אוספים מופלאים ושיטות אכסון שלא ראיתם בשום מקום אחר ○ ביתם של פרופ' אמציה ובוני ברעם בחיפה

ביתם של פרופ' אמציה ברעם ובוני רעייתו הוא כמקדש מרהיב וייחודי לאוספיהם המרהיבים

המדור שמביא אליכם דמויות חיפאיות מרתקות בבית מגוריהן – ההיכרות הינה דרך הסיפורים, המטענים ונקודת המבט הייחודית של האנשים המרכיבים את הפסיפס האנושי של עירנו חיפה. דהיינו, אלה החיים וגרים פה – ממש כשם המדור – "גם אני חי פה".

קישור לכל הכתבות במדור

אוספים מופלאים ופטנטים

מיד במבואת הבית נעתקה נשמתי. "וואו" בלתי נשלט הגיח אל חלל הכניסה המיוחדת. בני הזוג ברעם גרים בבית שהוא "מקדש מעט" לאוספים ייחודיים. שניהם ירשו, כל אחד לחוד, אוסף אדיר של פריטים מרשימים ובגין העומס הרב, הרי "הראש היהודי ממציא לנו פטנטים"… כמו בשיר – במקרה הנוכחי זהו ראשה של בוני ברעם, אשר ביחד עם נגר מומחה הגר ברחובות המציאה ויצרה מקומות אכסון מסקרנים בדירתם המופלאה.

אמציה ברעם הוא פרופ' אמריטוס של אוניברסיטת חיפה. תואר הד"ר הוענק לו ב-1986 ע"י האוניברסיטה העברית בירושלים, כאשר נושא עבודתו "לאומיות ערבית מקומית מול לאומיות כלל ערבית במשטר הבעת' בעיראק בעידן סדאם חוסיין".

פרופ' ברעם לימד באוניברסיטה העברית, באוניברסיטת תל-אביב ובאוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון הבירה. בחיפה הוא שימש כראש החוג ללימודי המזרח התיכון, כמו גם כראש המרכז היהודי-ערבי והמכון ללימודי המזה"ת, ואף היה מייסד וראש המרכז ללימודי עיראק ומייסד שותף והראש הראשון של מרכז עזרי ללימודי איראן והמפרץ הפרסי.

בנוסף לכך פרופ' ברעם שהה כחוקר בכיר במספר מרכזי מחקר בינלאומיים. בין השאר היה עמית מחקר בכיר בסנט אנטוניס קולג' באוקספורד, במרכז רוקפלר בבלאג'יו, שלוש שנים במרכז וודרו ווילסון ושנתיים במכון האמריקאי לשלום בוושינגטון הבירה. יש לציין שמשנת 1986 ואילך הוא ייעץ בענייני עיראק לממשלים של רייגן, בוש, קלינטון, בוש ואובאמה. פרופ' ברעם פרסם חמישה ספרים וכ-70 מאמרים במגזינים מקצועיים.

זוגיותם של בני הזוג ברעם פורחת מאז 1981, עת בוני, סטודנטית מקליפורניה-ארה"ב שהייתה גם מדריכת טיולים בירושלים, תרה אחר מרצה אשר יוכל להסביר לקבוצתה את הקונפליקט במזה"ת. אלא שדרישתה הייתה שבנוסף לכך על המרצה לשלוט בשפה האנגלית ברמה גבוהה… ומכאן הכול היסטוריה.

אמיץ

התינוק הקטנטן, הפג הצהבהב, אשר נולד בחודש השביעי להריון הוריו, אשר עלו בשנת 1932 מפולין ומליטא והתיישבו באוהלים שנה טרם יסוד "כפר מנחם" – זכה לשם המחייב: אמציה (מלך יהודה) ברוורמן (אדם אמיץ, כן וישר). אכן, אומץ רב היה נדרש לו לאותו התינוק כדי לשרוד את אותם הימים.

כפר מנחם

בשנת 1935 הוקם "כפר מנחם". תחילה כמושב עובדים, שיוסד על ידי קבוצת פועלים בשם "ארגון מנחם" (על שם מנחם אוסישקין). הקבוצה חסכה כספים במשך שנתיים לשם רכישת קרקע ליד אידניבה, סמוך לתל אסף, היא גת פלישתים. עם פרוץ מאורעות 1936 נעזב המקום ונהרס בידי הערבים, אולם בשנת 1937 הוקם היישוב מחדש במסגרת יישובי חומה ומגדל.

ליל סערה

אמציה מספר על ילדות מאושרת בבית הילדים הבנוי אבן, ילדות של טבע ומרחב, ילדות בה הבונוס היומי היה להתפנק באוהל של ההורים. הוא זוכר כיצד בהיותו כבן 3, בליל חורף קר של סערה, ברקים ורעמים, נמלט ממיטתו יחף ולבוש פיג'מה בלבד, ורץ בבוץ אל הביתן הרעוע של הוריו במטרה למלטם אל בניין האבן של בית הילדים.

ערבית מדוברת

אוזנו של אמציה קלטה את השפה הערבית (המדוברת) כבר מגיל צעיר, שכן אימו שימשה בתפקיד אחות הקיבוץ ואליה הגיעו רבים מילדי הישובים שמסביב, אשר חלו במחלות עיניים שונות. אביו היה מנהל המוסך והמסגרייה, ואף אליו הגיעו פועלי הסביבה כדי לתקן את חודי מחרשותיהם.

הילדות המאושרת ביותר

לאחר ילדות "המאושרת ביותר שניתן לחשוב עליה" ועם סיום לימודיו בכיתות היסוד, עבר אמציה אל המוסד החינוכי האזורי "נגבה". לאחר שירותו הצבאי תיפקד כרועה צאן בקיבוצו. לאחר כשנתיים ביקש ללמוד תנ"ך באוניברסיטה, אלא שהחלטת הכלל הייתה להכשירו כמורה ומחנך בקיבוץ. לאמציה תעודת הוראה מטעם "סמינר הקיבוצים" והכשרה נוספת בזואולוגיה מאוניברסיטת ת"א.

המורה אמציה

3 שנים היה מורה ומחנך לילדי כיתות היסוד שבקיבוצו. הוא לימד אנגלית, מתמטיקה ו…חליל! מאוחר יותר אף לימד בתיכון בכיתות ט'-י' לשון עברית, היסטוריה, ביולוגיה וזואולוגיה. כל זאת עד אשר נדרש על ידי הקיבוץ לצאת לשליחות מטעם הסוכנות היהודית ולשמש כראש חטיבת השומר הצעיר בלונדון, שם שהה משנת 1966 עד 1968.

בעידן שלאחר מלחמת ששת הימים חדרה למוחו ההבנה שעליו להתמקד בלימודי מזרחנות ואוריינטליזם הנקראים כיום "לימודי היסטוריה של המזרח התיכון".

גבריאל

לאמציה אחות הצעירה ממנו ב-7 שנים ואח שהיה צעיר ממנו ב-16 שנה, גבריאל. במהלך הלילה הראשון של מלחמת יום הכיפורים, נעלם אחיו גבריאל. לא היה כול מידע אודותיו: "לא שהוא חי, לא שהוא מת, לא שבוי, כלום".

גבריאל נולד בכפר מנחם, בנר שמיני של חנוכה (26.12.1954) ונהרג בקרב כעשר שעות לאחר שפרצה המלחמה. תחילה נחשב כנעדר, אשר לאחר זמן הוכרז כחלל שמקום קבורתו לא נודע. רק לאחר שישה חודשים נמצאה גופתו בשטח הארמיה המצרית השנייה.

יצירה מתוך הטרגדיה

מתוך הטרגדיה באה היצירה: בצר לו החליט האב ליצור חנוכיות, לזכר גבריאל אשר נולד בחנוכה. הוא גם החליט שהחנוכיות תהיינה עשויות ממתכות שאינן מתכלות. ברזל מחליד- אבל נחושת וברונזה אינן מתכלות. לכן הוא יצר מהמתכות הללו את החנוכיות. את כל אחת ואחת מהן הקדיש לזכרו של בנו גבריאל.

חנוכייה בבית הלבן

הטכניקה בה השתמש האב היא טכניקה של המאה ה-19: לא תבנית, לא יציקה, לא שכפול. זהו כיפוף של מתכת הנובע מתוך תכנון מדויק, של גזירה במספרי פלדה ושל ריתוך. הוא יצר חנוכיות מתוחכמות מאוד וזכה להכרה ולהערכה רבה. לימים, האב השכול בנה חנוכיות רבות מנחושת לזכר בנו. כמו כן הוא בנה חנוכייה גדולה מנחושת כשי הנצחה לבית החייל בתל-אביב, אשר הוצבה שם ביום הולדתו ה-23 של גבריאל אשר לא זכה להגיע לגיל זה. יתר על כן "חנוכיית חזון ישעיהו" ניתנה לנשיא קלינטון. חנוכייה זו הודלקה בחג החנוכה בבית הלבן, במשך כל שנות כהונתו של הנשיא קלינטון.

אוספים בירושה

אל מעונם הנוכחי עברו בני הזוג ברעם בשנת 2007, סמוך לכך ששניהם קיבלו בירושה את האוספים המיוחדים של משפחותיהם. אמציה אימץ לחיקו את "אוסף חנוכיות גבריאל" ואילו בוני קיבלה את האוסף המרשים של אביה אשר יצר דמויות מיוחדות מחמר (חומר קרמי).

נוף ואכסון

בחירת מיקום המגורים נעשתה בגין… הנוף. אך עיצוב הדירה נעשה תוך התחשבות בצורך לשמר את האוספים המיוחדים. הפתרון לאכסון הירושות המרשימות הכיל בתוכו את המחשבה ליצור אלמנטים של בנייה אסתטית אשר תיתן את הכבוד המגיע לכל התכולה כולה. על כל זאת מנצחת ביד רמה בוני ברעם, אשר בעזרת נגרות ייחודית יצרה עד היום כ-51 פתרונות מוצלחים לאכסון פריטים שונים ברחבי הבית.

"תפירה עילית"

כבר במבואת הבית מתקבל הצבע השולט במקום. זהו צבעו החום והנעים של עץ המייפל ממנו מורכבים מירב פרטי הנגרות הייחודיים אשר מותאמים לדירה ב"תפירה עילית". תשומת הלב לפרטים הקטנים בולטת מיד ומתמקדת בשעון הקיר הנמצא מעל למכשיר הטלוויזיה. במקום מספרי השעה תלויים ארבעה עציצים ובהם מלבלב צמח הפוטוס.

פטנטים במטבח

במבט אל המטבח ניתן להבחין שעל דלתות המקרר משולב מתקן מעניין העשוי משילוב של עץ מייפל ומרצועות פרספקס המשמש כאכסון לירקות ופירות. כך את כל מושבי הכורסאות אשר בחדר המגורים ניתן לפתוח ולשלוף מהן שולחנות או לחילופין לאכסן תחתיהם חפצים, וכן, ניתן אפילו להפכן לדרגשי שינה נוחים.

סיפריות

בעליה אל הקומה השנייה נמצאת ספריית קיר יפה אשר ממנה ניתן לשלוף ממנה סולם, ואילו הספרייה המרכזית הגדולה נעה על צירים ונמצאת בחלל תקרת אלכסון הגג.

כאמור, בוני ברעם יצרה עד היום כ-51 פתרונות משובחים לאכסון פריטים שונים ברחבי הבית, כשרק חלק קטן מהם הוזכר כאן וצולם.

תרומה ל"גשרים לתקווה"

פעמיים בחודש עורכים בוני ואמציה סיורים במעונם (אנא – בתאום מראש עימם!), כשבמהלך 9 השנים האחרונות, החל משנת 2013 ועד היום, ביקרו בבית ברעם 208 קבוצות – 1976 אורחים. ראוי לציין שכול התקבולים שניתנים ע"י האורחים, נתרמים ישירות לעמותת "גשרים לתקווה" – בה מתנדבת בוני. חזון העמותה הוא לקיים פעילויות של קירוב לבבות בין יהודים בארץ ויהודים בחו"ל, כמו גם לסייע לאנשים ומשפחות נזקקות בתיקון עולם. כן, עמותת "גשרים לתקווה" פועלת להבנה ודו-קיום בין יהודים ובני דתות אחרות, ומנסה לבנות גשרים של תקווה בין יהודים בעלי תפיסות עולם שונות. כל זאת במטרה לשפר את החברה בה אנו חיים.

בנוסף ללוח הזמנים העמוס של פרופ' ברעם המקדיש למחקריו כ-10 שעות עבודה מדי יום ביומו, הוא מאד אוהב את חוף הים, "את נשימת האוויר הנקי, את שאיפת ה"איודאיין" (היוד שבאוויר הים) לריאותיו ואת הרוח המלטפת. פעמיים בשבוע, בשעות הבוקר המוקדמות, הוא נוהג להלך בחוף הים המקסים של חיפה. עדיפה עליו הצעידה בטיילת הקרובה לחוף דדו, אך הוא נהנה לצעוד גם במרכז הכרמל, לאורך ציר שדרות מוריה ואפילו להגיע אל אזור האוניברסיטה ולעיתים גם להרחיק עד לכפרים הדרוזיים שמדרום לה.

אוהב יותר בני אדם

בגין היותו "קיבוצניק" בהווייתו ובנשמתו, אמציה אוהב מאד בעלי חיים, אך יותר אוהב הוא בני אדם, כך מעדיף הוא שיהיו פחות חיות בר ברחבי העיר חיפה, אכן, הכוונה לריבוי החזירים שבעיר…

קודם זואולוג

אמציה שב ומזכיר כי עוד לפני שהיה פרופ' ללימודי המזרח התיכון, היה זואולוג. בפינת החי שבקיבוץ גידלו חזירי בר, על אף שהללו היו מבויתים מלידתם, הם מאד מסוכנים ובלתי צפויים. הוא מציין מקרה שאירע בעת שאחד מ"חזירי המחמד" אשר היו בפינת הליטוף בקיבוץ, כמעט הוריד רגל למטפל שלו, וזאת בלי שום סיבה נראית לעין.

חזירי בר

מי שחושב שהוא יכול ללטף חזירים בעיר, שידע ויבין כי מדובר בהתגרות בגורל ובסכנה של ממש. לדבריו, ההצעות להעביר את חזירי הבר מהעיר איננה ישימה, ולצערו אין פתרון מלבד לדללם, ולמעשה לחסל כמחצית מאוכלוסייתם. הוא מוסיף וגורס שחזיר הבר הינה חיית בר מסוכנת ולא צפויה, ורק מקרה פלא הוא שהחזירים טרם גרמו לפגיעה חמורה עד כדי הרג אדם.

אווירה חיפאית

בני הזוג ברעם אוהבים מאד את חיפה. הם ממעטים לצאת לסרטים או למסעדות, אך נהנים בחוג חבריהם ומכריהם הרבים. פרופ' ברעם מספר שאכן המעבר מירושלים לחיפה אמנם היה בעקבות משרה אקדמית באוניברסיטה, אך האהבה למקום הייתה מיידית. הוא מדגיש שכבר ביומו הראשון בחיפה חש את האווירה הטובה שבמקום ומציין את היחסים הטובים בצוות האקדמי. לדידו, כאן היחסים בין הבכירים לזוטרים קרובים וחמים, בשונה מתחושת הניכור שנתקל בהן בירושלים לעיתים קרובות. לדבריו, הדבר מאפיין את החברה החיפאית כולה, בזכות אנשיה החמים והידידותיים.

חיפה בחזונו של הרצל

"החברה בחיפה היא חברה מקבלת" אומר אמציה ונתלה באילן גבוה בדמותו של הרצל, אשר למעשה לא ביקר בחיפה מימיו, ואף ביקר רק פעם אחת בארץ ישראל. למרות זאת, בספרו "אלטנוילנד", פרס את חזונו בדבר המדינה העתידית בארץ ישראל והתייחס לחיפה כמקרה מבחן לעיר שתהווה את מרכז הקידמה. הרצל חזה שחיפה תהייה עיר נמל עם תעשייה מגוונת, ובשל כך תתהווה כחשובה שבערי ישראל.

עיר נמל יפיפיה

גם פרופ' ברעם סבור שבעזרת הנהגה נבונה וטובה ניתן לייצב את חיפה כפי שחזה אותה הרצל. הוא סבור שעל מנהיגי העיר לנתב ולמשוך תושבים צעירים אל העיר, כל זאת כמובן שבעזרת יצירת מקומות תעסוקה ואזורי בילוי מותאמים לקהל הצעיר. אכן, מי ייתן ובוא יבוא היום למימוש עתידה של עיר הנמל היפיפייה ברוח חזונו של הרצל.