"כמו כפפה נוחה ויפה" היא מתאימה את הבית לדייריו ○ ביתה של האדריכלית החיפאית גילית ויסוקר

(חי פה) – חזון השבת שכונת הדר אל כס מלכותה • ביקור בבית האדריכלית גילית ויסוקר.

(גם אני חי פה) – המדור שמביא אליכם דמויות חיפאיות מרתקות בבית מגוריהן – היכרות דרך הסיפורים, המטענים ונקודת המבט הייחודית של האנשים המרכיבים את הפסיפס האנושי של עירנו חיפה. דהיינו, אלה שחיים פה – ממש כשם המדור – "גם אני חי פה".
קישור לכל הכתבות במדור

"אישה נאה, דירה נאה וכלים נאים מרחיבים דעתו של אדם". חז"ל עסקו ושיבחו בנושא הרחבת דעת האדם, כשטענו שמי שיש לו בית, פרנסה (גם לכלים נאים) ואישה – הרי שהדבר מקנה לו יציבות. דהיינו, הבית זה המקום בו האדם מממש את מהות חייו. מקום בו המספק לנו הגנה ובטחון.

מילדות

כבר בשנות ילדותה המוקדמות ידעה גילית ויסוקר שתהא אדריכלית. הכמיהה לעצב מבנים ייחודיים, לבנות בניינים וליצור מרחבי מחייה התממשה, וכיום היא נחשבת לאחת מהאדריכליות המשובחות במקצוע.

גילית, מלשון "גיל", שמחה, דיצה – נולדה בחג פורים, ומכאן שמה. בשנת 1949 עלו הוריה מפולין ישירות לירושלים, אך תפקיד נחשק כמכונאי רכב בנמל חיפה שהוצע לאביה, הביא את המשפחה אל הכרמל. במשפחה מאושרת, "עם כפית של כסף וזהב" גדלו גילית ואחיה הבוגר ממנה ב-13 שנה. הם צמחו בין ים להר, בין ירוק הטבע לכחול השמיים. לימים, הוריה היו בעלי החנות המפורסמת "פיטר פן" לבגדי ילדים ששכנה ברחוב ביאליק בשכונת הדר.

שנות הלימודים עברו עליה בהנאה, תחילה בביה"ס היסודי "מעלה הכרמל", אח"כ בתיכון בסמ"ת ומשם אל לימודי האדריכלות בטכניון, שם סיימה את המסלול ה-5 שנתי ב-1988.

כביש החוף יפה יותר לכיוון חיפה

מקום מגוריה מאז ומעולם הוא חיפה, האהובה עליה מאוד. גילית מעידה כי בנוסף לנוף היפה והמיוחד של העיר, הרי שאופי האנשים המכיל של האנשים שחיים בה, חביב עליה. לדידה, תושבי חיפה הם אנשים המקבלים אחד את השני, אנשים חברותיים והרבה פחות מנוכרים מאשר הללו שבמחוז תל אביב. ויסוקר גורסת שאפילו שיתוף הפעולה המקצועי והקולגיאלי שכאן הוא מבין הנהדרים שישנם… ובכלל, כביש החוף יפה יותר כאשר כיוון הנסיעה היא חייפתה.

אם הבנות

לגילית 3 בנות. הבכורה מאיה, בת 29 ועוסקת במשאבי אנוש, והתאומות, בנות 25, סטודנטיות. יעל לומדת תקשורת חזותית בחיפה ועדי לומדת משפטים בת"א.

"כמו כפפה יפה נוחה"

ויסוקר מאמינה שהבית מביע את רוחם של הדרים בו. הבית הוא מבצר הגוף והנפש, היא אומרת, לכן, בעת תכנונה את בתי המגורים ללקוחותיה, היא מקפידה שהבתים יתאימו לצרכי המשתכנים בהם, כפי שנעשה בתפירה עילית, "ממש כמו כפפה יפה ונוחה".

'המטבח – לב הבית'

ללא כל עוררין, מיקומו של הבניין ומקום המגורים הוא הפקטור החשוב ביותר. אך זאת בהתחשב בעובדה שמקומות רבים תואמים לגוון אוכלוסיות שונות. בכל מצב, הדגש הראשון בעיצובו הפנימי של המעון הוא צבע הקירות. הפריט השני בחשיבותו הינו המטבח, שהוא לב הבית, שהרי "הדרך אל הלב עוברת דרך הקיבה".

אישיות מהספרים

לאחר מכן, דומיננטיים בחשיבותם הם חדרי הרחצה והשירותים, שחייבים להיות פונקציונאליים מחד, ומאידך, שהתחזוקה הסניטרית תהיה ברמה גבוהה. ויסוקר טוענת שלמרות שאנו חיים בעידן בו משופע עלינו ידע אין סופי מהאינטרנט, מדפים או ספריית ספרים באחד החדרים בבית הם האלמנט ההופך "דירה" ל"בית". בלהט היא מסבירה שאישיותו של אדם ניכרת בספרים אשר בספרייתו.

לצלול אל התקופה והדמויות

ויסוקר מאושרת בבחירת מקצועה והיא אף נהנית לעבוד שעות רבות. לכן, את שעות הפנאי המעטות שיש לה היא מפנה לקריאה. היא קוראת לאט וממש נכנסת לדמויות אשר בעלילה. ככלל, חביבה עליה ספרות היסטורית, כאשר לעיתים קרובות במהלך הקריאה היא תרה אודות התקופה, הן בספרים והן בידע המעניק "ד"ר גוגל".

עבר והווה

היא מספרת כי לרוב הספר הקרוב ביותר לליבה הוא זה שקראה לאחרונה. הנה, זה עתה סיימה לקרוא את הספר "אות אבשלום" מאת נאוה מקמל עתיר. העלילה מבוססת על סיפור חייו של אבשלום פיינברג, מייסד מחתרת ניל”י. היא ממליצה על הספר ומנמקת: "זהו רומן אשר שורשיו נטועים בעת ובעונה אחת הן בטעמים ובריחות של פלשתינה בסוף המאה ה-19, והן בהווי של ישראל בת ימינו".

כאדריכלית, גילית ויסוקר עוסקת הרבה במתן יעוץ ויישום בתהליך מעבר מגורים בגיל השלישי. היא מבקשת מלקוחותיה העוברים למעון קטן יותר, שיחשבו על תכולה שתמלא 5 ארגזים בלבד ומכוונת לכך שארגזים אלו יכילו את הדברים החשובים ביותר והקרובים ביותר לליבם.

אבא ואמא

יפה דרשה ואף יפה קיימה. שכן, זוהי הסיבה שבביתה הנוכחי, אליו שבה לפני כחצי שנה בלבד (לאחר שיפוץ תמ"א), ניתן לראות בברור את החפצים העונים לקריטריונים אלו. למשל, קישוטי זכוכית מוראנו שהם מזכרות מאמה ז"ל אותם הביאה האם מהאי מוראנו. כמו כן ציורים אשר צייר אביה ועדיין ממתינים ליד בוטחת אשר תתלה אותם במיקומם המדויק.

צמחים

אביה אהב לגדל צמחי בית, ביניהם צמח הקרוי "זמיה קוקוס", צמח עלים ירוק וחזק שהיה אצלו במהלך 7 שנים, והנה, לעל אף שחלפו 11 שנה מאז שנפטר האב, הצמח עדיין ניצב גאה בסלון ביתה לתפארה. כמו כן, בעת עלייתם ארצה הביאו עימם הוריה כלי פורצלן ייחודיים אשר כיום מעטרים מדף בפינת המטבח.

קולות וצלילים

בדירתה העכשווית אוהבת ויסוקר במיוחד את פינת העבודה שלה. בפינה זו היא מרבה לחשוב להקליד וליצור שרטוטים וממנה היא מוציאה דברים מהרעיון אל הפועל. גם מבלי לצפות במכשיר הטלוויזיה היא אוהבת לשמוע את הקולות והצלילים הבוקעים מתוכה. לדבריה דבר זה ממגר כל "תחושה של לבדיות", ונותן תחושה של הימצאות בעולם הגדול. גילית סבורה שכשם הספר אכן, "כל בית (חיפאי) צריך מרפסת"… היא נהנית לשהות במרפסת דירתה, אשר ממנה ניבטים ירוק ההר וכחול הים והשמיים.

עשייה מתוך תשוקה

ויסוקר מאחלת לעצמה שגם בעתיד תמשיך לעבוד במרץ רב ובתשוקה עצומה. היא מייחלת להמשיך ולתת את השירות הטוב ביותר ללקוחותיה, כפי שקורה כיום. לגבי חיפה, ויסוקר כמהה שיתגשם חזונה – החזרת "שכונת הדר" אל כס מלכותה. באמתחתה תוכנית סדורה להתחדשות עירונית וצמיחה כלכלית בשכונה, כאשר הרעיון המרכזי הוא אכלוס זוגות צעירים בה.

ג'נטריפיקציה

לגרסתה, תהליך של התחדשות עירונית של פני הרחובות, שיפוץ בתים ותחלופה של העסקים באזור, יכולים ואמורים להתקיים כאשר הממשל המקומי לוקח בהם חלק פעיל. למותר לציין שתהליכי הג'נטריפיקציה מתרחשים בעשורים האחרונים בחלק גדול מהמרכזים העירוניים, הן בישראל והן בעולם כולו.

תוכניות מרובות וכך גם המלאכה

ויסוקר סבורה שאחד מן התמריצים הראשוניים שעל הממשל המקומי לתת, הינו פטור של שנתיים מתשלומי ארנונה, אשר יינתן אך רק לזוגות שנישאו זה מכבר, ומקום מושבם יהיה בשכונת הדר. בחזונה, עם ההתחדשות העירונית, תהא אף התחדשות כלכלית ותרבותית בשכונת הדר. בתי האבן היפיפיים שברחוב הרצל וברחוב הנביאים ישופצו והמקום ישוב להיות קסום כבעבר. אכן, התוכניות רבות ואף המלאכה מרובה.