודדים. שניים מהשורדים היו הוריו של אלכס.
כישרון נולד
לימים עבד אביו במפעל אשר הייתה בו מחלקה קרמית וכשעשוע הביא לבנו בן ה-7 חומר (חימר) למשחק. כילד סקרן ומוכשר העתיק קישוט קט אשר היה במעונם. היה זה פיסלו הראשון, דמותו של ארנבון קטן עשוי קרמיקה… כך זכה הילד המוכשר בתשורת חומר נוסף, ממנו יצר כלב גדול ובפיו ברווז. ניסיונות ראשונים מוצלחים אלה הביאו את האב לשלוח את בנו ללימודי אומנות.
אומנות והנדסה
לכשראה אבי הילד את יכולותיו המשובחות של הזאטוט, עמל 11 שנים כדי לשולחו ללימודי העשרה באמנות. אח"כ למד אלכס גם באקדמיה לאומנות, שם התמקצע בלימודי ציור, רישום, צבע שמן ופיסול, אך במקביל השקיע גם מרץ רב בלימודי הנדסת מכונות בעיר לבוב (Uzhgorod State University).
נר הציונות
לדברי פלקוביץ עד שנת 1967 הקהילייה היהודית באזורו הייתה מתונה ביותר לעצם העלייה לישראל. אך עם ניצחון מלחמת ששת הימים חלה טרנספורמציה אדירה והחלה התארגנות מאסיבית לעלייה ארצה. ניצחון המלחמה הצית את נר הציונות של כל הקהילה המקומית, אשר כמעט כולה עלתה ארצה. (מתוך 550 משפחות נשארו אך רק 8 משפחות!)
מבטים ושפות
ב 22 בנובמבר 1973 עלתה משפחתו של אלכס לישראל, וכבר ביום שלמחרת החל לעבוד במפעל הרנטגן של חברת אלסינט. כמה שבועות עבד ללא ידיעת השפה העברית. הוא תיקשר ושוחח בעזרת העיניים בלבד. לתפיסתו אדם יכול להבין את רעיהו ללא כל שפה, אלא בעזרת מבטי העיניים בלבד. דעות ומחשבות אלו לא מנעו ממנו את הצורך ללמוד שפות חדשות על בוריין, 3 פעמים בימי חייו – בפעם הראשונה בשנת 1973 למד עברית. בשנת 1981 עם עלייתו בסולם האחריות והדרגות נשלח למקסיקו ושם למד ספרדית. בשנת 1983 היה עליו להשתלם היטב בשפה האנגלית ולהתמקצע בניהול מפעלים בבריטניה ובארה"ב.
תהליך ייצור ויציקת פסלי הברונזה הוא בן כ-6000
ברונזה (ארד בעברית), היא סגסוגת נחושת ובדיל. התפרסם כחומר המועדף ליציקת פסלי יוקרה בעולם היווני-רומי. למרות הפופולריות הרבה שהייתה לפסלי הברונזה, מרביתם לא שרדו, זאת מכיוון שהחומר היה יקר והרבו להתיכו ולעשות בו שימושים אחרים ונוספים.
לעומת פסלי השיש הכבדים והשבירים, האופי הגמיש של הברונזה מאפשר להעמיד את הדמות בתנוחה דינמית, והחום שהחומר מקרין הקנה לפסל חיוניות וריאליזם. תהליך עיצוב הפסל, בנית התבנית והיציקה הוא מאתגר במיוחד ודורש רמת מיומנות גבוהה. בועות אוויר ופגמים במתכת לעתים גורמים ליקויים על בפני השטח אשר עליהם להסתתר בטלאי תיקון, ליטוש והחלקה.
כמו בעבר, גם כיום, את הברונזה יוצקים לתבנית שעווה, שלאחר התקררותה, מומסת השעווה ונותר פסל ברונזה. מקורות השראתו של אלכס הינם ריאליסטים ואף מיתולוגים, ובהם כגון פסל גדל ממדים "אירופה והשור" (מקור ההשראה מיתולוגי), בדר"כ הוא יוצר עבודות ציבוריות.
פסל במשרה מלאה
אלכס נולד בהרי הטרנס-קרפטים, כיום אזור זה הינו חלק מאוקראינה. כמהנדס מכונות ניהל חברות בתכנון וייצור של ציוד רפואי מתקדם במקסיקו, ארצות הברית, ישראל ובריטניה. ככל שהקריירה העסקית שלו פרחה, כך פרחה גם הקריירה האמנותית שלו, שכן הוא פיסל והציג ברחבי העולם, זאת לפני שפרש כמנהל תפעול MRI גלובלי ב-GE – וכדי להפוך לפסל במשרה מלאה.
פרסים בינלאומיים רבים
כיום אלכס הוא חבר באגודת האומנים המלכותית ברמינגהם. הוא מכהן כסגן נשיא אגודת האמנות של אוקספורד, AMSA, ובשנת 2010 הפך לחבר הנבחר הראשון באגודת הפיסול הלאומית מדרום קרוליינה. אלכס זכה בפרסים רבים על עבודותיו, כולל פרס עיצוב בריטי (1987), פרס לאומי מטעם המכון האמריקאי לאמנות הנצחה (2009) – על מיצב "נשר" שלו בפארק הוותיקים של פירנצה, פרס בחירת העם מטעם האגודה הלאומית לפיסול על "בדרך אל השוק" (2013), פרס פיסול עבור "ג'ון פאולוס השני" מאת Allied Artists of America (2014), וציון כבוד שני עבור "אבי האומה" מאת Portrait Society of America (2015) . הברונזה שלו, "אני גבוה", נבחרה על ידי ברוקגרין גרדנס להכלל באוסף פסלי החוץ שלהם (2017).
תערוכות מכובדות ביותר ברחבי העולם
יצירתו "איינשטיין", נבחרה להיכלל בתערוכת הפרסים השנתית ה-79 של החברה הלאומית לפיסול. פסלו "בדרך לשוק" נבחר לתערוכת הפרסים ה-80 של החברה הלאומית לפיסול. יש לציין ש ב-1 בפברואר 2020, נבחר פלקוביץ כעמית של החברה הלאומית לפיסול.
קרוב רחוק
אלכס הוא פסל ריאליסטי. את הפסל הוא "יוצר" ראשית לכול בראשו ובדמיונו. בדרך כלל הוא מקבל הזמנות מקרוב ומרחוק ובעיקר מארה"ב.
לפי הסבריו, בשל יכולות המחשוב ומדפסות התלת ממד, ניתן כיום לפסל מכל מקום, ללא צורך במשלוחים יקרים. פסליו של אלכס נוצרים תוך כדי אינטראקציה עם המזמין.
תהליך
בראשית יוצר פלקוביץ מקט (זהו מודל מוקטן מחימר או משעווה, מיועד לתאר בממדים קטנים יצירה פיסולית או אדריכלית) – זאת לצורך אישור, ומכאן הוא ממשיך. כך כאמור הוא מצליח לחיות בחיפה ולעבוד בארה״ב. תהליך היצירה נימשך חודשים רבים. בסופו של התהליך ניצבע הפסל באופן שמתקבלת עליו מעין פטינה ומראה רצוי.
רופא ומטופל
לדוגמה, כאשר קיבל הזמנה ליצור פסל של רופא עבור בית ספר לרפואה בארה"ב, אזי תוך כדי אינטראקציה עם המזמין, שינה את מפרט ההזמנה ויצר שתי דמויות: רופא ומטופל. פסל הברונזה שהוזמן של ד"ר ר.נ. בק עם המטופל הצעיר שלו היה חלק מהפתיחה הרשמית של מרכז לותר פ. קרטר למדעי הבריאות, דרום קרוליינה ב-2016. פסל הברונזה הזה הינו גדול יותר מגודל טבעי והוא מפאר את חזית בניין בית הספר לרפואה.
נשר בגובה 10 מטרים
פסליו הרבים מוצבים לפני תיאטראות, באוניברסיטאות, גני פסלים ועוד. הנשר העומד בביתו זכה במקום הראשון בתחרות בארה"ב וגובהו במציאות הוא כ-10 מ'. פלקוביץ יצר פסלים לזכר אירועים היסטוריים, כגון הפיגוע במגדלי התאומים, פיסלי מנהיגים, לרבות אישים ישראלים כגון גולדה מאיר, דוד בן גוריון, אריאל שרון, וגם את… המסעדן אורי בורי. כדי ליצור פסל משתמש פלקוביץ בפורטרטים רבים.
'השומרוני הטוב'
אלכס זמין למגוון רחב של שירותים הקשורים לאנדרטאות, החל מייעוץ באתר המשך בתכנון ועד ליצירת הפרויקט בשלמותו. הוא מתחיל עם מקט קטן ועובד על היצירה עד לגיבוש הפרויקט בגודל מלא. מחשבותיו ורעיונותיו נותנים לו השראה רבה. כך למשל, יצר פסל על פי השראת סיפור "השומרוני הטוב". לתפיסתו, "השומרוני הטוב" הוא מונח אשר מקורו בנצרות, המתאר סיוע של אדם אחד לאחר, כזה הנעשה מתוך רצון להיטיב עם הזולת, וללא כל ציפייה לתמורה. הפסל של אלכס עשוי באופן אקספרסיבי ביותר.
הלאה אל הניצחון
הפסל של הגנרל פרנסיס מריון הממוקם במעבורת וויתרספון (הידועה גם בשם נחיתת ונטרס) בג'ונסונוויל, אנדרטת "פרנסיס מריון" בברונזה על כן בטון. אנדרטה זו פי 3 יותר מגודל טבעי, אשר בה הגנרל פרנסיס מריון וסוסו, בול. האנדרטה עומדת באתר ההיסטורי של Venters' Landing, Johnsonville. מריון ידוע בכך שהוביל את אנשיו לניצחון מכריע במלחמת העצמאות. הפסל יושב על כן בגובה 11 רגל ונועד לשקף את הדיכוטומיה של המלחמה. הבעת הפחד והבלבול על פניו של בול חושפת את עליבות המלחמה, בעוד פניו של מריון מורכבות ומפקדות. זרועו הימנית מושטת, מצביע על הדרך קדימה – לניצחון ולעתיד. הפסל הותקן במאי 2013 במהלך טקס בו השתתפו נציגי הקונגרס ומכובדים נוספים.
פרנצ'סקה מאן
לאחר שציוו עליה קציני האס־אס להתפשט לקראת הכניסה לתאי הגזים במחנה אושוויץ, החליטה פרנצ'סקה מאן, רקדנית יהודייה מפולין, בת 26, להילחם על חייה. באשר לדרך בה בחרה לעשות זאת קיימות מספר גרסאות, זאת משום שהדיווח הגרמני אודות המעשה האמיץ שלה נכתב באופן טכני ותמציתי, וכיוון שהעדים למקרה כבר אינם בין החיים. ייתכן אף שהאמת על רגעיה האחרונים לא תתגלה לעולם.
(צילום: רחלי אורבך)
ריקוד
לפי אחת הגרסאות המוכרות, רגע לפני שהייתה אמורה להיכנס לתא הגזים החלה מאן להתפשט באיטיות ובאמצעות תנועות ריקוד מפתות הצליחה לבלבל את הקצינים הנאצים שעמדו מולה. היא אף התקרבה אל קצין אחד, ג'וזף שילינגר שמו, החלה לרקוד עבורו, ניצלה את ההזדמנות והסתערה עליו, חטפה את נשקו וירתה שלוש יריות. שילינגר מת וקצין נוסף נפצע.
שלושה
אלכס מציין שהוא יוצר את פסליו בראש ובראשונה למען עצמו, כך ש"כולם היו בניי". אולם שלושה מתוכם מעצבים את נפשו:
- הפסל "בדרך אל שוק" נבחר לתערוכת פרס אגודת הפיסול הלאומית פעמיים ברציפות, זוהי עבודה אשר נבחרה לתצוגה בתערוכת פרס אגודת הפיסול הלאומית הבלעדית בעיר טמפה, פלורידה ולאחר מכן הועברה לגני ברוקגרין, אשר בדרום קרוליינה. הפסל "בדרך אל השוק" זכה גם בפרס ה-People's Choice לשנת 2013.
- "החייל השב הביתה" – ללא דמות הכלב
- "מכתב החייל לאחר המלחמה".
אנה פרנק
הרבה פעמים חושב פלקוביץ על שאיננו מסוגל לומר איזהו הפסל הקרוב ביותר לליבו – לדידו, יהיה זה תמיד המקט הבא בתור… הפסל הבא הוא החשוב מכולם…
הפעם זוהי הגשה דמות נערצת לקראת תחרות: דמותה של אנה פרנק. במקט זה אנה מציצה אל החיים כאשר על פניה ניכר הפחד, פחד חד.
הביתה לחיפה
בשנת 2015 שבה משפחת פלקוביץ מנדודיה ברחבי תבל אל ביתה בחיפה, אל המעון ואל הסטודיו הנוכחי. גרעין המשפחה מורכב מאגי – אשתו של אלכס, פסנתרנית ומורה לפסנתר ואף ציירת מוכשרת. אדי, הבן (יליד 1971), בוגר אוניברסיטת אוקספורד, גר בחיפה ואף הוא מפליא לפסל בברונזה, ונטלי, הבת (ילידת 1979), סיימה דוקטורט בספרות אנגלית באוניברסיטת חיפה, נשואה וכיום גרה בלונדון, אף היא מוכשרת ביותר באמנות הציור. כמו כן גרה עימם בת משפחה נוספת ומיוחדת במינה – הכלבה האהובה באבלס (בועות).
באבלס הינה כלבה מגזע "קרי בלו טרייר" (Kerry Irish Blue Terrier) שמקורו באירלנד. כיום נחשב גזע זה של כלבים נדיר מאוד. בשנים עברו, שימש ה"קרי בלו טרייר" בתפקידי שמירה וכלב רועים, כיום משמש ככלב סיוע משטרתי.
המאכלים שיוצאים ממנו…
אלכס מציין את אהבתו הגדולה לעיר חיפה בכלל ואת היות ביתו בה, בפרט. בראש ובראשונה הוא אוהב להימצא ולעבוד בסטודיו שלו, אך גם חביב חלל הסלון, ובמיוחד אהוב עליו "המטבח של אשתו"- כמובן, בגין המאכלים המשובחים שיוצאים ממנו.
היפה בערי תבל
בסעיף האיחולים והמאווים לעצמו ולעירו, מייחל אלכס להמשיך להיות בריא, לעבוד, לפסל ולהצליח להביע את רעיונותיו.
לחיפה הוא מאחל להגשים את חזון העיר היפה ביותר בתבל. לדידו, רק מי שאכן מתכונן להגיע להישגים, כמו למשל הישגי אולימפיאדה, מסוגל יהיה לממש את הפוטנציאל שבו. לגרסתו, לעיר חיפה יש את כל הנתונים להגיע להישג עילאי שכזה. הוא סבור שאין כל בעיה תקציבית לממש את הרעיונות היפים, אלא אך ורק חוסר באמונה ואש. אלכס בטוח שחיפה מסוגלת להיות מוכרת ויפה יותר ממונקו ומסן פרנסיסקו, גם על המים…
לא מאמין לאן הגעת כל הכבוד
לזכר ימים טובים של עבודה ביחד ב אלסינט
אשמח לפגוש אותך
משה גבריאלי
[email protected]
איש מקסים וצנוע. נהניתי לקרוא. איש קורן ומאיר
רחלי, תודה רבה, רבה על הכתבה הנפלאה שהבאת לנו כאן והארת את עיננו. רק נאמר מילה אחת, וואוו….וואוו….וואוו…
אני סבורה שהגיע הזמן שעיריית חיפה תקים בתחומה מוזיאון אלכס פלקוביץ!
חיפה שלנו הנהדרת מאכלסת אמנים מהשורה הראשונה.
יש בה משיכה של יוצרי היופי אליה.
הים וההר יוצרים הרמוניה של יופי מרהיב.
נפלאות פסליך המרהיבים משלימים את היופי ומחדדים אותו.
הנאה צרופה מכל פסל והרגשת מעוף של גאוה חיפאית.
בת חיפה האוהבת את עירה בכל ליבה.
אסתר
אחוזה, חיפה
אהבתי!
ביקור נהדר בביתו ובסטודיו של אלכס פלקובץ. יישר כוח לך רחלי. מזמין אותך לבקר אצלי בביתי בדליית אל – כרמל. טלפון ישיר 052 5045476רפי רפאל – חסון.
כשרון מופלא
אפשר לבקר בסטודיו?
עיריית חיפה עסוקה באספלט. עבישי ירידה, מחלפי עקיפה.. אין פה פיסול חוץ. מתי שמעתם בקדנציה הזו שהוצב פיסול חוץ כזה?
ואם כבר הרי שאסור שיהיה ריאליסטי בגלל שראש העיר בזרועות חרדים – לא תעשה פסל ומסכה. אז אלכס לא יקבל הזמנות לפסליו. אולי פה ושם איזה מנהיג. האם מוזיאון יציג את פסליו, ישתפו בתערוכה? הם ירימו אפם ויגידו – זה ז'אנר שהתיישן, ריאליזם כזה. אנחנו רוצים וידאו אקספרמנטלי ומיצב קונספטואלי. לא אמנות יפה. לא ציורי שמן ריאליסטיים ופסלי ברונזה. זה כל כך לא מוצג שזה הפך לחתרני. למחתרתי. פסליו של אלכס ואמנים נפלאים כמוהו קוראים תיגר על הממסד האמנותי בישראל שמתנגד לאמנות יפה, לאומית, פטריוטית, מאדירה. הוא קורא לה מגויסת, אמנות 'יפה' ככינוי גנאי, רואה בה נחותה. היום רחצים שוק פקטור. התרסה. פוליטיזציה, וולגריזציה. ואלכס ואמנים נפלאים לא מקבלים לכן ביטוי, הערכה מספיקה ומקום של כבוד ואפילו לא הזמנות לפסלים לצבני ציבור וכיכרות בישראל. זו האמת המצערת.
חבלל שלא דיבר על כך. אולי טוב לו לקבל הזמנות רק מהעולם ולהיות אמן בינלאומי כמעט גולה בארצו. לא מוכר ולא מוערך.
וכמוהו כל כך הרבה אמנים מקומיים שחיפה לא מכירה, לא רוצה להכיר ולא רוצה לתת להם הזמנות ואת הבמה וההערכה שמגיעה להם. עיר של אמנים גולים מעירם. אני מכיר עוד רבים. התפרסמו בעולם, מציגים בתערוכות במדינות אחרות ובישראל ובמיויד בחיפה זנחו אותם. לא יציגו אותם. ואפילו אם יציגו זה יהיה תמיד כמשהו צדדי וקטן. כתוספת למשהו. באיזה מסדרון בדרך למשהו אחר.
חיפה התברכה באמנים רבים מעולים. מעטים זכו להכרה כמו מאנה כץ. מוזיאונו כבר עומד סגור בגלל שראש העיר ששמה שלטים על תרבות בחיפה לא מאפשרת תקציב הנגשתו ושיפוצו.
אבל אלכס ורבים אחרים ראויים לא פחות ממאנה כץ למוזיאון אמני ופסתי חיפה שיציג דרך קבע את הצלחתם הבינלאומית. ולכל הפחות להיות מוכרים וידועים בישראל ולא רק בעולם מחוץ לה.
אלכס תושב רמת רמת גולדה, הסטודיו נמצא בשכונה, פרט שנשמט מהכתבה.
אלכס איש צנוע ויקר…התוודעתי לאלכס באמצעות חברו הקרוב, אחי יששכר מורד, שמתגורר קרוב אליו וביקרתי בביתו ובסטודיו שלו.. אלכס הוא אדם חביב וכובש…
ראיתי מקרוב את יצירותיו הנפלאות… ומברך על הכתבה, האיש ומפעל חייו… יישר כוח..