(חי פה) – עם ריטה רעייתו הכנרת, בנותיהם, שני חתולים והכלבה טושה – המנצח ברק טל אוהב את חיפה ונודד ברחבי העולם בין בימות קונצרטים מכובדות.
המדור שמביא אליכם דמויות חיפאיות מרתקות בבית מגוריהן – ההיכרות הינה דרך הסיפורים, המטענים ונקודת המבט הייחודית של האנשים המרכיבים את הפסיפס האנושי של עירנו חיפה. דהיינו, אלה החיים וגרים פה – ממש כשם המדור – "גם אני חי פה". קישור לכל הכתבות במדור
נולד בחיפה – חזר לחיפה
ברק נולד בחיפה ב-1975 ומתגורר בה בשנים האחרונות. הוא המייסד והמנהל המוזיקלי של אנסמבל סולני תל-אביב משנת 2001 ועד הלום. בגין עיסוקיו, תר ברק במקומות שונים ברחבי תבל. הוא מופיע על בימות מרכזיות בעולם, בהן אולם הקרנגי בניו-יורק, תאטרו קולון בבואנוס איירס, אולם הקונסרבטוריון ע"ש צ'ייקובסקי במוסקבה, אולם סאו פאולו בברזיל, אולם הפילהרמונית בסנט פטרסבורג, ה"קונצרטהאוס" בווינה, היכל התרבות בתל-אביב והאמפיתאטרון "מרגיטזיגט" בבודפשט, וכן בפסטיבלים בינלאומיים מרכזיים בשוויץ, אוסטריה, פולין, יוון, דרום קוריאה ורוסיה. כמו גם בשידורי רדיו וטלוויזיה רבים בארץ ובאירופה. אולי ניתן לומר עליו כי הוא המנצח אשר גופו ברחבי הארץ והעולם – אך ליבו בחיפה.
"המוזיקה" של טושה
במבואת הבית לא נתקבל בצלצול מוזיקלי או ביצירה אינסטרומנטלית מיוחדת – כי אם בנביחותיה הרמות והבלתי פוסקות של הכלבה "טושה". לאחר דקות מספר נרגעת הכלבה ושוב חוזר הרוגע והשקט, ממש ללא כל צליל, שכן באופן תדיר המוזיקה נשמעת בעוצמה רבה ובבירור במוחו של המנצח.
השיטה של סוזוקי
ברק, כאמור, נולד בחיפה ולו אחות הבוגרת ממנו בשנתיים ואח הצעיר ממנו בארבע שנים. בהיותו כבן שנתיים יצאה המשפחה לקנדה, ושם, כבר בגיל 4, החל ללמוד לנגן בוויולה בשיטת סוזוקי. זוהי שיטה שאינה רק שיטת לימוד נגינה – אלא מהותה בפילוסופיית חיים פדגוגית. סוזוקי האמין שהנגינה לא צריכה להיות משא. לתפישתו, מוזיקה אינה צריכה להיות עבודה או מקצוע בו מתאמנים כל היום. כך המציא סוזוקי תכנית לימוד חווייתית. במקום שהתלמיד ישקיע שעות רבות בתרגילי תנועות ואטיודים מורכבים – הלחין קטעי מוזיקה קלים, ו"שתל" בהם, בצורה עקיפה ומתוחכמת, תרגילים חדשים. הלימוד בשיטה נעשה בקבוצות, תוך כדי נגינה חווייתית.
מהוויולה לכינור
לאחר ששבה המשפחה ארצה, החליף ברק את הוויולה בכינור. הוא למד בבית הספר "זיכרון יוסף" ואח"כ מעט בעירוני ה' – אח"כ שוב שנה בחו"ל, הפעם בבוסטון-ארה"ב. כשחזרו ארצה שוב, החל ברק בקריירה מוזיקלית ככנר בתזמורות הנוער בחיפה, בהרכבים מוזיקליים במגמת המוזיקה של בית הספר ויצ"ו לאומנויות בחיפה, ובתזמורת הפילהרמונית הישראלית הצעירה.
אנגלית מהולה ברוסית עם קורטוב של עברית
ברק מציין בנוסטלגיה וברוך את המורה לכינור, רוברט קנטי, אשר ליווה אותו בכל שנות ילדותו ונעוריו ואת המורה המופלאה אירנה סבטלובה, אשר דיברה באנגלית מהולה ברוסית ועם קורטוב עברית, ואת אבנר בירון, המשמש כמנהלה המוזיקלי של הקאמרטה הישראלית ירושלים – שהיה עבורו מודל ללמידה -על אופן בניית תזמורת מגובשת ואיכותית בצורה אומנותית.
"המוזיקה בוחרת בנו"
ברק טוען שההיגד "המוזיקה בוחרת בנו ולא אנו בוחרים בה", הוא אכן שריר וקיים ונכון גם לגביו. כמו אחותו ואחיו, גם ברק יועד על ידי הוריו להמשך לימודים בטכניון – כדבריהם: "עליך ללמוד מקצוע פרקטי". באותה העת לא נתפסה בעיניהם המוזיקה ככזו. התנאי שהוצב לו להמשך לימודיו בתיכון ויצ"ו לאומנויות, היה בגרות מלאה שתכלול 5 יחידות לימוד בכל המקצועות הריאליים.
לימודי מוזיקה בארץ ובעולם
לאחר שירותו הצבאי כמוזיקאי מצטיין, למד ברק ניצוח באקדמיה למוזיקה ע"ש רובין בירושלים, ובבית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל-אביב, אצל ד"ר יבגני צירלין ופרופ' מנדי רודן ז"ל. כמו כן השתלם בחו"ל אצל המנצחים קורט מאזור (גרמניה), נמה יארווי (אסטוניה), יורמה פאנולה (פינלנד), ולדימיר פונקין (רוסיה) וז'ולט נאג' (הונגריה-גרמניה).
כמנצח אורח הופיע עם מרבית התזמורות בארץ, לרבות התזמורת הפילהרמונית הישראלית, וכן עם תזמורות בגרמניה, באוסטריה, ברוסיה, בצ'כיה, ברומניה, בהונגריה, בסלובקיה, בסין, בדרום קוריאה ועוד. בשנת 2012 מונה ברק טל למנהל המוסיקלי של מקהלת זמרי קולגיום, תפקיד בו כיהן במשך כשנתיים.
אורח או קבוע
מנצח קבוע של תזמורת (בניגוד למנצח אורח), הוא נגן המעורב בניהול האמנותי של התזמורת או להקת האופרה, הוא מכונה לפעמים "מנהל מוזיקלי", או במונח הגרמני קאפלמייסטר. מנצחים בכירים (כמו נגנים בכירים) זוכים לפעמים לתואר הכבוד האיטלקי מאסטרו.
כאן המקום לציין שבודדים וקשים הם חייו של "מנצח אורח" התר ונודד ברחבי העולם, שכן, כל נגן בהרכבים שונים או בתזמורות השונות, מוקף לרוב בקולגות ובחברים רבים. לא כך קורה כאשר נושא התפקיד הוא "מנצח אורח".
ריטה
למרות זאת, בסוף נובמבר 2008 התקיים המשל "מעז יצא מתוק" – כאשר תוך כדי נדודיו בעולם, וליתר דיוק במוסקבה, פגש ברק טל ב"כנרת צעירה, יפה, גבוהה, נחמדה ובלונדינית, אשר בנוסף לכל אלה, רק היא הטיבה לדבר בשפה האנגלית". הייתה זו הכנרת הראשונה ריטה, אשר לימים הפכה להיות רעייתו ואם שתי בנותיהם.
יוזמות חינוכיות
כיום מקדיש ברק הרבה מזמנו לעבודה עם מוזיקאים צעירים ולחינוך מוזיקלי, כמנצח התזמורות הסימפוניות של ביה"ס התיכון לאומנויות "ויצ"ו חיפה (2012-2017) ושל הקונסרבטוריונים בגבעתיים ובבאר שבע, כמנהל מוזיקלי של מתא"ן (מפעל תרבות ואמנות לנוער – 2008-2010), וכיוזם תוכניות חינוכיות בקונסרבטוריונים ברחבי הארץ, בשיתוף עם אנסמבל סולני תל-אביב. למותר לציין שהחל משנת 2017 הוא גם משמש כחבר בסגל ההוראה בבית הספר למוסיקה ע"ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל-אביב.
"אוהד שרוף"
בשנת 2003 עבר להתגורר בגבעתיים, היות שרוב פעילותו המקצועית התקיימה באזור המרכז. תשע שנים התגורר סמוך לאזור בו גדל אביו. בשנת 2006 וברוח סיפורי העבר והנוסטלגיה של אביו אודות אצטדיון המכתש, שהיה אצטדיון הכדורגל של הפועל רמת-גן גבעתיים בשכונת בורוכוב בעיר, נשאב ברק אל המכתש ואל הקבוצה האהודה עליו – הפועל ר"ג גבעתיים. כ"אוהד שרוף" אפילו הכיסוי לטלפון הנייד שלו הוא בצבע ה… אדום! כך גם בניצוחו על מקהלת מורן, הוקדש והושר שיר לקבוצה האדומה.
בשעות הפנאי עוסק ברק בפעילותו הספורטיבית ובאהבתו מילדות – משחק הטניס. הוא גם מבקר במכון הכושר ורק לעיתים מחליפו בהליכון אשר במעונו.
דווקא חיפה
ההתאזרחות המחודשת בחיפה הגיעה מתוך שלל מניעים ומורכבויות אשר בראשן הכוונתו של עודד זהבי (מלחין, מעבד ופסנתרן ישראלי, פרופסור למוזיקה באוניברסיטת חיפה), אשר התריע בפני ברק על המחיר שעלול להביא אורח החיים התזזיתי. זהבי ייעץ לו "להרגיע" את התרוצצויותיו הרבות, שפעמים רבות הן אילוץ וכורח המציאות בעולם המוזיקאים, בחיים רגועים ושלווים יותר. אשר על כן, נבחרה עיר אהבת ילדותו, העיר הירוקה, שאווירתה הסולידית וקצבה מתון ושקט בשונה מרעשנות של המרכז. בנוסף לכך, היתה זו גם הזדמנות להתקרב למשפחתו ולהוריו.
הילדות, שני חתולים וכלבה
מזה 3 שנים חיים ריטה וברק טל בדירתם הנוכחית בשלווה ובנחת, עם שתי בנותיהם הצעירות, עם הכלבה "טושה" שאומצה ברוסיה על ידי ריטה (ובכך שפר גורל הכלבה – משום שברוסיה נוהגים להמית כלבים עזובים) ועם שני חתולי הרחוב החיפאיים "בני" ו"אובמה".
מלאכתה של ריטה
בעקבות דליפת מים מז'ורית וקלקולים שונים ומשונים (שבדיעבד לא דווחו לזוג ע"י מוכרי הנכס) – שופצה הדירה "בהמשכים". רק לאחרונה הסתיימה מלאכת המחשבת הסופית, כאשר על העיצוב אחראית ריטה. על אף שריטה היא מורה לכינור ואף כנרת קבועה בתזמורת חיפה – עבודת הכפיים שלה ניכרת בכל – בתכנון ובביצוע. תפקידו של ברק היה בנשיאת חומרי הטפט והחיפוי הקרמי אל הבית מחד, ומאידך בבילוי עם הבנות הצעירות ביעדים שונים. ריטה עסקה, עמלה וטרחה במלאכת הכפיים עצמה – אשר תוצאותיה משקפות יופי ומקצועיות עילית.
פרטיטורות בכל מצב
מכיוון שאילוצי המקצוע מניעים את ברק לנדודים רבים, הרי שאת זמני הנסיעה (במיוחד ברכבת) הוא משלב בעבודה, כך משמש האייפד כלי העבודה המרכזי שלו, שם נמצאת ספריית פרטיטורות נרחבת וכן כל ההתכתבות הקשורה בניהול עבודתו. טל מסוגל לשנן פרטיטורה תוך כדי נסיעה ברכבת, בתור בסניף הדואר ואפילו בתור בקופ"ח – אך המקומות המועדפים עליו ללמידה ולשינון הם הערסל שבמרפסת ביתו וחדר המגורים. ברק מסוגל "לנדוד" עם האייפד ממקום ישיבה אחד למשנהו, מהמטבח לסלון ולפינת האוכל – ובכל מקום להתמיד בלמידת הפרטיטורות.
ספרי תווים וביוגרפיות
בחדר עבודתו מסודרים ע"פ סדר ה-ABC כ-300 תיקיות של סיפרי תווים ויצירות מוזיקליות שונות. אולם אם בספרים עסקינן – הרי שברק אוהב לקרוא ביוגרפיות אודות מוזיקאים ומלחינים, כמו גם ספרים אודות חייהם של פוליטיקאים, דוגמת אריק שרון, יצחק רבין ואהוד ברק.
רומנים
גם רומנים מעניינים של סופרים כמו פול אוסטר, אשכול נבו, עמוס עוז ומיכל שלו הוא אוהב לקרא וממש לאחרונה קרא את הספר "ממערב לירח" מאת מיכל שלו, העוסק בפסנתרן מחונן, אשר כובש את העולם בנגינתו, אולם יחסיו המורכבים עם ילדותו, עם הנשים בחייו, ועם ידיד נפש שמת – מעיבים על אושרו. הסיפור דן במסע הפנימי והחיצוני, הן של הגיבור והן של הקורא היוצא ונושא אותו מן ההווה אל העבר.
המטבח
ברק מאד אוהב את אזור חלל המטבח. בצידו האחד פינת הקפה ובה מתקן ייעודי לקפסולות הקפה, קומקום, קנקן מים, כפיות ואבקת שוקו. ממש פינת קפה, כמו במשרד… אך בנוסף, אהבתו למטבח היא גם בזכות המאכלים הטעימים היוצאים ממנו. מאכלים אשר מגיחים אל פינת האוכל המעוצבת, מסביב לה קשת של חלונות המעוטרים בעציצים ובנוף ירוק.
ידיה המופלאות של ריטה ניכרות גם בשילוב וגידול צמחי הסחלב המקשטים פינות נאות ברחבי חלל המגורים בהרמוניה מושלמת ולצד משחקיהן של הבנות הצעירות, בינהם אפשר למצוא גם עמוד תווים עתיק ומהודר המשמש ללימודי ניצוח.
בין היפות בערי תבל
ברק גורס כי חיפה היא בין היפות ביותר שבערי תבל. הוא מתפייט על האפשרות שבזכות המבנה האורבני של חיפה, ניתן לצאת מהבית ותוך דקות להגיע ולצעוד בשביל מסומן במהלך שעה שלמה, מבלי לראות כל אדם או מבנה. הוא מאד נהנה לגור בסמוך למגורי הוריו, אשר עוזרים רבות בגידול ובפינוק שתי הנכדות. ברק מספר שחברי הנפש שלו הם מוזיקאים אשר לצערו אינם גרים בארץ, אך הוא מצא חברים מופלאים בשכונת מגוריו, אשר רובם ככולם קשורים למסגרות החינוך של הבנות.
פגאניני • אנסמבל סולני ת"א, הכנרת רייצ'ל ברטון פיין והמנצח ברק טל – אולם רפפורט, חיפה 12.3.22 (צילום: רחלי אורבך) ◄ צפו
"עיר פנינה"
טל סבור שהעיר חיפה הולכת ומתפתחת הן מהבחינה התיירותית והן מההיבט האומנותי. בחזונו יש להפוך את חיפה לעיר ריביירה, עיר תיירותית מספר 1 בעולם, יש להוציא את כל המזהמים ולהופכה ל"עיר פנינה". ככלל הוא מספר כי הוא מאוד מאמין בראש העיר, עינת קליש, וחושב שהיא יודעת בדיוק איך להפוך את חיפה לעיר תיירותית ותרבותית מובילה בעולם, ומקווה שיתנו לה לעבוד ללא הפרעות".
היצירה שבמוחו
מנגינת ה"אירואיקה" – הסימפוניה השלישית במי במול מז'ור של לודוויג ואן בטהובן, אופוס 55 יצירה אשר רבים מחשיבים כמבשרת את תחילת התקופה הרומנטית במוזיקה הקלאסית – מתנגנת לה עתה במוחו של טל. על יצירה זו הוא מתעתד לנצח עוד מעט קט בסלובקיה. אשר על כן, הוא מספר אודות השוני בין קהל המאזינים העירוני לבין הקהל של הפריפריה והקהל שבחו"ל.
קהלים
לתחושותיו, הקהל העירוני-האורבני רווי באירועי תרבות ומאזין ליצירות באולמות גדולים, ובגין כך הוא קהל מעט מרוחק. לעומת זאת, הקהל בפריפריה (עפולה, טירת כרמל, עין תמר, רמלה), אשר צורך את המופעים באולמות קטנים יותר, הוא קהל חם בהרבה, אותנטי אמיתי ומביע רגשות, דבר המזכיר לו את הקהל שבחו"ל. למשל הקהל בדרום אמריקה ובדרום קוריאה, שמבחינתו כל עוד לא היה הדרן, טרם הסתיימה ההופעה. זהו קהל הדורש צילומים וחתימות מהאומנים ומביע הערכה רבה ביותר.
בית, משפחה, עבודה וירוק חיפאי
ברק מייחל להמשך "זמן בית" עם בני משפחתו האהובה, לצד המשך פעילותו בלימוד סטודנטים לניצוח וקונצרטים ברחבי הארץ והעולם, או במילים אחרות: נפשו כמהה ללוח זמנים מטורף, המהול ברוגע משפחתי טבול בירוק של חיפה.