"השתקפות של שואה" ○ סיפורו של גרשון קניספל – חלק ב' • שלמה יובל

'אין נביא בעירו' – האמן גרשון קניספל • פרק ב'

בפרק הראשון לסיפורנו על גרשון קניספל, ליווינו את צמיחתו של צעיר חיפאי, מילדות עד גמר לימודיו כתלמיד מצטיין ב"בצלאל", ושרטטנו את ראשית תהליך התפתחותו לאמן ריאליסטי-חברתי תוסס ומורד, בהשפעת מורה-אמן סוציאליסטי, כפי שהיה בשנות ה-50 מרדכי ארדון.

עבודת הגמר של קניספל תאמה את נטיית לבו. היה עליו להכין איורים לשירי מחאה של משוררים לפי בחירתו. בנוסף, נדרש לעצב אותיות למילות השירים, ואלה זכו בפרס ובהן עשה האמן שימוש כל אימת שנזקק לרשום מילים באיוריו לשירי משוררים, וגם בכיתוב מילים משולבות בפסליו.

כיתוב אופייני באותיות קניספל מודגם באנדרטת הלוחם בנאצים:

מתוך עבודת הגמר שהתפרסמה בשנת 1955 בספר "שירי דור; אנתולוגיה מצוירת" התייחסנו בפרק הראשון לשיר "הנדר" והדגשנו התייחסות האמן הצעיר למילים: "לזכור את הכל. לזכור ולא לשכוח".

קניספל התרשם מאד מ"הנדר" של המשורר שלונסקי שהיה בשנות החמישים למאה הקודמת מעוז החילוניות הסוציאליסטית. לימים, סיפר שכבר אז ניצת בו העניין להציג את השואה ביצירתו.
בין השירים שאייר לעבודת הגמר נכלל שיר נוסף של שלונסקי, בעל שם אופייני "הדגל הקרוע", שגם הוא תאם את השקפות האמן על מלחמת המעמדות ונטייתו לקומוניזם.

ואמנם, בסמוך לגמר לימודיו ב-1954 הצטרף קניספל למפלגה הקומוניסטית הפלשתינאית והיה חבר נאמן לערכיה ולתכתיביה כל שנותיו. התחברות זו הרחיקה אותו מן הקונצנזוס הלאומי והתרבותי. באופן מידי "גויס" האמן המרדן לבקשת ראשי המפלגה, לאייר ספר שירים מהפכניים של המשורר אלכסנדר פן, ל"אורך הדרך".

מראשית דרכו כאמן ניכרה אצל קניספל התפתחות אידאולוגית ויצירתית, שהייתה לה משמעות מרחיקת לכת על גישתו לתיעוד זוועות המשטר הנאצי ותגובתו להשמדת היהודים בשואה.

במקביל ליצירות כמו "לשכת העבודה", ציוריים ענקיים כמו כרזות רחוב עם מסר חברתי-פוליטי שעסקו במציאות חיים קשה בארץ ישראל, ביחסי יהודים וערבים, באבטלה, ביחס המבזה לעולים חדשים, הוצגו עבודות האיור של קניספל לשירי משוררים , כולן צבועות שחור לבן , בתערוכות בהולנד וגרמניה ועוררו התעניינות רבה. הן משכו את תשומת לבו של המשורר והמחזאי ברטולט ברכט האנטי נאצי, שגלה מגרמניה לפינלנד ושב מגלותו לגרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה.

האמן הגרמני רב ההשפעה ביקש לפגוש את קניספל כדי שיאייר פואמת מחאה שלו נגד זוועות השלטון הנאצי. קניספל מצדו חש דחף לבקר באושוויץ, ובשנת 1957, בתום התערוכה שארגן במסגרת פסטיבל הנוער במוסקבה, בה זכה במדליית זהב על איוריו, נסע למחנה המוות ולמחנות נוספים והזדעזע .

עזובה מפוחמת

על ביקור זה דיווח: "שלטה במחנה עזובה מפוחמת. כאילו אבק הזמן שהצטבר לא היה בו כדי לכסות על שרידיהם של אוביקטים עלומים מעוררי פלצות שהיו פזורים פה ושם. העזובה והיתמות שררו כאן… היה זה מפגש ראשון עם המציאות הערומה, הלא מאופרת. טלטלה שתרמה להסרת מעט ממחיצות התסכול שגרמו לי לדחוק את הנושא הטעון כל כך אל תת ההכרה."

אך לאכזבת קניספל, בטרם המפגש, נפטר ברכט בשנת 1957 ואשתו השחקנית הלנה ווגל (גיבורת מחזותיו "אמא קוראג'" ו"מעגל הגיר הקווקאזי") מסרה לקניספל את דפי הפואמה "מסע הצלב של ילדים".

פרויקט זה המשיך להתעכב. עיכוב גורלי. בטרם השלים קניספל את המלאכה הוצע לו להשתתף במכרז ליצירה של פסל מונומנטלי על מגדל תחנת טלוויזיה בסאו פאולו ברזיל. קניספל זכה במכרז, עקר לברזיל, ביצע את העבודה שנתנה, עפ"י נטיית לבו כבוד ויקר לבני המקום שנושלו מאדמתם ע"י כובשים פורטוגזים וספרדים.

תקופה ראשונה בברזיל

קניספל שהה בברזיל 6 שנים, עבד והתפתח שם כאמן מקומי ובלט בקשריו החברתיים עם האליטה הברזילאית שהייתה קרובה להשקפותיו הפוליטיות. רבים ראו בו אמן ברזילאי. בין החברים החדשים שחשו הזדהות עם יצירתו והציגו פואמות שלהם בתערוכותיו, היה אדריכל בעל השם העולמי אוסקר נימייר. השניים הפכו חברים קרובים ושותפים ליצירה למשך עשרות שנים.

עבודות מוזמנות, גדולות ממדים, העסיקו את קניספל ודחו את הטיפול באיור הפואמה של ברכט, עד 1963. ואז, כששלמה המלאכה, אורגנה לו וליצירה המשותפת קבלת פנים מרשימה ומכבדת.

חגיגה ברזילאית

ההוצאה לאור של סדרת האיורים לפואמת ברכט בסאו פאולו, הייתה אירוע חגיגי במיוחד שמלמד על מעמד קניספל בין חבריו החדשים בברזיל. ציורי התחריטים הוקרנו על קירות הבתים הסמוכים לגלריה ושחקני התיאטרון "ארנה" בלווי מוסיקה של קורט וייל (ל"אופרה בגרוש" של ברכט…) השמיעו את פרקי הפואמה בפני קהל נלהב שמילא את הרחובות. חגיגה ברזילאית אמיתית.

קניספל זכה בפרס הביאנלה של סאו פאולו לגרפיקה. בביקורות על האירוע נאמר שבניגוד למגמת ההפשטה שמתעלמת מן התוכן המר של שירת ברכט, קניספל אינו מתעלם מן התכנים בבואו לאייר את הפואמה הדואבת והמחוספסת ביותר של ברכט. הוא חש את הנושא לעומקו וניסה בדרכו שלו להמחישו בכוח ובחספוס זהים לאלה של המשורר. שוב התגלה כשרונו לחדור לכוונות המשוררים.

אין ספק שהתוצאה לא קלה לצפייה רגועה. האיורים הקודרים של גלות וסבל של ילדים ממלאים בעוצמתם את המשימה: הנצחת אחת התקופות הנוראות ביותר בתולדות זמננו.

תום השנים הטובות

השנים הטובות הגיעו לפתע לקיצן. ב-1966 הסתיימו 6 שנות החלום של קניספל בברזיל. בשנה זו התחוללה בברזיל הפיכה צבאית שגרמה לקניספל לברוח לאחר שנודע לו כי אנשי הצבא האנטי קומוניסטיים, סימנו אותו כאמן חתרן ובקשו לכלאו עם חבריו הקרובים.

קניספל חזר לישראל עם מקצת מיצירותיו, ובאמתחתו האיורים שהכין לפואמת ברכט. בסיוע מימון ברזילאי הכין קניספל בישראל ב-1966 מהדורה עברית של תרגום הפואמה "מסע הצלב של ילדים" ובה הוצגה סדרת איורים הנחשבת כפסגת יצירות האיור של האמן.

כוכב האפר

בחלוף 50 שנים הוצגו האיורים בתערוכה שהתקיימה במוזיאון הכט באוניברסיטת חיפה וקניספל זכה שם בכבוד המגיע לו. לאיורי שירי ברכט הצטרפו איורים שהכין קניספל לשירת קורבן אושוויץ , ק. צטניק, סופר קודר שהכין סדרת שירים שקובצו לספר "כוכב האפר".
בעקבות פרסום המהדורה העברית לאלבום איורי ברכט ב1966 הגיע האלבום לידי רעייתו של סופר השואה היהודי ששרד את אושוויץ הוא ק. צטניק, הוא האיש שנחשף לציבור בישראל בעקבות עדותו הדרמטית במשפט אייכמן.

כאן מתפתח מפנה בעלילה. יחס קניספל לשואה מקצין. קניספל הוזמן למפגש עם ק. צטניק כדי לדון באפשרות שילווה בתחריטיו ספר שירים חדש של ק. צטניק "כוכב האפר". כתב היד נמסר לאמן ונותר ברשות קניספל כאבן שאין לה הופכין, עד שאזר עוז ועיין בו. אז, הודיע קניספל לרעיית הסופר שלא יוכל לקבל את העבודה המוזמנת "משום שהמטלה כבדה עליו". הוא הסביר שמאחר שלא היה באושוויץ, חסרים לו כלים להתמודד עם מה שק. צטניק הגדיר כ"פלנטה אחרת".

אשם

קניספל הסתתר מאחורי המילים "מטלה כבדה מידי" אבל בהזדמנות אחרת פרט ואמר כי היה משותק שנים רבות מלהתייחס לשואה בגלל תחושת אשם. ניסינו לרדת לחקר ההתחמקות הזו.
קניספל סיפר כי הוריו שעלו עמו מגרמניה לארץ ישראל לפני השואה, הפנו יחד עם שאר אנשי הישוב הישן אצבע מאשימה כלפי פליטי השואה "הייתם כמו צאן לטבח" והפליטים הניצולים שתקו ולא השיבו. היה זה שקט צורם שמנע שיג ושיח; קל וחומר בבית משפחה שעלתה מגרמניה בטרם נסגרו שערי הארץ ב-1935 ע"י הבריטים ורבים מבניה נספו בשואה.
העולים מצידם האשימו עצמם על שניצלו מהשמדה והותירו לגורלם המר את מרבית בני המשפחה. זה היה מצב משתק ומתסכל.

קניספל חזר בזיכרונותיו לראשית צעדיו כסטודנט ב"בצלאל" ועיין במבוא לספר שהציג את 15 איורי הגמר שלו עליהם כתב המורה ארדון: "העטור מסביב וכנגד השירים מתלווה כאח ורע להם… ומתקבל הרושם שהשירים ציפו לו". ארדון ניבא "אמן צעיר יוצא לדרך ובידו כמה גרעיני אדמתו שעליו לשתול… ואדמתו של הצייר גרשון קניספל רוויה צער, תסיסה ומרד. הספר שלפנינו מעיד: הוא ההולך לקראתה והיא לקראתו".

'מובס'

ק. צטניק לא ויתר לקניספל שהמשיך להתחמק ממשימת עיטור ספרו. ערב יום כיפור התדפק על דלתו של קניספל, נכנס, נעל את הדלת והכריז :"לא נצא מפה עד שלא תעבור איתי את אושוויץ" אז פתח הניצול מאושוויץ במונולוג מרתוני שנמשך עד למחרת בצהריים. ללא הפסקה ללא כוס מים והכל… ביום הכיפורים.

מעיד על כך האמן במילים נרעשות: "נותרתי מובס, חסר אונים וקרוב לאבדן חושים. אז הכול החל ללבוש צורה, סיפוריו גרמו לתהודה שחלחלה למעמקים. בקצב נשימתו הקודחת המקוטעת המגומגמת, הוא נראה כיורק לבה מגופו. כשהוא מרוקן את מררתו שהצטברה במעיו. הוא נשטף בגלי זיעה קרה, ולעיתים חלף בו מעין רעד אפילפטי".

ללובן אין זכר

קניספל תיאר את פרטי הזוועות: "הסיפור על תזמורת אושוויץ הותיר אותי מבועת ושבור. הכל החל לפלוש לחלומותיי כשהמוזלמנים… מופיעים כרוחות רפאים בשנתי ובערותי. הוא ראה בעיני רוחו את הקרונות העמוסים בקורבנות, את הקלגסים וכלביהם, עמד עמם בתור לסלקציה האכזרית, ראה והריח את המשרפות וגופות הנרצחים; ולא שכח את ערמות הנעליים החבוטות והזרוקות, והמשקפיים, על תאי הגזים וקופסאות הגאז צקלון B. פרטי רצח עם נורא באכזריותו".

הפרטים הללו תועדו במהלך השנים הבאות בדייקנות מצמררת. כאילו נכתבו בדם ליבו של האמן.
קניספל מספר כי חש שגם בו דבקה ריצת האמוק האובססיבית בה סיפר ק. צטניק את סיפור אושוויץ וכמו מבקש להדביק את הקצב המטורף של הדברים, חרד שלא להחסיר פרט ממה ששמע, נטל קבוצת קרטונים, מרח עליה תמיסת גיר כתשתית לצביעת כל המשטח בשכבת דיו שחורה, כדי לא להותיר ולו זכר ללובן לפלטה המיצגת את "הפלנטה האחרת", והחל לחרוט עליה את עדות הניצול מן התופת שמספר את סיפור הזוועה.

שבר כלי

ציור אירועי השואה גרם לקניספל לשנות את סגנון ציוריו. ב"ריאליזם החברתי" שכיוון בראשית צעדיו לתיעוד מצוקה כפי שהיא נראית בחיי היום יום, לא היה מענה לקטסטרופה שהמיתה מיליונים קרובים ורחוקים, יהודים ובני עמים אחרים. לא די בריאליזם לתאר זוועה חסרת תקדים, תכנית שטנית ש-ק.צטניק פרס בלהט דקדקני כמי שניצלה באש הגיהינום ושרד שבר כלי, אוד מוצל מאש.

התיאורים הציפו את האמן באין סוף דימויי זוועה שנערמו זה על זה, כאותן נעליים ומשקפיים של בני אדם שהוכחדו במשרפות והיו לאפר.

פלנטה אחרת

ב-1969 הציג קניספל טריפטיך צבעוני בשם "הפלנטה האחרת" שהיה שיקוף צבעוני ראשון למה שספג משיחותיו עם ק. צטניק. מהן אייר את "כוכב האפר". טריפטיך זה מצוי באוספי מוזיאון לוחמי הגטאות.

התזמורת

משחזר קניספל לישראל גילה שהשקפותיו ונושאי יצירתו למעט עבודות תבליט מוזמנות ע"י רשויות וגופים מסחריים, אינם נחשבים. הוא קיבל משרה בעיריית חיפה ומצער לקבוע כי במשך שלושה עשורים עד 1995, לא היה בישראל ביקוש ליצירתו, קניספל הוחרם למעשה על ידי הממסד האמנותי על רקע השקפותיו שהיו תמיד חורגות מן הקונצנזוס. בולט במיוחד חוסר העניין בתרומתו להנצחת השואה מצד גופים כ"יד ושם".

ב-1995 הוזמן קניספל להציג תערוכה בברזיל, הוא שב לסאו פאולו העיר שהאירה לו פנים והחל ליצור שם ולשגשג. בברזיל יצר את עבודות השואה האדירות שסיפור זה חושף עתה בפניכם.

באופן מדהים, רק חבריו הברזילאים שותפיו למאבק נגד עריצות ודיכוי, נטו לו חסד והתעניינו ביצירתו הרועמת ובכלל זה בתגובתו להשמדת מיליוני יהודים בשואה. במרכזי תרבות בסאו פאולו מצויות עבודות ענק של קניספל. באולם הקונצרטים ע"ש רובינשטיין יש תצוגה קבועה של עבודת ענק שמציגה תזמורת יהודית. הצופים אינם יודעים שהם מתבוננים בתזמורת נגנים יהודיים באושוויץ.

קרון הישרדות

פרויקט ענק אחרון שהכין קניספל בברזיל, לבקשת חברו, הרב הראשי של סאו פאולו, עבור מרכז חסד יהודי היכל "תן יד" היה עבודת 4 תבליטי מתכת ענקי ממדים (28 מ"ר) שעוסקים ביהדות בעקבות השואה.

כל לוח נושא פסוק תנ"כי מייצג ומתאר פרק היסטורי בתולדות העם היהודי, שנקרא "קרון הישרדות" ואלה הפרקים שקניספל והרב יוזם ההנצחה בחרו להציג יחדיו: אינקוויזציה – חידוש ישוב בטבריה – השואה – המרד.

מאבקים

תערוכה מיוחדת הכין קניספל בברזיל לציון המאבקים בדרום אמריקה ושם בחר להציג את "מבוך" בגרסתו החמישית. וסידרת איורים שהכין בשיתוף עם חברו האדריכל נימייר.

המבוך

עבודה זו הוצגה בישראל לאחר מות קניספל והיא כוללת 12 עבודות ענק שמתייחסות לאימת השואה. התערוכה התקיימה במוזיאון בר-דוד שבקיבוץ ברעם. רחוק ממוקדי התרבות והתצוגה להמונים.

כך תוארה העבודה ע"י האוצר אבי איפרגן שעמד על מהות השינוי ביצירת קניספל: "המבוך הוא יצירה מונומנטלית מורכבת מ-12 בדים מוצמדים על לוחות עץ בסגנון קובו-פוטוריסטי שמתאר את הגיהינום שבשואה. תיאור גרפי שנולד במפגש עם ק. צטניק. זה ניסיון נואש להתמודד עם זוועה שאין לה שיעור זו מעין גרניקה יהודית – ישראלית בהשפעת יצירת פיקסו.

ראו רקמת פרטים:

שלבים של השמדה

יש במצג מעבר דינמי של בין כל שלבי השמדה, איסוף היהודים ושיגורם בקרונות משא ברכבות, המיון וההטעיה, הצעידה לתאי הגזים בליווי תזמורת, הקרמטוריום, עגלת גופות והגדרות המחושמלות, הכל במעבר חריף ממצג ריאלי להפשטה ציורית. יצירה זו נובעת ממעמקי הנפש של האמן.

בישראל הציב קניספל בפיסול מנומנטלי אחד שקשור לשואה "אנדרטת הלוחם היהודי בנאצים" שמציג את הסבל והגבורה במקשה אחת.

אחרית דבר:
ראינו צורך וזכות להציג את דמותו של קניספל כאמן חיפאי לוחם, דעתן ועז ביטוי, שהקדיש לילות כימים לספר את סיפור השואה לפי סולם ערכיו וזכה בכבוד הראוי לו… בברזיל הרחוקה. למרבה הצער, שוב הוכחה האמירה הקשה כי "אין נביא בעירו".

מידע נוסף על האנדרטה "הלוחם היהודי בנאצים" – בכתבה של יעל ניצן בחי פה – בקישור: