שלושים שנה להתקפת הטילים העירקית על ישראל – כך זה נראה מהבור ומה שהשתנה מאז במערך ההגנתי וההתקפי

מלחמת המפרץ – 1991 – התקפת טילים על ישראל

באוגוסט 90 פשטו כוחות עירק וכבשו את כווית. אותו אזור מרוחק מאיתנו ממערב למפרץ הפרסי שהיום כל ישראלי שני נוהר אליו, האמירויות ושאר המפרציות. באותו החודש מוניתי לראש ענף תכנון המבצעים של חיל הים. לאחר כיבוש כווית הציבו האמריקאים אולטימטום לסדאם חוסיין לחזור בו עד ינואר 1991. במהלך החודשים עד גמר האולטימטום של ארה"ב לעירק ב-17 בינואר, ישבנו ותכננו יחד עם כל המטה הכללי את המערכה היבשתית שלא הייתה. וטוב שלא הייתה.

בליל ה-17 בינואר, כמדומני, מועד סיום האולטימטום, היה לנו חדר קשר משותף עם האמריקאים דרכו דיווחו לנו על שיגורים מעירק ועל ירי טילי השיוט האמריקאים (הטומהוקים) כולל מהים התיכון לעבר בגדד. עקבנו אחר הפעילות של האמריקאים, ידענו שבהמשך הלילה העירקים ישגרו טילים לישראל, לא ידענו מאיזה סוג יהיו הטילים. הדילמה שלי, כקצין וכבעל משפחה, הייתה – האם מתריאים למשפחה, האם שולחים אותם מחוץ לתל אביב, מקום מגורינו באותה התקופה, או שומרים את המידע בבטן וממתינים כמו כל האזרחים. בסופו של דבר, ההחלטה הייתה – לא מעדכנים.

התקפת טילים על ישראל

כשהטילים הראשונים כבר היו בדרך לישראל, הייתה בליבי התלבטות – האם זה היה נכון שלא לעדכן את המשפחה?

ישבתי בלילה בבור של חיל הים, עת התחילו התקיפות וידענו בכל רגע נתון על השיגורים מעירק. על כל שיגור הופה לרדיו הקריאה המפורסמת – "נחש צפע". בכל אחד מהיריות הללו התרכזנו בבור של המצפ"ע לבחון מה סוג הטיל שנפל ולבצע הערכת נזקים. מאוד חששנו מטילים כימיים. חלק מהטילים הראשונים נפלו בים. שלחנו את ספינות חיל הים להביא דגימות מים מאזור הנפילה לוודא שאין חל"כ (חומר לחימה כימי) במים ואכן גילינו שלא היה.

זכור לי מקרה אבסורדי, באחד מנפילות הטילים ברמת גן רצנו לבור של המצפ"ע – הרמטכ"ל דאז, רא"ל דן שומרון, ראש אג"ם דגן ואני כנציג הים. ניסינו בכל האמצעים, עם המשטרה ועם אנשי חיל האוויר, לברר את מקום הנפילה המדויק ופתאום הרמטכ"ל שומרון מוסר, הנפילה בפינת ביאליק… התפלאנו מאיפה אתה יודע? התשובה הייתה, אישתי בטלפון באזור וסיפרה לי… הזוי. ככה נבנתה התמונה ב-1991…

שינויים במערך ההתראה – שלושים שנה אחרי מלחמת המפרץ

היום הכול כבר מרושת, מתוצפת וכל שיגור מרמת מקלע בעזה או בלבנון מאותר מנותח כולל אזור פגיעה צפוי. אזעקה מועברת היום לאזור מצומצם מוגדר ולא באופן כולל לכל הארץ כפי שהיה אז.

בחזרה לתרחיש התקיפה ההרואי

חיל האוויר לחץ לקבל אישורי המראה ותקיפה. הרמטכ"ל התחנן לכך, וראש הממשלה שמיר עצר כל ניסיון שכזה, כל עוד אין ירי כימי או ביולוגי על ישראל. למקרה של כימי או ביולוגי הכנו פעולות הירואיות משותפות של קומנדו וחיל האוויר, שהיו כמעט כמו פעולות התאבדות, אבל עם פוטנציאל נזק והרס בעירק במימדים עצומים. לשמחתנו כל התכניות נשארו בתוך הקלסרים ולא יצאו לפועל, לעירק ולסאדם לא היה ככל הנראה את מה שחששנו ממנו יותר מכל – WMD (יכולת השמדה המונית באמצעות נשק כימי).

שינויים במערך ההגנה האוויר של מדינת ישראל

מאז מלחמת המפרץ, הנשק הסטטיסטי, הטילים והרקטות, נמאיימים על ישראל, הגדילו טווח ובעיקר שיפרו את הדיוק. המענה שישראל בנתה הוא מערכת הגנה רב שכבתית – מחץ 3 לשרביט קסמים ועד כיפה ימית ובעיקר יכולת לוויינית עצמאית, שאינה תלויה באמריקאים, למתן תמונה בזמן אמת.

המענה חייב להיות בהגנה קשה כנגד איומים בליסטיים וטילי שיוט, כולל מל"טים ארוכי טווח ועוד להקות שונות ומגוונות. ישראל של היום היא הרבה יותר חזקה, מבחינה התקפית, עם יכולות מדויקות, כולל מטוסי החמקן אף 35 וכן יש ברשותנו יכולת הגנתית במערכות רב שכבתיות.

לדעתי, החשוב מכל הוא שמירת היתרון האיכותי בדגש על מאזן אימה שימנע מכל אויב קרוב או רחוק לנסות את יכולותינו ההתקפיות.