"אסף שלי, גיבור שלי" • משפחתו של נווט הקרב ז"ל בכאב ובתחנונים: "תנו לו את הכבוד המגיע לו"

(חי פה) – משפחתו של הנווט אסף דגן ז״ל, הגישה עתירה לבג״ץ השבוע (ראשון 17/11/2024), בדרישה כי תיערך לאסף קבורה צבאית. אימו, מירי: ״לא הותירו לנו ברירה, נעשה לאסף ולנו עוול נוראי״.
אסף היה בן 38 במותו. אסף גדל בשכונת כרמליה בחיפה, היה בוגר בית הספר 'חוגים' ואהד את קבוצת הכדורגל מכבי חיפה.

עתירה לבג״ץ: לערוך קבורה צבאית

מירי דגן, אימו של נווט הקרב רס״ן (מיל׳) אסף דגן ז״ל, הגישה עתירה לבג״ץ נגד שר הביטחון, משרד הביטחון, הרמטכ״ל, ראש אכ״א וצה״ל (בג״ץ 40294-11-24 דגן נ׳ ישראל כ״ץ ואח׳). בעתירה שהוגשה באמצעות עוה״ד יובל יועז ממשרד קרניאל ושות׳, התבקש בית המשפט העליון להוציא צו, שיורה למשיבים לערוך קבורה צבאית לחלל צה"ל רב סרן (מיל׳) אסף דגן ז״ל, בהתאם לחובתם לפי חוק.

"פונה אליכם אמא מרוסקת"

העתירה נתמכה בתצהירה של אימו של אסף ז״ל, שכתבה, בין היתר: "פונה אליכם, שופטים נכבדים, אמא מרוסקת ומפורקת אחרי אובדנו של בני. שופטים מכובדים, אני פונה אליכם בתחנונים. בני עדיין לא נקבר, למעלה משלושה שבועות. נפשי מתייסרת יום יום וצה"ל מגלה כפיות טובה קיצונית לקצין מצטיין ששירת את המדינה ואת צה"ל בנאמנות אין קץ 20 שנה ברציפות. קבורה צבאית מגיעה לבני בדין, בזכות ולא בחסד. ולצד זאת, אני מבקשת מכם לגלות חמלה והתחשבות במצבנו המיוחד, בנפשנו המיוסרת, ובחוסר האונים המוחלט".

משפחתו של אסף ז"ל נפגשה עם שר הביטחון הנכנס ישראל כ"ץ

בפגישה שקיים אמש (ב' 18/11/24) שר הביטחון הנכנס, ישראל כ"ץ, עם משפחתו של רס׳׳ן אסף ז״ל, אליה זומנו גורמי המקצוע במערכת הביטחון, הנחה שר הביטחון את צה׳׳ל לבחון לעומק את הטענות שהועלו על ידי המשפחה, ובנוסף הנחה את צה״ל לשתף פעולה עם המשפחה בכל הקשור להעברת מידע ומסמכים מבוקשים.

בתחילת הפגישה ביקש השר ממירי, אמו של אסף, כי תספר על אסף. מירי סיפרה באריכות על מסלול חייו ושירותו הצבאי, מראשיתו בחטיבת הצנחנים, יציאתו לקורס קצינים במסגרת הצנחנים, לחימתו במלחמת לבנון השנייה, ועד התנדבותו המאוחרת לקורס טיס, סיומו בהצטיינות והפיכתו לנווט קרב מצטיין בטייסת 109, לצד התנדבותו ארוכת השנים בעמותות ובארגונים שונים, ועד לפעילותו הרבה במילואים מיום שחרורו הרשמי ועד מותו הטראגי, לפני למעלה משלושה שבועות.
השר הנחה את הגורמים המקצועיים בפגישה לבחון בשנית את בקשת המשפחה. בין היתר, הדגיש השר לגורמי המקצוע: ״כולנו (הצוות המקצועי והמשפחה) באותו צד״, והנחה את צה״ל לעבוד בשיתוף עם המשפחה עד לפתרון.

"אחי הקדיש את חייו לצבא"

אסף היה אח אחד משלישיה: נטע, ענבל ואסף עצמו. אחותו ענבל מסבירה מדוע כל כך חשוב למשפחה שאסף יקבר בקבורה צבאית: "אחי הקדיש את חייו לצבא", היא אומרת בכאב. "זה לא מצב של מישהו שהשתחרר מצה"ל ואחרי שנים משפחתו מבקשת קבורה צבאית. אסף היה בשירות מילואים פעיל. הוא השתחרר לפני 4 שנים מצבא קבע, והעבודה שלו המשיכה להיות שירות מילואים.

כשהגיעו שוטרים לאמא שלי הביתה כדי להודיע לה על האסון, היא לא הבינה למה הגיעו שוטרים ולא חיילים, כי הוא היה בשירות מילואים. אנחנו הבאנו למשרד הביטחון את הראיות, לכך שהוא היה בדרך לשירות מילואים. בכל 4 השנים האחרונות הוא היה בשירות מילואים פעיל. אסף מאוד הידרדר בשנה האחרונה. הוא שירת ללא הפסק במהלך מלחמת חרבות ברזל".

'אדם נדיר שבנדירים'

איזה אדם אסף היה?
"אסף היה עילוי מבחינת ההישגים וההצטיינות שלו. הוא הצטיין בכל מה שעשה. בתיכון, בקורסים שעשה בצבא, בתואר הראשון באוניברסיטת בן גוריון ובתואר השני באוניברסיטת רייכמן. הוא היה גאון, אבל הוא היה הרבה יותר מזה. הוא היה איש של נתינה וטוב לב. הוא היה בן אדם טהור, הוא התנדב בלי סוף. הוא התחיל את הדרך שלו בצבא בצנחנים. הוא היה חוזר מהשירות הצבאי בצנחנים בסופי שבוע אחת לשבועיים או שלושה והיה הולך להתנדב עם אנשים עם מוגבלויות.

כשסיים קורס טיס, הגיע אוטובוס שלם של חניכים מעמותת אקי"ם. זה אדם מהנדירים שבנדירים. כשהוא היה בשיא השירות שלו כנווט קרב, הוא התנדב עם רץ עיוור לקראת האולימפיאדה הפאראלימפית בריו. הם היו רצים ביחד כשאח שלי שימש לו עיניים במהלך הריצה. הם לא הגיעו בסוף לקריטריון בשביל האולימפיאדה. הוא המשיך להתאמן עם עוד עיוורים גם לאחר מכן. בשנים האחרונות הוא התנדב בפרויקט "פלורנטין בסיר", שבו מבשלים עם בנות הגיל השלישי ובסוף גם מוציאים ספר מתכונים. ידו הייתה בכול והכול למען האחר. שום דבר לא למען עצמו. גם בהתאבדות הוא לא חשף סודות מדינה".

'הפך לאדם מסתגר ומתבודד'

במה התבטא המצב שלו?
"אי אפשר היה שלא לראות את תסמיני הפוסט-טראומה שלו. ראינו הדרדרות בערך לפני 4 שנים. הוא סיים את שירות הקבע ועבר לשרת כמעט במשרה מלאה במילואים. הוא לא חיפש עבודה אחרת אחרי השחרור. בשיאו אסף היה בן אדם מצטיין, שמצליח בכל דבר שהוא עושה. הוא היה נווט מצטיין ומוביל. ההידרדרות הובילה אותו להיות נווט מישני, ולפני שנתיים הורידו אותו מטיסות בכלל. הוא הפך לאדם מסתגר ומתבודד. הוא לא ענה לי לטלפונים ולהודעות, לא הגיע בחגים.

הוא לא הגיע אפילו ליום ההולדת המשותף שלנו. אי אפשר היה להשיג אותו. הוא לא יכול היה לשאת אורות או רעשים ולו קלים, כמו צלצול טלפון. הוא הפך להיות בעל טמפרמנט קצר. אני מבינה שכחלק מהפוסט-טראומה הוא הפך מבחור שגר בתל אביב ומשרת בצבא, לבחור שמחליף מקומות מגורים (סאבלט) במקומות שקטים, כמו ישובי חוף הכרמל. עד לרגע זה אנחנו לא יודעים איפה הוא היה גר בימיו האחרונים ואיפה החפצים שלו. מפאת מצבו, הוא לא מסוגל היה לבוא ולבקש עזרה או ללכת לטיפול. אמא שלי במשך 4 שנים תמימות, פנתה לכל גורם אפשרי במדינה, במשרד הביטחון ובצבא והתריעה שאסף צריך עזרה, ופשוט התעלמו מפניותיה".

איך אתם מתמודדים?
"המצב מאוד קשה. לא מספיק ההלם מהמוות של אסף, אנחנו לא יכולים להיות באבל, כי אנחנו במאבק. אנחנו מוצאים את עצמנו במאבק מול מערכת אטומה. אחי שירת את המערכת הזו והיה קצין מוערך וגם ביום המוות שלו היה בדרך לשירות מילואים, ועדיין אף אחד לא שומע אותנו.

השירות שלו היה נדיר. ראש אכ"א אמר לנו שהוא לא מכיר אנשים שהתחילו את השירות בחי"ר כקצין בצנחנים והפכו אחר כך להיות טייסים. זה דבר שהוא נדיר ביותר. כבוד נשיא המדינה בוז'י הרצוג התקשר אליי ואל אמא שלי והביע תמיכה והזדהות במאבק שלנו להביא את אסף לקבורה צבאית".

היה בדרכו למשמרת בחיל האוויר

בעתירה נטען כי מכלול הראיות מלמד כי ביום שבו שם קץ לחייו, 23/10/24, היה אסף ז"ל בדרכו למשמרת בבור חיל האוויר בקריה. משכך, יש לראות בו כמי שנהרג בדרכו לשירות המילואים, וזכאי לקבורה צבאית בהתאם לחוק בתי קברות צבאיים.

כמו כן, מופיעים בעתירה פרטים חסויים בנוגע לתפקיד אותו מילא אסף במילואים וכן ראיות נוספות לכך שאסף היה אמור להתייצב למשמרת ביום מותו. בין הראיות מופיעות תכתובות והקלטות ווטסאפ בינו לבין מפקדים ביחידתו.

בנוסף, העתירה מפרטת כי ביום מותו זומן אסף באופן בהול להתייצב ביחידתו לתת כוננויות, וכן ראיות באשר למצב גופתו כפי שנמצאה והפריטים שארז בתיקו, המלמדים שהיה בדרכו למשמרת בקרייה.

"תנו לאסף את הכבוד הראוי לו ולנו את האפשרות להתאבל"

אימו של אסף פירטה בעתירה את הליך ההידרדרות במצבו של אסף עקב מצוקה נפשית, שאירעה בעת שירותו הצבאי, ואת הקשר הסיבתי בין מותו של אסף לפוסט-טראומה שסבל ממנה עקב שירותו הצבאי. זאת לצד פירוט ניסיונותיה לקבל עזרה מאין ספור גורמים, והעובדה שהתריעה על מצבו הנפשי בפניהם כשעוד היה בחיים.

מירי: ״אסף שלי, גיבור ישראל, שתרם לצבא, למדינה ולקהילה מחצית מחייו, חייב להיקבר בקבורה צבאית. אני בטוחה שהשופטים הנכבדים בבית המשפט העליון יעשו צדק עם אסף ואיתנו, יתנו לו את הכבוד הראוי לו ולנו יאפשרו להתאבל עליו. אני רוצה להודות לכל עם ישראל על החיבוק והתמיכה ועל כל תרומה שעוזרת לנו במאבק המשפטי. כבודה של מדינת ישראל יתחיל היכן שהכבוד האחרון של בני יסתיים״.

'אי אפשר לעכל את ההתנערות של צה"ל'

עורך הדין יובל יועז, המייצג את משפחת דגן בבג"ץ: "צה"ל ומשרד הביטחון, ומעל כולם שר הביטחון, היו צריכים לסיים את הפרשה הזו הרבה לפני שפנינו, בלית ברירה, לבג"ץ. אי אפשר לעכל את העובדה שצה"ל מתנער מחובתו הבסיסית כלפי קצין מסור ומצטיין, נווט קרב שהקדיש את חייו לשירותו הצבאי, בסדיר ובמילואים. את מה שצה"ל ומשרד הביטחון אינם מבינים לבד, יצטרכו שופטי בג"ץ להסביר להם, ולקיים טקס הלוויה צבאית בהקדם האפשרי".