(גם אני חי פה) – ביקור בביתו ובסדנת ההדפס של האמן ליאב שופן.
ליאב שופן הוא אמן רב תחומי המתמחה בהדפס ידני, הוא מלמד בבתי ספר, מהיסודי עד התיכון, עובד עם סטודנטים באקדמיות, בוגרים, פנסיונרים ואפילו יש לו תלמיד אחד, יחיד ומיוחד, בן 96!!! אך ההתחלה של ליאב הייתה שונה…
ליאב
שופן נולד בקריות (1989). הוא קיבל את שמו המיוחד ליאב = "לי יש אב" – לזכר סבו אשר נהרג במלחמת יום הכיפורים. שם המשפחה 'שופן' – מצד אביו, שמקורו בסוריה, ואח"כ דרך נדודים למצריים והיה לפני כן 'שופאן', שפירושו "שיבולת שועל".
המדור המביא אליכם דמויות חיפאיות מרתקות בבית מגוריהן – היכרות דרך הסיפורים, המטענים ונקודת המבט הייחודית של האנשים המרכיבים את הפסיפס האנושי של עירנו חיפה. דהיינו, אלה החיים וגרים פה – ממש כשם המדור – "גם אני חי פה".
הפעם, ביקור בביתו ובסדנת ההדפס של האמן ליאב שופן.
ילדותו עברה עליו כילד בכור עם שני אחים ואחות אחת – בקריית ביאליק. תחילה בבית הספר היסודי ואח"כ ב"תיכון אורט ביאליק", במגמת גיאוגרפיה. ליאב מעיד על עצמו שבגין בעיות מרובות של קשב, ריכוז ודיסלקציה, פיתח אי יכולת או ידע כיצד לתקשר בצורה נכונה עם ילדים ואנשים. מצב זה גרם לו בתחילה להיות ילד דחוי ומוחרם, ואח"כ, מתוך המצוקה הזו, הפך נער אלים.
ראתה את נפשו
אך "מעז יצא מתוק" – בשנות לימודיו בתיכון החל ללמוד אומנויות לחימה, אצל מורה הוליסטית אשר ראתה את נפשו של הנער. המורה לאומנויות לחימה, הגב' נילי ברל "עשתה סדר" גם בראשו. יתר על כן, ב"חבורה הלוחמנית" הוא אף חבר לבני גילו והחל לפתח מיומנות חברתיות נורמטיביות.
לא זו אף זו, כדי להשתיק את רעשי הקשב והריכוז, הנער קיבל אישור מיוחד להאזין לשיעורים בכיתה תוך כדי שירבוט וציור. כך החל לרשום רישומי פחם ועיפרון, וזאת ללא כל הכוונה דידקטית אלא מתוך אינטואיטיביות ועל פי צפייה בסרטונים ייעודיים ביוטיוב.
מאתגרת
את שלוש שנות שירותו הצבאי עשה במסגרת שח"מ "שירות חובה משטרתי" בה תיפקד במדים כחולים, כשוטר לכל דבר ועניין. ליאב מספר שהייתה זו עבורו תקופה קשה ומאתגרת, אך מאידך, היתה לו במהלכה האפשרות להמשיך בלימודיו ובתחביביו, בעת סיום משמרות העבודה.
קלישאות
הצמא לידע בכלל, ולהתפתחות אומנותית רב תחומית בפרט, ניווטו את ליאב להיות חלק מלהקה מוזיקלית "הקלישאות". להקה שהופיעה בכל רחבי הארץ ואף הושמעה בתחנות רדיו שונות, כאשר הסגנון היה על מוזיקה שבמהותה מעורבת עם הומור.
להקת "הקלישאות" נוסדה כבר ב-2005 ע"י אסף לבבי וברי פרייזינגר. אולם ב-2010 הצטרפו גם יניב חפץ על הקלידים, ליאב שופן על הבס ורומה על התופים. הלהקה השיקה אלבום בשם "זה שם לאלבום זה?!".
הפרעות קשב מוזיקליות
הייתה זו להקה עם הפרעות קשב ללא סגנון מוזיקלי אחד, אלא עם גיוון לכיוון של מסיבת סגנונות והומור, ועם הרבה קריצות, קצב, הפתעות, צחוקים ושטויות. חבריה הופיעו במועדון הבארבי, הם זכו בפרס הפסקול ב"פרויקט 48 שעות" של פסטיבל הסרטים בירושלים, זכו בתחרות עיבודים, ואף זכו במקום הראשון בתחרות הלהקות של "בומבמלה".
רב תחומי
ליאב, כיאה לאדם ברוך כישרונות, השתלם והמשיך ללמוד גם עיצוב גרפי בחיפה ב"מכללת מנטור", כמו גם צילום במחלקת לימודי חוץ שבטכניון, ולקראת סוף השירות בשח"ם, פעם בשבוע נסע ליפו ללמוד צורפות בסדנה של יניב שפירא.
לאחר השירות, חפץ להתקבל ללימודי עיצוב אופנה במכללת "שנקר" או ב"בצלאל", אך הרצאה מעניינת אודות תחום הקרמיקה והזכוכית שינתה את המסלול דווקא לכיוון אחר.
ירושלים ויפו
שופן מספר ששנותיו בירושלים היו שנים מעניינות עם אווירה של נינוחות וקסם אירופאי מחד, ומאידך אווירה קשה של מנטליות פוליטית וחברתית מאתגרת ביותר.
בתקופת לימודיו ב"בצלאל" הכיר סטודנטית תל אביבית אשר באותה העת סיימה תואר שני בביולוגיה. הייתה זו קמליה, שעלתה ארצה מבולגריה, ולימים היתה לרעייתו. הזוג הטרי עבר להתגורר ביפו ג' ואח"כ ביפו ד', אזור שאותו חווה שופן עם תחושה שהזכירה לו את מחוז ילדותו בקריות. כ-5 שנים גרו ביפו, שם עבד בעבודות שונות, כמו למשל בשוק הפשפשים, במלצרות, בחנות עיצוב וכשסיים את לימודיי תעודת ההוראה ב"סמינר הקיבוצים", החל ללמד בבית הספר הדמוקרטי הפתוח ביפו.
חיים חדשים
באותן שנים הושפע שופן מהאמן מרסל דושאן אשר היה אמן צרפתי-אמריקני ונמנה על אנשי תנועת הסוריאליזם והדאדא. דושאן הפך להיות אחד מחשובי האומנים במאה ה-20, שהיה "המורד באמנות", אולי הכי מורד מבין כל אומני המאה המרדנית ביותר. בין השאר פיתח דושאן את מושג ה"רדי מייד", שמתאר אמנות שנוצרת משימוש באובייקטים או בחפצים יומיומיים מוכנים.
בכך אף עסק שופן. הוא יצר פיסול מן המוכן. דהיינו יצירה שהיא מחומר שכבר קיים תוך הענקת משמעות אחרת. ליאב נעזר גם בחומרי בנייה וקבלנות, שכן אביו הינו קבלן המשפץ נזקי שריפות ולכן החומרים הראשוניים נמצאו ממש מתחת לידיו. הוא מסביר שמבחינה חומרית ואסתטית משהו בחוויית החומרים השרופים נשאר ומלווה בדימויים אשר מעסיקים אותו ומושכים אותו לגעת בהם, לתת להם חיים מחדש.
ההדפס
בסוף שנת לימודי התואר, נשאב ליאב ללימודי ההדפס. הוא הושפע רבות מהמרצה והאומנית ג'יין בלאזינה מפילדלפיה, אשר פתחה בפניו צוהר אליו נשאב וממנו לא הסתכל אחורנית. בנוסף לכמה טכניקות אשר למד ב"בצלאל" הוא משלים את ידיעותיו בלמידה עצמאית בנושא ההדפס, כך שבמהלך הזמן רכש ידע וניסיון רב.
ההגעה לחיפה
לימים, רעייתו קמליה השתוקקה להשתלב בלימודי התואר השלישי שלה בטכניון אשר בחיפה. לקראת סיום עבודתו בבית הספר הדמוקרטי הפתוח ביפו, וחמוש בתעודת בוגר לימודי תעודה בצילום במחלקה ללימודי חוץ בטכניון (2010-2011), תעודת בוגר תעודת הוראה באומנויות במכללת סמינר הקיבוצים (2017-2018) ותעודת בוגר תואר ראשון במגמה לקרמיקה וזכוכית בבצלאל (2012-2016) – הגיע הזוג חיפתה.
תלמידים ודו קיום
שופן החל ללמד פיסול בחטיבת הביניים "רעות" ועשה זאת במהלך 3 שנים. כיום, מלמד שופן במרכז למחוננים ולמצטיינים אשר בשכונת הדר, ארבעה ימים בשבוע. המרכז מיועד לתלמידים בכיתות ג'-ט' אשר אותרו כמחוננים ואינם מעוניינים ללמוד במסגרת כיתות המחוננים בעיר, וכן לתלמידים בעלי יכולות גבוהות מאוד. מרכז לימודי זה הוקם עם מעברו של בית הספר בסמ"ת לקריה הטכנולוגית, והוא נמצא במבנה בשכונת הדר. זהו מרכז ייחודי לתלמידים מחוננים, יהודים וערבים כאחד. לדברי שופן בראש ובראשונה מיושם בו ערך ה"דו קיום" שבעיר חיפה. צוות המורים, כמו התלמידים, באים ממגזרים שונים, וכולם מתפקדים ברמה גבוהה, אצילית ואינטליגנטית ביותר.
הסטודיו
בשנה האחרונה עוסק שופן בעיקר באומנותו ברחבי הסטודיו שלו, הנמצא ממש בתוך דירת מגוריו. שם הוא מלמד רישום, פיסול, צילום, סאונד, עריכה בפוטושופ, הדפס אומנותי וקראפט. הוא שולט במגוון רחב של תחומים וחומרים פלסטיים ומכין תלמידים למבחנים, עוזר להם להתקדם באומנות שלהם, ואף מכין סטודנטים למבחני קבלה לאקדמיות ומכללות.
הבית
בית הזוג שופן ובתוכו הסטודיו של ליאב, נמצאים ברום שכונת הדר הכרמל, בניין אשר נבנה בסגנון הבינלאומי (באוהאוס), אשר שולטים בו הפשטות, האומנות והפונקציונאליות. חזות המבנה הינה אסימטרית וכוללת בתוכה מרפסות מעוגלות, חלונות פס אופקיים וחלון עגול הבולט בקומת הגג. בדיוק בעת שנכנסו הזוג שופן לגור בבניין זה, עבר הבניין שיקום במסגרת שיפוץ חזיתות מבנים בשכונת הדר. קל זה לא היה להם…
שטרוק
שופן מעוניין להפוך את העיר חיפה למקום משמעותי בתחום ההדפס בישראל, כך הוא נתלה ב"אילן חיפאי גבוה למדי" – אומן ההדפס הרמן שטרוק, אשר ביתו משמש כמוזיאון בשכונת הדר הכרמל (ברח' ארלוזורוב 23). הבית עצמו נבנה כבית מגורים ובו הסטודיו של הצייר ואמן ההדפס הרמן שטרוק. כיום, כאמור, משמש המבנה כמוזיאון המנציח את פועלו של שטרוק ומציג תערוכות מתחלפות בתחום ההדפס, ואף בהמשך החודש (20/01/23) יתקיים בו אירוע מיוחד לאמני הדפס עכשוויים, אשר יקדם את קהיליית אומני ההדפס בישראל.
גבולות מטושטשים
בביתו של ליאב מטשטשים הגבולות בין הסלון לסטודיו, בין האישי למקצועי. מי מבין הבאים בשערי הבית והסטודיו יתקל תחילה במסדרון בקיר שחור ומיוחד, אותו אוהב שופן במיוחד. דלת הכניסה החומה נפתחת כלפי חדר המדרגות ולכן הדרמטיות הכהה שבקיר הפנימי הלזה מודגשת בעליל.
יפניות
בהמשך המסדרון נמצאות שתי עבודות יפניות ישנות המתארות בעלי מלאכה ביפן. שני ההדפסים הללו הינן שיעתוק יד. הן ניקנו בחנות עתיקות וממוסגרות לתפארה.
ג'ונגל עירוני
בני הזוג שופן בוחרים לפתוח את יומם בארוחת בוקר קלה במרפסת הדירה. אמנם, בגלל הרוחות והגשמים המצב כבר לא בשיא הדרו, אך הם מוקפים בג'ונגל העירוני הסובב את הבניין.
המלכה שירו
הלכה למעשה, בעלת הבית הינה החתולה "שירו". כידוע, רוב החתולים להם פרווה בעלת שלושה צבעים (טריקולור) הינן נקבות. (רוב, היות שישנם זכרים שהינם טריקולורים – זאת כשמתרחשת תקלה גנטית קלה) – אף "שירו" למרות שמשמעותה: "לבנה" ביפנית, היא בעלת שלושה צבעים והיא למעשה "המלכה ומושלת הבית". כדרכן של חתולות, אף שירו דורשת את מלוא תשומת הלב, וכשהדבר לא בדיוק קורה, היא נכנסת ויוצאת דרך חלון חדר הסלון אל מרפסת הבית, הלוך ושוב – הלוך ושוב…
מוטיב נוסף הבולט במעונו של ליאב, הינו "הנחשול הגדול בקנאגאווה". כאוהד סינרי עבודה, מתקשט שופן בסינר אישי משלו המעוטר בסצנת ציור זה. אמן יפני תושב העיר "אדו" צייר במאה ה-19 סידרה של 36 יצירות דומות סביב הנושא של הר הפוג'י המקודש. בשל מעמדו המיוחד של פוג'י בדתות יפן, נשמרו עליו מקדשים וטוריאי (שערי כניסה למקום קדוש, בד"כ בצבע כתום) רבים.
דווקא ההר
במבט מהיר נראה שבציור זה הגל הגדול הוא זה המושך את עין המביט בו, אך הנרטיב החשוב הינו דווקא הר הפוג'י אשר נמצא במרכז היצירה. ציור זה מעטר אף את חדר השינה בבית שופן.
המטמון של סבא צבי
הסטודיו הינו חלק מהבית, אך הוא מהווה את הנשמה של ליאב. זהו מקומו האמיתי בתוך הבית שכן לדידו כל ההתרחשויות קורות שם. נפש האמן נמצאת בין כלי עבודתו. סבו של ליאב נפטר כשהיה הנכד בגיל הנעורים, בעת לימודיו בתיכון. אך רק לפני כ 3 או 4 שנים הוא מצא "מטמון": אוצר בבחינת כלי העבודה של הסב שהיה פחח.
הוא נבר בין כלי עבודה אלו ושיפץ חלק מהם. גולת הכותרת הינה אוסף של פטישים, בראשם פטיש אחד מיוחד אשר זכה לכת חדשה ולציון שמו של הסבא "צבי" החרוט בו. כמו כן נמצאת בסטודיו המקדחה של סבא צבי. גם המקדחה נוקתה ושופצה ונמצאת בשימוש רב.
שיני חזיר ועץ
בסטודיו נוכל אף למצוא את "רוחו" של סבה של קמיליה – סיפור המעשה כדלקמן: בשנת 2014 בני הזוג נסעו עם הוריה של קמיליה לבקר את המשפחה אשר נשארה בבולגריה. החתן המיועד מאד מצא חן בעיניי הסבתא וכאות חיבה, נתנה לו תשורה בדמות מתלה ובו שיני החזיר אותו צד הסב ז"ל. ליאב מציין לשבח את האסתטיקה בשילוב השברירי שבין שיני החזיר לבין העץ, דבר אשר הקנה ליצירה זו מקום של כבוד בקיר הסטודיו.
השאלה "למה?"
מי ייתן וירבו מורים במערכת החינוך כשופן, וכראייה לכך, אשתמש בדבריה של תלמידתו (שבכיתת המצטיינים בביה"ס שברחוב מסדה) אלונה מזור: "את השיעורים של ליאב כל התלמידים שבכיתה אוהבים. אני חושבת שזה משום שליאב מכוון אותנו לשאול את השאלה "למה?" הוא גורם לנו לפקפק, לחשוב ולחקור". לדידה, השאלה 'למה?' "היא השאלה שמובילה אותנו למחוזות רחוקים, וברגע שאנחנו יכולים לשאול שאלות ולהטיל ספק במה שאנחנו שומעים, אנחנו יכולים לחשוב ולהתעמק בכך ואפילו להבין ולדעת טוב והרבה יותר".
יתר על כן, יש לציין שדרך היצירה והעשייה, דרך מחקר עם חומרים שונים, ניתן לתת תשובות ובכך לשכלל את עצמנו בכל פעם מחדש.
ובינתיים, כאשר אין אנו, הקוראים, נמנים עם תלמידיו של שופן, הבה נאמץ את הגישה הזו בתחומי חיינו השונים, בבחינת "איזהו חכם? הלומד מניסיון" ולא ההיפוך ממנו: "איזהו חכם – הלומד מניסיונם של אחרים", ובוודאי שהמצב ייטב לנו.
המעוניינים ליצור קשר עם אמן ההדפס ליאב שופן, יכולים לכתוב בגוגל:
Shopen-printmaking studio
או ברחבי הרשת.
כתבה ארוכה שלך רחלי אורבך. כל הכבוד לך רחלי.שבת שלום
ליאב, הבית והסטודיו מקסימים ומעוררים השראה
פגשתי אותו, בבר גלים. אחלה גבר ואחלה וייב!