(חי פה) – משפחתו של הנווט אסף דגן ז״ל, הגישה עתירה לבג״ץ השבוע (ראשון 17/11/2024), בדרישה כי תיערך לאסף קבורה צבאית. אימו, מירי: ״לא הותירו לנו ברירה, נעשה לאסף ולנו עוול נוראי״.
אסף היה בן 38 במותו. אסף גדל בשכונת כרמליה בחיפה, היה בוגר בית הספר 'חוגים' ואהד את קבוצת הכדורגל מכבי חיפה.
עתירה לבג״ץ: לערוך קבורה צבאית
מירי דגן, אימו של נווט הקרב רס״ן (מיל׳) אסף דגן ז״ל, הגישה עתירה לבג״ץ נגד שר הביטחון, משרד הביטחון, הרמטכ״ל, ראש אכ״א וצה״ל (בג״ץ 40294-11-24 דגן נ׳ ישראל כ״ץ ואח׳). בעתירה שהוגשה באמצעות עוה״ד יובל יועז ממשרד קרניאל ושות׳, התבקש בית המשפט העליון להוציא צו, שיורה למשיבים לערוך קבורה צבאית לחלל צה"ל רב סרן (מיל׳) אסף דגן ז״ל, בהתאם לחובתם לפי חוק.
"פונה אליכם אמא מרוסקת"
העתירה נתמכה בתצהירה של אימו של אסף ז״ל, שכתבה, בין היתר: "פונה אליכם, שופטים נכבדים, אמא מרוסקת ומפורקת אחרי אובדנו של בני. שופטים מכובדים, אני פונה אליכם בתחנונים. בני עדיין לא נקבר, למעלה משלושה שבועות. נפשי מתייסרת יום יום וצה"ל מגלה כפיות טובה קיצונית לקצין מצטיין ששירת את המדינה ואת צה"ל בנאמנות אין קץ 20 שנה ברציפות. קבורה צבאית מגיעה לבני בדין, בזכות ולא בחסד. ולצד זאת, אני מבקשת מכם לגלות חמלה והתחשבות במצבנו המיוחד, בנפשנו המיוסרת, ובחוסר האונים המוחלט".
משפחתו של אסף ז"ל נפגשה עם שר הביטחון הנכנס ישראל כ"ץ
בפגישה שקיים אמש (ב' 18/11/24) שר הביטחון הנכנס, ישראל כ"ץ, עם משפחתו של רס׳׳ן אסף ז״ל, אליה זומנו גורמי המקצוע במערכת הביטחון, הנחה שר הביטחון את צה׳׳ל לבחון לעומק את הטענות שהועלו על ידי המשפחה, ובנוסף הנחה את צה״ל לשתף פעולה עם המשפחה בכל הקשור להעברת מידע ומסמכים מבוקשים.
בתחילת הפגישה ביקש השר ממירי, אמו של אסף, כי תספר על אסף. מירי סיפרה באריכות על מסלול חייו ושירותו הצבאי, מראשיתו בחטיבת הצנחנים, יציאתו לקורס קצינים במסגרת הצנחנים, לחימתו במלחמת לבנון השנייה, ועד התנדבותו המאוחרת לקורס טיס, סיומו בהצטיינות והפיכתו לנווט קרב מצטיין בטייסת 109, לצד התנדבותו ארוכת השנים בעמותות ובארגונים שונים, ועד לפעילותו הרבה במילואים מיום שחרורו הרשמי ועד מותו הטראגי, לפני למעלה משלושה שבועות.
השר הנחה את הגורמים המקצועיים בפגישה לבחון בשנית את בקשת המשפחה. בין היתר, הדגיש השר לגורמי המקצוע: ״כולנו (הצוות המקצועי והמשפחה) באותו צד״, והנחה את צה״ל לעבוד בשיתוף עם המשפחה עד לפתרון.
"אחי הקדיש את חייו לצבא"
אסף היה אח אחד משלישיה: נטע, ענבל ואסף עצמו. אחותו ענבל מסבירה מדוע כל כך חשוב למשפחה שאסף יקבר בקבורה צבאית: "אחי הקדיש את חייו לצבא", היא אומרת בכאב. "זה לא מצב של מישהו שהשתחרר מצה"ל ואחרי שנים משפחתו מבקשת קבורה צבאית. אסף היה בשירות מילואים פעיל. הוא השתחרר לפני 4 שנים מצבא קבע, והעבודה שלו המשיכה להיות שירות מילואים.
כשהגיעו שוטרים לאמא שלי הביתה כדי להודיע לה על האסון, היא לא הבינה למה הגיעו שוטרים ולא חיילים, כי הוא היה בשירות מילואים. אנחנו הבאנו למשרד הביטחון את הראיות, לכך שהוא היה בדרך לשירות מילואים. בכל 4 השנים האחרונות הוא היה בשירות מילואים פעיל. אסף מאוד הידרדר בשנה האחרונה. הוא שירת ללא הפסק במהלך מלחמת חרבות ברזל".
'אדם נדיר שבנדירים'
איזה אדם אסף היה?
"אסף היה עילוי מבחינת ההישגים וההצטיינות שלו. הוא הצטיין בכל מה שעשה. בתיכון, בקורסים שעשה בצבא, בתואר הראשון באוניברסיטת בן גוריון ובתואר השני באוניברסיטת רייכמן. הוא היה גאון, אבל הוא היה הרבה יותר מזה. הוא היה איש של נתינה וטוב לב. הוא היה בן אדם טהור, הוא התנדב בלי סוף. הוא התחיל את הדרך שלו בצבא בצנחנים. הוא היה חוזר מהשירות הצבאי בצנחנים בסופי שבוע אחת לשבועיים או שלושה והיה הולך להתנדב עם אנשים עם מוגבלויות.
כשסיים קורס טיס, הגיע אוטובוס שלם של חניכים מעמותת אקי"ם. זה אדם מהנדירים שבנדירים. כשהוא היה בשיא השירות שלו כנווט קרב, הוא התנדב עם רץ עיוור לקראת האולימפיאדה הפאראלימפית בריו. הם היו רצים ביחד כשאח שלי שימש לו עיניים במהלך הריצה. הם לא הגיעו בסוף לקריטריון בשביל האולימפיאדה. הוא המשיך להתאמן עם עוד עיוורים גם לאחר מכן. בשנים האחרונות הוא התנדב בפרויקט "פלורנטין בסיר", שבו מבשלים עם בנות הגיל השלישי ובסוף גם מוציאים ספר מתכונים. ידו הייתה בכול והכול למען האחר. שום דבר לא למען עצמו. גם בהתאבדות הוא לא חשף סודות מדינה".
'הפך לאדם מסתגר ומתבודד'
במה התבטא המצב שלו?
"אי אפשר היה שלא לראות את תסמיני הפוסט-טראומה שלו. ראינו הדרדרות בערך לפני 4 שנים. הוא סיים את שירות הקבע ועבר לשרת כמעט במשרה מלאה במילואים. הוא לא חיפש עבודה אחרת אחרי השחרור. בשיאו אסף היה בן אדם מצטיין, שמצליח בכל דבר שהוא עושה. הוא היה נווט מצטיין ומוביל. ההידרדרות הובילה אותו להיות נווט מישני, ולפני שנתיים הורידו אותו מטיסות בכלל. הוא הפך לאדם מסתגר ומתבודד. הוא לא ענה לי לטלפונים ולהודעות, לא הגיע בחגים.
הוא לא הגיע אפילו ליום ההולדת המשותף שלנו. אי אפשר היה להשיג אותו. הוא לא יכול היה לשאת אורות או רעשים ולו קלים, כמו צלצול טלפון. הוא הפך להיות בעל טמפרמנט קצר. אני מבינה שכחלק מהפוסט-טראומה הוא הפך מבחור שגר בתל אביב ומשרת בצבא, לבחור שמחליף מקומות מגורים (סאבלט) במקומות שקטים, כמו ישובי חוף הכרמל. עד לרגע זה אנחנו לא יודעים איפה הוא היה גר בימיו האחרונים ואיפה החפצים שלו. מפאת מצבו, הוא לא מסוגל היה לבוא ולבקש עזרה או ללכת לטיפול. אמא שלי במשך 4 שנים תמימות, פנתה לכל גורם אפשרי במדינה, במשרד הביטחון ובצבא והתריעה שאסף צריך עזרה, ופשוט התעלמו מפניותיה".
איך אתם מתמודדים?
"המצב מאוד קשה. לא מספיק ההלם מהמוות של אסף, אנחנו לא יכולים להיות באבל, כי אנחנו במאבק. אנחנו מוצאים את עצמנו במאבק מול מערכת אטומה. אחי שירת את המערכת הזו והיה קצין מוערך וגם ביום המוות שלו היה בדרך לשירות מילואים, ועדיין אף אחד לא שומע אותנו.
השירות שלו היה נדיר. ראש אכ"א אמר לנו שהוא לא מכיר אנשים שהתחילו את השירות בחי"ר כקצין בצנחנים והפכו אחר כך להיות טייסים. זה דבר שהוא נדיר ביותר. כבוד נשיא המדינה בוז'י הרצוג התקשר אליי ואל אמא שלי והביע תמיכה והזדהות במאבק שלנו להביא את אסף לקבורה צבאית".
היה בדרכו למשמרת בחיל האוויר
בעתירה נטען כי מכלול הראיות מלמד כי ביום שבו שם קץ לחייו, 23/10/24, היה אסף ז"ל בדרכו למשמרת בבור חיל האוויר בקריה. משכך, יש לראות בו כמי שנהרג בדרכו לשירות המילואים, וזכאי לקבורה צבאית בהתאם לחוק בתי קברות צבאיים.
כמו כן, מופיעים בעתירה פרטים חסויים בנוגע לתפקיד אותו מילא אסף במילואים וכן ראיות נוספות לכך שאסף היה אמור להתייצב למשמרת ביום מותו. בין הראיות מופיעות תכתובות והקלטות ווטסאפ בינו לבין מפקדים ביחידתו.
בנוסף, העתירה מפרטת כי ביום מותו זומן אסף באופן בהול להתייצב ביחידתו לתת כוננויות, וכן ראיות באשר למצב גופתו כפי שנמצאה והפריטים שארז בתיקו, המלמדים שהיה בדרכו למשמרת בקרייה.
"תנו לאסף את הכבוד הראוי לו ולנו את האפשרות להתאבל"
אימו של אסף פירטה בעתירה את הליך ההידרדרות במצבו של אסף עקב מצוקה נפשית, שאירעה בעת שירותו הצבאי, ואת הקשר הסיבתי בין מותו של אסף לפוסט-טראומה שסבל ממנה עקב שירותו הצבאי. זאת לצד פירוט ניסיונותיה לקבל עזרה מאין ספור גורמים, והעובדה שהתריעה על מצבו הנפשי בפניהם כשעוד היה בחיים.
מירי: ״אסף שלי, גיבור ישראל, שתרם לצבא, למדינה ולקהילה מחצית מחייו, חייב להיקבר בקבורה צבאית. אני בטוחה שהשופטים הנכבדים בבית המשפט העליון יעשו צדק עם אסף ואיתנו, יתנו לו את הכבוד הראוי לו ולנו יאפשרו להתאבל עליו. אני רוצה להודות לכל עם ישראל על החיבוק והתמיכה ועל כל תרומה שעוזרת לנו במאבק המשפטי. כבודה של מדינת ישראל יתחיל היכן שהכבוד האחרון של בני יסתיים״.
'אי אפשר לעכל את ההתנערות של צה"ל'
עורך הדין יובל יועז, המייצג את משפחת דגן בבג"ץ: "צה"ל ומשרד הביטחון, ומעל כולם שר הביטחון, היו צריכים לסיים את הפרשה הזו הרבה לפני שפנינו, בלית ברירה, לבג"ץ. אי אפשר לעכל את העובדה שצה"ל מתנער מחובתו הבסיסית כלפי קצין מסור ומצטיין, נווט קרב שהקדיש את חייו לשירותו הצבאי, בסדיר ובמילואים. את מה שצה"ל ומשרד הביטחון אינם מבינים לבד, יצטרכו שופטי בג"ץ להסביר להם, ולקיים טקס הלוויה צבאית בהקדם האפשרי".
בושה שהצבא לא נותן לאסף הנהדר את מה שמגיע לו.יהי זכרו ברוך לוחם ואדם לתפארת.
בושה וחרפה למדינה ולצ.ה.ל !!!
בוש. וחרפה אל תוותרו להם הוא מסר את נפשו לטובת צה"ל וחייבים לקבור אותו קבורה צבאית!!!
לצערי אני לא מופתע כלל מאי יכולת קבלת ההחלטות בצבא, לא רק בנושא רגיש זה, אלא גם במה שקורה בשנה האחרונה.
אטימות, חוסר רגישות ופחד מקבלת החלטה.
זוועה.. לא רוצה להשוות, אבל זה ממש קופץ לעין, שהאזרח המבוגר שנכנס ללבנון בצורה לא לגמרי חוקית, מייד הוכר כחלל!
צה"ל חייב להכיר בו, לקבל אחריות ולתת כבוד
למה אזרח ישראלי שנכנס לדטח אש בלבנון בזמן מלחמה ונהרגנהוכר כחלל צ.ה.ל
למה כי היה מקורב לחוגים מסויימים. אתר ארכיאולוגי……זה סיבה מספקת להכרה כחלל צ.ה.ל
הכל נעשה ללא התר ואישור בבחינת יהיה בסדר.שום חקירה לא תועיל.
יש עוד פצוע במקרה המיותר הזה.
האם הוא ינזף על שאישר את הכניסה המיותרת ללבנון הניחו לאסף להקבר כמו שמגיע לו והכרה כחלל צ.ה.ל
בושה שכך מתייחסים לאנשים שהקדישו את חייהם למדינה
תנו קצת שקט למשפחה ותנו לבן שלהם קבורה כמו שצריך
מנוחתו עדן. תנחומי הלב למשפחה, לטייסת ולחברים. המנוח היה בדרכו לשמ"פ ושכך חובה לתת כבוד אחרון בקבורה צבאית מלאה וראויה לחלל צה"ל.
קל וחומר לאחר שאזרח ז"ל כבן 70 נכנס אמש ללבנון שלא ברשות צה"ל ונהרג שם. ראש אכ"א באופן מידי הכיר בו כחלל צה"ל למרות שהיה אזרח ולא בשמ"פ.
אני אומר לשופטים לדחות את העתירה אין לתת כבוד של גיבורי ישראל למתאבדים אשר התאבדו למען עצמם.
ברור שמגיע לו קבורה צבאית ! המשפחה בדקה אם לאחד המחליטים בדבר היה סכסוך עם המנוח ?
אני מוכנה להשתתף בהפגנה למען המשפחה של החייל.בשביל חצי שקל לקוטג הפגינו ועכשיו כולם שותקים????? זאת בושה
אנו נוהגים על פי החוק.
מדובר בכספי ציבור שאינם משאב אינסופי ויש לנהוג בהם בחרדת קודש למען מטרות קדושות כגון שיקום נכי צה"ל.
מיליוני השקלים הרבים שהמשפחה רוצה לקבל לאורך השנים אינן מגיעות להם
א. מהרגע ששוחרר האמא פנתה לגורמים בצבא ןמשרד הביטחון לעזור לו לפני שיתאבד (עקב שירותו)
ב. היום הכירו בחוקר בן 70 שנכנס לעזה, לא בטוח עם אן בלי אישור, כחלל צהל. אדם שבא לחקור מבצר .
אדם ממורמר
אסף היה מיוחד מאוד ,וזה כי הגיע ממשפחה מדהימה ומיוחדת
לא נתפס מדוע מקשים על משפחות שמגיע להם את הכל בעולם לדעתי ובטוח לכל הדעות מגיע לנווט קבורה צבאית מכובדת לעילא ולעילא חבל שגורמים בצבא נכנסים לחשבונות צרים ונולזים ראה את ההתנגדות לרשום על קברים של כללי צהל השם יקום דמו.
נשבר הלב על מה שעבר אסף ז"ל ועל מה שאתם עוברים.
מקווה שיובא לקבורה הוגנת מכבדת ואם ניתן מעט מנחמת.
שלא תדעו עוד צער…😔
לא אתן לבני יקירי,
להתגייס לצבא מפקיר שכזה.
חוסר הערכה, וניצול של החיילים.
כמה עוול מיותר, גורמים למשפחות.
מדיניות מתודית של הפקרה.
הבנו מי מהנל לנו את המדינה
חסרי לב ומצפון
שרגישים רק לצרכים של עצמם.
אוי לנו
אל תוותרו. שיקבר רק איפה שטתם רוצים תגידו איפה מתי ונגיע כולנו להילחם עבןר מי שהקרחב את חייו למדינה הזו.נמאס עם הכפיה הדתית.
רצתי עם אסף כמה שנים בקבוצת קשר עין קבוצת ריצה של עיוורים ורואים. נסענו לתחרויות בחול ביחד יש לי הרבה שעות אסף. אהבתי אותו הערכתי אותו ושמחתי עליו בעיניים עצומות. הבן אדם ידע להוביל ולהריץ עיוור להישגים ששום רץ מקצועי לא היגיע אלייהם. הוא נטע ביטחון בעיוור שאיתו רץ בעיקר אבי סולומון באופן ששיחרר אותו לגמרי למצות את מלוא הפוטנציאל. אבדה גדולה חור בלב
תנו להם כל מה שמגיע לחללי צה"ל,אנשים שתפו ברשתות,לא ניתן למדינה להתעלם מגיבורינו מאף אחד מהם חיים או מתים,קחו אחריות על בנינו שמשרתים את המדינה,מרגע הגיוס אתם אחראים לשלומם ובריאותם ולא נרשה להתעלם מהם,שתפו בבקשה
למה שיכירו בו? בסך הכל לוחם. לא פחות. אז הוא לא מעניין.
או כפי שביביוב היה אומר: הוא משעמם אותנו.
הוא לא חיילת שהולכת למסיבות סמים, ומתה ממנת יתר, שמגיע לה הכרה כחלל.
הוא לא חייל זבל שהשתתף בשוד מזויין, ונהרג במהלך חילופי יריות עם אזרחים(כי הסמרטוטים של בן-חזיר בוודאי שלא יעזו להלחם), ויוכר כחלל.
במדינה שלנו כיום, עם שלטון הזבלים, הוא בסך הכל לוחם. אדם מיותר.
ראיתי זאת ביחס של אגף השיקום בהתנהחותו מול אבי היקר ז"ל
הגענו להחלטה לפנות באופן פרטי בנושאי רפואה ולשלם מאות שקלים בכל בדיקה, ובלבד שלא לראות את רופא האגף בקרית אונו.
במשך שנים אנשים חשבו שאני מגזים בדבריי נגד אגף השיקום.
עד שיצחק סמוכיאן שרף עצמו מרוב יאוש, מול אגף השיקום.
זו המדינה והשלטון הארור שבימינו. לא רוצים להחזיר חטופים שנחטפו בגללם.
אז הם יעניקו ללוחם הנהדר הזה ולמשפחתו את הכבוד המגיע להם? ממש לא.
יש אבטחה מוגברת לממן לבן הסמרטוט והבטלן של ביביוב במיאמי. אין כסף ללוחמים.
כולי תפילה שיתנו לאם האבלה לקבור את בנה הגיבור והצדיק בחלקה צבאית ולקיים טקס הלוויה צבאי. הבחור תרם את כל חייו עבור הצבא ועבור ישראל. גם אם הוא לא היה בדרכו למילואים…הוא העביר את כל חייו הבוגרים בצה"ל….איפה הכבוד של צה"ל לחיילים??
וזה באמת לא משנה כיצד איבד את חייו צריך לתת לו את הכבוד האחרון הראוי לו!!
יהי זכרו ברוך.
משפחתו של חלל צה"ל זכאית לקבל תגמולים והטבות כלכליות מהמוסד לביטוח לאומי וממשרד הביטחון. משפחת החלל זכאית למספר סוגי תשלומים וקצבאות, המכונים גם "תגמולי שאירים," במטרה לסייע למשפחה ולתמוך בה כלכלית לאחר האובדן. תשלומים אלה כוללים:
תגמולי שאירים: קצבה חודשית המוענקת לאלמנה או האלמן, לילדיו של החלל, ולהורים שנותרו בחיים. גובה התגמול משתנה בהתאם למצב המשפחתי של החלל ולמספר התלויים בו.
מענקים נוספים: משפחות חללי צה"ל עשויות להיות זכאיות למענקים מיוחדים (כמו מענקי הסתגלות) ולסיוע בדיור, בהתאם לנסיבות ולאילוצים כלכליים שונים.
הטבות נוספות: המשפחות מקבלות סיוע כלכלי נוסף הכולל, בין השאר, תמיכה בנושאים רפואיים, זכאות לתגמולים נוספים בטווח הארוך, ותרומה כספית של המדינה לטובת רווחת בני המשפחה.
בנוסף, משרד הביטחון מקיים מחלקה ייעודית לטיפול במשפחות השכולות, כדי להבטיח את הזכויות ואת התמיכה הנדרשת.
לא הבנתי אם היה במילואים , בדרך למשמרת בקריה אז הוא חוייל וחייל לכל דבר , או שאני לא מבינה או שהצבא לא מבין . שואלת בלי ציניות
ראוי שיתנו לאסף את הכבוד המגיע לו . חייל בשירות מילואים . הלב צריך להיפתח בפני המשפחה .
וואו איזה אדם מדהים ונדיר. יהא זכרו ברוך.
מה קורה? מה האטימות הזו?
האיש שירת ונתן למדינה כל חייו.
תנו למשפחתו ולו את הכבוד האחרון ותקברו אותו בטקס מלא תודה ויראת כבוד.
במקרה שלו אין שאלה אם היה בדרך למילואים או לא? הבחור נתן מעל ומעבר למדינה והצבא.
תפסיקו להיות ערלי לב ולפחד שהמקרה שלו יהבא תקדים
מזעזע ששלטונות הצבא אטומים למשפחה נורמטיבית מכרמליה .
אני חושבת שחובה להחתים את כל תושבי חיפה על עצומה מהירה . ולהעבירה מייד לישראל כ"ץ .
אני לא מבין על מה ההתעקשות, תנו לאמא המסכנה הזאת קצת מנוחה ותקברו אותו כחייל.
מכבובדיי שלום רב!!!
אני פונה אל כל מקבלי ההחלטות בבקשה,
בבקשה, בבקשה תעזרו למשפחתו של הנווט
אסף ז.צ.ל להביאו לקבורה צבאית כמו שמקובל בצ.ה.ל
תודה רבה
שאלתיאל משה אזרח ותיק שעבד כל חייו הבוגרים למען בטחון המדינה .
אנחנו פונים השר הבטחון ישראל כץ. חייבים לשמוע את זעקתה של האם לקיים טכס צבאי לקבורתו של אסף , מגיע לו . אסף נמצא מת . לצידו של אסף נמצא תיק למילואים . רק מוכיח שהוא תיכנן להתגייס למילואים . אסף נמצא מת במכוניתו .כנראה שעבר משהו בנפשו . ברגע שנסע למילואים מוכר שהוא מבוטח ממקום שנקרא לצבא. לכן הוא חייב להיות מוכר כאיש מילואים. ומגיע לו הזכות להקבר בטכס צבאי. אנא ממכם אישרו לקיים את הטכס . הטכס חייב להתקיים כטכס צבאי .
צודק 100%
אני באמת מצדיקה את פני ה של אם אסף
אם האמת נמצא שהיה עימו על הציוד להגיע לשרת במילואים כל הציוד הדרוש למילואים. האמא צודקת. כאשר חשה שעובר טראומה פנתה לצבא שלא ישרת בגלל מצבו הבריאותי . הוא הוזמן למילואים שיתנדב למילואים . כנראה הלחץ לשרת עשה לו לא טוב. אני חושבת שהצבא חייב כן לאשר לו טכס צבאי. שיהיה ברור לכל אחד יש ביטוח ממקום עבודתו. שאומר שהוא מבוטח מרגע יציאתו לעבודה המקרה שלו יציאה למילואים הוא מבןטח מרגע שיצא מביתו. הוכחה שכל הממצאים באוטו הוכיח זאת שמכחינחו זכויות איש מילואים. הצבא מתנהג לאחרונה הצורה מאוד לא הוגנת בהרבה דברים וגם במקרה הזאת רק להתנער. הצבא חייב לתקן הרבה החלטות שלאחרונה מחליטים בצורה לא הגיונית. מאז מלחמת 7/10 הצבא לא נאמן לכל מה שהציב לפניו . חייבים לתקן ולקבוע שהוא חייל מילואים המגיע לו כל הכבוד. ואם לא. אנחנו העם נתחיל לעשות נקיון מוחלט של ראשי מערכות הצבא. כי המצב רק הולך ומתדרדר וברגע אין לנו כל זכויות זה נורא .